חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 265ראשיהפצה

עם הפנים לתל-אביב - בגליון השבוע

האיום המיידי על המאחזים והסכנות הנשקפות מוועידת אנאפוליס הכתיבו לדני דיין כניסה מהירה מאוד לעניינים בתפקידו החדש במועצת יש"ע.
01/11/07, 12:04
עמנואל שילה

ממשלת ישראל לא הקציבה מאה ימי חסד ליו"ר החדש של מועצת יש"ע. אפילו לא עשרה ימים. העניינים הבוערים אילצו את דני דיין ללמוד את תפקידו תוך כדי תנועה, כמיטב מסורת האלתור של הנהגת המתנחלים.


"אני מניח שיש אנשים שראו יתרון בכך שאני חילוני, ויש אחרים שבחרו בי למרות שאיני חובש כיפה, בגלל תכונות אחרות שיש לי. מכיוון שלא ניהלתי קמפיין אלא באו וביקשו ממני ונעניתי ברצון, אני לא יודע מה השיקולים הפנימיים של הבוחרים. אני רוצה להאמין שאנשים חושבים שיש לי את הכישורים הדרושים לשאת את המעמסה על כתפיי"
אבל דני דיין לא מתלונן. אולי אפילו עדיף מבחינתו שהעיסוק במחלוקות הפנימיות, בשאלות מבניות ובנושאים פרוצדוראליים נדחק הצידה. "אני חושב שהמחנה הכתום עבר שנתיים של חיפושים ושל התלבטויות", הוא אומר, "של הכאת איש על חזה עצמו וגם על חזה רעהו. במידה רבה שכבנו שנתיים על ספת הפסיכיאטר. הגיע הזמן שנקום מספת הפסיכיאטר, נפסיק לעסוק בעצמנו ונצא לעבוד".

הסכנה המיידית של הרסהמאחזים היא אחד משני הנושאים הדחופים שמעסיקים את דיין ואת חבריו בהנהלה החדשה של מועצת יש"ע . השני הוא כמובן האיום המדיני הנשקף מוועידת אנאפוליס.

נילחם על כל קרוון

לאחרונה הודיעה מועצת יש"ע על הפסקת המגעים להשגת הסכם על המאחזים עם משרד הביטחון. "התברר לנו די מהר שהשיחות הללו לא מובילות לשום מקום", מסביר דיין. "אנחנו באנו אליהם בידיים נקיות, אבל שר הביטחון גרר רגליים".
ראשי יש"ע קיוו שאפשר יהיה לשבת ביחד, להוציא סוף סוף אישור רשמי למרבית המאחזים, ולחפש "פתרון יצירתי" היכן שיש בעיות משפטיות קשות לפתרון. אבל בצד השני לא התגלה רצון אמיתי לפתור את הבעיות. לא רק שלא הוכשר אף מאחז, אלא גם הוקפאו אישורי בנייה שכבר ניתנו ביישובים הגדולים. "הבנו ששר הביטחון נתן הוראה להקפיא את כל אישורי הבנייה בכל יש"ע, כאמצעי סחטנות כלפי המאחזים. מאותו רגע הודענו לשר הביטחון במכתב שאנחנו פורשים מהשיחות".

כעת מכריזים במועצת יש"ע שיהיה מאבק על כל קרוון. דיין: "מכיוון שברור לנו שלממשלה ולשר הביטחון אין כוונה להגיע להסכם, שהם רוצים לפנות, אנחנו במשחק הזה לא משתתפים. ברור לנו שצריך להיאבק, ולהערכתי חשוב להעביר את המסר הזה כבר היום".

מה זה להיאבק? תזעיקו אלפי אנשים לבוא ולמנוע הרס מאחזים?

"אנחנו אומרים את זה שחור על גבי לבן. כל ניסיון פינוי, ולו של קרוואן אחד, חייב להיתקל בהתנגדות מסיבית ונחושה מצידנו. יש לרענן את מערך הקשר ביישובים ולהביא המונים לכל מקום. אנחנו באנו בידיים נקיות לשיחות, אבל שר הביטחון מתחיל באמצעי סחטנות וגם עושה מחטפים של פינוי - פה קרוואן ושם מכולה. אז אנחנו במשחק הזה לא משתתפים, וכן, אנחנו בהחלט קוראים לתושבים להתנגד כמו שאנחנו יודעים".

יש טוענים שאין טעם בהתנגדות פיזית. הרי אפילו בעמונה הבתים בסופו של דבר נהרסו אחרי כמה שעות.

"אני חושב שהטענה הזו לא נכונה. ההשפעה התודעתית של ההתנגדות על מקבלי ההחלטות וגם על הציבור היא השפעה ארוכת טווח ועמוקה. כמובן, עדיף גם להצליח נקודתית בשטח וגם להשאיר השפעה תודעתית, אבל גם אם עושים רק אחד מהם, זה גם טוב".

איפה היתה מועצת יש"ע במאבק על הבתים בחברון?

"אנחנו כל הזמן בקשר עם האנשים בחברון. אנחנו מייחסים לנושא של חברון חשיבות גדולה מאוד, ולא רואים בזה מאבק מקומי של יהודי חברון. הפעילות של מועצת יש"ע באירוע ההוא היתה אמנם מאחורי הקלעים, אבל היתה מעורבות מלאה שלנו.

הולך בין הטיפות

יש גורסים כי דיין, האלמוני יחסית, נבחר לתפקידו כמועמד של פשרה בין המחנה ה'ממלכתי' למחנה ה'לא ממלכתי'. החילוניות שלו פטרה אותו מהצורך להציג עמדה בשאלות שנויות במחלוקת כמו האם להמשיך לומר בנוסח התפילה לשלום המדינה את המשפט "שלח אורך ואמיתך לראשיה שריה ויועציה".

גם את סלע המחלוקת הגדול - הדרישה מחיילים לסרב לפקודת העקירה - דיין עוקף באלגנטיות: "אני חושב שסירוב פקודה בצה"ל זו אחת ההחלטות האינטימיות והאישיות ביותר. אני גדלתי על התפיסה שאדם צריך לפעול בהתאם למצפונו.

מקובלים עליי הדברים שאמר בזמנו אריק שרון, שאם חייל מרגיש שאיננו מסוגל למלא הוראה עליו ללכת ולומר זאת למפקדו, ויחד עם זאת הוא צריך להיות מוכן לשאת בתוצאות של ההודעה הזאת".

למועצת יש"ע אין מה לומר לחיילים? אתה משאיר את זה להחלטתם?

"בהחלט. אני חושב שבהחלטה מצפונית כזאת אין לאדם אחר זכות לקבוע לחייל. החייל הוא זה שצריך לקבוע".

במבט לאחור, מה היית משנה בצורת המאבק הכתום לפני הגירוש?

"זה יהיה חוכמה שלאחר מעשה. אני לא יכול להגיד שאם אני הייתי עושה אחרת אז התוצאות היו אחרות".

יש במועצת יש"ע אנשים שאומרים שאם מדינת ישראל החליטה לעקור יישובים וההחלטה עברה את הממשלה והכנסת, אז אי אפשר וגם אסור לכופף את המדינה באמצעות מאבק ציבורי.

"אם אפשר או לא זו שאלה, אבל אני לא שותף לדעה שזה אסור".

הולכים ביחד

משפחת דיין עברה מתל-אביב ליישוב מעלה שומרון לפני כ-18 שנה, בימי האינתיפאדה הראשונה. שנתיים גרו בקרוון עד שסיימו לבנות את הווילה המרווחת שלהם. לבני הזוג דיין יש ילדה בת 16 שלומדת בתיכון באלפי מנשה. "אני עונה על הסטריאוטיפ של החילוני שיש לו ילדה אחת", צוחק דיין, "רק חסר לי הכלב".

את אשתו עינת, כיום מנהלת השיווק של המרכז האוניברסיטאי באריאל, הכיר דני דיין דרך פעילותם הפוליטית המשותפת בתנועת 'התחיה'. החופה שלהם עמדה על יד שער המוגרבים, בכניסה להר הבית. גרשון סלומון אחז בעמודי החופה והרב ולדמן ערך את הקידושין.

בבית משפחת דיין מתורגלים בהגשת כיבוד כשר בכלים חד-פעמיים לאורחים דתיים, כיאה למי שהיו פעילים מרכזיים בתנועה שסיסמתה 'הולכים ביחד'. דיין אומר שבשום אופן לא היה רוצה לגור ביישוב שכולו חילוני. הוא רואה ערך רב במגורים המשותפים, גם לו וגם לדור הבא: "לחינוך של הילדה זה נותן המון שהיא באה במגע עם חברים דתיים.

כשבוועדת קבלה של יישוב מסוים אמרו לי 'אנחנו מקבלים רק חילונים' אמרתי שזה לא בשבילי. אני חושב שזו הסתגרות. גם יישוב שכולו דתי הוא לדעתי סוג של חממה. אני רוצה להיות חלק מקהילה יהודית בכל המובנים של המילה".

בחירתו לתפקיד היו"ר לפני שלושה חודשים הפתיעה רבים, גם אותו. "כשדיברו איתי בפעם הראשונה חשבתי שצוחקים עליי". מסלול ההמראה שלו אל התפקיד החל דווקא בעקבות מכתב ביקורתי שכתב על תת-ייצוג של המגזר החילוני ושל עוד מגזרים בהרכב המליאה בת 120 החברים שאליה הוזמן. להפתעתו הביקורת שלו זכתה לאוזן קשבת, והוא הוזמן להצטרף לוועדת ההיגוי ולהשפיע על השלב האחרון של הרכבת המליאה. אחר כך נבחר להנהלה תוך שהוא זוכה לתמיכה נרחבת מהמצביעים, חברי המליאה. "שרה אליאש היתה הראשונה בבחירות להנהלה, ואני הייתי שני. אחר כך, כשעלה לפרק הנושא של יושב-ראש, כמה וכמה אנשים ביקשו ממני לקחת את התפקיד. בהתחלה התייחסתי לזה בחוסר אמון. כשראיתי שהעניין רציני, עשיתי את השיקול שלי ונעניתי".

נבחרת למרות שאתה חילוני או בגלל שאתה חילוני?

"אני מניח שיש אנשים שראו יתרון בכך שאני חילוני, ויש בזה פנייה לחברה הישראלית הכללית, ויש אחרים שבחרו בי למרות שאיני חובש כיפה, בגלל תכונות אחרות שיש לי. מכיוון שלא ניהלתי קמפיין אלא באו וביקשו ממני ונעניתי ברצון, אני לא יודע מה השיקולים הפנימיים של הבוחרים. אני רוצה להאמין שאנשים חושבים שיש לי את הכישורים הדרושים לשאת את המעמסה על כתפיי".


"כל ניסיון פינוי, ולו של קרוואן אחד, חייב להיתקל בהתנגדות מסיבית ונחושה מצידנו. יש לרענן את מערך הקשר ביישובים ולהביא המונים לכל מקום. אנחנו אומרים את זה שחור על גבי לבן. וכן, אנחנו בהחלט קוראים לתושבים להתנגד כמו שאנחנו יודעים"
ראשון בין שווים


דיין מדווח על חפיפה טובה עם קודמיו בהנהגה, ועל פעילות תקינה של הפורומים השונים של מועצת יש"ע במתכונתה החדשה. "ההנהלה המורחבת מתכנסת מדי חודש וההנהלה המצומצמת פעם מדי שבוע. המליאה היא גוף שמלכתחילה נקבע שיתכנס מספר פעמים בודדים בשנה. בחצי השנה האחרונה היא התכנסה פעמיים, וצפויים בערך עוד שני כינוסים בחצי השנה הבאה.

יש בהנהלה המצומצמת סיעות וקליקות? ראשי המועצות מתאמים ביניהם את אופן ההצבעה?

"ממש לא. הדעות חוצות לחלוטין את הקבוצות השונות. אין קואליציות בשום פנים.

ההתארגנות החדשה יצאה לדרך תחת השם 'יש"ע המתחדשת', אבל בפרסומים שונים אני ממשיך לראות את המותג 'מועצת יש"ע'.

"אני מעדיף להשתמש בשם מועצת יש"ע. כשנבחרתי לתפקיד גיליתי כמה חזק המותג הזה ששמו מועצת יש"ע בציבור בישראל. אתה מוציא הודעה לעיתונות בשם 'יש"ע המתחדשת' ובעיתון כתוב 'מועצת יש"ע'. למותג הזה יש ערך רב".

מה דעתך על הטענה שהשליטה האמיתית במועצת יש"ע היא בידי ראשי המועצות הגדולות ויו"ר תנועת 'אמנה'? אתה מרגיש שהניהול האפקטיבי של העניינים נמצא בידיים שלך?

"כן, אבל אני רוצה להבהיר: לא נבחרתי להיות שליט יחיד במועצת יש"ע. נבחרתי להיות בהנהלה, וגם לחברי ההנהלה האחרים, אלה שהם ראשי מועצות ואלה שאינם, יש השפעה לא מבוטלת על מה שקורה. נבחרתי להיות ראשון בין שווים בחבורה הזאת".

מה אתה חושב על בחירת המליאה המורחבת באמצעות ועדה מסדרת? זו שיטה נכונה?

"בעיקרון, השיטה היא לא אידיאלית. היינו במצב שבו מועצת יש"ע היתה זקוקה לשיקום תהליכי העבודה שלה באופן דחוף. זו היתה הדרך המעשית היחידה שהיתה קיימת. יחד עם זה, נקבע שהרכב המליאה יושלם על ידי אנשים נוספים שייבחרו בבחירות דמוקרטיות, שאת המתכונת שלהן צריך לקבוע. בסופו של דבר, אין לי ספק שהמליאה הבאה של מועצת יש"ע תורכב כולה או רובה ככולה בתהליך דמוקרטי. הקמנו ועדה בראשות עדי מינץ שצריכה ליישם את הדבר הזה. יחד עם הרצון הגדול לעשות תהליך של דמוקרטיזציה, צריך להיות ברור שאנחנו לא רוצים לאבד את הלוז האידיאולוגי של מועצת יש"ע כתנועה בשרות הרעיון של שלמות הארץ. לכן, עם הפתיחות לעניין הדמוקרטיזציה, החיפזון לא צריך להיות הפרמטר היחיד".

יש לך תאריך יעד לקיום בחירות דמוקרטיות?

"לא קבענו, אבל ברור שהתהליך הזה צריך להסתיים בשנה הראשונה להקמת המועצה החדשה".

למה לא הוזמנו להשתתף אישים מהמערכת הפוליטית שהיו בעבר בהנהגת התיישבות, כמו אורי אריאל, בני אלון וניסן סלומיאנסקי?

"עם כל ההערכה שיש לי לכל אחד מהאנשים שהזכרת, אם הם היו נכנסים כחלק אינטגראלי מהמליאה היו נכנסים איתם שיקולים נוספים, פוליטיים, שהיו פוגמים בעבודת המליאה. שלא יהיה ספק, האנשים שהזכרת הם אכן נציגים מובהקים של ההתיישבות, ואני מקיים איתם מערכת הדוקה של שיתוף פעולה ועזרה הדדית".

יש לך דו שיח עם הקבוצות שפועלות מחוץ למסגרת של מועצת יש"ע, כמו מטה חומש ותנועת נאמני ארץ ישראל?

"בוודאי. יש פגישות לתיאום ושיתוף פעולה. אני חושב שמהלך שנועד ליישב את הארץ בוודאי שאנחנו מברכים עליו. אני באופן אישי ביקרתי בחול המועד במאחזים 'שבות עמי' ו'הרחיבי'. אחר כך הופעתי ברדיו ביחד עם דניאלה וייס, ולמרות הניסיונות הנואשים של רזי ברקאי לא היו בינינו חילוקי דעות".

סמוך לבחירתך ביקרת אצל הרב אברהם שפירא. מה היתה מטרת הפגישה?

"נפגשתי גם עם הרב מלמד ועם הרב דרוקמן. היה לי חשוב באופן אישי לקבל את ברכתו של הרב שפירא. הבחירה שלי בהרבה מובנים לא היתה מובנת מאליה, גם מבחינת הפרופיל הציבורי שהיה לי כשנבחרתי, וגם בגלל העובדה שאני לא חובש כיפה. הצורה שבה הרב קיבל אותי וברך אותי, והדברים שלו על חשיבות פעולתה של מועצת יש"ע - זה בהחלט היה חשוב לי, גם באופן אישי, ומעודד מאוד".

מועצת יש"ע בראשותך תמשיך לשאול בעצת הרבנים?

"כידוע, במטווה המקורי של יש"ע המתחדשת אמורה לקום ועדת רבנים שתייעץ. הוועדה עוד לא קמה, אבל להערכתי היא תקום. בתקופה האחרונה נפגשתי עם מספר לא קטן של רבנים ולמדתי להכיר ולהוקיר את החשיבות של ההתייעצות, אבל אני לא חי את חיי לפי התייעצות עם רבנים. למיטב הבנתי, גם במפלגות דתיות שאינן חרדיות ההחלטות מתקבלות על ידי הדרג הפוליטי".

מהלך הסברתי גדול

אם לסכם את מאה הימים הראשונים שלך בתפקיד, במה בעיקר עסקת עד עכשיו?

"אני רוצה לומר דבר חשוב בקשר למועצת יש"ע המתחדשת. תראה, מועצת יש"ע הישנה עסקה בראש ובראשונה בהתיישבות ובמאבק הפוליטי והמדיני. על פי החלטת המליאה, ליש"ע המתחדשת נוספה עוד רגל מרכזית אחת - המאבק על התודעה. יש"ע המתחדשת צריכה להוביל מהלך גדול הסברתי-חינוכי כלפי הציבור הישראלי, של חזרה אל הערכים הבסיסיים של הציונות, של שלמות הארץ ושל זכותנו על הארץ. אנחנו רואים לעצמנו כמטרה עיקרית לקעקע את הקונצנזוס בכיוון הפלשתיני, שהלך והתגבר בשנים האחרונות בחברה הישראלית.

"מעל לקומה הזאת אנחנו מתכוונים לבנות את המהלך ההסברתי הנוסף שכולנו התחמקנו ממנו בשנים האחרונות - לחזור לשורשים של זכותנו על הארץ. להגיד את הדברים האלה בלי בושה, בלי להתנצל. על הבסיס הזה, אני לא רואה שום סיבה שלא יהיה שיתוף פעולה עם כל הגורמים שהיום נמצאים מחוץ למועצת יש"ע".

לפני שבועז העצני פרש מהמליאה הוא הציע להעביר החלטה כזאת, שמועצת יש"ע תעסוק בהתיישבות ובהסברה ולא במאבק - שלגבי הקו שלו יש בתוכנו מחלוקת.

"אנחנו לא יכולים להיות פטורים מלעסוק במאבק. אנחנו נעסוק גם בזה וגם בזה. אנחנו מקווים שאם נצליח ליצור מהלך הסברתי גדול בתקופה שבה לא נאלץ לעסוק במאבק, על הרקע הזה יכולים להיות הרבה שיתופי פעולה. יכול להיות שבשלב מסוים החבילה הזאת תתפרק, אבל אני חושב שיש חשיבות גדולה לאיחוד הכוחות. אני חושב שעל הפלגנות אנחנו משלמים מחיר יקר".

מה הספקת לעשות עד היום לקראת הסכנות של ועידת אנאפוליס?

"ניהלנו מערכת ענפה מאוד של פגישות עם חברי כנסת, גם מהקואליציה וגם מהאופוזיציה, כדי להסביר את הסכנה. עסקנו בתכנון הקמפיין שיצאנו איתו אחרי סוכות עם הסיסמה 'הסכם אולמרט-אבו-בלוף יתפוצץ לנו בפנים'.

"היום אני יותר אופטימי. היום היכולת של אולמרט ללכת על מה שהוא מתכוון לו היא הרבה יותר מוגבלת. אני לא רוצה להגיד שזו תוצאה של הפעילות שלנו, אם כי אני מאמין שבהחלט תרמנו את חלקנו. היינו בין הגורמים שסייעו לראות לאן הדברים הולכים. ברור לנו היום שהנושא שיכול לטרפד את המהלכים של אולמרט הוא ירושלים, ובכיוון הזה אנחנו מתכננים את המשך הקמפיין, שצריך להגיע לשיאו סמוך לוועידה".

יש לכם השפעה על ש"ס וליברמן? הם מקשיבים לכם?

"שלא יהיו אי הבנות - ההחלטות הן שלהם. אנחנו יכולים רק להביע את עמדתנו, שצריך ללמוד את הלקח של העקירה הקודמת. מפלגות שהתנגדו להתנתקות איחרו לפרוש מהממשלה ובכך אפשרו למהלך הזה לצבור תאוצה ולעבור את נקודת האל-חזור. אנחנו מזהירים אותם מפני חזרה על הטעות הזאת. אנחנו היינו רוצים כמובן שהדברים יהיו נמרצים יותר. שכבר היום המפלגות הללו היו מטילות וטו מוחלט על המשך המגעים בעניין הצהרה מדינית כזו או אחרת בוועידה.
אבל נדמה לי שגם מה שהשגנו הוא לא מעט.

"לפי התמונה שעמדה על הפרק לפני כמה חודשים, אולמרט התכוון לחתום עם אבו-מאזן בוועידה על הסכם מגירה מפורט שהיה אמור להתבצע מאוחר יותר. מן הסכם ז'נבה בחסות ממשלתית, שבו ראש ממשלת ישראל היה מתחייב על הסכם שלום עתידי שכולל חלוקת ירושלים, חזרה לגבולות 67' וחילופי שטחים על בסיס של אחד מול אחד. היום די ברור לנו שאולמרט נתקל בקשיים גדולים מאוד להעביר את העניין הזה. יחד עם זה ברור לנו שאסור לשקוט על השמרים וצריך כל הזמן לעקוב אחרי ההתפתחויות, כי אין לנו שום ספק שתוכניות רמון הן תוכניות אולמרט, וברגע שמבחינה קואליציונית הדברים יתאפשרו לו הוא גם יילך עליהם".

להישאר בסטטוס-קוו

בתגובה לתוכניות השונות שמייעדות להתיישבות חורבן, האם מועצת יש"ע לא צריכה מצידה להציג תוכנית מדינית ששומרת על היישובים?

"תראה, אני חושב ששבענו מהדעה שחייבים לשנות את הסטטוס-קוו. לפעמים הסטטוס-קוו הוא האופציה המועדפת. שינינו את הסטטוס-קוו באוסלו, בלבנון ובעזה, ותראה מה קרה לנו. לכן אני לא נבהל מהאמירה שהמצב הנוכחי הוא האלטרנטיבה המועדפת וצריך לשמור עליו. התוכנית המדינית שלי היא ארץ ישראל השלמה. אין לי כרגע שום תכנית מדינית אחרת".

ארץ ישראל השלמה זה כולל רמאללה ושכם?

"כל ארץ ישראל המערבית. תראה, לפי מה שאני מבין, היכולת לקדם את חזון א"י השלמה באמצעות תכנית מדינית היא לא מעשית כרגע. אני לא אומר את הדברים בצורה נחרצת ביותר. אם הייתי חושב שהקהילה הבינלאומית והציבור הישראלי בשלים לקבל, למשל, את התכנית של בני אלון, הייתי בהחלט מצטרף לדוחפים אותה. אני לא רואה טעם בפרסום תכנית מדינית שאי אפשר לקדם אותה בשטח. אני יודע שיש אנשים שחושבים אחרת ממני בעניין הזה. התכנית שלי היא לעשות כל מה שצריך כדי לחזק את אחיזתנו, כרגע הביטחונית, בכל הארץ. בתכנית תיאורטית אני לא רואה טעם".

את מה שאמרת, שסטטוס-קוו עדיף על ניסיון לעשות שלום, הציבור הישראלי כן בשל לקבל?

"אני חושב שבכיוון הזה הציבור בשל. הציבור נכווה שלוש פעמים לפחות ב-15 השנים האחרונות משינויים מרחיקי לכת שנעשו. זה קו הסברה שהציבור יכול לקבל כי הוא קו הסברה אמיתי שעונה לניסיונות המרים שהתרחשו בשנים האחרונות".

יש טענה שכשהולכים על הכול נשארים בסוף עם לא כלום. לנוכח האיום על כל ההתיישבות, היית מוכן לגבש הסכמה לאומית שבמסגרתה נוותר על יישובים מבודדים בתמורה להחלת הריבונות על רוב השטח ורוב היישובים?

"אמרתי לך, התכנית המדינית שלי שבגללה אני חי כאן ופעיל בנושאים ציבוריים זה שלמות הארץ. המחשבה שוויתור על חלק אחד של הארץ יחזק את אחיזתנו בחלקים אחרים היא לא נכונה, לא מוסרית ולא מעשית".

אז מהי התכנית המעשית שלך להבטחת עתיד ההתיישבות ושלמות הארץ?

"הדרך המעשית היא להסביר לציבור שכדי לשמור על בטחונה של מדינת ישראל יש צורך בשליטה בטחונית ישראלית מלאה מהירדן ועד הים. בתפיסה הבטחונית הזאת משתלבת ההתיישבות, שבלעדיה אין ביטחון.

"מה שצריך עוד להסביר לציבור, ולצערי לא עשינו זאת יותר מדי שנים, זה שמדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי חיבור לשורשים שלה. אם שואלים מישהו מה ישראלי בעיניך והתשובה היא לשבת על הטיילת בחוף הים בתל-אביב עם אבטיח וגבינה בולגרית, אז אבטיח וגבינה בולגרית לא יכולים להחזיק את האתוס הציוני. חברון מסוגלת להחזיק את האתוס הציוני.

דווקא הציבור החילוני הוא זה שצריך להתחבר לחברון, כדי לחבר אותו לארץ ישראל. זה אפילו עניין ביטחוני. בלי החיבור הזה בין העם לארץ שלו, כל היכולת לקיים את המפעל הציוני עלול להיות בסכנה.

"אני טוען שמערכת החינוך החילונית לא במקרה התנתקה מערכי הציונות ואהבת הארץ. זו היתה מדיניות מכוונת, כי כל מדיניות חינוכית אחרת היתה מובילה את הציבור למסקנות פוליטיות אחרות.

"עכשיו תשאל אותי, למה יצאנו בקמפיין שמדגיש את הצד הביטחוני ולא את הצד של זכותנו על הארץ? משום שעכשיו עמדנו מול סכנה קרובה ומיידית. בסתיו תהיה ועידה שבה ייקבע גורל הארץ, לכן הלכנו על המוטיב שלהערכתנו הציבור הישראלי כבר בשל לקבל. אבל אין לי שום ספק שבטווח הארוך יותר אנחנו חייבים ללכת על המהלך החינוכי הגדול. לחזור ולחבר את תל-אביב לערכים הבסיסיים ביותר של הציונות, של היהדות ושל אהבת הארץ".


"מדינת ישראל לא יכולה להתקיים בלי חיבור לשורשים שלה. אם שואלים מישהו מה ישראלי בעיניך והתשובה היא לשבת על הטיילת בחוף הים בתל-אביב עם אבטיח וגבינה בולגרית, אז אבטיח וגבינה בולגרית לא יכולים להחזיק את האתוס הציוני. חברון מסוגלת להחזיק את האתוס הציוני"
מארגנטינה לשומרון דרך תל-אביב

דני דיין גדל בסביבה רווייה באידיאולוגיה לאומית ובפעילות פוליטית. הוא נולד בארגנטינה לפני 52 שנה, שם קיבל חינוך יהודי לאומי-חילוני אינטנסיבי. הוריו היו פעילים בתנועת החירות בבואנוס-איירס. כבר כשהיה בן 5 היה ברור שפניה של המשפחה לעלייה ארצה. במקביל ללימודיו במסגרת מערכת החינוך הממשלתית, הוא נשלח ארבעה ימים בשבוע לבית ספר יהודי, שם למד עברית, תנ"ך והיסטוריה יהודית. כשעלה לארץ עם משפחתו בגיל 15 הוא ידע עברית על בוריה.

לימים הוציא אביו עשרות משירי אצ"ג מתורגמים לספרדית. את ההקדמה לספר כתב ראש עיריית ירושלים, אהוד אולמרט.
בימי כהונתו של יצחק שמיר כראש הממשלה מונה האב לשגריר. בהקשר לכך יש לדני דיין סיפור מרגש: "אבא שלי נולד באוקראינה בשנות העשרים של המאה הקודמת. היו אז הרבה פוגרומים באוקראינה, וכשאבא שלי היה תינוק בן שנה המשפחה ברחה לפולין. בלילה בלי ירח הם הכניסו את אבא שלי לתוך שק, סתמו לו את הפה עם איזה בד כדי שהשומרים לא יפתחו באש כשישמעו את הבכי שלו, והבריחו את הגבול. כשהגיעו לפולין הם פתחו את השק ולא ידעו אם ימצאו ילד חי או חלילה גופה. לימים אבא שלי מונה לשגריר ועבר את הגבול עם דרכון דיפלומטי של מדינת ישראל. הוא אמר לי: תראה איזה שינוי אני עברתי, אבל יותר חשוב - איזה שינוי עם ישראל עבר".

בזכות ההתכוננות הממושכת לקראת העלייה לארץ, ההתעדכנות השוטפת בנעשה כאן והעברית השוטפת שבפיו, הקליטה בארץ לא היתה קשה. המשפחה גרה בתל-אביב, שם למד הנער דני בתיכון. לפני גיוסו לצה"ל הוא עמד בראש מעוז בית"ר בעיר. בין החניכות שם היתה אחת, ציפי לבני.

לדיין יש זכרונות טובים מימי מגוריו בבירת האליטה השמאלנית: "לעיר תל-אביב יש יחסי ציבור גרועים מאוד בקרב חלק מאנשינו, קצת בצדק וקצת שלא בצדק. השמועה שתל-אביב היא גרסה מודרנית של סדום קצת מוגזמת לטעמי. אני טיפוס עירוני, אהבתי לגור בתל-אביב, אבל היה ברור לנו שצריך לעלות לשומרון".

בצה"ל הוא שירת במרכז המחשבים, והשתחרר בדרגת סרן לאחר כמה שנים בקבע. עם הידע והניסיון שצבר בתחום המחשבים פנה להקמת 'אלעד מערכות', חברה תל-אביבית שהגיעה למחזור מכירות של כמאה מיליון ₪ בשנה והעסיקה 400 עובדים. לפני שלוש שנים מכר את חלקו בחברה. מאז הוא משקיע בכמה פרויקטים של היי-טק, ובמקביל מלמד כלכלה במרכז האוניברסיטאי באריאל. כמו בעבר כשהיה מזכ"ל תנועת 'התחיה', גם כהונתו כיו"ר מועצת יש"ע נעשית "בהתנדבות מלאה, כולל הטלפון והאוטו".

זה בגלל שאתה רוצה לכהן בהתנדבות, או שאין תקציב לשכר בשביל היו"ר?

"אני משתדל לא להתפרנס מפעילות ציבורית. מה שאני מאמין בו אני עושה אותו כי אני מאמין בו".

אם היו רוצים לבחור מישהו שמושך משכורת הולמת, היה מאיפה לשלם לו?

"אני מאמין שכן. לא יודע, לא התעמקתי בסוגיה הזאת".