בשבע 263: עצרת לזכר הרב שפירא

חגית רוטנברג , ו' בחשון תשס"ח

אלפים השתתפו בעצרת ההתעוררות וההספדים למו"ר הרב אברהם שפירא זצ"ל, עם סיום ימי ה'שבעה' על פטירתו. העצרת התקיימה ביום ראשון בישיבת 'מרכז הרב', בהשתתפות גדולי הרבנים והדיינים שבאו להספיד ולשאת דברים על גדולתו של הרב. היכל הישיבה היה מלא מפה לפה, ומחוץ לישיבה הוצבו מסכים לטובת המאות שנותרו לעמוד בחוץ.

הדוברים בעצרת היו הראשון לציון הרב מרדכי אליהו, הרב שאר ישוב כהן, רבה של חיפה, הרב שמחה קוק, רבה של רחובות, הרב זלמן מלמד, ראש הישיבה בבית אל ורב היישוב, הרב איתן אייזמן, ראש מוסדות 'נעם צביה', בניו של הרב - הרב שמואל שפירא והרב יעקב שפירא, ממשיכו בראשות הישיבה. את הערב חתם הראשון לציון הרב עובדיה יוסף.

הרב שאר ישוב כהן, שהיה ראשון הדוברים, סיפר בין השאר גדולי הדור של אז זיהו מגיל צעיר שהרב שפירא נועד לגדולות, ופעם אף הכריזו בשמחת תורה בישיבה כי "ר' אברום הוא גדול הדור הבא". הרב שמחה קוק הרחיב בדיני הקריעה והסביר כי מצד הדין צריך לקרוע על אב בית דין, וצריך לקרוע על האב, וצריך לקרוע על רבו המובהק, "וכאן הכל התקיים והתמזג באדם אחד, כך שלכאורה היה צריך לקרוע כמה קריעות, על כל דבר ודבר. אוצר גדול ויקר שאיבדנו", אמר בהתרגשות. 

הראשל"צ, הגאון הרב מרדכי אליהו, שכיהן כרב ראשי לצדו של הרב שפירא, אמר כי כשהדברים היו נוגעים להלכה ולדברי תורה, היה הרב תקיף ולא מוכן לוותר, אך כשהיה מדובר בעניינים אישיים היה רך ועשה עצמו כשיריים, "הוא ידע מתי צריך להיות תקיף ומתי להיות רך".

בסיום דבריו התייחס הרב אליהו לחובת השמירה על קדושתה של א"י, והתבטא בחריפות כנגד התכניות המדיניות בדבר חלוקת ירושלים ומסירת יהודה ושומרון לפלשתינים: "חושבים היום לחלק את ארץ ישראל, וחס וחלילה את ירושלים. איך מעזים לדבר ולחשוב על דבר כזה? שנוותר על חלקנו באדמת ארץ ישראל? חושבים לתת את ירושלים? לא יעלה על הדעת", אמר. את הרעיון לחלק את ירושלים הגדיר הרב "כחרס הנשבר, דבר שאין בו ממש".

הרב זלמן מלמד תיאר כיצד כיוון הרב שפירא את תלמידי ישיבת 'מרכז הרב' כבר לפני 50 שנה ללמוד גמרא בעיון ובהעמקה,לא ללמוד בשטחיות. "שמחתו הגדולה בתורה הייתה סוחפת, ואי אפשר לשכוח את המראה המיוחד כיצד הוא היה שמח בשמחת תורה", סיפר הרב מלמד, והוסיף: "קיבלנו ממנו גם הדרכות לחיים: כשפעם היו רינונים שהגבינות בישיבה אינן מספיק מהודרות, שאלנו אותו: 'מה עושים?' והרב השיב: 'נמצאים כאן הרב צבי יהודה והרב נתן רענן, שהם תלמידי חכמים וצדיקים ואפשר לסמוך עליהם. כשתהיו כמוהם, אם תרצו - תחמירו יותר. קודם תגיעו לדרגה שלהם'".

הרב איתן אייזמן, ששימש כמנכ"ל הרבנות הראשית בתקופת כהונתו של הרב שפירא כרב הראשי, סיפר על כוח החידוש הגדול של הרב שפירא, ותיאר כיצד כל שיעור כללי שמסר הרב בישיבה, היה יצירה חדשה שלו עצמו, ומעולם לא חזר על שיעור שהעביר במשך חמישים שנותיו בישיבה. כן סיפר על האחריות האישית שנטל על עצמו בענייני כשרות ברבנות הראשית, וכיצד קיים דיון מעמיק על כשרות כל הרכיבים לכל מוצר ומוצר. "הרב היה מקורי וחדשן עצום. פעם, בעת שהיינו בבית הכנסת של הרב סולובייצ'יק, הוא ניגש ונישק אותו. כשאמרו לרב שזה בית כנסת ואסור לנהוג כן, השיב מיד שהרב סולובייצ'יק הוא ספר תורה חי ואותו אפשר לנשק בבית כנסת. כשהיה מקום להקל, היה מוצא צדדים להקל, וכשזה היה נגד ההלכה, לא היו פשרות, הוא לא היה מוכן בשום אופן לוותר". 

הרב אייזמן תיאר גם שורה של פסיקות אמיצות שקיבל הרב, על אף שידע שיעוררו ביקורת נוקבת. הוא הוסיף וסיפר על פסיקתו הנחרצת של הרב בעניין תלמוד תורה לנשים: "נשים שילמדו תורה כמה שיותר", וכשנשאל: "כמה שיותר? עד איפה? אולי גם קבלה?" השיב: "לא צריך להגזים".

עוד סיפר על פסיקתו התקדימית של הרב שפירא שהתירה השתלות לב. "הרב ידע שזו תהיה סנסציה עולמית". הוא דן בנושא ארוכות ולבסוף קיבל החלטה. "נסענו ביחד ברכב, והוא אמר לי: 'היום אנחנו מפרסמים את ההחלטה'". הרב אייזמן ניסה לעכב את הפרסום ושאל "למה למהר?"  והרב שפירא השיב: "מרגע שהחלטתי זה נהיה פיקוח נפש".

בנו של הרב, הרב שמואל שפירא, ציין כי אביו תמיד היה מדגיש שלא להיות 'בינוני', אלא להתגדל ולהתגדל עוד ועוד. "הוא היה חיוני ומתחדש כל הזמן ויחד עם זה על פי המסורת. הוא היה 'גדול הדור' ויש לומר זאת בפה מלא". הוא תיאר גם את התחושה המיוחדת בתפילת יום הכיפורים של אביו בישיבה: "וביום הכיפורים בעת שהיה מתפלל מוסף, ואמר את 'הכהנים והעם' הרגשנו משהו מעין הכהן הגדול בבית המקדש. והתקיים בו 'ויהי בנסוע הארון' שרבבות אלפי ישראל ליווהו, והיה זה קידוש ד' בעת הסתלקות השכינה. ענני הכבוד חזרו למקומם".

בנו של הרב, וממשיכו בראשות הישיבה, הרב יעקב שפירא, אמר "קירות בית המדרש הזה יוכיחו וימשיכו ביתר שאת להקרין את מאור התורה גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ" והוסיף: "בעזרת השם, זכויותיו של אבי מורי זצ"ל יגנו עלינו ועל כל לומדי התורה ועל כל ארץ ישראל שכל כך זקוקה לרחמים".

אחרון הדוברים היה הראשון לציון הרב עובדיה יוסף, שהגיע למקום על אף חולשתו. הוא הפליג בשבחו של הרב שפירא זצ"ל: "הצדיק הזה שנפטר, מכפר על הדור, הולך כמו קורבן", ספד לו. הוא כינה את הרב שפירא "חתיכה דאורייתא – חתיכה של תורה. כל גופו סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמיימה", והוסיף: "המנוח עליו השלום מלבד התורה שהרביץ - כותלי בית המדרש הזה יוכיחו -  מלבד זה היה דיין מופלא".

הרב עובדיה סיפר על הקשרים ההדוקים בינו לבין הרב שפירא: "היינו יחד בבית הדין האזורי כשהיה ברחוב יפו. כשהיינו גומרים את הדיונים היינו נוסעים יחד, מדברים. כל שיחתו דברי תורה. פעם ראה אצלי ספר אחד 'שיח שרפי קודש'. החזיר לי אחרי חודשיים שלושה, כולו קרוע, כולו בלוי. אמרתי: זה 'מתה מחמת מלאכה'. היה שוקד על התורה, אהבת התורה הייתה יוקדת בלבו". עוד סיפר כי שלח לרב שפירא לפני מספר שנים את ספרו "יביע אומר" חלק ט'. "חזר השליח ואמר לי 'אתה לא יודע איזה שמחה גרמת לו – קיבל את הספר התחיל לנשק אותו ולרקד בו".

עוד סיפר כי כשהרב שפירא היה אצלו לביקור בחג הסוכות בשנה שעברה אמר לו: "הישיבה שלנו הולכת ומתקרבת לפי השיטה שלכם ועוד נלך מחיל אל חיל , נתקרב אליכם" – "עיון ישר, עיון אמיתי, לא פלפולים של סרק".

לתלמידי 'מרכז הרב' אמר הרב עובדיה: "חלל ריק נשאר בעולם עם סילוקו של אותו צדיק. מי צריך להשלים את החלל הזה? התלמידים שלו. אין מזרזים אלא למזורזים... תמשיכו ביתר שאת, ביתר עוז, תמלאו את החוכמה שלכם. .. אני אומר לכם תלמידים יקרים, זכיתם לטעום מהדבש ונופת צופים של הרב. עכשיו יש חלל ריק, אתם צריכים למלא את החלל".