חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 258ראשיהפצה

בזכות תוספת שבת - סיפור לשבת

06/09/07, 13:18
עודד מזרחי

צבי, בחור כבן שלושים המתגורר בארצות הברית, כמעט נואש משידוכו. הוא כבר שמע הבטחות על סגולות למיניהן, וניסה את כולן, אך ללא הועיל. ידיד קרוב מעיר מגוריו דיבר עמו על כוח התפילה, והדגיש שהיא מקובלת ביותר בקברי צדיקים. הוא הזכיר את ציונו של האדמו"ר רבי שלום משאץ זצ"ל, הקבור בלונדון, שכתב מפורשות בצוואתו כי ינסה לעורר רחמים על כל המתפלל על קברו, אבל התנה זאת בכך שהמתפלל יבטיח להיטיב את דרכו לשמים בדבר אחד, ושיקיים את מוצא שפתיו ולא ישטה בו לאחר מכן...

ההבטחה הכתובה משכה את לבו של צבי. הוא עמד לטוס לסבו המתגורר בארץ הקודש, וחשב לנסוע דרך לונדון, כדי לפקוד את הציון ולהתפלל לישועה שכה מתמהמהת לבוא.


צבי, הקפדן מטבעו, חשב כי אילולי הבטחתו היה ניגש עם מברשת לברז, ובעשרים הדקות שנותרו עד הדלקת נרות יכול היה לשוות לבגדיו מראה של בגדי שבת הראויים להתכבד בהם. הצער צרב את לבו, אבל הבטחתו על הציון היתה חזקה יותר
בהגיע העת טס צבי ללונדון, ולקברו של רבי שלום משאץ. היתה זו שעת רצון, וצבי היטיב להביע את צערו והתעורר לשוב אל ה'. הוא התבונן בצוואה הכתובה והחליט לקיימה. הוא בחר במצוות תוספת שבת מדי ערב שבת, והחליט כי מכאן ואילך ימנע מעשיית מלאכה חצי שעה לפני זמן הדלקת נרות.

ביום חמישי טס צבי לישראל, וביום שישי בצהרים הגיע לירושלים והניח את חפציו בבית סבו. לאחר מכן מיהר לצאת לתפילה בכותל. לאחר שהתפלל עלה על האוטובוס החוזר לעיר. אז נקלע האוטובוס לפקק תנועה גדול, וכמעט לא התקדם. צבי החל להצטער ומצפונו ייסרו. רק אתמול הבטיח בתפילתו בלונדון להקדים את השבת בחצי שעה, וכבר אינו יודע אם הוא מסוגל לעמוד בהבטחתו.

האוטובוס נע לאטו, מנסה לצאת מהסבך. כל הנוסעים היו מתוחים. לבסוף הוסר המחסום שגרם לפקק, והאוטובוס הגיע ליעדו שעה לפני כניסת שבת. כאשר הגיע צבי לבית סבו הורה השעון בדיוק על חצי שעה לפני הדלקת נרות. הוא שמח שיוכל לקיים את החלטתו, שלא לעשות שום מלאכה מכאן ואילך.

אז נכנס לחדרו והוציא ממזוודתו את קפוטת השבת שלו (החליפה הארוכה). לצערו, ראה כי היא מוכתמת בנוזל לבנבן, שנשפך עליה מבקבוק כלשהו. גם שאר בגדי השבת טונפו בגלל אותו בקבוק, והמקום היחיד הראוי להם היה סל הכביסה.
צבי, הקפדן מטבעו, חשב כי אילולי הבטחתו היה ניגש עם מברשת לברז, ובעשרים הדקות שנותרו יכול היה לשוות לבגדיו מראה של בגדי שבת הראויים להתכבד בהם. הצער צרב את לבו, אבל הבטחתו על הציון היתה חזקה יותר.

הוא ידע שללא הקפוטה לא יוכל לבקר את קרוביו ומכריו במהלך השבת, ולא יוכל להיכנס לבית הכנסת השכונתי שבו מכירים אותו, ולכן החליט להתפלל במניין ישישים מצומצם, שהתקיים באחד הבתים הסמוכים. בליל שבת נותר הסב בביתו, ואילו צבי הלך להתפלל במניין הישישים. בשבת בבוקר ביקש הסב מצבי שילווהו לבית הכנסת השכונתי. צבי ניסה להסביר: "בגילי, עלי לשמור על שמי הטוב. לא אוכל להגיע לבית הכנסת ללא קפוטה. אני לא זקוק למבטים מאחורי גבי..."

הסבא ביטל את דבריו: "מי כבר מכיר וזוכר אותך?!... למי אכפת אם תלך עם קפוטה או בלי קפוטה?!... האם בגלל סיבה שכזו לא תתפלל בבית הכנסת השכונתי, במחיצת ידידים ובני משפחה?!"

צבי היה נתון בסערת נפש. הוא לא היה מסוגל לצאת כך עם סבו לרחוב ולבית הכנסת, וחשב בצער: שפשוף אחד עם מים וחומר ניקוי והכול היה מסתדר!... לבסוף סבו הבין ללבו, והם החליטו כפשרה ללכת יחדיו לבית כנסת קטן, השוכן בקרבת מקום.

צבי מצא פינה בבית הכנסת, כבש את פניו בסידור ובחומש והתפלל שלא יפגוש מכר כלשהו שיזהה אותו וישאל מדוע אינו לובש קפוטה, וגם יהרהר לעצמו כי צבי החל להתדרדר בשמירת התורה והמצוות...

במרחק כמה שורות התפלל זקן שהבחין בבחור האמריקני ובסבו. הוא התפעל מכך שצבי מצטדד בפינתו בביישנות.

הופעתו הפשוטה, דווקא ללא קפוטה, מצאה חן בעיניו. הוא נזכר במרים, נכדתו המבוגרת למדי המתגוררת בקהילה יהודית בקנדה. למרות שניסה להתרכז בתפילה ובקריאת התורה, מצא את עצמו מתבונן ללא הרף בבחור הגבוה, ועלה בדעתו שהוא מתאים להפליא למרים. בסיום התפילה ניגש לסבו של צבי ובירר פרטים לגבי נכדו. במוצאי השבת החלו העניינים להתגלגל, עד שלבסוף עמדו צבי ומרים, בשעה טובה ומוצלחת, תחת חופתם.

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il