בשבע 262: אחרי מות הכהן הגדול

הוא היה מנהיגו המובהק של עולם התורה הדתי-לאומי ברבע המאה האחרון, ובמותו לא הניח כמוהו.

עמנואל שילה , כ"ט בתשרי תשס"ח

1.  רבבות בני אדם עמדו בשדרות הרב צבי-יהודה (לשעבר בן-דור) בקרית משה בערב שבת חול המועד סוכות, מצטופפים בנחשול אדם שיצא מתוך היכלה המלא עד אפס מקום של ישיבת 'מרכז הרב', ומשם גלש ומילא את המסדרונות, את המעברים, את החצר ואת הרחוב הגדול מסביב. כל מקומות החנייה בשכונות מסביב נתפשו. דור שלם בא ללוות למנוחת עולמים את מורו ורבו, הכהן הגדול מאחיו, הגאון רבי אברהם אלקנה כהנא שפירא.

הגיעו לשם גברים ונשים, אנשים במיטב שנותיהם לצד צעירים וגם ילדים (מבין המאות שעמדו בתור לקבל ממנו ברכת 'שבת שלום' בתום התפילה, רק ילדים זכו ללחיצת ידו של הרב שפירא). עמדו שם בשמש הקופחת רבנים גדולים ואנשי תורה מובהקים לצד מנהיגים פוליטיים, אישי ציבור, ו'בעלי בתים' מוקירי תורה. היו שם אנשי העיר, הכפר וההתיישבות ביהודה ושומרון ובגולן לצד עקורי גוש קטיף. באו לשם תלמידיו המובהקים והנאמנים שלאורך כל השנים צעדו איתו יד ביד, וגם מי שהתירו לעיתים לעצמם לפעול למורת רוחו. לאלה ולאלה הוא היה חשוב ורלוונטי, אלו ואלו עקבו אחרי מוצא פיו, וכולם רצו להיפרד ממנו, לחלוק כבוד אחרון לכהן הגדול מאחיו.

2.  מורנו ורבנו הרב שפירא, שכיאה לאישיותו הצנועה כונה בפשטות ר' אברום, היה מזקני רבני הדור וראשי הישיבות, מגדולי מרביצי התורה לאורך עשרות שנים, מוותיקי וגדולי הדיינים בישראל, הרב הראשי לישראל, והקברניט שהוביל את ספינת התורה הלאומית בכרבע המאה האחרון. הוא גדל בירושלים והיה לעילוי צעיר ומלא בתורה עוד בימי רבנותו של מרן הכהן הגדול הראי"ה קוק זצ"ל. לימים זכה לשבת על כסאו בשניים מתפקידיו, כרב הראשי לישראל וכראש ישיבת 'מרכז הרב'. בזכות אריכות ימיו הוא היה חוליה מקשרת בין הדורות שבהם חי, והעביר אל הדורות הבאים מתורתם, ממעשיהם וממידותיהם של דורות קדמוניים.

מאז פטירת הרצי"ה קוק זצ"ל, שלצידו כיהן שנים כראש ישיבה שני, הפך ר' אברום למנהיג בה"א הידיעה - מתוקף מעמדו כראש הישיבה, מתוקף כהונתו כרב הראשי, בזכות גילו המופלג, בזכות פקחותו וחריפותו, ויותר מכל - בזכות גדלותו בתורה. ברבע המאה הזאת התעצם עד מאוד עולם התורה הציוני-דתי, ואלפים ורבבות של לומדי תורה ובני משפחותיהם ראו בו את זקן הדור ומנהיגו. ובמותו התייתם עולם התורה הציוני, כי לא השאיר אחריו כמותו. חבל על דאבדין ולא משתכחין.

3.  סיפורים גדולים וקטנים על ר' אברום יש אלפים ורבבות, ומן הסתם עוד יסופרו וייאספו. מהתנסותי האישית אביא כאן שני סיפוריים ייחודיים-משהו, שמלמדים משהו על מרחב התחומים שעליהם השתרעה השפעתו. אקדים ואומר: ארבע שנים למדתי בישיבת 'מרכז הרב' בראשותו של ר' אברום. לא הרבה הספקתי ללמוד מתורתו וספק אם ראוי אני להימנות בין תלמידיו. אך כל מי ששהה בין כותלי הישיבה התבשם משיחותיו, מתשובותיו, ובעיקר מעצם היותו דוגמה מהלכת לכך שגדלות בתורה היא לא איזה עניין תיאורטי, אלא מציאות שמופיעה בדמות אדם שחי ופועל בינינו.

4.   בימי ספירת העומר של שנת תשס"א הייתי נתון בהתלבטות לגבי המשך דרכי המקצועית. השליחות התקשורתית שלקחתי על עצמי בעיתון 'מקור ראשון' הגיעה לסיומה בתום שנתיים וחצי. ומכיוון שמלכתחילה ראיתי את עצמי כעיתונאי לזמן מוגבל, התלבטתי אם עליי לחזור אל בית המדרש, ללמוד וללמד, כפי שתכננתי ועשיתי במשך חיי הבוגרים עד אז, או להמשיך לראות בעיתונאות את משימתי העיקרית ולחפש עבודה עיתונאית אחרת. למרות שלא שמרתי על קשר רצוף עם ר' אברום מאז שעזבתי את הישיבה, החלטתי שאין מתאים מלהפקיד את ההכרעה האישית הקשה הזאת בידי זקן חכמי הדור.

בסיועו של בנו ויורשו בראשות הישיבה, הרב יעקב שפירא, נקבעה לי פגישה בבית הרב. ר' אברום קיבל אותי בחביבות הרגילה שלו, התעניין מעט בנסיבות פיטוריי, שוחח איתי מעט על עניינים מקצועיים, ולאחר מכן פסק: אילו שאלת מלכתחילה אם ללכת לעיתונות, אינני יודע מה הייתי אומר לך. אך לאחר שהלכת והצלחת - תמשיך! הוראתו החד-משמעית השקיטה את ספקותיי, וכדבריו עשיתי. וכך יכול אני להתגדר בכך שאולי אני העיתונאי היחיד שעוסק במקצוע בהנחייתו ובברכתו של גדול הדור, ר' אברום שפירא...

לימים זכינו, מעל דפי עיתון זה, לפרסם לראשונה בראיון מיוחד את הוראתו לחיילי ישראל להודיע מראש למפקדיהם כי לא ייקחו חלק בגירוש יהודים מבתיהם.

5.  למעלה מעשרים שנה קודם לכן, כתלמיד צעיר ב'ישיבה לצעירים' של 'מרכז הרב', הגעתי אל ביתו הצנוע של הרב שפירא בשכונת 'גאולה'. בן 14 הייתי כשקיבלתי עליי עול תורה, והשתדלתי להקדיש כל רגע פנוי כדי להשיג את המטרה הראשונה שהצבתי לי אז: ללמוד בעל-פה שישה סדרי משנה. הר"מ שלי החליט שטוב יהיה שאקבל הדרכה בלימודיי מפי תלמיד חכם גדול, ושלח אותי אל ר' אברום. עיני המושפלות בביישנות קלטו את חלוקו הירושלמי של הרב, את זקנו הלבן ואת המבט הנוקב בעיניו הבוערות. כשהזכרתי לרב את הרקע לפגישה שסידר לי איתו הר"מ, הורה לי ר' אברום: אמור משנה ראשונה במסכת ביכורים.

אמרתי: "יש מביאים ביכורים וקוראים... ואלו שאינם מביאים: הנוטע לתוך שלו, והבריך לתוך של יחיד או של רבים" וכו' עד סוף המשנה.

תסביר, אמר ר' אברום, למה המבריך את כרמו לתוך של אחרים אינו מביא ביכורים?

משום שהוא גזלן, השבתי, וזו מצווה הבאה בעבירה.

לא כך, אמר ר' אברום, אלא משום שבביכורים יש דין של "אדמתך", שהביכורים צריכים לגדול דווקא מהאדמה שלך.
והוסיף ר' אברום ואמר לנער בן ה-14 שהייתי: בלימוד תורה חשוב לא רק להיות בקיא אלא גם להבין את הטעם. יש בקיאים גדולים שלא מבינים כלום. תמשיך ללמוד, וכשתהיה בן 16 תחזור אליי.

כשהייתי בן 16 כבר נדדתי למחוזות ישיבתיים אחרים, ולא ראיתי צורך לשוב ולהיראות לפניו. אבל את השיעור הקצר והבסיסי על חשיבות ההבנה בלימוד לא שכחתי.

6.  עוד חזון למועד לעסוק במורשתו, ובפרט בפסק ההלכה המפורסם ביותר שלו, שהוא בעיני צוואה רוחנית וקריאת כיוון חשובה לימים רבים.

לזכר עולם יהיה צדיק, מורנו ורבנו הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, שנולד בירושלים, גדל בבתי מדרשותיה, הרביץ בה תורה לעדרים, כיהן כדיין, כראש ישיבה וכרב ראשי, הסתלק לישיבה של מעלה בחג הסוכות והוא בן תשעים ושש שנים, והובא למנוחות בחלקת גדולי האומה האמיתית - בבית הקברות שבהר הזיתים, לצידם של גדולי הדורות.
ירחם ה' על עמו ויתקן בעצה טובה את תלמידי החכמים הנותרים עמנו להמשיך ולהנחות את הדור לאורה של תורת אמת.

דן הראל:

כאלוף פיקוד היה בינוני, דפנסיבי, חסר יוזמה. בעוד עמיתיו ביו"ש משרשים בהצלחה רבה את הטרור בגיזרתם, בגיזרה שלו הטרור התעצם וצה"ל המשיך לדמם. טנקים עלו על מטענים, וגם טרור המנהרות נכנס לגיזרה. היה לו תירוץ: תנו לי עוד שתי אוגדות ואעשה לכם גם פה חומת מגן. אבל ככל הנראה הוא לא ממש נלחם כדי ששתי האוגדות יגיעו. בדבר אחד הוא הצליח: בגירוש. זו לא היתה חכמה גדולה. הצד המותקף בחר שלא להפעיל התנגדות של ממש, נסוג בדמעות.

מי שהיה ראש מטהו ויד ימינו בגירוש הזה, תא"ל גיא צור, נוכח מהר מאוד שלהצטיין במלחמה נגד המתנחלים זה עוד לא מכשיר אותך לנצח את החיזבאללה. בעקבות המלחמה צור, שהתגלו ליקויים חמורים בתפקודו במלחמה כמפקד אוגדה, הודח מפיקוד קרבי והועבר למתקן האימונים בצאלים.   הראל ניצל. מייד לאחר הגירוש הוא נסע להיות נספח בארה"ב ולכן כשלון המלחמה בצפון לא דבק בו. יתכן שהוא יהיה סגן רמטכ"ל סביר. הרקורד שלו מתאים למספר 2 יותר מלמספר 1. אלא שבכך מופר הכלל שסגן הרמטכ"ל יהיה מישהו שמתאים להתמודד בעתיד על תפקיד הרמטכ"ל. אלא אם מישהו ישתגע ויראה בדן הראל מתמודד ראוי.