בשבע 262: פרקליטות רודפת רייטינג

הפרקליטות הצטרפה השבוע למשטרה, כשהצהירה הצהרה חסרת בסיס רק כדי לזכות בחשיפה תקשורתית ● לעסקנים שנלחמים נגד היתר המכירה לא איכפת מהמחיר שמשלמים החקלאים וציבור הצרכנים.

יאיר שפירא , כ"ט בתשרי תשס"ח

שיתוף הפעולה היומיומי בין הפרקליטות ומשטרת ישראל מתחיל לתת את אותותיו. קשה להסביר אחרת את התנהלותה המביכה של פרקליטות מחוז צפון בפרשת דריסתה למוות של טל זנו מכפר תבור ביום כיפור האחרון.

נראה כי הסטנדרטים המפוקפקים של משטרת ישראל בכל הנוגע להתנהלות תקשורתית חדרו במלא עוזם גם אל מעוזים הנחשבים אינטליגנטיים יותר. בשנים האחרונות נראית המשטרה כמתנהלת בידי משרד יחסי ציבור. עצירים מפורסמים מובלים שלא כנהוג, דרך הכניסה הראשית של בתי המשפט, שם ממתינים להם צלמי העיתונות שהוזמנו מבעוד מועד. בתכניות הפריים-טיים חושפים קצינים בכירים שיטות עבודה ומסכנים סוכנים. אך אולי החמור מכול, נראה כי לא פעם המשטרה מנהלת חקירות, ומשחררת הצהרות שגורלם של חשודים תלוי בהן, רק על-פי צרכיה התקשורתיים.

נדרשה בדיקה שנייה ושלישית כדי לוודא כי ההצהרה שאסעד שיבלי (נהג הטרקטורון שהתפרץ בפראות ליישוב ודרס את הילדה) חשוד ברצח יצאה באמת מהפרקליטות, והיא לא עוד פרובוקציה תקשורתית זולה של משטרת ישראל. קשה היה להאמין שמשפטנים מנוסים יהמרו על כבודם המקצועי ויכריזו הכרזה שאין לה שחר, רק כדי לרצות את הרוחות הסוערות ולקבל חשיפה תקשורתית נדיבה.

על הרבה יותר ממה שעשה שיבלי מואשמים נוטלי נפשות בהריגה, והודעת הפרקליטות המביכה מהשבוע, כאילו התפתחות בחקירה היא שהביאה אותה לחזור בה מהכוונה להאשים את הצעיר ברצח, לא היתה אלא ירידה מהירה מהעץ שמערכת המשפט היתה כורתת אותו דקה לאחר שהעניין היה מגיע לפתחה. אנו, מכל מקום, מזכירים לפרקליטים הנכבדים כי גם העונש המרבי של עברת ההריגה אינו דבר של מה בכך, והציבור יסתפק בהתנהלות מקצועית שלהם, שתשלח את המנוול ל-20 שנה מאחורי סורג ובריח.

הקרב על הסלט

פרשת השמיטה המתרחשת אל מול עינינו, ראשיתה ברבה הראשי הראשון של ארץ ישראל ואחריתה ברבה הראשי הנוכחי של מדינת ישראל. ראוי שיינתן מקום רב, אך גם מהקיצור איננו פטורים. השבוע דחה בית המשפט העליון, מסיבות טכניות, את העתירה שהגישה 'התנועה להגינות שלטונית' כנגד משרד החקלאות והשר העומד בראשו, שלום שמחון, שביקשה מהשופטים להורות לשר שלא למנוע יבוא מוגבר של תוצרת חקלאית למען המקפידים להימנע משימוש בהיתר מכירה.
חלק מהנמנעים מהיתר מכירה נמנעים גם מפתרונות אחרים, כמו גידול על מצעים מנותקים, או שימוש באוצר בית דין.

חלק מהם  גם גמרו אומר למנוע מהציבור כולו את השימוש בהיתר מכירה, ויש האומרים – וככל הנראה הם צודקים – שלצורך העניין גם מינו רב ראשי מתאים למדינת ישראל. קיצורו של עניין, בעלי עסקים בערים שונות מצאו את עצמם ללא אפשרות לחידוש הכשרות אלא אם יצרכו תוצרת חקלאית מיובאת ויקרה, והחקלאים גילו, כמדי שמיטה, שמכרו את קרקעותיהם ללא שווקים.

מה עשו רבני צוהר? הצהירו הצהרה. מה עשו נשות אמונה? הגישו עתירה. מה יעשו השופטים בעתירה? נחיה ונראה. אלא שבינתיים תוצרת חקלאית עתידה להירקב, ותעודות הכשרות בערים שונות הולכות ומתמעטות.

השר שמחון הנחה את המרכז לסחר חוץ במשרד החקלאות שלא להעניק רישיונות יבוא. הצעד הזה אינו מסתדר אולי עם כללי המנהל התקין, אבל מסתדר דווקא לא רע עם כללי החיים.  הימים חולפים, גידולי השנה השישית הולכים ומתמעטים וצלחתם של הנאבקים בהיתר הולכת וחסרה. אומר שמחון: ידאגו מעט לגורל צלחתם ויסירו את עיניהם מצלחתם של אחרים.

בינתיים, כל מי שמשחק – משחק על זמן. בג"ץ מקווה שהזמן ייתר את הצורך להכריע בעתירות הרגישות, ברבנות מקווים שהזמן יהרוג את היתר המכירה, ובמשרד החקלאות מחכים שהזמן יהרוג את עיקשותם של עסקנים. כל מי שאינו משחק – החקלאים והמוני אוכלי היתר מכירה והנמנעים ממנו – הזמן משחק לרעתו.

חוקי הלשון

שמואל בן ישי מקריית ארבע ידוע בנטייתו ל'התבטאויות'. אפילו אנשי ערוץ 10 קלטו את זה, והרחיקו עד ביתו לפני שנים אחדות כדי לקבל אייטם חזק בדבר המתנחלים המתלהמים. אלא שמה שטוב בעיניו של עורך בטלוויזיה הוא לצנינים בעיניו של פרקליט חמור סבר, ולשונו של בן ישי, שהביאה לו דקות של תהילה, הביאה אותו גם לבית המשפט.

אלא ששם תמהה סנגורו, עו"ד אלי פוקסברומר מהסנגוריה הציבורית, מדוע מבין כל פוצי הפה במדינתנו המתלהמת נבחר דווקא לקוחו לעמוד לדין, וטען כי מדובר באכיפה סלקטיבית ופסולה. אשר על כן ביקש עו"ד פוקסברומר כי ממשרדו של היועץ המשפטי לממשלה יעבירו לו את הנתונים בדבר ההחלטות על סגירת תיקים דומים בעבר, וכדי לא להכביד יתר על המידה – הסתפק פוקסברומר בחמישים התיקים האחרונים. אם יימצא כי ההחלטה להעמיד את לקוחו לדין מתיישבת עם המדיניות המקובלת בדרך-כלל במשרד היועץ בנושא, אזי הוא ובן ישי יקבלו על עצמם את ההעמדה לדין. התנגדות התביעה נדחתה בידי השופט דוד מינץ, שקבע כי אין מדובר בטרחה רבה מדי עבור משרד המשפטים.

ולנו לא נותר אלא לראות אם יאותו אנשי היועץ לגלות לנו מתי החיים נתונים בידי הלשון, או שמא יבחרו לשחרר את בן ישי לביתו בלא כלום, ובלבד שהציבור לא ייחשף למערכת השיקולים בנושא רגיש זה.

בלוז לכחולי המדים

תמצית עתירה שנדונה השבוע בפני שופטי בג"ץ מספרת כך: המשטרה טוענת כי שוטר התחצף לשוטר אחר ומסר לו מספר אישי לא נכון. כשהגיע למשפט משמעתי בפני שוטר בכיר השתולל השוטר עד כי שוטרים נאלצו לעצור את הדיון ולאזוק אותו.

עוד טוענת המשטרה כי אביו של השוטר, שוטר אף הוא, התפרץ למשרד שבו התנהל משפטו של השוטר, השתולל שם וסירב לצאת, ועל כך הוגשה תלונה למחלקה לחקירות שוטרים. תלונה נוספת שהוגשה למחלקה היא תלונתו של אותו אב שוטר כנגד השוטר הבכיר, בטענה שבמהלך המשפט הוא הכה את בנו השוטר. משטרה לנו.