בשבע 262: מכתבים

קוראי העיתון , כ"ט בתשרי תשס"ח

יש תשובות (בתגובה לשאלת השבוע, גיליון 260)/ ד"ר חנה קטן, שעלבים

גיליון ערב יום הכיפורים של 'בשבע' דן בין השאר בכשלים של הציבור שלנו בעניין ההחזרה בתשובה, לעומת ההצלחה היחסית של הציבור החרדי. לדעתי אחד הבסיסים להצלחה שלהם בנושא זה הוא אימוץ הגישה של 'אחר המעשים ימשכו הלבבות' – גישה מעשית לקיום מצוות, המלווה כמובן בהעשרה שכלית ואמונית. בציבור שלנו נראה לעתים כאילו עיקר הדגש הוא שהמתקרב לאמונה 'יתחבר', 'יחוש', 'ירגיש', 'יחבב' את המצוות ואת התורה ואת שיעורי התורה שהוא שומע. אך לא תמיד מוצע לו מסלול מסודר ומוגדר שיבטא באופן מעשי את ההתחברות הזו ע"י תהליך הדרגתי של קיום תורה ומצוות.

בצעירותי, כשלמדתי בירושלים, השתתפתי תקופה ארוכה בשיעורים הנפלאים ב'מכון מאיר'. להפתעתי התברר לי שחלק מן ה'מתקרבים' שהשתתפו בשיעורים האלו בהתלהבות וב'התחברות', מופיעים בהתמדה כבר שלוש-ארבע שנים לשיעורים שונים במכון, ללא שחל שום שינוי ברמת קיום המצוות שלהם, ובמקביל גם לא בהופעתם החיצונית. לדעתי אין התחברות אמיתית שלא מלווה באופן מובנה וטבעי בהתקדמות, איטית והדרגתית לפחות, בחיבור ל'שולחן ערוך' ולמה שהוא מחייב.

אין בדברים אלו ביקורת ח"ו על האנשים הנפלאים ב'מכון מאיר' ובארגונים אחרים שמוסרים את נפשם לקירוב אחינו לאבינו שבשמים, אבל אולי יש מקום לחשוב על שינוי בהדגשים.

הבנק הוא ידיד?/ יחיאל זהבי, רחובות

מאז הפרטת הבנקים השתנה יחסם אל הלקוחות. הם כבר לא מחלקים לוחות שנה, עטים או מתנות אחרות. יש גם פחות פקידים, כך שלעתים הלקוחות נאלצים לחכות בתור שעה ויותר. לכך יש להוסיף הפחתה במספר הימים והשעות שבהם הם פתוחים.

מה שכן התפתח וגדל אצלם, אלה העמלות והריביות, כך שאנשים קשיי יום מתקשים לגמור את החודש. לדעתי, יש לחזור ולהלאים את הבנקים ולא לאפשר להם לעשות בלקוחות כל העולה על רוחם. אל יתעשרו על גב המסכנים.

להתאחד ולצאת/ שבתי בלוך, צפת

קראתי בעניין רב את מאמרו של ח"כ צבי הנדל "להתנתק מהכסא" ובו דרישה למפלגות ש"ס וישראל ביתנו לעזוב את הממשלה מיד. אכן צדק חבר הכנסת בדבריו. אבל כדאי להזכיר את דברי הרבי מלובביץ' שאסור להיות שותף בממשלה שבמצעה יש תכניות למו"מ וויתורים בארץ ישראל, כי אז ממילא נעשים שותפים לכל החלטות הממשלה בעניינים הנוגעים לפיקוח נפש של מיליוני יהודים כמובא בהלכה שו"ע סימן שכ"ט.

מוצע אם כן, שכל המפלגות הדתיות והימניות יחליטו שמהיום והלאה הן לא יכנסו לשותפות בכל ממשלה שבמצעה ישנן תכניות לוויתורים בא"י.

להיות שותף בממשלה כזו  הרי זה בבחינת "טובל ושרץ בידו", "וגדולה תשובה שמביאה רפואה וגאולה לעולם".

מסע היסטורי (בתגובה למכתב למערכת 'אכן יחידות. במינן', גיליון 261)/ גדעון  ארליך, נגוהות 

אורה כהנא ואביטל לנקין כותבות בשם צאצאי טובה בר אוריין (וייסבוך,לבית אייגן) אשת אברהם וויסבוך שגם היא היתה ממייסדות הקיבוץ הדתי (כלשונן) גבעת חיים (כפר יעב"ץ). זאת כתגובה למכתב שבו כתבתי שאמי זהבה היתה הבחורה היחידה ביום ייסוד גבעת חיים.

אכן, אבי משפחתן אברהם וייסבוך, רווק בן 26, עלה למקום יחד עם הורי אברהם וזהבה. ברישומי אספות החברים בכתב ידו ובחתימתו אומרת אמי זהבה שהיא הבחורה היחידה במקום, וישראל פייגנבוים מדווח שנכשלו בהבאת בחורה שנייה. לפי התעודות, רווקה בשם חנה חרמוני שעלתה למקום מיד אחרי אמי, עזבה אחרי חודש לת"א.

באשר ל"קיבוץ" כותב אבי (כב אדר תרצ"ג) לאחיינו בפולין: "משה, מבקש אתה ממני שאכתוב מחיי הקיבוץ, אנו איננו בקיבוץ באותו המובן מה בפולין. אני הנני בארגון התיישבותי כלומר מושב עובדים על ידי כפר או עיר. אצלנו רק העיר והכפר טרם נוצרו, לכן אנו חיים באופן קומונלי במובן הכלכלי הטהור, אבל הרווחים נכנסים לקופת כל יחיד ויחיד והעבודה מוסדרת לפי חלוקה צודקת בתור".

צודקות הכותבות  שהיו שם אנשים מיוחדים. כך כותבת אמי לחותנה: "נפשי שמחה שבזמן שארצנו נהפכה למקום שאנשים ריאלים מוצאים בה מקום להטיב את מצבם החומרי וכאלה הרחוקים מאוד מחיבת ציון ומאהבת ארץ אבות באים אליה להבנות בה. הרי אנחנו בין אלה שנשארו נאמנים למולדת ובוחרים במקום שממה שחופף עליו רוח קדמון להשיבו לתחיה לגבעת חיים". אך קריאת הדוחות שכתב אברהם וייסבוך מראה שצדק קהלת כשהמליץ לא לעשות אידאליזציה של העבר. הם היו בני אדם. בני אדם שבזכותם אנו בארצנו.

צימוקים לשבת/ משה טאו, רחובות  

המפכ"ל מאחל לאולמרט עוד שנים בממשלה.
 ברח לך דודי...

ראש הממשלה לחקירה בעניין בנק לאומי .
  כבר קדמו לך, אדוני, בדור הפלגה:  "כי שם בלל...".