בשבע 260:שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ח' בתשרי תשס"ח

שאלת השבוע: מה גורם לחלק גדול מהחוזרים בתשובה להעדיף את הזרם החרדי?

רבי נחמן מקשיב/ שולי רנד

יש לדבר כמה סיבות:

ראשית, הציבור הדתי-לאומי לא השקיע בתנועת החזרה בתשובה, אלא היה עסוק בענייניו. הציבור הדתי-לאומי לא הציע את האלטרנטיבה שלו, ולא פיתח את המערכות הללו. בזמן האחרון יש התעוררות לנושא זה גם בקרב הציבור הזה.

שנית, הציבור הדתי-לאומי כביכול מציע שילוב בין החיים הדתיים והחיים החילוניים. בדרך-כלל, אדם שחוזר בתשובה אחוז התלהבות, והוא רוצה לשנות את חייו מן הקצה אל הקצה, בלי כל קשר לחייו הקודמים. איני טוען שהדרך של הציבור הדתי-לאומי אינה נכונה, אבל כביכול היא מצטיירת בתור פשרה מסוימת.

חוץ מהשאלה בכותרת, ישנה שאלה נוספת: מדוע אנשים מתקרבים לברסלב דווקא. ידוע שאנשים מתקרבים למקום שבו שמציעים להם פתרונות. רבי נחמן מברסלב היה מוקף בתלמידי חכמים עצומים וקדושים, אבל רק הוא לא הפסיק לדבר על בעלי תשובה. הסיבה שמתקרבים דווקא אל רבי נחמן היא שרבי נחמן עונה על המצוקה הספציפית של בעלי התשובה.

צריך להבין שלהיות בעל תשובה זה דבר קשה. מדובר בעזיבת כל ההיסטוריה של האדם, וגם בעזיבת האישיות שלו.

להיכנס אל מקום חדש – אין זה דבר של מה בכך. כדי לעשות זאת צריך כוחות אדירים, בלי להסתכל ימינה ושמאלה, ולפעמים 'נלחמים' בהורים ובחברה. חוזרים בתשובה מוצאים אוזן קשבת ומבינה אצל ברסלב דווקא, וזו הסיבה שבשנים האחרונות אנו עדים לגל חזרה בתשובה לברסלב.

להיענות לזעקה החילונית/ הרב שמואל אליהו

לפני שנים רבות הייתי בכנס שבו ביקשו מחנכים ואנשי רוח, חניכי השומר הצעיר, בקשה מקבוצת רבנים דתיים-לאומיים: הבקשה היתה ללמוד על יהדות וגם ללמד יהדות בבתי הספר שלהם. הם סיפרו כי בעבר הם זרקו את התפילין למחסן ולא לפח האשפה. כעם הם מוציאים אותן מדי פעם. הם רואים שהתחליף שהם נתנו לילדיהם במקום יהדות איננו מניב תוצאות. הם רצו להתחיל לחזור. מקצת הרבנים ששמעו את הבקשה המופלאה הזו, סירבו ללמדם יהדות. הם אמרו שבעיקרון הם נגד כפייה דתית.

מדהים? מתסכל? כך זה היה! ברוך ה', היום נושבת בקרבנו רוח אחרת. רוח של קירוב ותשובה. באותם ימים היו כאלה שעשו אידיאולוגיה מהאדישות, וקראו לה 'לימוד זכות'. זה כלל הסכמה בשתיקה לדרך שיש בה גם מעשים אסורים, רעים לשמים ורעים לבריות. החלפנו את אהבת ישראל בחנופה, ולצורך כך גם אימצנו את המשפט השקרי: "כל אחד והאמת שלו".

במצב כזה אין שום סיכוי להשפיע. החילוני שמבקש יהדות יודע שהוא חי בטעות. הלב שלו צועק אל ה', ואין לו תשובה בחילוניות. נסביר לו שהחיים שלו הם הגשמה? הנשמה בוערת בתשובה, ואנחנו משדרים לו שהוא בסדר במצבו הנוכחי? הוא מחפש מישהו שיאיר לו את הדרך החדשה. הוא מחפש שינוי, הוא מחפש קדושה. הוא מחפש את האמת. מי שיאשר אותו בדרכו המקולקלת לא יוכל לעזור לו. אלה מתוכנו שמרביצים תורה באמת, מצליחים בחזרה בתשובה לא פחות מאחינו החרדים.

מקצועיות בצד רוח התנדבות/ הרב נויגרשל

על השאלה בניסוח שבו נשאלה אתקשה לענות. איני מצוי אצל הסטטיסטיקה, ואיני יכול להתייחס לשאלות אודות רוב או מיעוט. אני יודע על מסגרות העוסקות בסיוע לחוזרים בתשובה המנוהלות על-ידי אישים מהמגזר המכונה 'דתי לאומי' ועושות עבודת קודש יפה, כה לחי!

אוכל לענות על שאלה שאינה השוואתית, אף כי ייתכן שתהיה פחות מעניינת מבחינה עיתונאית. אוכל להסביר מה מצאו אותם נערים ונערות, גברים ונשים בגילאים שונים בחברה החרדית, שעקב כך חזרו בתשובה ורואים עצמם חלק ממנה.

א. הסמינריונים. מערכות הסמינרים של הארגונים השונים ('ערכים', 'גילויים', 'אפיקים') הציבה אתגר אינטלקטואלי אמיתי. אנשים ששאלו שאלות שכליות מצאו לפתע מקום שבו השיבו על שאלותיהם ברמה הנאותה, ולעתים בא הדבר בהפתעה גמורה, כיון שלא ציפו שברמה כזו ניתן יהיה להתמודד עם שאלותיהם. כיוון שהאישים שעמם באו במגע בראשית התהליך נמנו עם הציבור החרדי – מטבע הדברים שמצאו דרכם אליו.

ב. פעילות האברכים של הארגונים השונים ('לב לאחים' ועוד) – אלפי אברכים תורמים מזמנם ויוצאים לביקורי בית, בין השאר למקומות שרגל אדם דתי לא דרכה בהם. אברכים אלה ונשותיהם הופכים למשען ולכתובת לכל דבר רוחני ושאינו רוחני שהמשפחה ה'מאומצת' זקוקה לו.

ג. יש חוזרים בתשובה שנמשכו אל הציבור החסידי-חרדי, שם מצאה נפשם מנוח והמיית לבם המייחלת לרוחניות שירתית מוצאת שם את ביטויה. כך השתלבו בעלי תשובה רבים במסגרות של חסידי בעלז, ברסלב ועוד.

ד. פעילות החסד והעזרה, חיי הקהילה ומסגרות לימוד מגוונות מסייעות הרבה להיקלט בחיי התורה והמצוות.

ה. התדהמה מההבדל בין המציאות לתדמית המצטיירת ברחוב עושה גם היא משהו.

עלי לחזור ולהדגיש כי ברי לי שגם בחוגים שומרי מצוות אחרים ימצאו הבאים יופי ועומק, וכל אחד ימצא ודאי מקומו כפי המתאים לו. ותרבה הדעת והקדושה. העיקר ללמוד תורה מתוך שמחה ולקיים מצוות מתוך אהבה.

התשובה היא מעל החלוקה לזרמים/ הרב דב ביגון

תשובה איננה עניין ששיך לזרם כזה או אחר, אלא "תשובה קדמה לעולם" – היא שייכת לכל עם ישראל. אנשים מכל עם ישראל חוזרים לשורשים. זה שיש דימוי כזה או אחר למי שחוזר בתשובה – כל זה אינו רלוונטי.

ב'מאמר הדור' אומר הרב קוק זצ"ל שאת הגלות מאפיינת תשובה מיראה, ואילו בארץ ישראל יש תשובה מאהבה. אני מאמין שדרך התשובה מאהבה היא הדבר המתאים לדור שלנו, והיא תקיף את כולם – את החרדים ואת הלא חרדים.

ובאמת, כבר היום רואים זאת בכל הזרמים. העם בשל, והוא חכם. רוב העם עושה תשובה מאהבה ולא מיראה. יש התעוררות גדולה בעם ישראל, וזה נובע מתוך הכרה, מתוך הזדהות ולא מתוך פחד ואימה.

איני נכנס לנישות של חזרה בתשובה כזו או אחרת. כל העיסוק בנושא המופיע בשאלת השבוע אינו עיסוק נכון. בכלל, הנתון העולה מן השאלה אינו נכון, ואיני יודע מאין שאבתם אותו. אמנם איני עוסק בסטטיסטיקות, אבל צריך להבין שהתשובה היא מעל התפיסה הזו, שמצמצמת את כל עניין התשובה לזרם כזה או אחר. התפיסה הזו הופכת את התשובה לדבר שאינו אמיתי אלא למשהו תקשורתי.

הסטטיסטיקה היא הקטנות שבדבר, והיא מגמדת את התשובה. כשם שהעלייה לארץ ישראל אינה שייכת לחלק כזה או אחר, חרדי, ברסלבי, חב"די וכדומה, כך גם החזרה בתשובה היא של כלל ישראל.