בשבע 263: מכתבים

קוראי העיתון , ו' בחשון תשס"ח

איפה היו המספידים (בתגובה לגיליון 262)/ ד"ר שמחה ולנר, חיפה

יפה שהוצאתם גיליון שמוקדש כולו להרה"ג ר' אברהם שפירא זצ"ל. כך גם עשו אחרים לזכר ענק-הרוח הזה. אלא שאחרי קריאת הדברים קשה לעבור לסדר היום כשבלב מנקרת שאלה: עם כל הגדלות הזו, מדוע לא שמעו בקולו ולא צייתו לדבריו הברוּרים לפני חורבן גוש קטיף? היכן היו אותם ממספידיו שאז התנגדו לו? גדלותו בתורה, מנהיגותו ודרכו הישרה, שהיום נישאים בפי כל, לא היו ידועים אז?

השאלה מופנית במיוחד לרבני הציונות הדתית. קצת משונה לקרוא את דברי ההספד הנשגבים ולדעת שלפני שנתיים לא היתה לאיש הגדול הזה השפעה: רבנים לא קיבלו את דעתו והתנגדו לה מנימוקים מוזרים ואף קטנוניים כגון שלמות הצבא, כביכול. האם מישהו יכול לענות על השאלה הזו?

סביבה לא טבעית (בתגובה ל'ישיבה מזרחית', גיליון 262)/ מוטי צור, ירושלים

כמי שנתחנך על ברכיה המאמצות של הציונות הדתית, התחלתי לקרוא את הכתבה בעניין, אבל התאכזבתי מתוכנה.
ראשית, אינני מבין מדוע הגישה היא 'מיסיונרית'. מדוע לנסות להגיע לספרדים ובשלב ההתחלה לדבר איתם בשפתם עד שהם ידברו בשפתי? מדוע לא ליצור להם סביבה טבעית כי ככה זה צריך להיות באמת, כי רק ככה אדם מרגיש בבית.

ולעצם העניין, אני לא מבין למה רק עבור תלמידי התיכונים המקיפים צריך סביבה טבעית; למה כשרוב תלמידי הכיתה בבית ספר ממ"ד הם ספרדים , עדיין סידור התפילה של הש"ץ הוא אשכנזי בלבד? מדוע הישיבות הדתיות-לאומיות שולחות את הספרדים בימים הנוראים כפליטים הבית, רק כדי שלא יהיה מניין שני בישיבה שאיננו תואם את נוסחו של ראש הישיבה, למרות שלעתים רוב התלמידים הם ספרדים?

בקיצור, כשמסמנים אותך אתה יודע שאתה לא שייך ושאתה לא נמצא בסביבה הטבעית שלך. על כל איש ציבור ובוודאי על מוסד חינוכי לא להתיימר לשנות את התרבות של חניכיו, אלא לנהוג בכולם בשוויון אמיתי, ולא ליצור סביבה טבעית רק בשביל מי שדומה לך.

דוגמה לתשובה (בתגובה למכתב 'יש תשובות', גיליון 262)/ ציפי לידר, ירושלים

ד"ר חנה קטן הצביעה על סיבה מעניינת להצלחה הפחותה של הציונות הדתית בהחזרה בתשובה לעומת החרדים.

עם זאת, דומני כי היוצאים מן הכלל ב'מכון מאיר' מצביעים על הכלל, וכי עובדה היא שרוב הלומדים במכון חוזרים בתשובה.
בניגוד למגמת ארון הספרים היהודי החילוני של הניו-איייג', שבה הלימוד הוא לשם לימוד, כחוויה אינטלקטואלית ומיסטית בלבד, הרי גם הניסיון לחבב את המצוות – תוך הפגנת דוגמה אישית של צוות המורים – אינו פועל בחלל ריק, ולרוב מוביל בסופו של דבר לקיומן.

אלם מעבר לכך, הלימודים במכונים הדתיים מלווים גם בהנחיה מעשית דוגמת אירוח בשבתות, ובמיוחד לאחרונה עם ריבוי דוכני התשובה, בדומה לחב"ד, הם דואגים גם להנחת תפילין, חלוקת נרות שבת ועוז, המובילים לחזרה בתשובה.

ענישה קולקטיבית למתנחלים/ אדוה נוה, שערי תקוה

בעיתון  מעריב פורסם כי שר הביטחון נוקט במדיניות ענישה קולקטיבית כלפי המתנחלים. ברק הקפיא לחלוטין כל בנייה בישובי יש"ע , כולל לצורכי גידול טבעי בישובים הנמצאים בלב הקונצנזוס. הוקפאה גם  בנייה שנועדה לצרכים הומניטאריים. תושבי יש"ע יודעים כי אין רישיון אפילו להובלת מבנים יבילים לצרכים הומניטאריים כמו לחינוך, אפילו שיפוץ  מבנים פרטיים או ציבוריים נאסר.

סיבת ההקפאה המחולטת היא הפעלת לחץ על תושבי יש"ע ובאמצעותם על מועצת יש"ע, כדי שיחתמו על פינוי מרצון של המאחזים הלא מורשים. כמובן שצעדיו של שר הביטחון ישיגו את התוצאה ההפוכה. אך מה שמעניין יותר הוא שאותו שר ביטחון שאינו מאשר נקיטת צעדי ענישה קולקטיביים כמו ניתוק חשמל כלפי תושבי עזה, נוקט בענישה קולקטיבית כלפי המתנחלים. 

אספן העבירות/ לאה מורגנשטרן, ירושלים
 
אולמרט משול ללוליין המהלך על חבל דק – בין אשמה לבין חפות. רק מומחיותו כעו"ד עומדת לו לצאת 'בשלום' מכל פרשיות השחיתות, שמותירות מצב שאך כפסע בין הפללה לבין חפות. אבל אם נצרף את כל הפרשיות למכלול אחד, שהרי מדובר באיש אחד, אזי יבלוט הרפש והסרחון מהן ואי אפשר יהיה להעלים עין מהן. כתם קטנצ'יק באישיותו ועד כתם קטן ועוד ואחד ועוד מצטברים לתדמית של  איש העומד בראש חבורה שמצליחה לשרוד אך ורק בזכות מיומנות זהירה שרכשה לעצמה: -איך לעבור עבירות בתוך המסגרות האפילות שהחוק מתיר ולהצליח לשרוד. שהרי מדובר בהרבה עבירות "קטנות". וכי מה, בגלל עבירה לא כ"כ נוראה ינשלו אותו מכב ראש ממשלה?!

אבל דווקא ריבוי העבירות ה'קטנות', היומיומיות, כאלה שאפשר כאילו להבליג עליהן בתנאים מסוימים, הופך למאפיין של האיש כאישיות שלילית מיסודה, ויש בכך כדי להעיד על פגם יסודי מצטבר באישיותו. לציבור ובעיקר למערכות המשפט אסור להקל ראש, דווקא ובעיקר כשמדובר באדם העומד בראש צמרת המדינה.