בשבע 260:להתנתק מהכיסא

ש"ס ו'ישראל ביתנו' צריכות לעזוב מיד את ממשלת אולמרט ולחבור אל המחנה הלאומי, על מנת לעצור את תהליך העקירה המאיים על יישובי יהודה ושומרון.

ח"כ צבי הנדל , ח' בתשרי תשס"ח

'הוועידה להצלת מעמדם הציבורי' – זהו שמה הבלתי רשמי של 'ועידת השלום' שמבקשים לכנס בחורף אולמרט, בוש ואבו מאזן. שלושה מנהיגים שכל אחד מהם זוכה לאחוזי תמיכה בודדים בקרב עמו. הם מבקשים להתהדר שוב בתפאורה הפתטית של פעמוני השלום כדי לרומם את גרף האהדה אליהם בסקרי דעת הקהל. המרוויחים והמפסיד הגדול ידועים מראש.


אולמרט חי על זמן פוליטי שאול. הוא יודע לקרוא את המפה, והחשש מפרישת שתי החברות הקואליציוניות שיוביל לקריסת ממשלתו עשוי להוביל אותו להעדפת כהונתו על הרפתקה מדינית הזויה והרסנית
ברור שהצלחת הוועידה משמעותה כישלון ביטחוני וערכי מהדהד, בניצוחו של ראש ממשלתנו, שלמען הצלת עורו הפוליטי יהיה מוכן להעניק בחינם את שטחי המולדת ביהודה ושומרון, לשחרר סיטונית מחבלים, לוותר על אחיזה ערכית, אסטרטגית וביטחונית ועל כושר ההרתעה. בתמורה יעניקו לאולמרט שני המרוויחים הגדולים, בוש ואבו מאזן, לחיצת יד מיוזעת (ומצולמת היטב) וחיוכים צחורי שיניים (ומזויפים).

כבונוס, שיירת עיתונאים ישראלים תנבח בשירה קולנית כמה דגול ואמיץ הוא אולמרט, ותמחק באחת את כישלונותיו המהדהדים.

אמ"ן מזהיר מנסיגה

השבוע הונח על שולחני בוועדת החוץ והביטחון עוד ניתוח מדוקדק ומוקפד של אמ"ן, שקובע נחרצות שלולא שליטת צה"ל ביהודה ושומרון, חמאס יוכל להשתלט תוך זמן קצר על השטח ולשחזר את הצלחתו ברצועת עזה (שחזינו מראש אנחנו, אוהבי ארץ ישראל שמואשמים בפרנויה).

לא צריך להיות אסטרטג דגול כדי להבין את משמעות הניתוח החד-משמעי של אמ"ן: החמאס מתעצם בעזה, ומתקדם בבניין הכוח לקראת היותו צבא סדיר לכל דבר ועניין. במקרה של נסיגה ישראלית מיהודה ושומרון יעבור כוח ההרס הרצחני לשלוט גם בשטח המופקר, וכך תרחף על רוב אזרחי המדינה – בקו שבין עמק בית שאן לבאר שבע – סכנת איום קיומי של ממש.

כשהמציאות והאיומים כה ברורים וחד-משמעיים, ההסבר היחיד שניתן להעניק לשיחות אולמרט-אבו מאזן וחתירת האמוק להסכם עקרונות הוא סיפוק השמאל הקיצוני, השולט עדיין באליטה התקשורתית והמשפטית, בשנאת המתנחלים שלו. על מזבח השמחה נוכח עקירתם הם מוכנים לשלם כל מחיר ביטחוני.

אולמרט, מעריצו הגדול של שרון, שהביא אותו מתחתיות ביבי הפוליטיקה לכס ראשות הממשלה, למד את שיעור 'האתרוג' היטב, ובמצוקתו האובדנית הוא יודע שרק מהלך של גירוש יהודים ועקירתם מאדמתם יגן עליו מפני הדחה בבושת פנים. בדיוק כפי שידע זאת שרון כשיישם באכזריות את תכניתו הנואלת לעקירת גוש קטיף. גם עתה כאז, עומק העקירה כעומק החקירה.

האוחזים בקרנות הכיסא

אך מול המציאות הפוסט-ציונית המטורפת הזו, אני תמה במיוחד על חברי, שממשיכים להגדיר עצמם כמשתייכים למחנה הלאומי. בכוחן של 'ישראל ביתנו' וש"ס לעצור את הטירוף ולהחליף את הממשלה הלא לגיטימית הזו. הודעה על פרישתן המידית מהקואליציה תביא לפירוק הממשלה, הקדמת הבחירות ועצירת התהליך ההרסני. אך משום מה, שתי המפלגות הללו מתעקשות להתעלם מיכולותיהן הפוליטיות וממשיכות לצעוד שלובות זרוע עם אולמרט, לעבר האופק המסוכן.

בשיחות שאני מקיים עם כמה מהחברים בשתי המפלגות הללו, בניסיון להסביר ולשכנע, הם מיד שולפים מאמרים המתפרסמים מעת לעת על-ידי עורכים וכתבים בכירים בעלי זיכרון קצר בתקשורת הימנית-לאומית, שבהם מעוותת ההיסטוריה הפוליטית באמצעות הטיעון כי "גם חברי האיחוד הלאומי התעקשו להיאחז בממשלת שרון, בעת הצהרותיו על תכניתו לפנות את גוש קטיף".

אמירות מסוג זה הן בעיני במקרה הטוב חסרות אחריות, ובמקרה הפחות טוב הן בגדר חוצפה המעמידה אותנו (כולל כותב שורות אלו, שגורש מביתו) כמי שהכיסאות בממשלה היו חשובים להם יותר מההתיישבות החלוצית המפוארת בגוש קטיף. צר לי על שינון המנטרות השקריות האלו על-ידי חלק מחברי הכותבים, שמעניק משענת מוסרית ל'ישראל ביתנו' ולש"ס להישאר בממשלת אולמרט.

ראוי להעניק מעל גבי עיתון חשוב זה תזכורת הנאמנה לעובדות: אנחנו נשארנו בממשלת שרון כל עוד, יחד עם חלק מחברי הליכוד, הבטחנו רוב בממשלה נגד מהלך העקירה. רוב שמנע משרון את קידומו בקונסטלציה הממשלתית הזו. בהמשך התחייב השר דאז ישראל כץ בפני שרון כי אם יהיה לתכנית רוב במסגרת משאל מתפקדי הליכוד, יתמכו בה כל שרי הליכוד. שרון האמין שניצחונו במשאל מובטח, וכך יוכל לגייס רוב בממשלה לעקירה. אך כזכור, שרון נחל כישלון חרוץ, וכשהוא בועט בגסות בהתחייבותו הפומבית, פיטר בדיקטטוריות ראויה לשמה את שרי 'האיחוד הלאומי', שאליהם הצטרף אחד משרי המפד"ל. רק כך הוא הצליח להשיג את הרוב שהיה דרוש לו לתכניתו הזדונית.

לו התמונה האנושית בממשלה הנוכחית היתה גם כזו, שבזכות שרי 'ישראל ביתנו' וש"ס לאולמרט אין רוב לאישור המהלך ההרסני, לא הייתי קורא להם ברמה להשתמש בנשק הפרישה מחברותם בקואליציה. אך המציאות הפוליטית היא ברורה: רוב שרי הממשלה יתמכו בתכנית העקירה למרות נוכחותם של ליברמן וישי סביב שולחנה, אך סיכוייה לשרוד קטנים אם שתי המפלגות יודיעו כי הצהרות מדיניות או הסכם עקרונות שמשמעותם עקירת יהודה ושומרון יגררו את פרישתן המידית. 

לפרוש בשיא

אולמרט חי על זמן פוליטי שאול. הוא יודע לקרוא את המפה, והחשש מפרישת שתי החברות הקואליציוניות שיוביל לקריסת ממשלתו עשוי להוביל אותו להעדפת כהונתו על הרפתקה מדינית הזויה והרסנית.

אני מציע לכולנו, בתוכנו, שלא להיעזר בטיעונים מנגחים המתבססים על סילוף ההיסטוריה, ולהתאחד סביב הקריאה ל'ישראל ביתנו' ולש"ס להודיע על פרישה מהממשלה, אם ידבק אולמרט בתכניותיו, ולחבור אל המחנה הלאומי כדי להפילו. כך נוכל נעצור את התהליך המטורף של עקירתנו מיישובי יהודה ושומרון.