גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 260ראשיהפצה

משתחררים מהרשת - בגליון השבוע

הוא פוגע בזוגיות, ממוטט קשרים חברתיים ובעיקר מדרדר את בני הנוער הדתיים לתהומות רוחניים ● מחנכים העוסקים בנושא הסכנות באינטרנט מתריעים מפני נזק מיידי בהיקף עצום שנגרם גם לילדים התורניים ביותר.
20/09/07, 14:01
עתיה זר

ימי החגים בעיצומם. לבעלי תפקידים רבים בדורנו קל יותר לעבור את הימים הללו לעומת אנשים בדורות קודמים, או אפילו בעשור הקודם. מורה, למשל, המחפשת מערכי שיעור על החגים, דפי עבודה, דפי מקורות או רעיונות לקישוט הכיתה, אינה צריכה לכתת רגליה במרפ"דים שונים. די בלחיצת מקלדת או שתיים, ואינסוף רעיונות ייפתחו בפניה. עקרת בית שרוצה לגוון את מטעמי החג, תקבל בלחיצת כפתור אלפי מתכונים. ואם תרצה להתעלות רוחנית בימים אלו, תוך כדי העמדת סיר מרק או תליית כביסה, תוכל בלחיצת כפתור להיכנס למאגרים של עשרות שיעורי תורה להאזנה.


התועלת שבעולם האינטרנט, עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות, ידועה. זו הסיבה, כפי הנראה, ש-95 אחוזים ממשקי הבית בישראל, בקרב החילונים והדתיים (לא החרדים), מחוברים לאינטרנט, על-פי נתוני סקר שנערך השנה על-ידי מכון 'גיאוקרטוגרפיה'
אדם חולה הרוצה לדעת אם עליו לצום ביום כיפור, ייכנס לפורום העוסק ברפואה והלכה ויוכל לקבל תשובה מרופא ירא שמים העונה לשאלות בפורום.

שנת הלימודים האקדמית מתקרבת, וסטודנטים שוב אינם צריכים להמתין שעות כדי להכין מערכת שעות עם היועץ. האינטרנט מאפשר להם זאת מבלי לקום מהכיסא.

תור לרופא, מצב חשבון הבנק, ציון בבגרות, הזמנת נופש – עולם ומלואו נפרשים בפנינו בלחיצת מקלדת.

התועלת שבעולם האינטרנט, עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות, ידועה. זו הסיבה, כפי הנראה, ש-95 אחוזים ממשקי הבית בישראל, בקרב החילונים והדתיים (לא החרדים), מחוברים לאינטרנט, על-פי נתוני סקר שנערך השנה על-ידי מכון 'גיאוקרטוגרפיה'.

אך אין טוב בלי רע, ונשאלת השאלה: האם האפשרויות הטובות שמציע האינטרנט, שוות את הרע שהוא מכיל?
 
הנוער קורא לעזרה

"שלום !! אני בת 14 ולומדת באולפנא ממש מעולה!!! יש לי שאלה שמציקה לי כבר הרבה מאוד זמן, ולא דברתי על זה עם אף אחד!! ואני מאוד אשמח אם תעזרו לי... לפני בערך שנה גיליתי שאבא שלי מסתכל באתרים מ-מ-ש לא צנועים!!! ואני לא יודעת מה לעשות... זה מאוד מפריע לי בענין היחסים שלי ושלו... ומאוד קשה לי לכבד אותו כפי שאני מצווה... אני מאוד כועסת עליו ופגועה שזה מה שהוא עושה, כי הוא מאוד דבק בקב"ה ולומד הרבה תורה... אני לא רוצה להגיד לאף אחד מהמשפחה (אחות אמא וכו...) כדי לא לפגוע בשלום בית..... ובטח לא לחברה, כי אני מאוד מתביישת מזה... אני מאוד אשמח אם תעזרו לי...".

"אני די כועס על ההורים שלי. כל החיים הם רוצים בשבילי רק טוב, אבל הם עשו טעות זועקת לשמים. האינטרנט הארור הזה קובר את הבן שלהם, אמה אחרי אמה, בתוך הבוץ. בלי הטינופת הזו, הייתי יכול להיות בזמן הזה בגבהים, ללא ספק, אולם זה כמו משקולת שקשורה לרגל, וגורמת לי לדשדש, עדיין, בדיוטא תחתונה. (ואני בכלל לא מדבר על בזבוז הזמן הבלתי נתפס שנגרם בגלל האינטרנט בפרט והמחשב בכלל, זה עוד "כסף קטן"...). בדם ודמעות אני מבקש להרעיש עולמות כנגד הענין. האינטרנט קובר את בחורי ישראל הקדושים!!!! אני לא היחיד בעסק, אני יודע גם על חברים שנופלים בבור הזה, וכולנו נראים "בחורים טובים", שלכאורה במצב רוחני טוב. מי שמחזיק אינטרנט לא מסונן בבית, שידע שהוא מזריק לילדיו רעל ישירות לוריד. מי שחס על נפש בנו, שלא יכניס דבר כזה הביתה".

אלו הן שתי דוגמאות מתוך אלפי פניות המגיעות אל גורמים העוסקים בנושא סכנות האינטרנט. הדוגמאות ממחישות עד כמה קל ליפול ברשת, ועד כמה קשה לקום לאחר הנפילה.

"הרגשתי כמו חובש בעמונה", אומר הרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, שיזם את הקמת 'אינטרנט רימון' – יוזמה של אינטרנט נקי, שעליה יורחב בהמשך. "חובש רגיל מכין פלסטרים, אקמול, מקסימום עירוי. וכאן מגיע מקרה של פגוע ראש, ועוד לא הספקת לטפל בו, וכבר מגיע עוד אחד, ועוד אחד. כך גם הסיפורים על משפחות שנפגעו בגלל האינטרנט הגיעו בזה אחר זה. מי שנסחף מרגיש כמו ניפוץ בראש. זה מאבק לא קל, ולעתים בלתי אפשרי. ראיתי שזה שטף, שמשהו בתרבות השתבש. תוך עשור החשיפה לתועבה החמירה פי מאה, תועבה שקשה להעלות על הדעת. נופלים לתהומות שלא היו קודם, זועקים מרה ולא זוכים להצלה".

חיפוש מקרי הוביל לתועבה

יונה פרסבורגר הוא תושב מצפה יריחו. במסגרת עיסוקו בתיעוד תקשורתי הוא הוציא לפני כמה שנים את האלבום 'רוח אחרת', המתעד את ימי המאבק נגד הסכמי אוסלו. עד לפני שנים אחדות הוא עסק בהפקת סרטי ילדים, ובשנה וחצי האחרונות החל לעסוק באינטנסיביות בנושא סכנות האינטרנט.

העיסוק בנושא החל באקראי, כאשר לצורך הכנת סרט ילדים הקיש בגוגל צירוף מילים שהיה אמור לסייע לו למצוא חומר בנושא. התוצאה שהופיעה ראשונה קישרה אותו לאתר מזעזע מבחינת התכנים. הוא החליט לבדוק את הנושא יותר לעומק, וגילה כי אנשים נחשפים לאתרים מזיקים בעיקר באופן אקראי: לעתים קרובות תכני האתר מוסתרים, ובמקרים אחרים התכנים נמצאים בתוך אתרים פופולריים שאינם נחשבים לבעייתיים.

כדוגמה הוא מביא משחק ילדים שהופיע באתר 'וואלה כיף'. במשחק זה נדרש הילד לרצוח זקנים בבית אבות על-פי הוראת הבוס, כדי להביא זקנים אחרים במקומם, ובכך להגדיל את הרווחים. לאחר התערבות המשטרה והמועצה לשלום הילד הוסר המשחק. משחקים אחרים, מוסיף פרסבורגר, מכילים לעתים קרובות קישורים לאתרים בעייתיים מאוד.

יונה פרסבורגר מעביר הרצאות ברחבי הארץ הנוגעות לסכנות האינטרנט. "בשנה החולפת בלבד העברתי 200 הרצאות", הוא אומר. לאחרונה, עם ריבוי הביקוש, החלה גם אשתו להרצות בנושא. "הורים לעתים קרובות אינם מודעים לבעיות הרבות שיש באינטרנט. ולא רק הורים, גם מורים בבתי ספר ור"מים בישיבות".

לדוגמה הוא מספר על יום היערכות בקיץ האחרון באחת הישיבות, שבו התבקש להרצות על הסכנות באינטרנט. "לפני תחילת ההרצאה חיכיתי במסדרון, ואז ניגש אלי בחור צעיר שהציג את עצמו כמדריך חברתי בישיבה. הוא החל לספר לי על נערים רבים שסיפרו לו כי הם גולשים באתרים בעיתיים. כששאלתי אותו אם הצוות החינוכי יודע על כך, הוא השיב שהוא מתלבט אם לספר, כי הנערים נותנים בו אמון והוא לא רוצה להיות 'מלשין'. לאחר שסיימתי את ההרצאה הוא קם וסיפר לצוות החינוכי על המקרים הללו. הצוות הוכה בתדהמה. המורים לא העלו על דעתם שדברים כאלה מתרחשים בישיבה שלהם". פרסבורגר מציין כי הבעיה נפוצה בעיקר בישיבות תיכוניות, אך לא רק. "זה קורה לילדים טובים וחמודים. תלמידים מצטיינים. גם במקצועות קודש".

זהו שער הטומאה ה-נ'. התחתית שבתחתית. כך הגדירו הרב יהושע שפירא ויונה פרסבורגר את האתרים הבעייתיים באינטרנט. "לפעמים טוענים כנגדי שלא ראוי לעסוק בנושא בכזו פומביות", מוסיף פרסבורגר, "אך הנזק הוא כל-כך מהיר ועצום בהיקף שלו שפשוט אין ברירה. אני חייב לזעזע את ההורים, להניע אותם לעשות מעשה".

רשימות לבנות ורשימות שחורות

יוני לביא הוא בחור ירושלמי בסוף שנות העשרים שלו. לפני שבע שנים הקים את 'חברים מקשיבים' – אתר אינטרנט וקו טלפוני חם לנוער, המיועד לשאלות של בני נוער וצעירים. במשך שנות פעילותו הגיעו לאתר כ-30 אלף פניות. האנונימיות שמאפשר האינטרנט מביא לפתיחות גדולה, ואחוז נכבד מבין השאלות נוגע לנושא הגלישה באינטרנט.

"הגיעו אלינו מאות מכתבים של נוער במצוקה. נוער שצועק 'תעזרו לנו. נפלנו לתהום ואיננו יודעים איך לצאת'", הוא מספר. עם השנים והניסיון לומדים יוני והאחרים בקו החם מה לענות לחבר'ה שנפלו. כשראה את היקף הבעיה, החל גם הוא להעביר הרצאות בנושא, להורים ולילדים.

כפתרון מידי קוראים כל אנשי החינוך והרבנים להגביל את האינטרנט באמצעות ספקים המאפשרים סינון. "להכניס אינטרנט בלי סינון זה פשע!" אומר פרסבורגר.


פרסבורגר החל לעסוק בנושא כאשר לצורך הכנת סרט ילדים הקיש בגוגל צירוף מילים שהיה אמור לסייע לו למצוא חומר בנושא. התוצאה שהופיעה ראשונה קישרה אותו לאתר מזעזע מבחינת התכנים. הוא החליט לבדוק את הנושא יותר לעומק, וגילה כי אנשים נחשפים לאתרים מזיקים בעיקר באופן אקראי
שני המסננים האופטימליים לציבור הדתי הם 'מורשת', והמוצר החדש 'אינטרנט רימון'. החלוץ בתחום היה 'מורשת'. יוסי מילר, מנכ"ל 'אינטרנט מורשת' מסביר: "במשך 11 שנות פעילותינו, בנינו, בהתייעצות עם אנשי תורה, רשימה של 200 אלף אתרים שאליהם ניתן לגלוש ב'רשימה הלבנה'. זו אופציה שהלקוח יכול לבחור לעצמו כשהוא משתמש בשירות הזה. אדם יכול כמובן לבנות לעצמו רשימה לבנה, ולהחליט מראש לאלו אתרים הוא מעוניין להיכנס. באמצעות קוד הוא יכול להוסיף או להסיר אתרים. מנגד, ישנה 'רשימה שחורה', שלפיה האינטרנט פתוח למעט אתרים שהוגדרו לתוכנה כאתרים בעייתיים".

שירות זה, של 'רשימה לבנה' ו'רשימה שחורה', קיים אצל רוב ספקי האינטרנט, אך המייחד את מורשת הוא ש'הרשימה הלבנה' נבנתה כבר על-ידי אנשי תורה, ואילו אצל ספק רגיל עליך לבנות רשימה בעצמך, וכן שירות 'הרשימה השחורה' אינו בהכרח על-פי קריטריונים של ציבור דתי. "התחלנו את דרכנו כספק אינטרנט, אך הבנו שכדי להתמקצע בתחום עלינו להשקיע רק בו. מאז שנת 2000 אנו עובדים עם 'אינטרנט זהב', ושוקדים על פיתוח שייתן מענה יצירתי לבעיות המתעוררות בשימוש באינטרנט. זו מערכת שנבנתה במשך שנים, על-פי דרישות הציבור. עד היום כל מי שפנה אלינו בגלל בעיה, זכה למענה".

'מורשת' נותנים לאחראי על המחשב קוד סודי, שהשימוש בו מאפשר גלישה חופשית ברשת. "מי שרוצה יכול לקבל את השירות בלי קוד, וכשהוא צריך אתר מסוים שאינו ברשימה הוא יכול להתקשר אלינו ונפתח לו אותו. בפועל, רוב האנשים נעזרים בשירות הזה כהגנה על הילדים דווקא".

מילר מספר על למעלה מ-50 אחוזים מבתי הספר בארץ שמשתמשים בשירות באמצעותם. 'רובם לא בתי ספר דתיים', הוא מדגיש. עוד שירות המסופק ב'מורשת' הוא הגבלת זמן גלישה. אדם מגדיר לעצמו את זמן הגלישה, שמעבר לו האינטרנט מנותק.

רשת מוגנת ונקייה

את הקמת 'אינטרנט רימון' יזם, כאמור הרב יהושע שפירא. "חשתי שצריך מענה יותר משמעותי", הוא מסביר. "זו אמנם אחריות עסקית, להקים ספק אינטרנט, אך אני מקווה שזה יצדיק את עצמו. נוכחתי לראות, גם באמצעות סקר שערך עבורנו מכון 'גיאוקרטוגרפיה', שניתן יהיה לתת פתרון ממשי רק אם נקים ספק אינטרנט חדש".

מנכ"ל 'אינטרנט רימון' הוא קובי הקר ("השם הזה הוא מדורי דורות"), איש דתי שעסק בעברו בתפקידי ניהול בתחום התקשורת. "שקדנו על פיתוח אינטרנט שיאפשר מקסימום גלישה ומקסימום הגנה", הוא אומר. "זו לא תפיסת הסינון הרגילה של רשימה שחורה או לבנה. אין סיסמה שמאפשרת גלישה חופשית. יש רמות גלישה, שהבסיסית בהן אינה מאפשרת חשיפה לאתרים בעיתיים כמו מין, הימורים ואלימות. מעבר לכך יש רמות נוספות. סיווג האתרים לפי רמות נעשה על-פי קריטריונים שקבעה ועדת רבנים שדנה בנושא. כל אחד בוחר לו את הרמה שבה הוא מעוניין לגלוש, ובכך בעצם מסמן לעצמו את הקו האדום שלו.

"אני מקווה ומאמין שלא רק דתיים יצטרפו לשירות שלנו" אומר הקר, גם על בסיס סקר שהעיד כי יש רוב גם בציבור החילוני המעוניין בחסימת האינטרנט ברמה זו או אחרת. הקר מעיד כי הם משתכללים כל הזמן. הם עוד מקווים למצוא פתרון לבעיית ההתמכרות ולבעיית הגלישה באמצעות הסלולר. "אני חש תחושת שליחות", הוא מוסיף, "מעבר לעניין העסקי. אני מאמין שטמון כאן פתרון לבעיה כלל-עולמית".

השם 'רימון', דרך אגב, נבחר כי אלו ראשי התיבות של 'רשת מוגנת ונקיה'.

"שירות של חסימת אתרים יש רק למיעוט", אומר יוני לביא, ומעיד כי בשיחותיו, כאשר הוא שואל למי יש אינטרנט, רוב המאזינים מצביעים, וכשהוא שואל למי יש חסימת אתרים, מורמות אצבעות בודדות. "האינטרנט יכול להרוס עולם רוחני של ילד. זו תמימות שגובלת בחוסר אחריות. הורים משלמים אלפי שקלים כדי שהבן שלהם ילמד בישיבה טובה, ובתשלום נמוך לאינטרנט הם פשוט מחריבים את העולם שלו".

"זה כמו לנסוע בלי חגורת בטיחות", אומר הרב אלישע אבינר, העוסק גם הוא בנושא, בין השאר במסגרת 'פינת החינוך' בעלון השבת 'באהבה ואמונה'. "בכל פעם שאני מתייחס לנושא האינטרנט בעלון השבת, מגיעות אלי עשרות פניות של הורים ושל נוער השקועים בבעיה", מוסיף הרב, וקורא להפוך את סינון האתרים לנורמה. "אני מקווה שכעת, כאשר נוסף ל'מורשת' יש 'אינטרנט רימון', קהל הצרכנים של הסינון, הן ב'מורשת' והן ב'אינטרנט רימון' ילך ויגדל".


בקיץ האחרון התבקש פרסבורגר להרצות על הסכנות באינטרנט באחת הישיבות. "לפני תחילת ניגש אלי מדריך מהישיבה. הוא החל לספר לי על נערים רבים שסיפרו לו כי הם גולשים באתרים בעיתיים. מסתבר שהמורים לא העלו על דעתם שדברים כאלה מתרחשים בישיבה. זה קורה לילדים טובים וחמודים. תלמידים מצטיינים. גם במקצועות קודש"
המתמכרים


אך הסינון אינו מספיק. "אחת הבעיות בסינון היא שהורים חשים כי ניתן להסיר את האחריות מהגלישה של הילדים", אומר פרסבורגר. אך ישנן בעיות נוספות, שאינן קשורות ישירות לאתרים. כמו למשל התמכרות. "יש ילדים שמחוברים למחשב שש שעות ביום", הוא מספר, "וכשהורים רוצים לעשות סדר לפעמים כבר מאוחר מדי. הילדים עושים בלגאן. אפילו שביתות רעב". לעתים קרובות סבורים הורים כי הילד שלהם עושה שימוש לימודי יעיל במחשב. ייתכן שזה כך, אך הדרך להתמכרות קצרה. צריך לשים לב לפני שזה קורה.

"ילדים שיש להם בעיות חברתיות בורחים אל המחשב", אומרת מרים שפירא, פסיכולוגית במועצה האזורית שומרון.

"במקום להתמודד עם הבעיה נוח להם ונוח להורים שלהם שהם מול המחשב, וכך הבעיה החברתית שלהם רק מחריפה". שפירא מספרת על בעיה נוספת שמעורר האינטרנט, והיא היכולת להציג את עצמך בזהות בדויה: "אתה מציג את עצמך כקשיש, אחרי רגע אתה נערה ואחרי רגע נוסף אתה מציג את עצמך כפושע. זה מאט מאוד את היכולת לבנות זהות משלך. זוהי בעיה סמויה", היא אומרת, "המתגלה בדרך-כלל רק במהלך טיפול בבעיות אחרות. אך ממדיה גדלים והולכים".

הבדידות, אומרים, היא מחלה של הדורות האחרונים. דווקא בעידן שבו כל אמצעי התקשורת זמינים, ואפשרויות השמירה על קשר פשוטות כל-כך, אנשים חשים בדידות יותר ממה שחשו אי פעם. באינטרנט הבעיה הזו מופיעה בשני כיוונים: מצד אחד 'זאבי רשת' – אנשים סוטים בדרך-כלל, שמבלים שעות רבות מול המסך בניסיון לאתר טרף קל, כמו ילדים ונוער בצ'טים ובבלוגים. לעומתם, אנשים רבים חשים בדידות ופורקים אותה במחוזות שונים באינטרנט.

"נערה מתבגרת במצוקה", אומרת שפירא, "יכולה לפרוק את מצוקותיה בפני זרים באינטרנט, במקום לפנות להורים או למחנכים". אנשים רבים בנו לעצמם קהילות דמיוניות שאליהם הם שייכים, וזהו המעגל החברתי שלהם. בעיות רבות בזוגיות נוצרות על רקע זה, ועל רקע קשרים באינטרנט בכלל. "תשומת הלב וההשקעה עוברת מבן הזוג לאנשים וירטואליים", מספרת מרים שפירא, ויונה פרסבורגר מוסיף: "לאנשים פשוט אין זמן להיות ביחד. כל העולם נכנס לתוך הבית הפרטי. אם זה רדיו או טלפון סלולרי, ואם זה המחשב".

פרסבורגר מספר כי מאז שהחל לעסוק בנושא הגיעו אליו פניות רבות של אנשים, והוא מוצא את עצמו משקיע זמן רב גם בייעוץ. "יש למשפחה שלי רקע בפסיכולוגיה", הוא מסביר, "אז הרמתי את הכפפה ואני מנסה לעזור. כשזה לא מתאפשר אני מפנה לגורמים טיפוליים, אך לצערי אין כמעט גורמים דתיים המודעים לעומק הבעיה".

לא לעזוב ידיים

מסתבר שהבעיות הקשורות בזוגיות מתחילות אפילו לפני יצירת הקשר: "פונות אלינו בנות צעירות", מספר יוני לביא, "שפשוט לא מסוגלות ליצור קשר עם בחורים, בגלל תכנים שנחשפו אליהם באינטרנט".

"בחורה שהכרתי עמדה להתחתן, אך שוב ושוב דחתה את תאריך החתונה. הסתבר שהיא לא העזה להתחתן, בגלל מה שראתה באינטרנט", מספר גם יונה פרסבורגר.

כתכנית מניעה ממליצים כולם להעמיק את הקשר בין ההורים לילדיהם. "במסגרת שיחה שנתתי בישיבה תיכונית, שאלתי את הנערים כמה זמן בשבוע מוקדש לשיחה עם ההורים", מספר פרסבורגר. "בהתחלה הם צחקקו ואמרו 'בשביל זה יש שבת', אבל כששאלתי אותם כמה הם משוחחים במהלך השבת, שיחה של ממש, בדרך-כלל זה הסתכם בדקות ספורות בלבד. אני חושב שאחד הדברים העיקריים שיסייעו לנוער בהתמודדות הוא הקשר עם ההורים. שההורים ידעו מה מעניין את הילדים שלהם. לאן הם אוהבים לגלוש. מה הם עושים".

גם מרים שפירא מתייחסת לנוכחות ההורים כגורם שעשוי לצמצם את הבעיה. "חוסר היכולת של ההורים לשלוט בגלישה של הילדים שלהם הוא סימפטום מדאיג של העדר סמכות הורית, נוכחות הורית. צריכה להיות זמינות של ההורים, גם פיזית וגם נפשית ומנטלית", אומרת שפירא ומוסיפה: "שההורים ידעו מה עם הילד. ממה הוא נהנה, מה עובר עליו. הורים רבים בקושי רואים את ילדיהם. היכולת של הורים לשים גבולות תלויה ביכולת שלהם להיות זמינים. זה פשוט ובנאלי, אבל נשכח מהרבה הורים. אפשר לבלות עם הילדים בפעולות מהנות לילד וגם להורה. כך גם יחזקו את הקשר עם הילד וגם יפחיתו את שעות הגלישה שלו".

"הפתיחות בין ההורים לילדים חשובה", מוסיף פרסבורגר. "חשוב לשוחח על הנושא ברמה הערכית. לא בתור חקירה; צריך לשוחח על הרוע באינטרנט. על כך שטיפוסים מפוקפקים מוצאים דרור באינטרנט, וזה לא אמור להגיע אלינו. חשוב להיות קשורים לגלישה של הילדים. שלא יהיה להם עולם מנותק משל עצמם. צריך לדעת שילדים נופלים בקלות רבה יותר כי הם מחפשים אתרי בידור ופנאי, שמוצפים בהרבה תועבה. מבוגרים לעומתם מחפשים בעיקר אתרים שימושיים".


"הרגשתי כמו חובש בעמונה", אומר הרב יהושע שפירא, שיזם את הקמת 'אינטרנט רימון'. "חובש רגיל מכין פלסטרים, אקמול, מקסימום עירוי. וכאן מגיע מקרה של פגוע ראש, ועוד לא הספקת לטפל בו, וכבר מגיע עוד אחד, ועוד אחד. תוך עשור החשיפה לתועבה החמירה פי מאה, תועבה שקשה להעלות על הדעת. נופלים לתהומות שלא היו קודם"
במדרון התלול


מה אומרים למי שנפל, חלילה?

 "אנחנו תמיד אומרים להפריד בין הניסיון הזה של האינטרנט, לבין המציאות הדתית שבה נמצאים", מספר יוני לביא. "יש תחושה שאם נפלתי באינטרנט אני לא שווה כלום. כל החיים הדתיים שלי, התפילות, לימוד התורה – הכול צביעות אחת גדולה. וזה לא נכון. צריך לדעת שזהו ניסיון בסדר גודל כזה שאף דור קודם לכן לא התנסה בו. האפשרות ליפול היא כל-כך זמינה. ואם נפלת בזה, זה לא אומר ששאר הדברים שבהם אתה מתקדם לא שווים כלום. אנחנו משבחים כמובן על עצם הפנייה", הוא מוסיף, "ומחזקים את האמונה בכוח של התשובה, של התיקון".

"מי שפונה בבקשה לסיוע, כבר עבר מחצית מן הדרך", אומרת מרים שפירא. "הוא מכיר בבעיה ומעוניין לפתור אותה".

פרסבורגר: "כשבחורים צעירים פונים אלי בבקשה לעזרה, דבר ראשון אני מסביר להם לאן בדיוק הם נפלו. שידעו ש-90 אחוזים מן האתרים האלה, שאת התכנים שלהם אני מגדיר כמעוותים את הנפש, מתקיימים על סחר באנשים, ובעיקר בנשים, המועסקות בתנאי עבדות ולעתים קרובות תוך איום ממשי על חייהן. שיהיה ברור שזה לחלוטין לא טוב, כמו שזה אולי נראה. וחוץ מזה אני מסביר שכאשר הדברים הללו נטולים כל רגש, כל מערכת של נתינה הדדית, זה כמו לאכול אוכל שאולי הוא טוב, אך המקום מזוהם. אין כל הנאה מאוכל כזה. חשוב לי להגיד את זה, כדי שהדברים יהיו מסודרים בראש.

אני חושב שאחר-כך, אם הם שוב מועדים, הדברים פחות נכנסים לנשמה. לזוגות אני אומר: תתמודדו ביחד. תשתפו אחד את השני. תשוחחו".

מרים שפירא: "כשילד נופל, צריך להתייחס לזה כאל צרה שהילד נקלע אליה. לשתף אותו בהכנסת סינון הביתה או בהוצאת האינטרנט מהבית. להסביר לו שזה לטובתו. שלהיכנס לאתרים האלה זה כמו לצרוך סמים".

אגב ההשוואה להתמכרות לסמים, טוענת מרי אן ליידן, ראש המחלקה לטראומה מינית ופסיכופתולוגיה באוניברסיטת פנסילבניה, כי "זהו הדבר המדאיג ביותר לבריאות הנפשית שקיים היום. יותר קשה להיגמל מהתמכרות לתמונות חושפניות במחשב מאשר מהתמכרות לקוקאין, משום שבעוד שאפשר לנקות את הגוף מהסמים – התמונות נשארות תמיד בזיכרון".

מדינה חשופה

חבר הכנסת אמנון כהן מש"ס הניח על שולחן הכנסת הצעת חוק, שלפיה ספקי האינטרנט יתנו אינטרנט שבו חסומה אפשרות הגלישה לאתרי תועבה, אלימות הימורים ופשע. מי שירצה גלישה חופשית באתרים אלה – יצטרך לבקש זאת.
"מדינת ישראל נמצאת במקום האחרון מבין מדינות המערב בכל הקשור לחקיקה בתחום האינטרנט", אומר יונה פרסבורגר. "בארה"ב, למשל, יש חוק הקובע כי כל מקום ציבורי המספק שירות אינטרנט גם לילדים, חייב להתקין תוכנות חסימה. בלונדון יש בית ספר יסודי שאליו לא מתקבלים ילדים שיש בביתם אינטרנט ללא סינון. בארץ אין אפילו בית ספר דתי אחד כזה".

באוסטרליה יש הסדרה עצמית ופיקוח ממשלתי הדוק למדי, כשהרשויות יכולות לכפות קוד התנהגות מסוים על תעשיית האינטרנט. בקנדה, הממשלה פרסמה כללים שהגורמים של תעשיית האינטרנט צריכים לפעול לפיהם. אך בדיון על החוק בוועדה לזכויות הילד הכנסת, התנגדו רוב הנוכחים בוועדה לכך שחסימת האתרים תהיה גורפת, באמצעות חוק.

חיים רביה, עו"ד המתמחה בנושא אינטרנט, אמר בדיון: "הבעיה האמיתית בטיפול המשפטי בסוגיות האלה הוא איך אנחנו מונעים נזק מילדים מבלי למנוע תוכן לגיטימי למבוגרים, כי אז אנחנו פוגעים בזכותם של מבוגרים לצרוך מידע, שזו זכות חוקתית. במדינות אחרות ראינו שהניסיון לחסוך נזק מקטינים הסתכם בפגיעה חריפה מדי בזכותם של המבוגרים לצרוך תכנים כאלה. אי אפשר להתמודד עם זה באמצעות פתרון של קסם", הוא טוען, "וגם לא באמצעות שיטה אחת. חקיקה – לבטח לא. זה בהחלט מתחיל באחריות הורית, וחובתו של כל הורה לגבש את השקפת עולמם של ילדיו, ולהדריך אותם מה נכון ואמיתי ומה מעוות ומזיק".

חבר הכנסת אורי אריאל השיב לו כי צריך שיהיו איזונים. "יש דברים טובים באינטרנט, אין מחלוקת, ויש דברים רעים ומסוכנים. באיזון הזה בין פגיעה בילדים ונוער לבין הגבלה מסוימת בחופש שלי – אני מעדיף את הילדים".


"אחת הבעיות בסינון היא שהורים חשים כי ניתן להסיר את האחריות מהגלישה של הילדים", אומר פרסבורגר. אך ישנן בעיות נוספות, שאינן קשורות ישירות לאתרים. כמו למשל התמכרות. "יש ילדים שמחוברים למחשב שש שעות ביום", הוא מספר, "וכשהורים רוצים לעשות סדר לפעמים כבר מאוחר מדי"
האחריות בידי ההורים

שלי יחימוביץ', יו"ר הוועדה, הגדירה את האינטרנט כ"עוד זירת פעילות שבה ילדים אמורים ליישם את הערכים שהם סופגים", ובתגובה להצעה להתמודדות שלפיה הורים ינהלו מעקב אחר האתרים שבהם מבקרים ילדיהם, אמרה יחימוביץ: "אני שואלת כאן על כיבוד פרטיותו של הילד. האם מעקב קבוע אחרי פעילותו של הילד באינטרנט הוא לא במידה מסוימת הפרת הזכויות שלו? גם לילדים ובני נוער יש זכויות. צריך לתת לילד חבל, כדי שיתמודד לבד עם המציאות. צריך לתת אחריות בידי ילדים. כשאנחנו נותנים להם את המסגרות, הם יודעים גם מה לעשות עם זה. כשאנחנו מסננים וחוסמים, בכל גיל, הם לא ידעו מה לעשות גם כאשר הם יפגשו את זה, כי אם אני מסננת אצלי בבית לילד בן 13, 14 ו-15 והלאה – כאשר הוא ילך לחבר שלו הוא כן יפגוש את התכנים. ואז מה הוא יעשה? כי בבית הוא לא פגש את זה".

חיזוק לדבריה נתן קצין עברות מחשב במשטרה, יצחק קסיאל: "אם ילד ירצה לגלוש באתר בעייתי – אף אחד מאתנו, כולל אני, לא יכול לאסור עליו. כלומר, הוא ימצא את הדרך להגיע לאתר. צריכה להיות הסברה, דרוש חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך – לשכנע אותו שזה פחות יעניין אותו, שיעשה את זה חד-פעמי, אבל אנחנו לא יכולים למנוע לגמרי, הוא ימצא את הדרך. הילדים היום הם בעלי ידע. בני בן ה-4 כבר גולש באינטרנט. צריך חינוך.

"כמו שילדים לא זורקים אבנים על מכוניות ושוברים את החלונות, למרות שהם יכולים מבחינה טכנית, ואף אחד לא ימנע מהם לעשות את זה. הם יודעים שזה אסור. כך גם בפן הזה – לבוא ולחנך אותם לגבי אסור ומותר. למנוע מילד בן 12 או יותר לגלוש באתרים בעיתיים? אני לא מכיר שום טכנולוגיה שתמנע ממנו את זה".

האחרונה שקיבלה את זכות הדיבור בדיון היתה נערה, תלמידת כיתה י"ב, שאמרה: "זה קצת בעייתי שאומרים כאן שכל האחריות היא על ההורים. היא לא. אני עובדת עם ילדים בכיתה ה'-ו', שכל מה שהם עושים זה לגלוש באתרים מאוד בעיתיים. ההורים שלהם לא יודעים מזה, הם לא פוגשים אותם בכלל. או שהם כן יודעים מזה ולא אכפת להם".

הצעת החוק בשלב זה אינה עומדת לסדר היום, אך ספקי האינטרנט מחויבים ליידע את הצרכנים על אפשרויות החסימה. אגב, גם הצעה זו זכתה לקיתונות של בוז. ערן גבאי, אחד הכתבים בעיתון 'הארץ' כתב: "בזמן שהייתם עסוקים בפרשיות קצב, מלחמת לבנון ומרוץ הבורסה, צמצם שר התקשורת פערים עם האפלים שבמשטרי העולם ושינה את חוקי האינטרנט".

"אנחנו הופכים לגרועים שבמשטרים", הזהיר חבר הכנסת אבשלום וילן ממרצ. "אם אחמדיניג'אד היה מעלה הצעה כזאת, הייתי מבין", קרא ואף הביע זעזוע מכך שבישראל עולה לדיון הצעת חוק שכזו.

בהקשר זה מציין פרסבורגר את המשנה באבות, "עשו סייג לתורה": "כדי לא להיכשל באיסור תורה 'לא תבשל גדי בחלב אמו' – איסור בישול, אכילה והנאה, יש לנו אינספור דיני בשר וחלב. כך גם כאן. כדי לא להיכשל צריך להשתמש בכל ההרחקות האפשריות. לצמצם את הנגישות ולא להגיע למצב שמאפשר להיכשל. יחד עם זאת, הפתרונות הטכנולוגיים חייבים לבוא בשילוב עם חינוך לגבולות ועם מודעות לבעיה, כיוון שאי אפשר לאטום את הבעיה רק באמצעים טכנולוגיים".

הלקוח יכול להשפיע

מחנכים רבים דוחים את הטענה כי חינוך לבדו יפתור את הבעיה. "כבר אמרו חז"ל שאין אפוטרופוס לעריות", נאמר בכנס בנושא האינטרנט שערך אתר 'כיפה'. עוד נאמר שם כי "השלכת הזוהמה מחוץ לבית אינה צנזורה. גם בשדה מוקשים לא מסתפקים בהצבת שלטי אזהרה, אלא מגדרים את השטח בצורה הרמטית".

לגבי הצעת החוק, סבור פרסבורגר כי ייתכן שלא צריך ללכת על הצעה גורפת מעין זו שהציע חבר הכנסת כהן. יש שלבי ביניים. למשל, שתהיה אחריות פלילית על אתר המציג קישורים לאתרים של פגיעה בקטינים. כיום אתרים פופולריים רבים מציגים קישורים בעייתיים רבים בלי כל לקיחת אחריות. הכסף יענה את הכול.

הרב יהושע שפירא אומר כי יש לנהוג באינטרנט דיני ייחוד לכל דבר ועניין. הרב מוסיף כי "מי שיעביר את האינטרנט במקום עבודתו לאינטרנט עם שירות סינון, יגמול חסד עם מקום העבודה".

"אל לנו להתייחס לתכנים פוגעניים כאל גזרה משמים", אומר פרסבורגר. "התוצאה שהופיעה בגוגל כשחיפשתי צירוף מילים מסוים הופיעה כתוצאה ראשונה רק בגוגל הישראלי. חבר מארה"ב הסביר לי שאם שם זה היה מופיע כקישור ראשון, זה לא היה 'עובר'. היתה קמה צעקה. בארץ אנשים לא מאמינים שאפשר לפעול נגד זה, אך יש מה לעשות".

אחד הדברים שדרבנו את פרסבורגר להיכנס לתחום היתה הצלחה בהעברת חוק החוסמת אפשרות חופשית לשיחות עם תוכן בעייתי דרך הפלאפון, כהגנה על קטינים. מי שמעוניין בשירות הזה כיום צריך לבקש אותו במיוחד, ועליו להזדהות בשם ובתעודת זהות. פרסבורגר מאמין שאפשר לעשות ולשנות, גם בתחום החוק. "כשהתלוננתי במשטרה פעם אחת אמר לי השוטר: 'האינטרנט זה ג'ונגל. מגיעות המוני תלונות על צ'טים שמובילים לפדופיליה. אין לנו אפשרות ולא כוח אדם להתמודד עם זה'".

אך בכל זאת, בעקבות לחץ הוסר, למשל, קישור שהוביל לאתר פדופיליה. תכנית ששודרה בערוץ 2 ועסקה בנושא גרמה אף היא ל'וואלה כיף' להסיר משחק מאתר המשחקים. "יש כוח לציבור", הוא אומר. "אנשים מתלוננים על פרסומות בוואלה, אך בכל זאת יש להם שם תא דואר. אם אנשים יעזבו בהמוניהם את וואלה, זה ישפיע".

פרסבורגר קורא להתמודדות חברתית עם הבעיה: "פתרון נקודתי בבית אינו מספיק. אם נער בישיבה תיכונית מוריד במהלך שיעור תורני תמונות נוראות מהאינטרנט לפלאפון שלו, זה מעיד על בעיה נרחבת. כי הוא חי בתוך חברה שמאפשרת את זה. אנו, כחברה, צריכים לדעת להתגונן. זו התקפה תרבותית. מספיק לראות את התכנים שסלקום מציעה, מבלי להיכנס לעובי הקורה, ולהבין עד כמה ההתקפה התרבותית הזו רצינית.

"המאבק על ארץ ישראל חייב לעבור דרך המאבק בזימה. הארץ פשוט תקיא אותנו! כחברה, למשל, אנו יכולים לא להחזיק טלפון עם גישה לאינטרנט. ודאי לא לתת לנוער. לא כי אנחנו לא סומכים על עצמנו, אלא כדי לבנות לנו את הדרך שלנו. לא ייתכן לתת לדברים האלה להשתולל אצלנו, ולהתייחס לזה כאל כורח המציאות. המציאות המשתנה מחייבת אותנו לבנות דרך חדשה".


קצין עברות מחשב במשטרה, יצחק קסיאל: "אם ילד ירצה לגלוש באתר בעייתי – אף אחד מאתנו, כולל אני, לא יכול לאסור עליו. צריכה להיות הסברה, דרוש חינוך, חינוך ועוד פעם חינוך. לחנך אותם לגבי אסור ומותר. למנוע מילד בן 12 או יותר לגלוש באתרים בעיתיים? אני לא מכיר שום טכנולוגיה שתמנע ממנו את זה"
הגנה על הבית היהודי


"בעבר קראתי לא להכניס כלל אינטרנט לבית", אומר הרב יהושע שפירא, "אך הבנתי שזו גזרה שאין סיכוי לעמוד בה, ולכן נדרשתי לנושא פתרון הבעיה כשכבר יש אינטרנט". מאז החל 'אינטרנט רימון' לפעול, מצטרפים אליו עשרות אנשים מדי יום. אגב, גם ל'מורשת' ישנן אותן אפשרויות ש'רימון' מציע.

"זו התשובה הגדולה ביותר לקראת הימים הנוראים. לגשת לרשת מוגנת ונקייה", אומר הרב יהושע שפירא. "זו הידרדרות ציבורית שלא היתה כמוה, וזו התשובה הציבורית העליונה שניתן לעשות".

"הבית היהודי היה תמיד המקום הכי שמור ומגן", מסכם פרסבורגר, "והוא צריך להישאר כזה. מקום קדוש".

גולשים עם חגורת הצלה

טיפים לגלישה בטוחה באינטרנט:

• לעולם אין למסור פרטים אישים או תמונה למישהו מהאינטרנט. אם נתקלתם בהטרדה או איום – פנו לספק האינטרנט שלכם ולמשטרה.

• לא להיכנס לאינטרנט סתם:

א. להגדיר מטרה. ב. לכמה זמן. ג. בתוך מסגרת זמן קבועה מראש. ד. בכל מקרה – לגלוש רק בשעות סבירות (9 עד 23).

• מקמו את המחשב במקום מרכזי בבית.

• 'ייחוד' – לא להישאר עם האינטרנט לבד.

• שימו ספר קודש ליד המחשב, ולמדו בו שתי דקות לפני הגלישה.

• להדפיס דברי חיזוק ולתלות אותם מסביב למחשב או על החלק העליון של המסך.

המשתמשים

95 אחוזים ממשקי הבית בישראל החילוניים, המסורתיים והדתיים, שהנם הורים לילדים בגיל 5-18, מחוברים לאינטרנט.

• כ-‏20 אחוזים מהילדים בגיל 3-6 משתמשים באינטרנט.

• בגילאים 6-9 – 50 אחוזים.

• בגילאים 9-13 - ‏71 אחוזים.

• בקרב גילאים 13 עד 17 שיעור הגולשים הוא מעל 90 אחוזים.

• "100 אלף ישראלים מכורים לאינטרנט" ('הארץ').

• נוסף לפן האישי של הפגיעה במכור, קיים ההיבט של העלויות שגורמים עובדים לארגונים ואובדן התוצר למשק. לדוגמה, בארגון בינוני-גדול, המעסיק כ-500 עובדים, יש לפי תחשיב של 6 אחוזים, כ-30 מכורים בממוצע, הגולשים באינטרנט בזמן עבודתם. במגזר הארגוני-עסקי כולו מדובר ביותר מ-50 אלף עובדים, המביאים להפסד תוצר מוערך של יותר מ-500 מיליון שקל לשנה.

הגיע הזמן לכבות

אתה יודע שאתה מכור לאינטרנט כש...

 שואלים אותך לכתובתך ותשובתך מתחילה ב -http://

 כשבמילואים אומרים לך לשמור, ואתה שואל "תחת איזה שם?".

 אתה לוחץ פעמיים על הכפתור של הקומה שלך במעלית.

 אפילו בכספומט אתה מחפש את העכבר.

 חבר מתלונן על שפעת ואתה רץ לקנות לו אנטי וירוס.

 כדי לקרוא לך לארוחת צהרים צריך לשלוח לך אי-מייל.

 על כרטיס הביקור שלך מופיע האי-מייל לפני מספר הטלפון.

 אתה מתעורר בשלוש בלילה ללכת לשירותים ובדרך עוצר לבדוק אם הגיע אי-מייל חדש.