בשבע 263: עבודה ערבית ומשפט עברי

בית המשפט העליון קבע שחוקי העבודה הישראליים חלים גם על ערביי יו"ש ● תלאותיו המשפטיות של קצין שירה בהצדקה מלאה, אך בחשוד הלא נכון ● פינת התביעה המוזרה: בית המשפט קבע - מותר להגיש כוס קפה חם במסעדות.

יאיר שפירא , ו' בחשון תשס"ח

די בעיקר פסק הדין שהתקבל לאחרונה בבית המשפט העליון כדי שנביאו בפני קוראינו, שרבים מהם תושבי היישובים היהודיים ביהודה ובשומרון. פסק הדין שהתקבל, בהרכב שבו השתתפה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, ובראשה ישב המשנה לה, השופט אליעזר מצא, קבע תקדים המחייב להעניק זכויות עובד מלאות לתושבים ערביים מהאזור כאשר הם מועסקים ביישובים אלו.

השופטים הפכו פסק דין של בית הדין הארצי לעבודה, וקבעו כי יש לשלם לערביי יו"ש פיצויים, להעניק להם חופשות ודמי נסיעה, ולא לקפח את גובה שכרם אל מול עובדים באותו מעמד שהם אזרחי ישראל. שופט ההרכב, סלים ג'ובראן, אף העביר ביקורת מנומסת אך תקיפה על פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, ובצורה זו או אחרת, קבע ששלילת זכויות אלו מהעובדים הערבים היא גזענות לשמה.

אך אנו חובבי זוטות, ולא רק בעיקר ענייננו. אשר על כן נניח לפסק הדין המנומק באריכות, ולדקויות שבין קביעות השופטים השונות (השופט ג'ובראן הרחיב את טווח השוויוניות שקבעו עמיתיו), ואפילו לתוצאות המעשיות של פסק הדין התקדימי (גל תביעות של עובדים ערבים ביישובים) ונתמקד לרגע בבהלה שאחזה בשופט ריבלין בטרם ישב לכתוב את פסק הדין. בפתח דבריו טרח המשנה לנשיאת בית המשפט העליון להבהיר כי "למען סדרם של דברים, נבהיר כי הכרעה... שלפיה על חוזה נתון שנכרת בשטחים המוחזקים... חל הדין הישראלי, אין בה כשלעצמה כדי להשפיע על מעמדם הריבוני של אותם השטחים".

ירה בחשוד הלא נכון

כוח חיילים נשלח לעצור מבוקשים החשודים בפעילות חבלנית עוינת באחד מכפרי השומרון. הכוח הגיע לאזור בכפר שבו לפי המידע המודיעיני שנמסר נמצאו המבוקשים. כשהגיעו, ראו החיילים אנשים שפתחו במנוסה, ועל כן חשדו כי מדובר במבוקשים שאותם באו לעצור. הקצין ד' החל במרדף אחרי אחד מאותם אנשים.

בית המשפט המחוזי בחיפה האמין לקצין ד', שהעיד כי החשוד ענה בתיאורו הכללי מבחינת גיל, מין וכיוצא באלה לתיאורו של המבוקש שאותו באו הוא וחייליו לעצור. הקצין ד' צעק כמה פעמים לעבר הנמלט, אך זה לא עצר והמשיך במנוסתו. הקצין ד' ירה באוויר, אך החשוד לא עצר. המרדף אחרי החשוד נמשך דקות ארוכות, שבמהלכן היה ברור לחשוד – על-פי קביעת בית המשפט – כי מדובר באיש כוחות הביטחון הדולק אחריו וקורא לו לעצור, והיתה לו שהות רבה להיענות לקריאות לעברו.

לאחר מרדף ארוך פתח הקצין באש לעבר רגליו של החשוד מרובה גלילון, "של מספר כדורים, בירי בודד, אטי יחסית ומדויק, בכריעה, דרך כוונות, על מנת לוודא כי הפגיעות יהיו ברגליים בלבד, המקום שנפגע בסופו של דבר".

הקצין ד' העיד כי פתח באש לעבר החשוד כיוון שהיה חשוד בפשע מסוכן, בהשתייכות לארגון טרור, שכן "הוא ברח ממקום שהוגדר כאזור שבו ישנו בסבירות גבוהה מבוקש, ובשל הבריחה שלו וזה שלא נענה להוראות לעצור, הוראות הפתיחה באש מאפשרות ירי לעברו". הקצין ד' הצהיר כי לאחר כל כדור הפסיק את הירי, על מנת לבדוק אם החשוד עצר, ורק לאחר שווידא כי הוא המשיך לרוץ ירה כדור נוסף.

מיד לאחר האירוע פונה המשיב לבית החולים, ושם התבררה זהותו. הסתבר כי הוא איננו אחד מאותם מבוקשים שאותם נשלח הכוח לעצור, אלא מבוקש אחר, החשוד במעשים אחרים לגמרי. כאמור, שופט בית המשפט המחוזי בחיפה העדיף את גרסתו של הקצין ד' על פני גרסתו של החשוד, וקבע שהוא נמלט מהמקום משראה את החיילים, לא שעה לקריאות "עצור" שנקראו לעברו, ולא הפסיק את מנוסתו אף לאחר שבוצע ירי באוויר.

אף-על-פי-כן קיבל בית המשפט המחוזי את התביעה שהגיש אותו מבוקש, וקבע כי הירי שביצע הקצין ד' היווה מעשה רשלני. בית המשפט המחוזי קבע כי הקצין ד' הפר את הוראות הפתיחה באש, שכן הירי בוצע כלפי אדם שלא ידע את זהותו, "ואשר לא היתה לו כל סיבה לחשוד בו כי ביצע עברה".

אשר על כן חייב השופט את מדינת ישראל לשלם למבוקש פיצוי של 80 אלף שקלים. בית המשפט העליון הפך השבוע את ההחלטה ופטר את המדינה מתשלום הפיצוי, אבל תודו שלמרות הסוף הטוב – הפרשה עצמה די מדאיגה.

סערה בכוס קפה

בית המשפט הוא מקום מצוין למפגש עם אנשים בעלי חוש צדק מפותח מאוד וסלקטיבי להחריד. אלו מייצרים בדרך-כלל אירועים משפטיים אמיתיים לחלוטין, הנראים כאילו נלקחו מתחת ידו של סטיריקן. אחת מהם היא ירושלמית צעירה שישבה בפיצרייה בעיר לפני כ-5 שנים, וכוס של  "נס קפה עם חלב חם" שהזמינה נשפך עליה ונגרם לה לכוויות בבטנה ובירכה.

בית משפט השלום דחה את תביעתה כנגד הפיצרייה וקבע כי השולחן היה יציב, המלצר היה זהיר, ויתכן שהכוס נשפכה בשל חוסר הזהירות של בן הזוג שאיתו הגיע למקום. הגברת לא התייאשה, וערערה על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, כאשר טענתה העיקרית היא כי העובדה שהמערערת נכוותה בגופה בכוויה מדרגה שנייה מעידה על כך "שהמשקה שהוגש לה חומם לטמפרטורה גבוהה מדי, באופן המעיד על רשלנות בהכנתו ובהגשתו – זאת בין אם המשקה נשפך בעטיו של המלצר, בן הזוג, אורח אחר, או אף המערערת עצמה".

הרכב נכבד של שלושה שופטים ותיקים דן בערעור. "משמעותה של טענה זו לדידנו היא כי אין להגיש בבית קפה, דוגמת הפיצרייה בענייננו, משקה חם שבכוחו לגרום לכוויה", נכתב בפסק הדין.  "אין ביכולתנו לקבל טענה זו. מדובר בבית קפה או בפיצרייה אשר מעצם טיבו מוגשים בו משקאות חמים, בין אם המדובר בתה המוכן ממים שהגיעו לטמפרטורת רתיחה, בקפה בחלב חם, במרק, או בכל שתייה חמה אחרת. משקאות חמים אלה, אם הם נשפכים, עלולים לגרום לכוויות. זו דרכו של עולם, וזו דרכו של משקה חם, שהוא עלול לגרום לכוויה כאשר הוא בא במגע עם גופו של אדם. אדם הנכנס לבית קפה ומזמין משקה חם יודע זאת".