בשבע 263: חיידק פוליטי במטבח

הנערה מדרום הארץ שהצביעה "כ"ך", לא העלתה בדעתה שתוך שנים מעטות תסב עם הרב מאיר כהנא הי"ד לשולחן השבת ככלתו.

חגית רוטנברג , ו' בחשון תשס"ח

במטבח הדירה הצנועה והאופיינית בקריית משה בירושלים, היא ניצבת בשעת לילה מאוחרת, מעמידה את הסירים עם הקוסקוס והעדשים לארוחת הצהרים של מחר. בין לבין היא פורסת את הלחם להכנת הסנדוויצ'ים לילדים, ותוך כדי הפעילות הקולינרית הזו היא מנהלת שיחה ערה של עקרת בית ממוצעת: שכר הלימוד הגבוה, מי היה בבית בשבת האחרונה ומתי הכי טוב לנקות את הגז.


"הרב כהנא ראה שיש פה שתי קבוצות בעם, שמובילות שתי מטרות מנוגדות, כך שהחפיפה ביניהן הסתיימה למעשה עם קום המדינה. ישנם מי שרוצים מדינה מערבית ליברלית ככל העמים, שאותם כינה 'מתגויים' על משקל מתייוונים, וישנם מי שמבקשים את הייעוד היהודי"
אבל מחר בבוקר תקום ד"ר ניצה כהנא, תיסע למעבדה שלה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית, ותמשיך בעבודתה כעמיתת מחקר בתחום הביולוגיה. עשרת ילדיה רגילים לכך שאמא לא רק נוסעת לכנסים בחו"ל מדי פעם, כדי להרצות על עבודתה, אלא גם נוסעת להפגנות, ויודעת כבר אפילו לצעוק על השוטרים. ואם הכל ילך לפי התכנון האופטימלי, ייתכן שיום אחד תהיה להם גם אמא שתיסע לעבודה מדי בוקר בגבעת רם, כחברת כנסת מטעם חטיבת 'מנהיגות יהודית' בליכוד.

כהנא צדקה

כנערה צעירה שגדלה במושב שלווה שבחבל לכיש, ולאחר מכן ביישוב הדרומי אבן שמואל, תכננה אמנם כהנא לעסוק בביולוגיה ולהמשיך במחקר, אבל פעילות ציבורית ופוליטית לא ניצבו באופק המדיני שלה, מלבד העובדה שהיתה בחורה שוחרת ויכוחים עקרוניים. כבת שנייה להורים יוצאי תוניס, במשפחה של עשר בנות ושני בנים, היא בהחלט חלמה שתהיה גם לה משפחה גדולה: "עד היום החברה הכי חשובה אצלי היא האחיות הרבות שלי".

את לימודי התיכון עשתה במסלול התורני בתיכון הממ"ד בבאר שבע, שכן אמה סירבה באופן עקרוני לנתק את הבנות מהבית בגיל צעיר לטובת פנימייה באולפנה מרוחקת. התפיסה הזו, אגב, עברה בירושה גם לכהנא עצמה, שאיננה מוכנה לשלוח את בנותיה לפנימייה מלאה. המסלול התורני כיוון את תלמידותיו ללימודים במכללה לבנות בירושלים, ובהדרגה התחזקה התודעה התורנית אצל כהנא ואחיותיה, והשפיעה גם על הבית.

על שנת השירות הלאומי הן דילגו, שוב מתוך תפיסה עקרונית של האם, שסברה כי בלוח הזמנים הצפוף של הצעירה הדתית לקראת נישואין, שנת שירות היא סוג של בזבוז. כהנא נרשמה ללימודי ביולוגיה במכללה בבית וגן, והשלימה את התואר באוניברסיטת באר שבע. את התואר השני והשלישי עשתה בבית הספר לרפואה של האוניברסיטה העברית ב'הדסה' הר הצופים.

היא מנסה להסביר לי את נושא הדוקטורט שלה, ושטף של מושגים לועזיים מסובכים פורץ מפיה, כך שלטובת הקוראים אנחנו מתפשרות על הכותרת 'ביולוגיה מולקולרית תאית'.

עמידתה העקרונית הגאה החלה כבר בין כותלי המעבדה, כאשר התיאוריה שהציעה סתרה את זו של המנחה שלה. לאחר חיכוכים קשים, הוחלט להצמיד לכהנא ועדה מלווה, שהורכבה משני פרופסורים בעלי שם בתחום, שבסופו של דבר אישרו את התיאוריה שלה. "זו גם תרומתי הצנועה לאקדמיה, שכן מאז הוחלט להצמיד באופן קבוע לכל סטודנט שני מלווים מלבד המנחה". כיום היא מנהלת מחקר במעבדה, ועוסקת בהתפתחות מוקדמת של תאים בגוף. מחקריה מתפרסמים בעיתונות המקצועית הבינלאומית, וכאמור היא גם נדרשת מדי פעם לכנסים בחו"ל.

התיוג שלך כאישה דתית בעלת זיהוי פוליטי יוצר בעיות חברתיות בעבודה?

"יוצא לי לנהל ויכוחים סוערים, אבל אחרי שהאבק שוקע אנחנו נשארים חברים טובים". העמיתים במעבדה יודעים שאסור לגעת בניסויים שלה בשבת, וכשמתקיים מפגש חברתי של העובדים, המארח מביא אוכל קנוי, כדי שגם היא תוכל ליטול חלק בארוחה. 

נפגשנו 'כך'

במהלך שנות לימודיה המוקדמות פגשה את מי שעתיד להיות בעלה, הרב ברוך כהנא, אז תלמיד ישיבת 'מרכז הרב'. העובדה שמדובר בבנו של הרב מאיר כהנא הי"ד, ראש תנועת 'כך', רק העלתה את ערכו בעיניה. כמה שנים קודם לכן כבר הספיקה לקרוא לעומק את ספריו של הרב כהנא ולהתוודע למשנתו הרעיונית.

"כשהייתי בת 18, בדיוק כשיכולתי להתחיל להצביע, התקיימו בחירות לכנסת. הוזמנתי לחוג בית של הרב כהנא. היינו מעט אנשים, אבל התרשמתי ממנו מאוד. נראה לי אז טיפשי לעשות חשבון אם הקול שלי יתבזבז או לא, חשבתי שהבזבוז הכי גדול הוא להצביע למשהו שאתה לא מאמין בו. כך יצא שבפעם הראשונה שהצבעתי, בבחירות 77', בחרתי ברב כהנא".

ההצלחה במציאת זיווג של תלמידי חכמים היתה גם נחלתן של חלק מאחיותיה, כתוצאה מעסקה שרקמה אמה עם הקב"ה, כהגדרתה המחויכת של כהנא. "כשאמא שלי ראתה שיש לה עשר בנות, היא אמרה לקב"ה: 'אתה נתת לי עשר בנות ואני מקבלת ומגדלת אותן באהבה, אבל האחריות לחתן אותן היא עליך'".

אחות נוספת שלה היא הרבנית אהובה צוקרמן, ואחות אחרת נשואה לרב אורי שרקי. כולן מתגוררות יחד בקרית משה, וכל אחת מגדלת משפחה ברוכת ילדים (אם ל-11 ואם ל-14). בעלה של ניצה, הרב ברוך כהנא, שממשיך ללמוד בישיבת 'מרכז הרב' ומשתייך שנים רבות לצוות מכון 'הלכה ברורה', משמש מהצד גם כר"מ בישיבת ההסדר 'אש התורה'. חלק נכבד מזמנו מושקע לטובת חקר המשפט העברי: ב-25 השנים האחרונות עובד הרב כהנא עם הפרופ' נחום רקובר, ויחד הוציאו כבר כמה כרכים בתחום המשפט העברי ביחס למשפט המדינה. לאחרונה הוא סיים גם דוקטורט במשפטים ("הוא קיבל פטור מהתואר הראשון, כי הסטודנטים שם למדו את הספרים שהוא עצמו חיבר", היא מספרת בחיוך). 

לקח את התורה ברצינות

הקשר שנוצר עם החותן, הרב מאיר כהנא, היה הדוק ושוטף: הזוג הצעיר הקפיד לבלות כמה שניתן עם ההורים משני הצדדים. במשך עשר שנים צברה כהנא שיחות שולחן שבת רבות עם החותן, "וזה היה מרתק", היא מעידה. "כל הזמן התרחשו אצלו דברים, נכנסו אנשים. הדברים שלו היו מתובלים בהרבה הומור. היו גם דברים שהתווכחתי איתו עליהם, אבל לא ממש הצלחתי לשכנע אותו".

את יכולה להצביע על נקודה שבה הושפעת ממנו?


באחת ההפגנות הגדולות, בעוד היא עומדת מול שורת שוטרי יס"מ גברתנים, גילתה לחרדתה שבנה בן השלוש נעלם. השוטרים שניסו לדחוף אותה אחורה זכו בתגובה לקריאותיה הנחרצות: "לא, יחזקאל! צריך למצוא אותו!" תוך דקות החלה שורת השוטרים בקריאות "יחזקאל!" וניסיונות קדחתניים לאתר את הפעוט
"הוא חשב ברצינות שזו צריכה להיות מדינה יהודית. הוא התכוון להגיע לשלטון, לנהל פה מדינה על-פי התורה ולהגן על יהודים באשר הם. הוא לא הבין בכלל את הפוזה שהדתיים תפסו במדינה. הם תפסו פה מקום של משגיח כשרות, גלגל חמישי. הוא הגיע מחו"ל, ממנטליות אחרת, ולא התכוון להיכנס לתבנית הזו. זה משהו שלקחתי ממנו".

מה מתורתו נראה היום רלוונטי במיוחד?

"בזמנו, זה היה עוד לפני האינתיפאדה הראשונה והיה שקט עם הערבים. אבל הוא אמר כבר אז שהם ימרדו, לא יקבלו את המצב הקיים. לכן העם היהודי חייב לבחור בין כהנא לבין ערפאת, כלומר: או שנחיה לפי הצדק היהודי או שנצטרך לחיות תחת שלטון הערבים. אז זה נשמע מופרך כל-כך, והיום זה ברור כל-כך".

כהנא מסבירה שהתמקדותו של חמיה בנושא הערבי לא נבעה מכך שלא ראה בעיה תפיסתית בציבור היהודי, אלא כי זה היה התחום שדרכו הצליח לתקשר עם הציבור הישראלי: "הערבים היו פה בכל פינה - בחקלאות, במוסכים ובמסעדות. זו היתה מציאות אקוטית מבחינת ישראל, כי פשוט הפכנו להיות תלויים בהם, וזה יצר מצוקה אצל האנשים. כלפי חוץ הכול היה בסדר, אבל הרגשנו את העוינות שלהם מתחת לפני השטח. לכן, באמצעות דיבור על הבעיה הערבית הוא הצליח לחדור ללב האנשים ולתקשורת".

אבל הרב כהנא הי"ד בהחלט זיהה סימפטומים בעייתיים גם בציבור הישראלי: "הוא ראה שיש פה שתי קבוצות בעם, שמובילות שתי מטרות מנוגדות, כך שהחפיפה ביניהן הסתיימה למעשה עם קום המדינה. ישנם מי שרוצים מדינה מערבית ליברלית ככל העמים, שאותם כינה 'מתגויים' על משקל מתייוונים, וישנם מי שמבקשים את הייעוד היהודי".

לאסוף את המצביעים בידיים

אכזבה נוספת נחל הרב כהנא דווקא מהציבור שאמור היה לתמוך בו יותר מכולם: "במשך כמה שנים הוא ניסה להידבר עם אישים בציבור הדתי-לאומי, והם סירבו לו", משחזרת כהנא. "אני חושבת שהם לא אהבו את השאיפה שלו לשלטון. הם עוד לא היו מוכנים לזה. היתה להם הערצה גדולה כל-כך להנהגה המפא"יניקית הישנה, שבכלל לא בא בחשבון אצלם לרשת מהם את השלטון".

כשהרב כהנא הבין זאת, מסבירה כלתו, הוא הוכה בהלם מסוים, אולם לאחר מכן החליט לשים את פעמיו אל העם הפשוט, "אלה שהיהדות אצלם נטולת תסבוכים, שהרצון שהעם היהודי יקבע את עתידו נראה להם פשוט".

הרב כהנא יצא אל העם כפשוטו, ואסף את הקולות אחד לאחד, במפגשים בלתי אמצעיים עם הציבור. לאחר כמה מערכות בחירות שבהן נכשל, הצליח להיכנס לראשונה לכנסת בבחירות 84', עם מנדט אחד. כחבר כנסת המשיך בעבודה הפוליטית המאומצת ורכש אלפי תומכים נוספים, עד שהסקרים שקדמו למערכת הבחירות הבאה ב-88' ניבאו לו שבעה מנדטים ויותר.

"בקלפי נודדת שהציבו בתזמורת הפילהרמונית, גילו שגם שם היו מי שהצביעו בעדו. הוא הגיע להישגים אלו תוך ארבע שנים בלבד, תוך החרמה ממסדית מוחלטת ונידוי גמור שגזרה עליו התקשורת. הליכוד חשש מהנסיקה של 'כך', בעיקר כיוון שידע שזה יבוא על חשבונו", מפרשת כהנא. "שמיר חבר לשמאל, וכך נוצר החוק שבעטיו נפסלה רשימת 'כך' לכנסת".
את החרם והנידוי שגזרו גורמים מסוימים על הרב כהנא, חוותה ניצה על בשרה: "היתה לנו קבוצה באוניברסיטה שהיתה מקיימת מפגש חברתי-עיוני מדי חודש. אני השתתפתי בו רק פעמים בודדות. כשחמי נבחר לכנסת, הגיעו אלי חמש נשים ממשתתפות החוג, ופנו אלי ברשמיות: 'את הכלה של הרב כהנא. אנחנו חושבות שהוא דומה לנאצים של 39', ומה רצינו שהגרמנים יעשו לנאצים? שיחרימו אותם. אנחנו לא יכולות להגיד לך לא ללמוד באוניברסיטה, אבל נבקש ממך לא להגיע יותר למפגשים שלנו'. הייתי המומה מרעיון ההשוואה שלנו לנאצים".

כהנא זכתה לתמיכה מכיוונו הבלתי צפוי של המנחה שלה, שאיתה היו לה עימותים מקצועיים. "היא יצאה להגנתי, והגיעה איתי למפגש הבא של החבורה".

ההחלטה להוציא את רשימתו של כהנא אל מחוץ לחוק באותה מערכת בחירות פגעה פגיעה מורלית קשה ברב כהנא. "הוא עשה 'פנים אל פנים' לבד בכמויות שכל מועצת יש"ע לא עשתה. אחרי כל המאמץ שהשקיע, וראה כבר סימני הצלחה, פתאום מישהו בא וחותך את זה באופן שרירותי ולא דמוקרטי. הוא המשיך לחייך, אבל זה לא היה לו קל. בעיקר הוא נפגע מכך שהציבור שלו לא יצא במחאה משמעותית נגד הפסילה. הוא לא הבין עד כמה העם בישראל אהב את המנהיגים שלו, וראה בשלטון אז את התגלמות מלכות ישראל". 

כשהטרור פוגע

בוקר אחד, זמן לא רב לאחר מכן, התקבלה שיחת טלפון קשה בביתם של הרב ברוך וניצה: על הקו היה הדוד, נחמן כהנא, שסיפר שהרב כהנא נפצע קשה. מאוחר יותר התברר להם שהוא נרצח. "בשבילי זה היה שוק נוראי", נזכרת כהנא. "תמיד קיוויתי שעם כל ההחרמה נגדו, הוא יעשה קאמבק והכול ייפתר. ופתאום זה נגמר. הרגשתי שזהו, היה חלום גדול והוא נעצר באופן סופי לגמרי".

מבחינתה של כהנא קיים גם ממד האבל האישי המשפחתי: "הוא היה אדם מרשים ומשמעותי, דומיננטי בתוך המשפחה. הוא תמיד היה מרכז החדר, כאילו כל החוטים נמשכים אליו. מאז הרצח, השבתות והחגים נראים אחרת".


"אנחנו בורחים מהנהגה לא כי אנחנו בורחים מהכבוד, אלא כי אנחנו בורחים מאחריות. לדעתי, זה נובע באיזשהו מקום מחוסר אמונה. אני כל-כך מאמינה בתורה שאני מוכנה להעמיד אותה למבחן המציאות, להראות שאפשר להנהיג מדינה על-פיה. אני יודעת שיהיו טעויות בדרך, אבל לפחות אני מוכנה לפרוט את האידיאל למעשים"
בימי ה'שבעה', בזמן שהבנים מתאבלים על מות האב, ראו העיתונים לנכון לעסוק בגילויי שמחה לאיד על הירצחו. אצל משפחת כהנא שמורות עדיין הכותרות של אז: "הרגשתי שפשוט רצחו אותו שוב. היו כתבות זוועתיות, תחושה של שמחה שנפטרו מהדבר המציק הזה. ראו בו איום, בגלל שרצה לתפוס את השלטון".

הטרור לא עזב את משפחת כהנא: עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, נרצחו בני הזוג בנימין וטליה כהנא הי"ד, כשהם מותירים אחריהם שישה ילדים רכים. כהנא מעדיפה שלא להרחיב את הדיבור בנושא, אולם מציינת בהתפעלות את אישיותה החזקה של חמותה, הרבנית ליבי כהנא, שמתמודדת בגבורה עם אובדן בעלה, בנה וכלתה.
 
משפחה מפגינה

עד פרוץ הסכמי אוסלו, היתה כהנא אזרחית תמימה ושומרת חוק, שלא העזה לחצות את הכביש באדום – כפי שהעידה על עצמה פעם. אך האפשרות הממשית בדבר מסירה סיטונית של שטחי ארץ ישראל לפלשתינים עוררה בה תחושת חרדה, שהמדינה עומדת לאבד את עצמה בידיים. "חיכיתי שמישהו יגיד לנו מה לעשות, איך לעצור את זה. היו הפגנות פה ושם, אך לא היה מתווה ברור. הרגשתי כמו חייל ללא מפקדים, והתסכול היה גדול".

כשבני אלון ומשה פייגלין פרסמו בערוץ 7 את כוונתם לייצר תכנית מאבק, הרגישה כהנא שכאן מדברים אנשים שרוצים לנצח, והחליטה לשמוע את רעיונותיהם. מכאן קצרה היתה הדרך להתגייסותה הטוטלית להפגנות המפורסמות של 'זו ארצנו': "הייתי מגיעה מהעבודה, מכינה סנדוויצ'ים וישר יורדת עם שבעת הילדים לחסימת הצומת בכביש למטה. נהיינו משפחה מפגינה, הפגנו לפחות פעמיים בשבוע. זו היתה פעילות מטורפת, הולכים עם העגלות, אורזים ונוסעים. גם את השלטים הכנו בבית. היה לנו פה חדר עם חומרי גלם להפגנות".

עם הזמן, לקחה על עצמה כהנא יותר אחריות במסגרת פעילות 'זו ארצנו': "הבית כבר נראה כמו אחרי מהפכה, וזה בא גם קצת על חשבון העבודה. הקדשנו לזה המון שעות. אוסלו פשוט העיף אותי החוצה מכל מסלול החיים הרגיל. הבנתי שעומד להתרחש אסון וצריך לעשות משהו. זה תפס לי את כל הראש".

הילדים ליוו אותה לאורך כל חודשי הפעילות האינטנסיבית בארגון. "להפגנות לקחתי את התינוקת במנשא, והסתתרתי מאחורי עמודי חשמל, כדי שלא ידחפו אותי עם הסוסים". באחת ההפגנות הגדולות, בעוד היא עומדת מול שורת שוטרי יס"מ גברתנים, גילתה לחרדתה שבנה בן השלוש נעלם. השוטרים שניסו לדחוף אותה אחורה זכו בתגובה לקריאותיה הנחרצות: "לא, יחזקאל! צריך למצוא אותו!" תוך דקות החלה שורת השוטרים בקריאות "יחזקאל!" וניסיונות קדחתניים לאתר את הפעוט.

כיום משחזרת כהנא את ההפגנות הסוערות ההן עם ניצוץ בעיניים, אולם על מנת להגיע לכך היא עברה תהליך פנימי ממושך: "התחלתי את ההפגנות כשאני פשוט לא מסוגלת לצעוק. כשבעלי היה צועק, הייתי מתרחקת, שלא יחשבו שגם אני כזו. עברתי תהליך ארוך, עד שהגעתי למצב שבו אני יושבת מול ג'יפ צבאי וחוסמת אותו".

את דבריה האחרונים היא מכוונת לאירוע טרי יחסית, במהלך הירידה מחומש ביום העצמאות האחרון. הצבא סירב להעלות אוטובוסים לחומש על מנת להוריד את האלפים, כולל זקנים ותינוקות ששהו במקום. כהנא נקטה ענישה של מידה כנגד מידה: "אתם לא נותנים לנו לצאת מפה, גם אנחנו לא ניתן לכם לצאת", והתיישבה עם בני משפחתה מול ג'יפ צבאי. את הכאב בפרק היד מהגרירות שנחלה כתוצאה מאותה חסימה, היא חשה עד היום.

פעילותה הדומיננטית של 'זו ארצנו' דעכה משהו בעקבות רצח רבין. מאידך גיסא, התכניות המדיניות של השמאל לא דעכו כלל ועיקר, וכהנא פנתה לפייגלין שוב ושוב בתביעה לעשות מעשה. "ערב אחד הוא התקשר, ואמר לי: 'קחי כיסא, אני רוצה לספר לך על הרעיון שלי. תחשבי על זה לילה, ותגידי לי מה דעתך'. כשהציע את רעיון ההצטרפות הליכוד, הסכמתי שבאמת הייתי צריכה כיסא. הליכוד אז היה תנועה מאכזבת מאוד מבחינתנו, אחרי נתניהו והסכם חברון. אבל חוסר המוצא שהגענו אליו גרם לאסימון ליפול אצלי מהר מאוד. הבנתי שהצטרפות לליכוד היא הכרזה מעשית שאנחנו רוצים את ההנהגה".

מנהיגות יהודית עולה

כשכהנא מתחילה לדבר על הרציונל שמאחורי 'מנהיגות יהודית', שהיא נמנית עם מוביליה, הטיעונים זורמים מפיה בהירים ונחרצים. היא מסבירה וממחישה את הרעיון בכנות ובלהט, חדורה באמונה שלמה.

על מנת להעצים את גודל האבסורד שבו שרוי לדעתה הציבור האמוני בישראל, היא מספרת על אחת ההפגנות שפקחה את עיניה: "זו היתה הפגנה בכיכר ציון, מאותן הפגנות שקיימה מועצת יש"ע אחרי רצח רבין כדי לנסות ולשקם את 'כוח ההרתעה' של הציבור שלנו. בדרך-כלל, הדוברים בהפגנות של יש"ע היו אנשי ליכוד. היה ברור שהם ממלאים את תפקיד המנהיג בהצגה, ולא אנחנו. באותה הפגנה לא הגיע אף איש ליכוד, כי נחשבנו אז למצורעים. כיוון שלא היו ליכודניקים, לא היה מי שידבר, והבמה נשארה ריקה. שאלתי את המארגנים: 'הבאתם לפה 15 אלף בני נוער, אין לכם מה להגיד להם?'
"הרגשתי שיש לנו חסימה מנטלית, שפשוט איננו מוכנים להנהיג. אנחנו בורחים מהנהגה לא כי אנחנו בורחים מהכבוד, אלא כי אנחנו בורחים מאחריות. לדעתי, זה נובע באיזשהו מקום מחוסר אמונה. אני כל-כך מאמינה בתורה שאני מוכנה להעמיד אותה למבחן המציאות, להראות שאפשר להנהיג מדינה על-פיה. אני יודעת שיהיו טעויות בדרך, אבל לפחות אני מוכנה לפרוט את האידיאל למעשים. אני חוששת שהציבור שלנו רוצה להמשיך לחלום על האידיאל המושלם, ולא להתנסות בהגשמתו במציאות. המסקנה שלי היא שהציבור שלנו פשוט לא מוכן לקחת אחריות. אנחנו לא מציגים מטרה, יעד סופי – מה שגורם לציבור הכללי לראות אותנו בצורה דמונית. הם פשוט לא מבינים מה אנחנו רוצים".

אבל אם נפרוט את האידיאל של 'מנהיגות יהודית' למציאות, נראה שבמבחן התוצאה הדרך שלכם לא השיגה את התוצאות המיוחלות.

"קודם כל, ללכת למפלגה שנחשבת למפלגת שלטון כשכל הכוחות נגדך, ולהשיג שם 24 אחוזים, זה מדהים. אנשים לא רוצים לראות את ההצלחה. הרי בשביל 7-8 השנים שאנחנו קיימים, כשהתחלנו מאפס, זה המון. מעבר לזה, אנחנו לא יודעים באיזה שלב זה יעבוד, ולכן צריך להמשיך לנסות. זה האידיאל שלי, אם יחסמו אותי – אנסה להתגבר. אם יחסמו אותי ללא מוצא – אחרים ימשיכו את זה. הכי חשוב זה להגיד לאן אני רוצה ללכת, ולפעול בכיוון הזה. אני מאמינה שככל שעובר הזמן, התנאים בשלים והעם מחכה לזה".

משה פייגלין מתאים להיות ראש ממשלה?

"אני חושבת שפייגלין יהיה מראשי הממשלה הטובים שהיו לנו, כי הוא רואה את המציאות ויודע לפענח אותה היטב. יש לו כיוון ומטרה. נתניהו יכול להיות אולי שר אוצר יותר טוב ממנו, אבל העיקר אצל מנהיג זה שיראה מקום אליו הוא שואף להגיע".

את רואה את עצמך בתור חברת כנסת או שרה?

כהנא צוחקת. "לי אישית יש חיים מלאים מאוד, אבל כדי לשרת את המטרה, שתהיה פה מדינה יהודית שממלאת את ייעודה בעולם, אני מוכנה לעשות הכול. קשה לומר שאני שואפת לתפקיד פוליטי, אבל אני מוכנה לקחת אחריות ולמלא אותו".

לא מודל פמיניסטי


"יש לי סדר יום צפוף, ואני משתדלת להיות יעילה ומתוכננת מראש. הבית גם מאוד עוזר, והילדים יודעים לנהל את העניינים בהעדרי. אבל הכי חשוב לאישה – גם למי שנמצאת כל היום בבית – זה לגדל את הילדים ללא ייסורי מצפון. העיקר לעשות הכול מתוך שלמות ושמחה, ומודעות שמה שאת עושה הוא טוב, נכון וחשוב"
למרות שהיא בעלת תואר שלישי שגם עוסקת בפוליטיקה והנהגה ציבורית, כהנא איננה רואה את עצמה כמודל הזדהות עבור נושאות דגל הפמיניזם. היא שמחה אמנם לראות נשים אחרות שמתקדמות לחזית העשייה בתחומים שונים, אולם היא בהחלט מכבדת ומעריכה נשים שבוחרות להשקיע את כישרונותיהן בד' האמות הפרטיות של הבית.

גם על עצמה היא מעידה ש"התפקיד שלי בבית הוא מאוד נשי, ואני אוהבת את זה. אני לא חולמת לעלות לתורה, ולא רצה לתפילות במניין. אני נהנית ללמוד תורה מדי פעם, אך אין לי שאיפות ב'קטעים הגבריים'". בכלל, היא אינה רואה צורך בניהול מלחמות במגזר הדתי על מקומן של הנשים בהנהגה ובעשייה ציבורית: "הציבור שלנו די חופשי בעניין הזה. אני גם חושבת שזה צריך לבוא באופן טבעי, ולא מתוך מלחמות".

כשאני מבקשת לדעת אם אין דילמה בין הוויית האישה הדתית לעיסוק בפוליטיקה, כהנא איננה מבינה: "מה ההבדל המהותי בעניין זה בין מדע לפוליטיקה? מה ההבדל בין השתתפות שלי בכנס מדעי לכנס פוליטי?"

אמהוּת בלי ייסורי מצפון

את עשרת הילדים גידלו בני הזוג כהנא בסלון מצומצם יחסית, ורק עם בואם של הנכדים, שמספרם עומד כעת על שישה, הורחב הסלון, על מנת להסב לשולחן השבת עם הילדים הנשואים וצאצאיהם ברחבות. בשלב זה נמצאים בבית תחת טיפולה השוטף 'רק' חמישה ילדים, וכהנא משתדלת ששעות הערב יוקדשו למשפחה, כשהיא מנתבת בין כנסים פוליטיים ועבודות דחופות מדי פעם בשעות מאוחרות במעבדה.

סקירת הילדים מתחילה בבת הגדולה, אם לשלושה המתגוררת בבית אל ועובדת כמחנכת באולפנת 'רעיה'. הבת השנייה, גם היא אם לשלושה, מתגוררת בקריית משה, אשת אברך בישיבת 'הר המור'. בת נשואה נוספת מתגוררת בבית אל. לאחר מכן ישנו בן שמסיים את שירותו הצבאי, תלמיד ישיבת ההסדר בירוחם. הבאה אחריו משרתת במסגרת השירות הלאומי באולפנת דולב, ואחריה אחות תלמידת אולפנת רעיה. ארבעת הקטנים לומדים ב'נועם' ובתלמוד תורה 'מורשה' במקום.

לשאלת מיליון הדולר, איך משלבים קריירה, ניהול משק בית ברוך ילדים ופעילות ציבורית, היא משיבה בשלוש מילים: "בלי ייסורי מצפון". כשהיא מתבקשת להרחיב, היא מסבירה: "יש לי סדר יום צפוף, ואני משתדלת להיות יעילה ומתוכננת מראש. הבית גם מאוד עוזר, והילדים יודעים לנהל את העניינים בהעדרי. אבל הכי חשוב לאישה – גם למי שנמצאת כל היום בבית – זה לגדל את הילדים ללא ייסורי מצפון. צריך להחליט לגבי כל דבר שעושים אם זה טוב או לא, אבל אחרי שהחלטת שזה טוב – בזה זה נגמר. לא לחשוב אחר כך : 'אוי, הייתי רק שעתיים עם הילדים היום'. אם החלטת החלטה נכונה – זה בסדר. הילדים גדלים מצוין, בין אם יראו את אמא שעתיים או שמונה שעות. זה לא פוגם בקשר. העיקר לעשות הכול מתוך שלמות ושמחה, ומודעות שמה שאת עושה הוא טוב, נכון וחשוב".