בשבע 263: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , ו' בחשון תשס"ח

על הרבנות להתעשת/ ניסן סלומיאנסקי
 
מאבק חריף מתנהל על דמותה היהודית של המדינה, אם תהיה ממלכתית בגישת הציונות הדתית או החרדית. ה'קרב' מתנהל על דמותה של הרבנות הראשית, על מערכת בתי הדין – מינוי הדיינים, על השמיטה, על מערכת החינוך וכו'. לכן צריך להסתכל על נושא השמיטה לגופו, אבל גם בהקשר הרחב יותר.

שלושה מסלולים לשמיטה: לאוצר בית דין, לתוצרת נוכרי ולהיתר מכירה. כל הרבנים הראשיים מאז הקמת הרבנות הראשית ורבים מגדולי הדור קבעו כי המסלול המרכזי למדינה הוא היתר מכירה, ושני המסלולים האחרים ישמשו לחפצים בכך.

לפני כשנתיים מינתה הרבנות הראשית את הרב ויטמן ואת הרב אברהם יוסף למכור את הקרקעות ולחתום חוזים עם החקלאים, ולקיים היתר מכירה על-פי ההלכה.

אך 11 רבני ערים מרכזיות סירבו להכיר בהיתר המכירה, והודיעו שיבטלו את תעודת הכשרות הכוללת ממי שישתמש בהיתר. הרבנות מצדה מינתה את הרב אברהם יוסף שייתן הכשר במקומם, כפי שנהוג בכל שמיטה.

החרדים הכינו במשך כשנתיים את מסלול ה'נוכרי', ועשו עסקאות עם הרשות הפלשתינית ועם חמאס בעזה לרכישת תוצרת חקלאית. לפני ראש השנה הפעילו החרדים לחץ מאסיבי על הרבנות הראשית, שבמשאל טלפוני משונה ביטלה את מינויו של הרב אברהם יוסף לתת הכשר והשאירה 2.5 מיליון תושבים עם פתרון אחד: תוצרת ממחבלים. בכך הפכה את היתר המכירה למסלול צדדי עד כדי ביטול.

התוצאות יהיו:

א. הציבור הכללי, שמעוניין באוכל כשר, יתרגל לקנות ולאכול בלי הכשר, וכל מערך הכשרות במדינה ייהרס;

ב. החקלאות, היצוא והחקלאים יתמוטטו;

ג. הציבור ישלם פי שלושה, או שהמדינה תסבסד;

ד. נממן את הרש"פ וחמאס בעזה והטרור יתגבר.

ה. המתווכים ירוויחו מאות מיליוני שקלים, על חשבון הרס החקלאים.

אני מאמין ברבנות ראשית ממלכתית כמו שהקים הרב קוק, ולכן אני נגד הקמת רבנות אלטרנטיבית. לכן אנו פועלים לשכנע את הרבנות הראשית לחזור לדרך המלך ולמנות את רבני הציונות הדתית שיתנו הכשר, במקום 11 רבני הערים המסרבים. אולם אם לא נצליח, אנחנו חייבים להקים מערך השגחה חלופי של רבני הציונות הדתית.

אני מתפלל ומקווה שאותם 11 רבני ערים, שכבר גרמו לנתק עצום בינם לבין תושבי עירם, והרבנות הראשית, יתעשתו ברגע האחרון, והאמת והשלום אהבו.

הרבנות אסרה את מעשה ידיה/ הרב יהודה עמיחי

בסיס כל פסיקת הלכה הוא לדעת את ההלכה משורשה וללכת בדרך אחת סלולה, וכפי שהגמרא אומרת, שהמקל כשתי שיטות סותרות הרי זה רשע, והמחמיר כשתי שיטות סותרות הרי זה כסיל ההולך בחושך.

אם התקבלה החלטה הלכתית ברבנות הראשית לישראל שיש צורך להפעיל את היתר המכירה בשנת השמיטה תשס"ח, והדבר בוצע, הרבנות איננה יכולה לתת יד לאסור את התוצרת שהיא עצמה התירה.

הרבנים שאומרים שאינם רוצים לתת כשרות להיתר המכירה, כיוון שלשיטתם הדבר טרף – כפי שנאמר בבג"ץ – אינם מבינים את מעמדם כרבני עיר, שהוא רב לכל בני העיר; וכיוון שיש רבנים גדולים שפסקו שיש לבצע היתר מכירה בימינו, אין רב שיכול לומר שהדבר אסור. אמנם הוא אישית יכול להחמיר על עצמו ולא לאכול, או לציין בכשרות שהיא על-פי שיטה מסוימת, אבל איננו יכול לאסור על כולם. האם יאמר רב עיר הנוהג כפסיקת הספרדים שמנהגי האשכנזים הם טרף?!

לדעתי, חייב לקום גוף רבני מוכר שייקח על עצמו את התפקיד לתת תעודות כשרות לכל בעל חנות או מסעדה המעוניינת בכך. אין להשאיר זאת בידי רבנים שאינם מוכרים על-ידי המדינה, שהרי זהו פתח לקריסת מערכת הכשרות הארצית, בהחדרת גופים זרים לתחום הכשרות.

הקמת מערכת כשרות ציונית-דתית היא נושא שיש לדון בו בכובד ראש, כולל ההשלכות העתידיות שלו. מפעלו האדיר של הרב קוק זצ"ל בהקמת הרבנות הראשית לישראל הוא בעל השפעה גם לימינו, במניעת כניסת רגלי זרים לארץ ישראל. על כן אין להרוס אותה בלא בנייה של כלים אחרים, כפי שאסור להרוס בית כנסת קודם שבונים בית כנסת חדש.

ייתכן לבנות מערכת כשרות שאיננה הורסת את הרבנות הראשית לישראל, בעלת ייחוד משלה, וברוך ה' לציונות הדתית יש דגלי כשרות ואת דרך הפסיקה שהורונו רבותינו גדולי התורה. אולם הכול צריך להיעשות מתוך מחשבה והכנה טובה, לא כתגובה לבעיה עכשווית אלא מתוך ראיה כוללת. אין להקים מערכת שלמה רק בגלל השמיטה, אלא אם יש צורך אמיתי בדבר.

למלא את החלל שיצרה הרבנות/ הרב אלישע אבינר

המצב שנקלענו אליו הוא טרגי. אנחנו נאמנים לרבנות הראשית לישראל, חפצים בביסוסה ובשגשוגה, דוגלים באחדות וסולדים מפלגנות, ורואים בקיומה של רבנות ממלכתית אחד מסימני תחייתה הרוחנית של האומה בארצה. אנחנו חסידים של הרבנות הראשית. אבל הקושיות על התנהלותה הולכות ונערמות, ואינן נותנות מנוח לנפשנו.

אף שהרבנות הראשית דאגה למכירת הקרקעות בדרך מהודרת ומשוכללת, היא נמנעת מסיבות בלתי מובנות מלהכריז על תמיכתה המלאה בהיתר המכירה, ואף רומזת שיש לה הסתייגות גורפת ממנו. האם זה מעיד על מפנה בגישתה של הרבנות כלפי מפעל ההתיישבות בארץ, וכלפי קיומה של המדינה? האם הדבר מעיד על שינוי כיוון מדרך פסיקתם של כל הרבנים הראשיים לישראל מאז הראי"ה קוק זצ"ל, הרב הרצוג והרב עוזיאל, הגר"א שפירא, ויבדל"א הרב בקשי דורון והגר"מ אליהו שליט"א?

צריך להבין שזו אינה רק שאלה של פוליטיקה פנים-רבנית ושל ערעור על סמכותם של גדולי הדורות, אלא נטישת האחריות הממלכתית, המובילה לנתק בין הרבנות לבין העם. הבעיה כפולה: פגיעה נוספת בחקלאות היהודית הנלחמת על קיומה, ופגיעה אנושה במערכת הכשרות. בתי עסק רבים עתידים לוותר על הכשרות במשך שנת השמיטה, וספק גדול אם יחזרו אליה בחלוף השנה. רבבות בתי אב עשויים להתרגל לכך שיש חיים גם ללא כשרות.

לכן אין כל ברירה: צריך למלא את החלל. מתוך דאגה לחקלאים, לבתי העסק ולצרכנים, יש להעניק תעודות כשרות לבתי עסק שמשווקים תוצרת של היתר מכירה, לאחר פיקוח הלכתי הדוק. אין כאן תחרות עם הרבנות, אין כאן מערכת כשרות אלטרנטיבית, אין כאן גירושין מהרבנות, אלא מילוי חלל זמני שנועד לאפשר את המשך קיומה של רבנות ממלכתית גם בדור הבא. ועל כגון זה אמרו חז"ל: "בשעת כנס – פזר". בשעה שאחרים מכונסים ונמנעים מלפעול – צא ופעל. אנו מייחלים ליום שבו נוכל לקיים "בשעת פזר – כנס".

בשעת כתיבת שורות אלו, העסק עדיין אינו אבוד. הרבנות הראשית יכולה להסמיך גוף רבני להיות ידה הארוכה, להעניק תעודות כשרות במקום שהרבנות המקומית מסרבת, ויגדל הקידוש השם. 

עושים את התורה כשתי תורות/ אמנון שפירא

קשה היה לפגוע ברושם הכביר שהיה כרוך בהקמת הרבנות הראשית ע"י הראי"ה קוק זצ"ל בתרפ"א, בבחינת הקדמה לסנהדרין, שלווה בציפיות גדולות של "אתחלתא דגאולה". אבל ידם של הקיצונים החרדיים שהתנגדו אז לרבנות הראשית, מטעם היותו מוסד 'ממלכתי', כלל-ישראלי, גברה אחרי 86 שנה.

המושג 'כלל ישראל' הוא בעומק של תפיסתנו התורנית, והפוגע בו פוגע בתורה ומבטל את אחדות  הבורא. היום שבו הרבנות הראשית, במו ידיה, במשאל טלפוני בלתי אחראי, נתנה רשות לרבני הערים להחרים את רוב היהודים בישראל ובעולם, קשה כחורבן הבית, כי הוא מקבע את הקרע בתוך שומרי התורה, וזאת באחריותו של הרב הראשי האשכנזי, שבמעשיו מצדיק את הביקורת שנמתחה עליו עם בחירתו.

ממה שכתבו לאחרונה רבנים ב'הצופה' התגלה עד כמה הקרע הוא עמוק בשטחים שונים. הרבנות הראשית ביטלה במחי יד את ההיתר של רבנים המזוהים עם 'צהר' לערוך חופות, אבל מאשרת בקלות לכל אברך שכיפתו שחורה. כך בלוויית הרב אברהם שפירא זצ"ל, שעברה בחלקה בשכונת גאולה, ולפי המדווח, לא טרח איש מן השכונות החרדיות ללוות, ולו ארבע אמות, את הגדול בתורה, שבעיניהם אינו בגדר יהודי כלל. כך נדחקנו מבתי הדין, כעולה מהבחירה האחרונה לדיינים, ועוד. יש לנו כבר שפות שונות, תובנות שונות, ועכשיו גם נעשית התורה כשתי תורות.

כל השנים היתה כשרות ממלכתית של הרבנות, ואילו החרדים הפעילו בד"ץ פרטי. כעת העניין התהפך, ואנו מקימים עוד בד"ץ. אל ילין על כך איש. רק שיש כמובן הבדל יסודי: הם השתלטו על הרבנות והפכוה לנותני הכשר כיתתי, ואילו אנו מקימים בד"ץ ממלכתי, למען כלל החקלאים וכלל צרכני ישראל.

עולה מכך, שמערכת כשרות מיוחדת ארצית, שתאורגן על-ידי רבני הציונות הדתית, היא צו השעה וצו התורה. את הטענה על הקרע בעולם התורה יש להניח לפתחם של אלה  שניתקו את עצמם מן החיים ומן התורה.

יש לקוות שמערכת הכשרות החדשה תנפיק 'מהדרין' המבוסס לא על חומרות שווא, אלא על הידור אמיתי; ובכלל זה גם של דיני התורה הרבים הנוגעים למוסר חברתי – כמו "לא תעשוק שכר שכיר", ואין לך קידוש השם גדול מזה.