חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 258ראשיהפצה

בג"ץ מבין רק כוח - שולחן עורך

בג"ץ נכנע לאלימות השמאל בבילעין, והתחמק מעימות עם מאות רוכשי דירות חרדים במתתיהו מזרח.
06/09/07, 13:18
עמנואל שילה

1.  גדר ההפרדה באזור בילעין נבנתה באזור קשה במיוחד, שבו עוברים ערוציהם של שני נחלים. המבנה הטופוגרפי התלול וזרמי המים השוטפים בחורף הפכו את הקמת קטע הגדר השנוי במחלוקת למבצע הנדסי מורכב ומסובך, בעלויות מטורפות של מאות מיליוני שקלים.

ביום ג' השבוע החליט בג"ץ לחייב את המדינה ואת צה"ל להעתיק את הגדר ממקומה, כדי לאפשר לתושבי הכפר בילעין הפלשתינים גישה חופשית לאדמותיהם. אכן נוגעת ללב דאגתם של שופטי ההרכב, בראשות הנשיאה בייניש, לשלומו של "מרקם החיים" של הפלשתינים. חבל שלא ראינו בבג"ץ דאגה דומה לצרכים חיוניים הרבה יותר של אזרחים ישראלים, חקלאי גוש קטיף למשל, שמרקם חייהם נפגע לאין ערוך יותר מזה של חקלאי בילעין.

תנועת 'שלום עכשיו' מיהרה לברך על החלטת בג"ץ. המנכ"ל יריב אופנהיימר אמר כי "בג"ץ מציל פעם נוספת את כבודה של הדמוקרטיה הישראלית, ומוכיח שהתנגדויות תושבי בילעין היו מוצדקות". לא מזמן הוציאה 'שלום עכשיו' דו"ח נגד סלילת כבישים ביו"ש, בטענה כי אפשר היה לחסוך חיי אדם אילו הושקעו 300 מיליון שקלים בכבישי ישראל הקטנה במקום ביו"ש. בזמן ירידת הגיליון לדפוס עדיין לא נמסר מטעם 'שלום עכשיו' כמה כבישים אפשר היה להרחיב ולשפץ במאות המיליונים שיירדו כעת לטמיון, בעקבות החלטת בג"ץ שאופנהיימר שמח עליה כל כך. טרם נודע גם כמה חיי נהגים אפשר היה לחסוך במיליארדים הרבים שהושקעו בגדר ההפרדה - פרויקט הדגל הכאילו-ביטחוני שהמציא השמאל הישראלי כדי לסמן את קו הנסיגה העתידי של עם ישראל מנחלת אבותיו ומארצו ההיסטורית.

2.  ואם תשאלו, מדוע אי אפשר היה ליצור גם בבילעין איזה מנגנון של פינוי-פיצוי? מדוע לא הורה בג"ץ להעניק לפלשתינים מבילעין פיצוי נדיב עבור אדמותיהם, במקום לזרוק לפח סכום גדול הרבה יותר שהושקע בבניית הגדר?

התשובה השורשית לשאלה הזאת טמונה כנראה בהשקפתם העקרונית של מרבית שופטי בג"ץ, שלפיה הנוכחות הישראלית ביהודה ושומרון היא כיבוש גזלני של אדמת העם הפלשתיני. מתוך תפישה בסיסית זו נגזרת גישתן של כל זרועות מערכת המשפט בישראל לנושאים הנתונים לעימות בין הצד הישראלי לצד הפלשתיני. מכאן נובעת מדיניות האכיפה הסלקטיבית של חוקי הבנייה, כאשר לכל קרוון שנבנה במאחזים בלתי מאושרים מוצמד מייד צו הריסה, בעוד הערבים בונים באין מפריע בניינים רבי קומות ללא כל אישור - גם כשיש בכך איום אסטרטגי על יישוב ישראלי סמוך. הרי זו אדמתם, ומה זכותנו לומר להם מה לעשות בה? מכאן באה הרדיפה המשפטית נגד היישוב היהודי בחברון, שבמסגרתה נרדף כל ילד יהודי בעיר על כל ספק עבירה שולית, בעוד הפלשתינים בעיר נהנים מחוסר עניין מוחלט במעשיהם הפליליים החמורים, כי מה זכותנו, הכובשים, להכתיב להם איך להתנהג במולדתם?

3.  בבג"ץ בילעין הוכח גם שהאלימות משתלמת.

כבר קרוב לשלוש שנים מקיימים אנשי השמאל הקיצוני, ביחד עם שותפיהם הפלשתינים מבילעין, הפגנות אלימות נגד הקמת גדר ההפרדה. במסגרת המאבקים הללו נהרג שוטר מג"ב ונפצעו שוטרים וחיילים רבים, כולל אחד שאיבד את עינו. למרות זאת, תנועת האנרכיסטים נגד הגדר לא הוגדרה כיעד לחקירות שב"כ. התקשורת לא נזעקה נגדם אפילו בעשירית מעוצמת זעקותיה נגד משליכי החומצה-כביכול מגג בית הכנסת בכפר דרום, שלא גרמה שום נזק אמיתי. היחס המשטרתי הסלחני למפגיני השמאל האלימים עומד בסתירה משוועת למעצרים ולחקירות של ראשי מטה 'חומש תחילה', שנמנעים מכל אלימות בפעילותם וגם לא ברור בכלל על איזה חוק הם עברו. גם התקשורת, שמעניקה להם חשיפה נדיבה מדי שבוע, נמנעת מלכנות את הפגנותיהם האלימות של קיצוני השמאל בתואר 'התפרעויות', מונח ששמור כנראה להפגנות הימין בלבד.

חותם הלגיטימציה הסופי להתפרעויות בבילעין ניתן השבוע בבג"ץ, כאשר בייניש וחבריה אישרו בהחלטתם כי טענותיהם של המתפרעים היו צודקות, ואילו כוחות הביטחון הם שניסו להגן על מעשי עוולה וגזל.

4.  בהתנהלות שהיא אופיינית לבג"ץ מאז שהחל לתפקד כשחקן מרכזי במגרש הפוליטי, פורסמו השבוע שתי החלטות בג"ץ שנועדו לרכך זו את זו.

ביום ג' פסל הרכב שופטים בראשות הנשיאה בייניש את תוואי הגדר בבילעין, ובכך גם העמיד בספק את בניית השלב הבא ביישוב מתתיהו מזרח, שהאדמות שיועדו לו צפויות כעת להישאר מחוץ לגדר. ביום ד' פסק הרכב אחר של בג"ץ כי פרויקט הבנייה של מאות יחידות דיור ביישוב מתתיהו, המוקפא מזה כשנתיים בצו בג"ץ, לא ייהרס, למרות שנבנה ללא תכנית מתאר בתוקף. בכך נדחתה עתירת 'שלום עכשיו' שדרשה להרוס את כל מה שנבנה כבר במתתיהו מזרח, ונסללה הדרך להשלמת בניית השכונה ואכלוסה. במקרה זה כיבד בג"ץ את העובדות שנקבעו בשטח. כל החלטה אחרת היתה מובילה לעימות בלתי נמנע עם מאות משפחות חרדיות שרכשו דירות בפרויקט.

5.  אחת המסקנות מכל זה היא שהוועדה האריסטוקרטית המשפטית העליונה לניהול החיים בישראל (ובכינויה המקוצר: בג"ץ) מכבדת עובדות בשטח בעיקר כשהן מגובות בפוטנציאל של מאבק כוחני. הוכחה נוספת שמחזקת מסקנה זו היא התנהלותו הזהירה של בג"ץ, לאחר אירועי עמונה, בכל הנוגע להרס מאחזים. הבתים בעמונה אומנם נהרסו, אך נקבע שם תג מחיר שהוליד הססנות גדולה ועיכב הרס של מאחזים נוספים במשך למעלה משנה וחצי. כבר היום מציגה מדינת ישראל בפני בג"ץ את עוצמת ההתנגדות הצפויה כשיקול אם לבצע הריסה במקום ספציפי.

נראה שבהנהגת המתנחלים עוד לא הפנימו את הלקח. מי שהתרגלו לאורך השנים למדוד את הישגיהם לפי מספר הבתים שבנו, לא מבינים שהיום צריך קודם כל להבטיח שהבתים שכבר נבנו לא ייהרסו, ולכן אין שום עניין לחתור לפשרה.

ההנהגה הוותיקה, אולי גם החדשה, מסרבת להבין ששיקום ההרתעה נגד עקירת יישובים יהיה הישג חשוב יותר מאשר לגליזציה זמנית של המאחזים, או הפשרת הבנייה ביישובים הוותיקים עד ליום שבו יוחלט חלילה להורסם. כזכור, יישובי גוש קטיף לא היו מאחזים. הם הוקמו כחוק בהחלטת ממשלה, וגם נהרסו על פי חוק בהחלטת הממשלה והכנסת.

בפועל, כנראה שלא תושג פשרה. כמו בעמונה, מועצת יש"ע תוכל לטעון שגילתה מתינות ונכונות לפשרה, ולהאשים את הממשלה בחתירה לעימות. כמו בעמונה, העימות הזה יחזק את ההתיישבות, כשהפעם גם צפויה תופעת הסרבנות בצה"ל להתפשט יותר ויותר.

ניפגש במאחזים.