בשבע 264: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , י"ג בחשון תשס"ח

שאלת השבוע: האם יש לנהוג ביגאל עמיר באופן ייחודי או להתייחס אליו כאל כל רוצח?

לא להיסחף אחרי הרגש/ ידידיה צ' שטרן, פרופסור למשפטים באוניברסיטת בר-אילן ועמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה

רוצח ראש הממשלה הורשע בהתאם לחוק העונשין, שאינו מבחין בין רוצחים בהתאם לזהותו של הקרבן. אין דיני ראיות, סדרי דין או דרכי ענישה שונות לרוצח של ראש ממשלה. ברור כי גם ביצוע פסק הדין צריך להיות בהתאם למקובל לגבי כל הרוצחים.

הדרך שבה יש לנהוג במי שהורשע נתונה לסוגים שונים של שיקול דעת של הרשויות. שאלות כגון היכן ייכלא, עם מי ישהה, כיצד יפקחו עליו, אילו הקלות יקבל – אמורות לקבל מענה על-ידי גופים מקצועיים. הללו חייבים לממש את סמכותם מכוח שיקולים מקצועיים שאינם "נגועים" בהתחשבות באינטרסים זרים כלשהם. כמקובל לגבי רוצחים אחרים, בכלל השיקולים אפשר להתחשב בסכנה שטמונה באסיר, בהתנהגותו, בהשלכות של ההחלטות שיתקבלו בעניינו על ביטחון הציבור ועוד. אין להשתמש בשיקול הדעת כדי להעניש את האסיר מעבר לקבוע בפסק הדין; נקמה איננה שיקול רלוונטי.

ואולם בקרב הציבור הרחב מותר – ולדעתי אף הכרחי – שתתגבש עמדה ייחודית כלפי רוצחו של יצחק רבין ז"ל. נוסף לנטילת נפש, הוא שלח את ידו הגסה אל נפשה של האומה. בשם קנאות דתית ופוליטית הוא ירה בגבה של הממלכתיות הישראלית. סכנתו רבה מזה של רוצח 'מן השורה', ולכן הוא ראוי לגינוי ייחודי על-ידי מחנכים, רבנים וכל אדם. דינו הראוי – נידוי כולל, חברתי ודתי; אך המדינה, השלטון והמשפט חייבים לנהוג בו כמו בכל רוצח.

הטיפול ברוצחו של ראש הממשלה הוא מבחן אמיתי עבור הדוגלים בזכויות האדם ובשלטון החוק. קל להיסחף אחרי הרגש והדם הרותח, אך אלו הם יועצים רעים בנושאי התנהגות שלטונית. "משפט אחד יהיה לכם" מצווה התורה, ובכך היא מדגישה את הסכנה שבהפעלה של מערכת המשפט באופן דיפרנציאלי. אם הטיפול באסיר והפעלת הכוח השלטוני נגדו ייגזרו מדעת הקהל, נימצא כולנו על מדרון חלקלק אנטי-דמוקרטי – ובכך נפעל למימוש תכניתו המתועבת של הרוצח. 

סכנה לקיום המדינה/ מיקי איתן

אם אנו דנים בסוגיה המשפטית העקרונית של שוויון הכול בפני החוק, הרי ספר החוקים הישראלי קובע עונש שווה לכל רוצח – מאסר עולם. מכוח העיקרון הזה, דינו של כל רוצח צריך להיות שווה. חשוב גם להדגיש שבעבֵרות רצח בכוונה תחילה אין לבית המשפט שיקול דעת באשר למידת העונש, והוא חייב להטיל על הנאשם מאסר עולם.

ובכל אופן, ברגע שאדם הופך להיות אסיר שהורשע, ייתכנו בהחלט הבחנות בין אסיר לאסיר בכל הקשור לתנאים שבהם האסיר מרצה את עונשו, וכן צצה ועולה שאלת המתקת עונשו וצמצום תקופת מאסרו.

שאלה זו אינה באה מתחום הדין וזכויות האסיר, אלא היא חלק מזכות היתר שיש לשלטון – ובמקרה שלנו, לנשיא המדינה – לחון עבריינים מטעמי חסד. כך למשל, רוצחים שפעלו במסגרת ארגוני טרור לא יקבלו תנאים שווים לאלה של רוצחים שביצעו את המעשה המתועב בשל מה שנחשב בעיניהם כהגנה על כבוד המשפחה או בשל שוד וכדומה. האחרונים, אם יתנהגו ללא דופי, יזכו להקלה ניכרת בתקופת ריצוי העונש.

עקרונות היסוד של מדינת ישראל קובעים כי המדינה היא מדינה יהודית ודמוקרטית. על כן רוצחים שרצחו לא רק מתוך כוונה ליטול חייו של אדם, אלא כדי לפגוע בקיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית – אלה לא יהיו ראויים ליהנות מחנינה, בעיקר כשמעשה כזה עלול לחזק את אויביה.

המעשה של יגאל עמיר מסכן את קיומה של מדינת ישראל בתור מדינה יהודית ודמוקרטית, וכל סליחה, כפרה או הבנה יכולים להתפרש כעידוד למעשים דומים בעתיד. התוצאה עלולה להיות הרבה יגאל עמירים, הן מהימין והן מהשמאל, הן מהחרדים והן מהחילוניים, הן מהיהודים והן מהערבים.

עמיר אינו הרוצח/ יעקב ורקר

יגאל עמיר לא רצח את רבין, אלא הוא ירה כדורי סרק. רבין נרצח בידי אדם אחר מהמכונית שלו. כך שאת יגאל עמיר יש להאשים רק על רצון להתנקשות ולא על רצח, ולכן אין כל בעיה לקצוב את עונשו ולהוציאו לחופשי – כמו שמגיע לפי הדין, הצדק והמשפט לכל אדם שניסה לרצוח.

יש הוכחות רבות לכך שיגאל עמיר איננו הרוצח, וכי סופרו שקרים רבים בכל פרשת הרצח. בשב"כ יודעים את האמת, אבל ועדת שמגר מעדיפה להתעלם מדברים. הם למשל לא בדקו את המכונית של רבין, ולא חקרו את העניין. כמו כן, על הקיר שלצדו נרצח רבין כתוב שהוא נרצח בשעה 21:40, אבל אין זו האמת. הרי לאחר שיגאל עמיר ירה תפסו אותו בידיו, והשעה היתה 21:30. רבין הגיע באמבולנס לבית החולים איכילוב בשעה 21:52 – כך לפי דו"ח חדר המיון. רק ב-22:02 העלו אותו לחדר הניתוחים. גם העובדה שהעבירו את רבין ממכוניתו הפרטית לאמבולנס מעלה תהיות וחשד.

צריך לזכור שרק לפני כמה חודשים אמר מני מזוז שרבין לא נרצח מהסתה, אלא בשל כשל אבטחתי. הוא התכוון לירייה שנפלטה במכונית של רבין מטווח אפס ופגעה בו. את הירייה בתוך המכונית יגאל עמיר לא ירה, אלא מישהו אחר.

את דברי אלה אני נוהג להגיד מעל כל מיני במות, ורק ביום רביעי האחרון דיברתי על כך בכינוס בעניין רבין, כינוס שנערך בבית ציוני אמריקה. אני מציג מסמכים וראיות, ומקבל תגובות חיוביות מאנשים שמופתעים לשמוע את האמת הזו.

חוק בלתי חוקתי/ יורם שפטל

לא רק שיש לנהוג ביגאל עמיר כמו בכל אדם שהורשע ברצח, אלא חובה על-פי חוק לנהוג כן, משום שהחוק במדינת ישראל אינו עושה כל הבחנה בין רצח לסוגיו – למעט מעשי רצח שהם בגדר השמדת עם, כמו הנאצים. אני בטוח שגם המחמירים ביותר בסוגיית יגאל עמיר אינם חושבים שמה שהוא עשה היה רצח עם.

ואם יאמר האומר שהרי התקבל חוק האוסר על הוועדה המיוחדת להקצבת עונש לאסירי עולם לדון בקציבת עונשו של רוצח ראש ממשלה, נשיב לו שבית המשפט קבע שאין בחוק הזה כדי למנוע מנשיא המדינה את קציבת את עונשו של יגאל עמיר, אם וכאשר.

יתרה מכך, הטיפול החולני, הבולשביקי והפשיסטי של אנשי השמאל המתהדרים בנוצות ליברליות בפרשת עונשו של יגאל עמיר וכל הקשור בה – לרבות הדבקת רפש בבנו טרם נולד בהכרזה שהוא מוקצה מחמת מיאוס – יותר משיש בה ללמד על יגאל עמיר יש בה כדי ללמד על פרצופו האמיתי, המתועב והצבוע של השמאל הישראלי, שאינו אלא גיס חמישי מאורגן.

אין ספק שבסופו של יום יאלץ בית המשפט העליון לקבוע שאי קציבת עונשו של עמיר היא בלתי חוקתית, כמו שנכתב במאמרו של הנשיא בדימוס אהרן ברק, שקבע מפורשות שאסיר עולם שעונשו אינו נקצב, זכויותיו על-פי חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו נפגעות, ועל כן זהו מעשה הנוגד את חוקתה הבלתי מושלמת, של מדינת ישראל.

העולה מכל האמור הוא שהשאלה אינה אם ייקצב עונשו של עמיר, אלא מתי ולכמה זמן.