חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 258ראשיהפצה

שבת שלמה - סיפור לילדים

06/09/07, 13:18
חגית רוטנברג

אביחי היה עסוק בסידור הצלחות על השולחן לקראת שבת, כששמע את הקריין בתכנית הרדיו מסביר על משהו מיוחד בשבת הקרובה: "חכמינו אומרים שהשבת האחרונה בשנה היא הזדמנות לתקן את כל מה שקלקלנו בשבתות שהיו השנה", הסביר הקריין בקול נעים, "לכן צריך להשתדל להקפיד במיוחד בשבת הזו, לפני שמתחילה השנה החדשה, לעשות הכול כדי שזו תהיה שבת מושלמת".

אביחי הקשיב לרדיו, והמחשבות חלפו במוחו: 'כן, האמת שהשבתות עוברות אצלי קצת כמו יום חול. אם אפשר בשבת אחת לתקן את כל השבתות הקודמות, זה נראה לי פתרון לא רע'. הוא החליט להקפיד בשבת הזו על כל פרט, ואמר לעצמו שזה בטח לא יהיה קשה כל-כך: בסך הכול שבת, מה הבעיה?

כששמע את הצפירה שמכריזה על כניסת השבת, הוא היה עדיין בבגדי חול, שרוע על המיטה ומאזין למוסיקה. פתאום, הצפירה הזכירה לו משהו: 'רגע', חשב, 'אני אמור להיות מוכן השבת הזו בזמן!' הוא בקושי הצליח להיפרד מהדיסק שהאזין לו, אבל החליט לעמוד בהחלטתו: התקלח תוך שלוש דקות, התלבש בבגדי שבת, וחיכה ליד הדלת מוקדם מתמיד, כדי ללכת עם אבא לבית הכנסת.

"אביחי, כל הכבוד!" הכריז אבא כשראה את בנו ממתין ביציאה. בשבת רגילה אביחי בקושי התחיל להתלבש לשבת בזמן שכולם הלכו לתפילה.

ערמות עלוני השבת הצבעוניים מילאו את שולחן הכניסה לבית הכנסת. אביחי אסף אחד מכל סוג כמנהגו, ועם ערמה צבעונית ומרשרשת פנה לשבת במקומו. כשהסתיימה קבלת שבת והרב עלה לשאת דרשה, נשלחו ידיו מאליהן לפתוח את העלונים ולהתחיל לדפדף בהם.

'רגע אחד', עצר אותו משהו מבפנים. 'אתה לא זוכר שהשבת הכול צריך להיות אחרת?'

עכשיו זה כבר היה ממש קשה. הוא הניח את העלון בצד, אבל הרגיש צורך חזק מדי פעם רק להציץ בכותרת או לראות את התמונה. 'זה לא שווה ככה', אמר לו הקול בתוכו. 'על מי אתה עובד?' אביחי נשך את השפתיים והתיישב על האצבעות, כדי שלא יימשכו לנגוע בדפים. 'הצלחתי', נשם לרווחה כשהסתיימה התפילה.

בסעודת שבת הוא לא הפסיק לשיר בקול ובהתלהבות, עזר לאמא להגיש ולהוריד מהשולחן, ואפילו אמר דבר תורה על פרשת השבוע.

"יישר כוח!" בירך אותו אבא אחרי ברכת המזון. הוא לא הבין מה קרה לאביחי, שהיה נרדם בסעודות שבת על השולחן, או הולך לקרוא ספר על הספה. לפני שנרדם, עשה אביחי הערכת מצב קצרה בראשו: 'טוב, הצלחתי לעבור את הערב בשלום. נשארו בערך עוד 20 שעות כדי לתקן את כל השבתות שהיו לי. אני חייב להצליח!'

למחרת הוא זינק מהמיטה חצי שעה לפני תחילת התפילה. הגבאי התפלא לראות דווקא את אביחי מגיע לפתוח איתו את בית הכנסת. הוא התחיל להתפלל בכוונה, מזכיר לעצמו שנשארו עוד 12 שעות. אפרים, החבר שיושב על ספסל מאחוריו, טפח על שכמו כשהחלה הקריאה בתורה. "אביחי, שמעת מה אמרו על המורה לספורט?" לחש כממתיק סוד.
"כן, מה?" השיב אביחי אוטומטית.

"אז ככה..." החל אפרים, במה שנשמע כרכילות עסיסית.

אביחי השתוקק לשמוע מה יש לאפרים לומר. "שמעתי ממוטי, שלמד אצל המורה בשנה שעברה, שהוא ממש..." אביחי פרץ בהתקף שיעול חזק. 'אל תעשה את זה, אתה מקלקל את כל מה שהצלחת עד עכשיו', הזהיר הקול במוחו. אפרים טפח על גבו, בניסיון להרגיע את השיעול. אביחי הודה לו והסתובב חזרה למקומו, נועץ את עיניו בחומש.

"ברוך אתה ה', המבדיל בין קודש לחול", ניגן אבא, והשבת יצאה. אביחי שחרר אנחת רווחה. 'זהו, הצלחתי לשמור על שבת מושלמת. בעצם, זה היה מושלם כל-כך, שאולי כדאי לעשות כך לא רק פעם בשנה...'