בשבע 264: פוליטיקה עירונית בבית הדין

בית הדין הרבני האזורי בתל אביב התעלם מהחלטת בג"ץ ונזף ביצחק פיינדרוס, ראש עיריית ביתר עלית על הפרת הסכמים ● הכותל הפך ל'בית תפילה'? של עובדים זרים נמלטים ● מי שמרגיש את ח"כ אופיר פינס, עובר על החוק.

יאיר שפירא , י"ג בחשון תשס"ח

הדי מלחמת הבחירות המשתוללת בעיר החרדית ביתר עלית לא השאירו בתקשורת הכללית אלא רושם קלוש; אך בציבור החרדי רואים במערכה הפוליטית בעיר אירוע שעשוי להשאיר את חותם עמוק על מערכת היחסים במגזר לעוד שנים ארוכות, לתת את אותותיו בבחירות המוניציפאליות בערים חרדיות אחרות ואולי אף להשפיע על מבנה המפלגות החרדיות בכנסת.

תורף הפרשה הוא הסכם שנחתם לפני הבחירות הקודמות בין הליטאי יצחק פיינדרוס, שנתמך בידי אנשי 'דגל התורה', ובין איש 'אגודת ישראל', חסיד ברסלב, מאיר רובינשטיין. פיינדרוס נבחר לרשות העירייה בתמיכתו של רובינשטיין, וממילא בקולותיה של אוכלוסיית החסידים הגדולה בעיר. רובינשטיין היה אמור ליהנות בבחירות האלו מתמיכתו של פיינדרוס ולעמוד בראש העירייה בחמש השנים הקרובות. אלא שלטענת פיינדרוס, מחצרו של הרב הליטאי יוסף שלום אלישיב יצאה הוראה כי אין לכבד את ההסכם, ואשר על כן מתמודד פיינדרוס לקדנציה נוספת.  המהומה שפרצה בעקבות החלטתו של פיינדרוס סחפה לתוכה חברי כנסת ואדמו"רים, תביעות בבתי דין ולהבדיל אף פנייה לערכאות, היזק לרכוש והיזק לגוף, וכמובן המוני פשקווילים.

ענייננו, מכל מקום, מצטמצם לתביעה שהגיש רובינשטיין לבית הדין הרבני האזורי בתל אביב כנגד פיינדרוס, בניסיון לחייב אותו להגיע לדין תורה מוסכם בעניין. בהחלטה שפרסם השבוע ראש אבות בית הדין, הרב נסים בן שמעון, נמתחה ביקורת קשה על פיינדרוס, על שהתחמק מהדיון בבית הדין, נתלה ברב אלישיב, וכמובן הפר את ההסכם שחתם עם רובינשטיין.

"מאחר שהנתבע לא חתם אצלנו על שטר בוררות, בית הדין איננו יכול להיענות לבקשת התובע לאסור על הנתבע לרוץ לבחירות אלו", כתב הדיין בן שמעון בהחלטה, ואנו מבקשים להעיר כי גם לו היה פיינדרוס חותם על שטר בוררות לא יכול היה בית הדין הרבני האזורי בתל אביב לאסור, להתיר או לפסוק בעניין.

נזכיר כי בשנה שעברה, בהרכב חילוני לוחמני במיוחד, פסק בג"ץ כי לבתי הדין הרבניים הרשמיים של המדינה אין סמכות לדון בסכסוכים ממוניים או אחרים במסגרת חוק הבוררות. המשנה לנשיא בית המשפט העליון בדימוס, השופט מישאל חשין, השופטת איילה פרוקצ'יה והשופט סאלים ג'ובראן קבעו כי מערכת שיפוטית רשמית איננה יכולה להתנדב ולשמש כבורר, אלא אם הוסמכה לכך במפורש בידי המחוקק – הסמכה שאיננה מופיעה בחוק בתי הדין הרבניים. הצעה לתיקון  החוק, המסמיכה את הדיינים לשמש כבוררים בהסכמת הצדדים, הוכנה על-ידי משרד המשפטים כבר לפני כשנה. ההצעה נדחתה בממשלה פעם אחת, אושרה בפעם השנייה, ועתה נמצאת בהליכי חקיקה – אך עד שאלו יושלמו אסור לבתי הדין הרבניים הממלכתיים להחתים צדדים על שטרי בוררות.

"ובת בין הדין להתריע על השלכות ממצב זה על כל הציבור, שילמדו שהסכם והתחייבות... יכולים להפר בריש גלי", כותב בצדק הדיין בהחלטתו. אך כדאי להעיר כי גם רשות שיפוטית המפרה  בריש גלי את החוק איננה מעבירה מסר ראוי לציבור.

גט בכוח

ומבית הדין בתל אביב לבית הדין באשדוד. שם פרצה מהומה כאשר אישה הבינה כי במעמד נתינת הגט עליה לחתום על הסכם גירושין, וזאת למרות שבדיוק באותה שעה נעדר עורך דינה מהמקום. האישה סירבה לחתום על ההסכם, יצאה מהאולם לפרוזדור ושם צעקה, גידפה וסירבה לשוב ולעמוד בפני הדינים.

העץ, מסתבר, עמד לא רחוק מהתפוח, ואמה של המתגרשת הגדילה לעשות והכתה את מסדר הגטין. בית הדין לא שתק, ומכוח סמכותו הקבועה בחוק בתי הדין הוציא צו מעצר של לא פחות מ-12 יום כנגד האישה. לפרשה נדרשה נשיאת בית המשפט העליון, השופטת דורית בייניש, שקבעה כי בנות לא תשאנה בעוון אמותיהן.

עוד קבעה השופטת כי סירובה של האישה לחתום על ההסכם ללא עורך דינה מובן ביותר. אשר להתנהגותה במסדרון בית הדין, הפקידה האישה מכתב התנצלות עבור הדיינים, והבטחה כי במועד הקרוב שייקבע היא תתייצב לחתימה על הסכם הגירושין ולקבלת הגט עם עורך הדין, וללא האם.

גירוש על רקע דתי

הגברת אוקקה, אזרחית ניגריה, נכנסה לישראל – לפי עדותה – לפני כשנתיים באשרת תייר, אך שכחה לצאת. היא נשארה בארץ ועבדה בניגוד לחוק בעבודות ניקיון. לפני חודשיים נעצרה הגברת אוקקה בירושלים. לדבריה, היא נעצרה בידי שוטרים ברחבת הכותל המערבי. לטענת המשטרה נעצרה הגברת אוקקה בעיר העתיקה בירושלים, בסמוך לשער יפו.

בין כך ובין כך, הוצא כנגד האישה צו המורה לגרשה מהארץ. הגברת אוקקה מיהרה לעתור לבית המשפט לעניינים מנהליים, ושם טענה כי היא נוצרייה אדוקה, ומעצרה ברחבת הכותל, בעת שהתפללה לשלום בעלה שנפטר לפני שנה ולשלום ילדיה הנמצאים בניגריה, אינו חוקי ועומד בניגוד להוראות חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. בעת הדיון בעתירה, לפני כשבועיים, הציג בא כוחה  נוהל של משטרת ההגירה שכותרתו "שמירה על כבודם וזכויותיהם של עובדים זרים – מדיניות והנחיות ראש מנהלת ההגירה". המונה בין השאר מקומות שבהם לא יבוצעו מעצרים, וביניהם "מוסדות דת – כנסיות, בתי תפילה".

עוד באותו היום דחה בית המשפט את העתירה, בין השאר בטענה המשונה כי "המבקשת לא הוכיחה כי הכותל המערבי הוא 'בית תפילה', כאמור בנוהל משטרת ההגירה".

שופט בית המשפט העליון, עוזי פוגלמן, שאליו הגיע ערעורה של הגברת אוקקה, העדיף שלא להיכנס לשדה המוקשים של פגיעה ברגשות דתיים. הוא הבהיר כי גם הגברת מודה כי שהתה בישראל ללא היתר, ולכן יש לגרשה – ואם מעצרה נעשה שלא ברגישות ובניגוד לתקנות, הרי שהדרך פתוחה בפניה להגיש תלונה כנגד השוטרים שעצרו אותה.
 
אמת מידה משפטית

מי שעוקב מקרוב אחרי פועלו של חבר הכנסת אופיר פינס לא יכול שלא להתפעל בכל פעם מחדש מהשקפת עולמו המשפטית. פינס הוא ככל הנראה אלוף הכנסת בפניות ליועץ המשפטי לממשלה בבקשה שישקול להעמיד לדין, בדרך-כלל איש ימין כלשהו. אודה ולא אבוש כי ההגדרה המדויקת למעשה בלתי חוקי בעיניו של פינס התבהרה לי כל צורכה רק השבוע, כאשר הלה פנה למזוז וביקש לבחון העמדה לדין של יוזמי הקמפיין לשחרורו המוקדם של יגאל עמיר. אמור מעתה: מעשה לא חוקי הוא מעשה שמרגיז, אולי אפילו מרגיז מאוד, את ח"כ אופיר פינס.