בשבע 263: הכתובת נמצאת על הדף

עודד מזרחי , ו' בחשון תשס"ח

הדסה פסעה על דשא האוניברסיטה והגיעה לבנין האפור של הפקולטה למדעי הטבע. כאשר טיפסה במדרגות, הבחינה בלוח הבחינות. זיק של שמחה חלף בה: בעוד כמה שבועות תחפש את מספר הסטודנט שלה, ולידו יירשמו הציונים – המעולים, יש להניח. עוד מעט היא תסיים את התואר הראשון ותצא לחיים. לאור ציוניה הגבוהים צפויה לה קריירה מדעית מזהירה, אבל מאידך גיסא, תישאר כפי הנראה רווקה זקנה... היא כבר בת 23, ואין חתן באופק... 


מעיינות של אהבה ותקווה זרמו בקרבה. בסיום תפילתה הבחינה בפתק גדול המונח על כף רגלה, שנראה כמו דף רופף שנפל מסידורה. היא הרימה את ונדהמה: לא היה צריך להתאמץ כדי לפענח את הכתוב. המסר היה פשוט וברור. בראש הדף התנוססה הכתובת: "ברכות אירוסין ונישואין"...
היא התיישבה על כיסא באולם ההרצאות והניחה את מחברתה על המדף דמוי האגס. עדנה וחיה ניסו לקשור עמה שיחה, והיא ענתה להן בשפה רפה, מתפללת שהשיעור המשעמם בביוכימיה תעשייתית יתחיל והיא תיעזב לנפשה ולהרהוריה. ממילא צפויה בקורס הזה בחינה קלה, שבה צריך לספר איך מפיקים בתעשייה סבון או חלבון.

המרצה נכנס ובפיו הפתעה: הוא סיפר שקיבל מהרקטור מכתב הקובל על כך שבסמסטר הקודם עקומת הציונים היתה גבוהה בהרבה מהמקובל, וכי הציונים הטובים שהוא מחלק מוציאים למוסד שם רע, ולפיכך עליו לדאוג לכך שעקומת הציונים הבאה תהיה בצורה הידועה של גאוס. המרצה הכריז: "הפעם אקפיד מאוד בבחינות, ואל תצפו לציונים כמו פעם...".

הדסה נזכרה שהגיע הזמן לבקר בכותל המערבי כדי לבקש הצלחה בבחינות. בכל שנת לימודים נהגה לעלות לירושלים לכותל ארבע פעמים: פעמיים לפני מועדי הבחינות, שתצליח בכל הבחינות, ופעמיים לאחר שהצליחה, כדי להודות על כך. לפני הבחינות התפללה שמונה-עשרה וכיוונה במיוחד בברכת "אתה חונן". באומרה "חכמה" כיוונה שתשובותיה ימצאו חן בעיני הבוחנים, ב"בינה" כיוונה להבין דבר מתוך דבר במקום שנדרש שכל יצירתי, וב"דעת" כיוונה לזכור את הפרטים הרבים. לאחר שהגיעו הציונים הטובים, קראה מזמורי הלל מיוחדים בתהלים כדי להביע את תודתה.

כעת, על סף גמר לימודיה, חשה בשלה לנישואין. היא חשבה: מה בצע בריצה אחרי הצלחה וקריירה ללא בעל, ללא אהבה?! והחליטה: מובן שאבקש כמו תמיד הצלחה בכל הבחינות, אבל הפעם אתפלל בעיקר על אהבה! לאחר מכן חשבה בלבה: איך אני מעזה לבקש הכול?! האם אני ראויה?! אבקש להיכשל בכל הבחינות, ובלבד שאמצא לי בן זוג!...

לאחר מכן עלה בדעתה שזה יהיה מוגזם לבקש להיכשל בכל הבחינות, והחליטה להתפלל שתיכשל לפחות בבחינה אחת, ושזה יהיה אות משמים שבקשתה התקבלה. לבסוף צצה בה מחשבה שהכישלון בבחינה יהיה רק 'תשלום' עבור מציאת הזיווג, אבל היא זקוקה לאות ברור, כמו טבעת נישואין שתיפול מאחת המתפללות הישר למרגלותיה.

כאשר ישבה באוטובוס מספר 1 המוביל לכותל, שיננה את התפילות וכוונותיהן ואת מזמורי התהלים המיוחדים. לבסוף הגיע האוטובוס לתחנת הכותל. היא התקרבה לנקודת הבדיקה הביטחונית. לאחר חיטוט קצר בתיקה, פנתה לעבר רחבת הכותל. הגיע רגע המבחן. היא חשבה: פסיכולוג יוכל לטעון שתפילה מחזקת את הביטחון העצמי, ולכן הצלחתי בבחינות, אבל איך היא תוכל לגרום לגבר נפלא להתאהב בי?... הדסה פסעה באיטיות והגיעה ממש לאבני הכותל, פתחה את סידורה, כיוונה את כוונותיה והתחננה: "אנא אלוקי, תן לי אות ברור, שאדע שאתה מסכים לתת לי את בקשתי...".

מעיינות של אהבה ותקווה זרמו בקרבה. בסיום תפילתה הבחינה בפתק גדול המונח על כף רגלה, שנראה כמו דף רופף שנפל מסידורה. היא חשה בלבה: זה האות! היא תרים את הדף ותנסה לפענח מהי תשובתו של הבורא. לרגע פקפקה בהסקת מסקנה מרחיקת לכת מדף אקראי שנפל, אבל הביטחון שנוצר בהשראת תפילתה סילק את החשש. תרימי! פקדה על עצמה. והיא הרימה ונדהמה: לא היה צריך להתאמץ כדי לפענח את הכתוב. המסר היה פשוט וברור. בראש הדף התנוססה הכתובת: "ברכות אירוסין ונישואין"...

כיצד ייתכן שמ-400 דפי הסידור דווקא הוא נפל ארצה, הרי לא השתמשה בו מעולם... היא עלעלה בסידורה כדי להחזיר את הדף למקומו, וראתה שהדף של ברכות הנישואין נמצא על כנו. תימהונה גבר: כיצד, אם כן, הגיע לרגלי?

בתום חודש הבחינות חזרה הדסה לכותל להודות על כל הציונים הטובים שקיבלה בסמסטר האחרון. היא הצליחה בכל המקצועות, פרט לביוכימיה תעשייתית. היא לא נכשלה בכוונה, אלא היתה אחד הקרבנות של המרצה, שרצה להגיש לרקטור בכל מחיר ציונים היוצרים עקומת גאוס.

לאחר חודש הכירה את בעלה.