בשבע 264: תפילת רחל על בניה

עודד מזרחי , י"ג בחשון תשס"ח

מועד לידתה של רונית התאחר. הרופאים החלו ללחוץ עליה שלקחת זירוז מלאכותי, והוריה הצטרפו ללחצם. רונית ויגאל היו זוג צעיר, ולמרות רתיעתם מהתערבות מלאכותית, החליטו לוותר. יגאל שכר רכב והם נסעו יחדיו מיישובם, מעלה עמוס, לעבר ירושלים, כדי לערוך בדיקות לפני הזירוז.

הם יצאו מפתח היישוב, ולאחר קילומטר מנוע רכבם הפסיק לפעול. יגאל הסיק מכך שזהו אות משמים כי אינם צריכים לנסוע לרופא שיתערב במועד הלידה. לא היתה אפשרות להתקדם הלאה, לא היו אז פלאפונים, והמקום היה מסוכן למדי. הוא התפלל בלבו: "ריבונו של עולם, הבנתי את הרמז שאתה נותן לנו, אבל איך נוכל להישאר כאן, תקועים במצב כזה?! תעזור לנו לפחות לחזור הביתה...".

איכשהו הצליח להתניע את הרכב והם נסעו חזרה למעלה עמוס. הם הגיעו לשער הישוב, ולאחר שנכנסו כעשרים מטרים פנימה, שבק הרכב חיים, והפעם לחלוטין. הם חזרו ברגל לביתם, ואז שוב החלו הלחצים מההורים, ויגאל טען להגנתו שזה לא באשמתו, פשוט הרכב התקלקל...

הוא קיבל מחברת ההשכרה רכב חילופי, ולאחר כמה ימים נסעו בני הזוג לקבר רחל והתפללו ללידה קלה. למחרת ילדה רונית ב'שערי צדק' בת ונקרא שמה בישראל הודיה רחל. 

***
כעשר שנים לאחר מכן, בחודש אדר א', היתה רונית מעוברת ונמצאה שוב בחודש התשיעי להריונה. הרופאים הודיעו לה כי התינוק שבבטנה הפוך, ולכן צפוי קושי בלידה. יגאל נזכר בלידה של הודיה רחל, והחליט באחת מנסיעותיו מירושלים למעלה עמוס להיכנס גם הפעם לקבר רחל, כדי להתפלל שהלידה תעבור בשלום על אשתו ועל ולדה. "מי כמו רחל אמנו, שכה התקשתה בלידתה, מכירה בצער הרב של נשים המקשות לילד?!" הרהר יגאל בלבו. "היא נקברה דווקא בבית לחם, במקום שבו נפטרה בעת לידתה, ולא במערת המכפלה, כדי שתהיה מזומנת לכל בניה העוברים על אם הדרך, שיפקדו את קברה ויתפללו לישועתם".

יגאל נטה ברכבו לעבר כביש המנהרות, הגיע לציון בבית לחם והתפלל מכל לבו שתהיה לידה קלה. לאחר מכן יצא ברכב הסובארו הוותיק, בן העשרים, ונעצר במחסום שלפני הרמזור המוביל לכביש המנהרות, לבדיקת רכב שגרתית של שוטרי תנועה. השוטרים התעקשו שלרכב כה ישן חייבת להיות בעיה מכאנית, וכי עליהם לאתרה. הם בדקו את הרכב מכל הכיוונים, ביקשו שיסובב את ההגה, יכניס להילוך, יוציא מהילוך ושוב יסובבו. לאחר בדיקה של כרבע שעה, בישר לו השוטר שהם גילו כי יש לרכבו בעיה עם הציריות של ההגה, ושעליו להחליפן ולגשת לטסט תוך שלושה ימים, ואם לא כן – הרכב יושבת.

יגאל ידע היטב שלא יספיק לתקן את הציריות וגם להכין את הרכב לטסט בזמן הקצר שהוקצב לו. לבו היה כבד עליו – הרי כל הסתבכותו עם ביקורת הדרכים נבעה מכך שנכנס להתפלל בציון הקדוש. אם לא היה נכנס לבית לחם, רכבו לא היה עומד כעת להשבתה. מדוע נענש על כך שנכנס להתפלל בקבר רחל אמנו?! הוא נסע זמן מה בהרגשת מועקה, עד שצץ בראשו הפסוק "הפח נשבר ואנחנו נמלטנו", והאיר בלבו הפירוש: "הפח נשבר" הוא הרכב העשוי מפח שנשבר והושבת, ואילו "אנחנו נמלטנו" מהגזרה של הלידה הקשה, וגם "נמלטנו" מלשון המלטה ולידה מוצלחת. הוא המשיך לעודד את עצמו בנוסח הכפרות: זה הרכב ילך למוסך ואנחנו נלך לחיים טובים ולשלום...

כעבור כמה ימים ביקרו בני הזוג אצל רופא נשים ביישובם. לאחר הבדיקה בישר להם הרופא כי העובר התהפך בחזרה, ומצבו תקין כעת. לאחר כמה ימים נוספים נסעו לבית החולים בירושלים, ורונית ילדה תינוק בריא ושלם בלידה רגילה, ונקרא שמו בישראל ברוך.

***
כמה שנים לאחר מכן, בי"א במרחשוון, יום פטירתה של רחל אמנו, סיפר הרב יגאל לתלמידיו בישיבת נחליאל על מקרי ההשגחה הללו. אחד הבחורים קפץ והסביר לרב מה היתה התכלית האמיתית של בדיקת הרכב: "כאשר השוטרים אמרו שיש לך בעיה עם הציריות של ההגה, התכוונו לרמז לך משמים שיש לכם בעיה צפויה עם צירי הלידה, ושבזכות התפילה אצל רחל אמנו היא תיפתר בקרוב...".