בשבע 260:דיני חולה ביום הכיפורים

חולים חייבים לצום ביום הכיפורים, אלא אם יש סכנת נפשות ● גם כשמותר לאכול, יש להסתפק באכילה מעט מעט כשהדבר אפשרי * מתי מיגרנה יכולה להיחשב כסכנת נפשות.

הרב אליעזר מלמד , ח' בתשרי תשס"ח

דין חולה מסוכן ביום הכיפורים

צום יום הכיפורים חובתו מן התורה (ויקרא כג, כז). לפיכך דינו חמור משאר הצומות, שמצום תשעה באב חולים פטורים, ואילו בצום יום הכיפורים גם חולים חייבים. ורק חולה שיש חשש סכנה שמא בעקבות הצום ימות - פטור מצום הכיפורים, שפיקוח נפש דוחה את מצוות הצום.

פחות פחות מכשיעור


לפעמים לא נעים לענות לנשים שסובלות ממיחושים שונים, וחוששות מאוד מהצום, ומתקשרות במצוקה לשאול האם הן חייבות לצום. אבל אין ברירה, עלינו לקבל את מצוות התורה ולומר את ההלכה כי למרות שהן סובלות מהקאות, לחץ דם, המוגלובין נמוך ומיחושים שונים, בכל זאת חובה לצום ביום הכיפורים
גם כאשר ישנה סכנת נפשות, אם אפשר להסתפק בשתייה בלבד, אין לאכול. וגם כאשר יש צורך לשתות צריך החולה, אם הדבר אפשרי, לשתות ולאכול פחות פחות מכשיעור, שאז אינו שובר לגמרי את הצום. וכיצד יעשה? ישתה פחות ממלא לוגמיו כל תשע דקות. מלא לוגמיו הוא השיעור שימלא את פיו כשינפח לחי אחת, כל אדם לפי גודל פיו. ואדם שיודע מראש שיצטרך לכך, ימדוד לפני יום הכיפורים כמה מים נכנסים למלא לוגמיו, ועל פי זה יידע שביום הכיפורים מותר לו לשתות פחות מזה כל תשע דקות (הממוצע למבוגרים הוא כ- 45  מיליליטר).

ואם הוא צריך לאכול, כאשר הדבר אפשרי, עליו לאכול פחות פחות מכשיעור, כלומר פחות משיעור 'ככותבת' כל תשע דקות. 'כותבת' (תמר גדול) הוא כשיעור נפח של שני שליש ביצה רגילה, ובמשקל מים זה יוצא כשלושים גרם, אלא שיש למדוד את האוכל לפי הנפח.

חולה שיש בו סכנה ויודע זאת מראש, יכול בדרך כלל להסתפק באכילה ושתייה לשיעורים. אולם פעמים שפתאום המחלה מתפרצת, ואם צריך אז לאכול ולשתות יותר, יש לקצר את ההפסקות בין האכילות לשמונה או שבע דקות, ואם גם זה לא יספיק יקצר עד ארבע דקות, מפני שיש דעות שמשך הזמן הנצרך להפסקה הוא ארבע דקות בלבד. ובשתייה אם לא יספיק לו לשתות בהפסקות של ארבע דקות, ישתה פחות ממלוא לוגמיו כל דקה. כי יש אומרים שדין שתייה שונה מדין אכילה, וכבר על ידי הפסקה של דקה אין השתיות מצטרפות לשיעור.

האם חולה במיגרנה חייב לצום

שאלה: חולה מיגרנה, שפעמים רבות הצום גורם לו להתפרצות מיגרנה חריפה, האם חייב לצום ביום הכיפורים ובשאר הצומות?

תשובה: הכלל הוא שחולה פטור מן הצומות הקלים ואף מתשעה באב, ולא זו בלבד, אלא אף מי שעלול בעקבות הצום להיות חולה עד שיפול למשכב, פטור מהצום. לפיכך הסובל ממיגרנה, ואפילו מי שבתחילת הצום אינו סובל ממיגרנה, אבל הוא יודע שבעקבות הצום עלולה המיגרנה להתפרץ אצלו, פטור מן הצומות הקלים ומתשעה באב.

אולם בצום יום הכיפורים, שגם חולים חייבים לצום בו, גם החולה במיגרנה חייב לצום, ואפילו כשמדובר במיגרנה חזקה, וקל חומר כאשר הוא עדיין לא חולה, אלא שהצום עלול לגרום להופעת המיגרנה. ואפילו לאכול מעט מעט פחות מכשיעור אסור לחולה שאין בו סכנה, הואיל וגם אכילה מועטת אסורה מהתורה. בנוסף לכך כדאי לדעת כי ברוב המקרים יש תרופות, כדוגמת נרות או ספריי, שמונעים את הופעת המיגרנה לאחר הצום.

אולם יש מקרים נדירים, שבהם המיגרנה עלולה לגרום לאירוע מוחי, ואזי מדובר בחשש סכנת נפשות, וממילא חולה כזה פטור מצום יום הכיפורים. וזה כאשר מתקיימים שלושה תנאים:

א) אובחן שהצום גורם אצלו למיגרנה. ב) המיגרנה מופיעה אחר אאורה (סימנים מוקדמים להופעת המיגרנה), והאאורה נמשכת יותר משעה. ג) ואין תרופה (כדוגמת נרות או ספריי) שיכולה למנוע את הופעת המיגרנה (הלכה זו נכתבה בעזרת ד"ר רפי קיים ועל פי חוות דעתה של ד"ר רחל הרינג, מומחית בתחום זה).

יש להוסיף כי גם כאשר מדובר במיגרנה מהסוג שיש בו סכנת נפשות, כיוון שאין לחולה צורך לאכול הרבה בבת אחת כדי למנוע את התפרצותה, על החולה לאכול מעט מעט פחות מכשיעור, שכל זמן שהוא אוכל פחות מכשיעור אין הוא נחשב כמי ששבר לגמרי את הצום.

נשים מעוברות ומניקות

נשים מעוברות ומניקות חייבות לצום ביום הכיפורים.

ויש נשים שמתבלבלות בין הצומות הקלים לצום יום הכיפורים. הן זוכרות שמעוברות ומניקות פטורות מן הצומות הקלים, ולפעמים פטורות גם מצום תשעה באב שהוא חמור יותר, וזה כאשר יש להן מיחושים נוספים עד שהן יצאו מגדר מעוברות ומניקות רגילות והרי הן נחשבות חולות. שהואיל וצום תשעה באב מדברי חכמים, חולים פטורים ממנו.

אבל בצום יום הכיפורים, שחיובו מהתורה, גם חולים חייבים, קל וחומר מעוברות ומניקות. ורק כאשר ישנה סכנת נפשות לאם או לעובר מותר לאכול ולשתות.

לפעמים לא נעים לענות לנשים שסובלות ממיחושים שונים, וחוששות מאוד מהצום, ומתקשרות במצוקה לשאול האם הן חייבות לצום. אבל אין ברירה, עלינו לקבל את מצוות התורה ולומר את ההלכה כי למרות שהן סובלות מהקאות, לחץ דם, המוגלובין נמוך ומיחושים שונים, בכל זאת חובה לצום ביום הכיפורים. ואנו מאמינים באמונה שלימה שכל מצוות התורה, גם כשקשה לקיימן, נועדו לטובתנו.

ופעמים שהשואלות טוענות, והלא התירו במקרים דומים שלא לצום? ואזי צריך להסביר שכנראה התירו להן בצומות אחרים, אבל בצום יום הכיפורים חייבים כל החולים והחולות, כולל מעוברות ומניקות, ורק כאשר יש חשש סכנת נפשות לאם או לעובר הן פטורות.

שנה אחת נסתתמו טענותיהן של השואלות, וכך היה:

יולדת רביעייה

לפני שנתיים, אישה אחת מן היישוב שלנו ילדה בצום גדליה רביעייה בניתוח קיסרי. מספר ימים לפני יום הכיפורים נשאלתי האם עליה לצום. הרופאים כולם טענו בתוקף שאסור לה לצום, שכן היא ילדה רביעייה, והלידה היתה בניתוח, והיא ממש חולה - עובדה שהיא עדיין צריכה להיות מאושפזת בבית חולים, ובנוסף לכך, חובה עליה לקבל תרופה כדי לזרז את כיווץ הרחם, וכדי למנוע את הכאבים הנוראים שמתלווים לכיווץ הרחם.

שאלתי רופא ירא שמים, ופירשתי לו היטב את השאלה, האם הצום עלול לגרום לסכנת נפשות ליולדת. התשובה היתה: לא. למרות שבוודאי היא חולה וזקוקה למנוחה וטיפול - סכנת נפשות אין כאן. ובפרט שהיא בבית חולים, ואם יתפתח מצב מסוכן מיד תקבל את הטיפול המתאים.

היולדת האמיצה קיבלה על עצמה לצום, וברוך ה' הצום עבר בקלות יחסית.

באותה שנה עניתי לכל המעוברות והמניקות כי אותה אישה שילדה רביעייה בצום גדליה עומדת לצום ביום הכיפורים, ומיד נסתתמו השאלות.

יולדת

אגב כך אזכיר דין יולדת ביום הכיפורים:

מי שהתחילה בתהליך הלידה, היינו שישבה על המשבר, או שהדם החל שותת ממנה, או שאינה יכולה ללכת וחברותיה נושאות אותה - עליה להפסיק להתענות, כדי שיהיה בה כוח ללידה.

ולאחר הלידה, אם יום הכיפורים חל בתוך שלושה ימים מלידתה, מותר לה לשתות ולאכול כדרכה. ואם היא אומרת שאינה צריכה, תשתה ותאכל פחות פחות מכשיעור.

אם יום הכיפורים חל מיום הרביעי ללידתה ועד היום השביעי ללידתה, אם היא או הרופא סבורים שמצבה עדיין מסוכן ועליה לשתות ולאכול, או אפילו אם הם מסופקים בזה - עליה לשתות ולאכול פחות פחות מכשיעור. ואם היא חושבת שאינה צריכה לשתות ולאכול, והרופא אינו חולק עליה, תצום כרגיל.

ולאחר שבעה ימים מלידתה הרי היא ככל אדם, ועליה לצום. ואפילו אם היא חושבת שהיא צריכה לשתות ולאכול מחמת צער הלידה, אסור לה לשתות ולאכול. ורק אם יבואו רופאים ויאמרו שבאופן מיוחד יש לה מחלה נוספת שבעטיה היא במצב מסוכן, תשתה ותאכל ביום הכיפורים.

וכיוון שיולדת הרביעייה ילדה בג' תשרי, יום הכיפורים היה ביום השמיני, ולכן היה עליה לצום.

דילול עוברים

אגב כך, כיוון שהתפרסמו בזמנו בעיתונים דברים לא מדויקים אודות עמדתי בקשר ללידת הרביעייה, דברים שעלולים לגרום לטעות בדבר הלכה, ברשות המשפחה אפרסם את הדברים כהווייתם.

בתחילת ההיריון התברר להורים בבדיקת אולטרסאונד שיש להם שלישיה (את הרביעי לא ראו), והרופאים המליצו באופן חד משמעי להפיל אחד או שניים מהעוברים, וזאת משום שהריון של שלישייה מסוכן, ויש חשש שכל שלושת העוברים לא יתפתחו כראוי, ואולי אף ימותו. ההורים הגיעו אלי בשאלה האם לשמוע בקול הרופאים.

רופא ירא שמיים בירר עבורנו את הסוגיה. מסקנתו היתה, על פי מחקרים שנעשו בכל העולם, שאף כי הסיכון בהיריון ולידת שלישיה מעט גדול מאשר בלידת תאומים, מכל מקום מדובר בסיכון נמוך. וכמו שאין חוששים מהסיכון המוגבר שיש בלידת תאומים לעומת לידה של ילד יחיד, כך גם אין לחשוש מהסיכון המוגבר שבלידת שלישייה מעבר ללידת תאומים. ורק במקרה שישנם סיבוכים משמעותיים נוספים, שמעלים באופן משמעותי את הסיכון, יש מקום לשקול את הפלת אחד העוברים כדי להציל את חיי השניים האחרים.

אמנם ציין אותו רופא שכאשר מדובר ברביעייה הסיכון עולה יותר, ואז גם כאשר אין סיבוכים נוספים יש מקום לשיקול נוסף, שאולי לשם הצלת העוברים האחרים יש צורך להפיל אחד או שניים מהעוברים.

אמנם הקב"ה עזר ולא ידענו שמדובר ברביעייה, וכך השאלה הקשה לא עמדה לפתחנו. רק לקראת סוף ההיריון התברר לרופאים כי מדובר ברביעייה, וברוך ה' נולדו כולם בריאים ושלימים.

יהי רצון שנזכה לקיים את יום הכיפורים בכל מצוותיו ודיניו, ונזכה לכפרה וטהרה שלימה, ולביאת משיח צדקנו ובניין בית המקדש במהרה בימינו.