חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 258ראשיהפצה

מי יציל את בתי הכנסת ביפו? - בגליון השבוע

בדלי סיגריות, כתובות גרפיטי, קירות מטים לנפול וצעירים משוטטים – זה מה שניתן למצוא היום במתחם בתי הכנסת שפיאר בעבר את שכונת נווה צדק ביפו, שם החל הראי"ה את דרכו בארץ ישראל בארץ ישראל.
06/09/07, 13:18
שמואל אדלמן

מי שיסתובב בין רחוב שמרלינג לרחוב אלעזר, בשכונת נווה צדק הסמוכה ליפו, יראה מגרש חניה, בוטקה של שומר, ושלטים התלויים על קיר מט לנפול שמסמנים מקומות חניה המיועדים לנכים. קשה להאמין, אבל הבניין הרעוע שעל קירותיו כתובות גרפיטי ומאחוריו מגדלי עסקים גבוהים הוא מתחם 'שערי תורה', נכס היסטורי ותרבותי בסכנת הכחדה.
למען הסדר הטוב, נזכיר כי שכונת נווה צדק ואחיותיה: נווה שלום, מחנה יהודה ואחווה (שכולן חוסות היום תחת שמה של נווה צדק) הן השכונות העבריות הראשונות מחוץ לחומות יפו, שהוקמו בסוף שנות ה-80 של המאה ה-19.


תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים, מנסה בכל כוחה להציל את בית הכנסת של הרב קוק: "זהו אתר שבכל מקום אחר היו מצדיעים לו", היא אומרת. "עצוב שדווקא במקום שאמור לסמל את הסובלנות, הפתיחות והמורשת אנו צריכים להתמודד עם בעיה של נדל"ן"
נווה צדק נבנתה ביוזמה פרטית של יהודים על אדמות שקנתה משפחת שלוש קרוב לציר שבו עתידה לעבור הרכבת בין יפו לירושלים. זרח ברנט, המוכר יותר מהקמת פתח תקווה, קנה חלקת אדמה נוספת, והקים עליה את נווה שלום. בשנת 1896 הוא הקים בה תלמוד תורה, ובמקום נבנים גם בית ספר למלאכה, ישיבת 'ברכות', ובית הכנסת הגדול של השכונה. בשטיבלאך – חדרי הכיתות, פעלו בתי כנסת שונים. על גג בניין תלמוד התורה פעל בית כנסת 'הנץ'. במקום הונהג לימוד בעברית, שלא כמקובל בת"תים באותם הימים. דלתות המתחם, הקיימות עד היום הוכנו בידי נערי בית הספר.

השילוב בין לימודי המלאכה ולימוד התורה של הנערים קסם לרבה של יפו דאז, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל, שהפך לפטרון המוסד, ואף פקד אותו על בסיס יומיומי.

כדי לדאוג לדורות הבאים ייסד זרח ברנט בפני בית הדין השרעי בירושלים הקדש. בכתב ההקדש נכתב, בתרגום לעברית, כי "המקדיש הנ"ל הקדיש את ההקדש הזה מעכשיו לטובת עניי בני עדת האשכנזים הפרושים הנמצאים בבית הספר הנ"ל וגם לאחריהם לטובת בני עדת האשכנזים הפרושים הנמצאים בבית הספר הנ"ל, כל זמן היותם ולתמיד לדור-דור". הזמן חלף, האפוטרופוסים הלכו לעולמם ואחרים התמנו בידי בית הדין הרבני, כשאין מידע מדויק על פעולותיהם.

תורה או נדל"ן

עורך הדין יצחק בם, המייצג את 'ראש יהודי', מסביר כי בין השנים תשמ"ו לתשמ"ט (1986-9) התנהל בבית הדין הרבני האזורי בירושלים ובבית הדין הרבני הגדול מאבק בין שתי קבוצות שביקשו להיות אפוטרופוסיות להקדש. קבוצה אחת שבהכללה ניתן לומר כי היא בעלת נטייה חרדית, וקבוצה שנייה המזוהה עם נציגי הציונות הדתית. הנכס עצמו היה באותה עת מוזנח לחלוטין, ונדרשו פעולות חירום כדי להצילו מהתמוטטות.

המדרשה ליהדות וציונות דתית קיבלה את אישורו של בית הדין לבצע עבודות הדרושות באופן דחוף לשמירה על הנכס, וביצעה אותן על חשבונה. השתלשלות העניינים עמוסה בפרטים, אך בשורה תחתונה, באדר תשס"ז ביקשו שניים מהאפוטרופוסים מהקבוצה הראשונה להתיר להם למכור את נכסי ההקדש, לערוך התמחרות ולחתום על חוזה המכר עם הזוכה.

על-פי אומדן של שמאי, ערכו של הנכס עולה על חמישה מיליון דולר. מפתיע ככל שזה יישמע, בית הדין הרבני החליט לאשר את מכירת הנכס. עמותת 'ראש יהודי' הגישה בקשה על-ידי עוד יצחק בם לביטול החלטת בית הדין, בטענה המשפטית שבית הדין לא היה מוסמך לאשר את המכירה, הואיל וההקדש נוצר בידי יהודי בפני בית הדין השרעי בתקופה העותומאנית, ועל-פי החלטה תקדימית של בית משפט, הסמכות לדון בעניינו נתונה לבית המשפט המחוזי ולא לבית הדין.
בבקשה הוסיף וטען עו"ד בם כי "הנאמנים על ההקדש לא פעלו כדי לשמר את הנכס ולהפעילו למטרותיו – תלמוד תורה.

בגלל מחדליהם נזנח הנכס לחלוטין, ומעיין התורה במקום יבש. המבקשת, 'ראש יהודי', עוסקת בפעילות תורנית ענפה, הכוללת בתי מדרש וגן ילדים תורני. רצונה של המבקשת הוא לשקם את הנכס כדי לייעדו לתכלית לשמה הוקם ההקדש – חינוך לתורה".

לישראל זעירא, מנכ"ל 'ראש יהודי', חורה שמקום שבו פעל הרב קוק הופך לנכס נדל"ן. "לצערי, תלמידי הרב זצ"ל נרדמו בשמירה ולא נזעקו להציל את המצב", אומר זעירא.

אולם הרס המקום מצליח לקומם לא רק אנשים דתיים. תמר טוכלר, מנהלת מחוז תל אביב במועצה לשימור אתרים, מנסה בכל כוחה להציל את המקום: "זהו אתר שבכל מקום אחר היו מצדיעים לו", אומרת טוכלר. "הרב קוק הוא דמות חשובה כל-כך בהיסטוריה של ההתיישבות בעת החדשה בארץ. הוא סימן פתיחות, הקשבה, שיתוף פעולה ואיחוי קרעים, ובא מתוך מטרה לדבר עם החלוצים של העלייה השנייה.

"עצוב שדווקא במקום שאמור לסמל את הסובלנות, הפתיחות והמורשת אנו צריכים להתמודד עם בעיה של נדל"ן. המדינה או העירייה היתה צריכה לקנות את הנכס. כשזה נוגע למורשת, יש דברים שלא נבחנים רק בכסף. קודם כל צריך להחליט מה רוצים, ואחר-כך יימצאו התקציבים. אם אנחנו לא מתייחסים בכבוד וברצינות למורשת שלנו, לא נוכל לצפות מעמים אחרים שיתייחסו אלינו ברצינות".

ישראל זעירא מחפש יזמים שיעזרו לשמר ולשפץ את המקום, ולהפוך אותו למרכז תורני שישמר את רוחו של הרב קוק זצ"ל, אך מתברר שמתחם 'שערי תורה' הוא רק קצה קרחון של הרס בתי כנסת נוספים באזור.

החרדים הציתו את בית הכנסת

מי שפועלת במרץ להציל את בתי הכנסת היא יפעת אביצדק-קלפה, מדריכת טיולים בעלת תואר שני בלימודי ארץ ישראל, שהקימה ועד פעולה להצלת בתי הכנסת בנווה צדק. אביצדק פועלת בהתנדבות, כשהכלים העומדים לרשותה מצומצמים ומוגבלים. לא תמיד ניתן לדעת בדיוק מה מעמדו החוקי של בית כנסת מסוים, מי האפוטרופוס עליו ומה תכניות השימור לגביו. מאידך גיסא, מי שבקי ברזי הבירוקרטיה הסבוכה של ענייני הקדשות לא תמיד מכיר את ההיסטוריה של כל מבנה, ואל תוך הערפל הזה נדחקים בעלי ממון ובעלי אינטרסים.

חלק ניכר מהמידע שלהלן לקוח מתכנית עבודה שנכתבה אחרי עבודת שטח מקיפה בידי יפעת אביצדק-קלפה, לאחר שבשנה שעברה ראתה במו עיניה כיצד עלו טרקטורים על מבנה בית הכנסת 'קהל חסידים' ברחוב רוקח. בית הכנסת ההוא היה אחד משלושת בתי הכנסת הראשונים שבשכונה. הוא נוסד בשנת 1890, והיה פעיל עד סוף שנות השמונים, עם מותו של אחרון הגבאים. בית הכנסת כלל ציורי קיר ופריטים ייחודיים אחרים. כשתהליך ההריסה היה בעיצומו, ניסו גורמים שונים לנסות ולהציל את בית הכנסת, ללא הועיל.

במסמך העבודה כתבה אביצדק-קלפה כי "בעליו החוקיים של המקום, 'ההקדש', וליתר דיוק עורכי הדין, באי כוחם של בית הדין לענייני הקדשות בירושלים, מכרו אותו לאדם הבונה בימים אלו במקום את בית מגוריו הפרטי".

אביצדק-קלפה מבקשת להדגיש כי טענותיה אינן מופנות כלפי רוכש המבנה, אלא כלפי הרשויות, שלא השכילו לשמרו. הכסף ממכירת בית הכנסת 'קהל חסידים' היה אמור לממן את שימור 'מראות הסולם', בית הכנסת השכן, שהתפצל מחברו עקב מחלוקות נוסח. בפועל, בית המגורים הולך ונבנה, ואילו בית הכנסת הצמוד אליו הולך ומתפורר.

ראוי לציין כי 'מראות הסולם' החל כבית כנסת בנוסח אשכנז לקהילת הפרושים של נווה צדק – תלמידי הגר"א. בסוף שנות ה-30 של המאה ה-20 נכנסו לבית הכנסת תלמידי הרב אשלג, שעסקו בקבלה, והם שנתנו לו את שמו הנוסף. בית הכנסת היה בעל ערכים ארכיטקטוניים מרשימים, הן ברמת המבנה והן ברמת ציורי הקיר.

בשנת 1981 הצליחו תושבי השכונה לעצור את הריסתו. בשנת 2000 הוא הוצת בזדון, ותוכו נהרס כליל. מציתי המקום, על-פי החשד, הם קבוצה חרדית, שהמניע שלה היה תכנון של העירייה להפוך את בית הכנסת לבית תפילה רפורמי. חלק מהגורמים שנתנו הסכמה להחרבתו של בית הכנסת 'קהל חסידים' חשבו שהאחד יוקרב למען רעהו שישתמר, אך בינתיים האחד נחרב ורעהו מוזנח.

שאריות של קהילה יהודית גאה


בית המדרש ובית הכנסת 'אוהל יצחק' – חב"ד, נוסד בשנת 1903. את הקירות עיטרו ציורי קיר מעשי ידי האמן גרשון אינבונד, והוא צויר על-ידי נחום גוטמן. מצבו כיום מחפיר: עזרת הנשים התמוטטה והחלונות נאטמו. לא פעם רואה דניאל בחצר המקום בני נוער מעשנים. כשהוא מעיר להם שהם נמצאים בחצר בית כנסת, הם עוזבים את המקום ומתנצלים
סיור עם יפעת אביצדק-קלפה בשכונה מגלה בכל פינה בית כנסת שהיה בעבר שכיית חמדה. בידיה היא מחזיקה את הספר 'חמדת לבי', שמתאר בצילומים מרהיבים את שפעת בתי הכנסת של השכונה. מחבר הספר, אומן העונה לשם חוני המעגל איצקוביץ, עובד כעת על פרויקטים לציון 120 שנה לנווה צדק. הוא מתרגש כשהוא נזכר בימי העבר.

"אני בן הזקונים של משפחת איצקוביץ, ולמדתי בת"ת 'שערי תורה'. הרחובות היו מלאים בחסידים. נווה צדק של ילדותי דמתה לשכונת מאה שערים. בערב שבת היינו הולכים לטבול במקווה, ולפני השקיעה היתה עוברת מרכבה וממנה היתה נשמעת תקיעת שופר. הרב סלונים היה עובר ברחוב שלוש, והשכינה היתה יורדת לארץ. אנו הסתובבנו לבושים בגדי לבן, והרגשנו את הקדושה. היו שם עשרות בתי כנסת בעלי ויטראז'ים יפהפיים".

חוני המעגל יצא למלחמה דון קישוטית להצלת בתי הכנסת, שבהם הוא רואה לא רק ערך דתי אלא גם מבנים בעלי ערך תרבותי וארכיטקטוני שמתעדים תקופה. הוא פנה לרשויות ולחב"ד, שיצילו את בית הכנסת שלהם, אך בתוצאות בלתי מספקות.

כשהוא מדבר על המאבק, הוא מתקשה לכבוש את כעסו: "אני מאשים את הרשויות. איך נתנו לדבר כזה לקרות? חיללו בתי כנסת! אני לא מבין איפה הרבנים, איפה חב"ד שמוציאה מיליון דולר על פרסומי חוצות, ולא טורחת להציל את בית המדרש החב"די. המקומות הללו לא נהרסים מעצמם – יש מי שהורס אותם. איש לא מטפל בזה, וכשבתי הכנסת נהרסים הם לבסוף נמכרים".

ברחוב חברת ש"ס 7 שוכן בית המדרש ובית הכנסת שנוסד על-ידי הרב זאב וולף גרינוולד זצ"ל ב-1911 – סבו הגדול של חוני המעגל, שחיבר את הספר 'ילקוט סיפורים'. חצר בית הכנסת ובית המדרש נשקו לבית אחיו של הראי"ה, חונא קוק.

בית הכנסת ובית המדרש היו פעילים עד שנת 1975. בבית הסמוך, מספר 5, גרו שומרי בית הכנסת הקשישים, יוסף ופסיה צייגר, עד שנת 1988. לחוני המעגל תמונות של בית הכנסת בימיו הטובים.

לדאבון לבו, הרשויות והממסד הדתי לא סייעו לו לשמר את המקום. מפרי חוק פלשו לבית השמשים. מעמדו החוקי של מבנה בית הכנסת נידון בערכאות שיפוטיות. חוני המעגל, שרצה שהמקום יישאר כבית כנסת ובית מדרש, הפסיד אותו לטובת באי כוח ההקדש. שכנים פלשו למגרש מצד אחד. ההקדש מכר את האדמה הצמודה למבנה מצדו השני. כיום מתגורר בתוך מתחם בית הכנסת אדם בשם דניאל, שלקח על עצמו לשמור על בית הכנסת. בפנים ישנם כמה ספסלים, וצילום של בית הכנסת מימיו הטובים. דניאל ישן בחצר, לומד תורה ביום ומנסה לגייס מניין לתפילות. הוא מתנדב להראות לנו את השטחים ממתחם בית הכנסת שסופחו על-ידי השכנים. עבורו, עיקר המאבק הוא לא על היסטוריה אלא על הרוח היהודית. 

העירייה תהפוך את המבנה לגן

לא רחוק משם, ברחוב עין יעקב, נמצא בניין עלוב ומוזנח שבחצרו ישנם גללי כלבים, בדלי סיגריות וכתובות גרפיטי. זהו בית המדרש ובית הכנסת 'אוהל יצחק' – חב"ד, שנוסד בשנת 1903. את הקירות עיטרו ציורי קיר מעשי ידי האמן גרשון אינבונד. בית הכנסת ובית המדרש היו מרכזם הרוחני של חסידי חב"ד ביפו, והוא צויר על-ידי נחום גוטמן.

מצבו כיום מחפיר ביותר: עזרת הנשים התמוטטה והחלונות נאטמו. לא פעם עובר דניאל במקום ורואה בני נוער מעשנים בחצר המקום. כשהוא מעיר להם שהם נמצאים בחצר בית כנסת, הם עוזבים את המקום ומתנצלים שלא ידעו שזהו מבנה קדוש. החלק המדהים בסיפור הוא שמבחינת החוק, המבנה נמצא ברשימת השימור המחמיר של עיריית תל אביב ובבעלותה. לא מזמן הודיעה העירייה שהיא שוקלת להקים בתוכו גן ילדים. אל מול המחאה הציבורית שקמה טענה העירייה כי מדובר במבנה שעומד נטוש כבר 30 שנה, ובנווה צדק ישנה מצוקת גנים.

ממש עם תום הסיור אנו עוברים ברחוב כי"ח 2, ליד בית כנסת 'הכהנים'. בתכנית העבודה שלה כתבה אביצדק-קלפה על בית הכנסת הזה "כיום המקום סגור, ואינו מתפקד כבית כנסת. מי בעליו ומה צופן לו העתיד – לא ידוע". להפתעתנו, דלתות בית הכנסת פתוחות, בתוכו כמה פועלים ערבים שממלמלים בעברית רצוצה משהו על מסעדה שעומדת לקום. לנגד עינינו אנו רואים בית כנסת נוסף הולך ונעלם.

תמר טוכלר מהמועצה לשימור אתרים מדגישה כי הריסת בתי כנסת איננה עניין לדתיים בלבד. "כמו שבזיכרון יעקב בית הכנסת הוא חלק מהסיפור של המקום, כך גם בנווה צדק בתי הכנסת הם חלק מהסיפור של המקום. התהליך שקורה בבתי הכנסת הוא חמור מאוד. אם מישהו היה פוגע בבית כנסת בפראג או בפולין, באיזה כפר של אנטישמים, היינו כבר מזמן הופכים את העולם, אבל אצלנו זה קורה כל הזמן!" 

מי יציל את בתי הכנסת?

וועד הפעולה מתכנן אירוע גדול בסוכות, כדי להעלות למודעות הציבורית את העניין. "אנחנו מאמינים שיש עוד מה לעשות", אומרת טוכלר."כל האתרים שניצלו בארץ ניצלו בזכות תושייה של אנשים . זה אף פעם לא בא מתוך יוזמה של הרשויות, גם אם אחרי זה ראשי עיריות לקחו על זה קרדיט. יש מה לעשות עכשיו, אבל קודם כל צריכה לקום צעקה ציבורית, הן מצד הציבור והן מצד נציגי ציבור ורבנים".

ובינתיים, בלב העיר העברית הראשונה נהרסים בזעקה אילמת בתי כנסת בעלי ערך היסטורי, תרבותי ודתי. כל עוד לא יהיה מי שיעצור את ההרס, לא נותר לבתי הכנסת הללו אלא להתפלל לישועה.