חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 265ראשיהפצה

הכיבוש השקט - בגליון השבוע

בעיר הצפונית נצרת עילית, נמכרים בתי היהודים בזה אחר זה לערבים ונוצרים המציעים תמורתם מחירים מופקעים.
01/11/07, 12:04
יוסף רוסו

שתי ערים יושבות בגליל, סמוכות אחת לשנייה: העיר הישראלית נצרת עילית, ובסמוך אליה העיר הערבית נצֶרֶת. אבל כאן אולי מתחיל הכול. נצרת עילית היא עיר גלילית טיפוסית, עם נוף צפוני, ירוק ופסטורלי. העירייה עובדת לא רע בכלל, כך שגם החזות של העיר יפה מאוד לכל הדעות. אחוז האבטלה בין הנמוכים בארץ (3.3%). קלאסי, לא? ככה בדיוק חושבים גם הערבים מנצרת והסביבה. ובנקודה הזו בדיוק מתחילה הכרוניקה המוכרת כל-כך של הביטוי היפה והנקי, הטומן בתוכו עתיד שלם: 'הערים המעורבות'.

מריה שולטת ברחוב


הבית של ז'אנו מוערך ב-90 אלף דולר. "ההצעות שקיבלתי מערבים לא ירדו מ-110 אלף. והם מוציאים כסף במזומן. כשבאים אלי ערבים, אני אומר להם בפירוש: אין מצב שאני מוכר את הבית שלי לערבי. אז הם עונים לי בלי בושה: 'אתה גזען'. אני אומר להם באופן הכי ברור: 'אני דואג לעתיד של המדינה שלי, ואת החשבון אני נותן לא לכם ולא לאף אחד אחר, רק לבורא עולם'"
יש כל מיני אגדות לגבי מי שצינן לראשונה את האמבטיה והחל למכור את דירתו לערבים. הבית שלפי השמועה נמכר ראשון נמצא ברחוב הגיא – רחוב וילות יוקרתי ומטופח להפליא, בפאתי העיר. אלא שמאז מכירת אותו בית התפתחו העניינים, והיום את פני הנכנסים לרחוב מקדמת מריה ה'קדושה' בכבודה ובעצמה, בפסל שניצב בדמותה בחצר הבית הראשון ברחוב. ואחריו, עד אחרון הבתים, מאויש הרחוב כולו במשפחות ערביות נוצריות.

איך עושים את זה? פשוט, קל וקצת יקר. אבל כסף זה לא העניין. מה שצריך כדי להתחיל הוא, כאמור, היהודי הראשון שימכור את ביתו למשפחה ערבית בבלוק מסוים או בשכונה מסוימת, ואז הדרך סלולה: כי יהודים, כך מתברר – וזה ממש לא משנה אם מדובר בדתיים, חילוניים, ימנים או שמאלניים, ליברלים ושוויוניים –אינם רוצים לגור ליד ערבים.

מהר מאוד מוצע גם הבית של השכן למכירה, אלא שהפעם אם הוא התלבט, אחרי שנה-שנתיים שהשלט 'למכירה' דוהה לאטו על המרפסת, ובלי אף יהודי ליברלי המחפש דירה בסמוך למריה, מגיע לפתח ביתו ערבי-נוצרי, תרבותי לכל הדעות, נראה טוב, לבוש היטב, ובכיסו הרבה מאוד כסף. לא פחות מעשרת אלפים דולר מעל מחירו הריאלי של הבית. נראה אתכם עומדים בזה...

וכך נמכרו להם בנצרת עילית בית אחרי בית, עד שהיום שכונות שלמות ידועות כערביות לכל דבר, ביניהם שכונת הכרמים, רחוב ציפורי, ואזורים רבים בשכונה הדרומית. התושבים עוברים למקומות 'סטריליים', כמו היישובים מורשת, סוללים, שמשית ועוד.

אבל יש גם כאלה, ולא מעטים, שהדולרים שהוצעו להם עשו עבודה הפוכה בדיוק. מיקי ז'אנו החליט לפני כשנתיים למכור את ביתו. "הסיבה העיקרית היתה החינוך של הילדים", הוא מסביר. אבל אחרי שהרגיש על בשרו מה עלול לקרות לעיר מגוריו, החליט לשנות את תכניותיו: "קלטתי שעם כל הכבוד לחינוך, איזה מין חינוך אני אתן לילדים שלי אם אני מפקיר את הארץ?"

הבית של ז'אנו מוערך ב-90 אלף דולר. "ההצעות שקיבלתי מערבים לא ירדו מ-110 אלף. והם מוציאים כסף במזומן. כשבאים אלי ערבים, אני אומר להם בפירוש: אין מצב שאני מוכר את הבית שלי לערבי. אז הם עונים לי בלי בושה: 'אתה גזען'. אני אומר להם באופן הכי ברור: 'אני דואג לעתיד של המדינה שלי, ואת החשבון אני נותן לא לכם ולא לאף אחד אחר, רק לבורא עולם'".

גם שלום (השם המלא שמור במערכת) מנסה כבר קרוב לשבע שנים למכור את ביתו. מדובר בבית ענק ויפהפה, בדיוק מהסוג שבני הדודים מחפשים – 260 מטרים רבועים, מטופחים ושמורים היטב. לאחר ירידת ערך כללית שסבל האזור נעמד הנכס של שלום ב-210 אלף דולרים. שלום מתאר: "הם לא מפסיקים לתת הצעות. אף אחד לא יורד מ-250 אלף דולר, והגיעו אלי גם הצעות של 270 אלף דולר".

איך עומדים בפיתוי?

"יש הלכה. הרב דוד אבוחצירא אמר שהתורה אוסרת למכור בית בארץ לגוי, אז אני לא חושב פעמיים. כסף זה לא הכול בחיים".

להוסיף מעט אור


הרב אליהו ממן: "הבעיה הקשה בעיני היא הנוצרים. זו בעיה תרבותית, ולכן מהותית גדולה הרבה יותר. יש כאן מכה קשה של התבוללות של צעירות יהודיות, בעיקר ממוצא רוסי, שמתחתנות עם ערבים. הכול עניין של זהות. כשאין עם מה להזדהות, כשמשמעות היהדות איננה ברורה, למה שהן ישמרו על עצמן בנושא הזה?"
גם בנצרת עילית, יש לדתיים הלאומיים הרבה מה ללמוד מתנועת חב"ד. חב"ד מטביעה כאן את חותמה החשוב לצביון היהודי בעיר. הקהילה שהם בנו שם מרשימה לכל הדעות: 70 משפחות, בית ספר יסודי המונה כ-300 תלמידים, בית ספר תיכון לבנות 'בית רבקה', המונה כמאה תלמידות, ארבעה גנים ואפילו ישיבה הצליחו להרים שם לפני שלוש שנים. עיקר הפעילות מחוץ לקהילה מתמקדת בדוכנים הידועים של חב"ד, ובמסיבות שבת ברחבי העיר – שבהם משתתפים כ-700 ילדים מדי שבוע.

גם רב העיר, הרב ישעיהו הרצל, בוגר ישיבות חב"ד, בעל הדרת פנים מרשימה, מקבל כל הזמן טלפונים מאזרחים המבקשים להתייעץ, מה עליהם לעשות מבחינה הלכתית כשהם עומדים מול מכירת דירתם לערבים: "מגיעים אלי מקרים מאוד לא פשוטים. אנשים ממתינים לקונה במשך שנים, ולערבי יש תמיד את ה-20 אלף דולר יותר לתת. אני לא מכניס את ראשי עמוק לנושאים הללו, אלא אומר את דבר ההלכה: מה שההלכה אומרת זה מעל הכול – אסור למכור.

"אבל זו סתם בריחה לחשוב שהערבים זו הבעיה. הם בסך הכול מנסים להיכנס איפה שנותנים להם", אומר הרב הרצל. "לא יהיה בכלל צורך להתעסק עם זה אם רק יבואו לכאן אנשים ויוסיפו אור. כשבאים, הבריחה נעצרת באופן טבעי. אני מאמין ורואה כל הזמן איך הדבר שיודע להילחם בחושך הכי טוב הוא רק מעט אור. הוא יודע לעשות את העבודה הכי טוב. אם תהיה כאן קדושה ואור ויהדות, לא תהיה שום בעיה, האמן לי".

על השאלה מאין יש להם כסף, לא הצלחנו למצוא תשובה המניחה את הדעת. להשערה שאולי קיימות קרנות כאלה או אחרת לא הצלחנו למצוא בסיס מעבר לשמועות. אבל כפי הנראה מדובר באנשים מהשכבות החזקות מבחינה כלכלית, שבהתחשב ממצב הצפיפות בנצרת ובמראה המוזנח שלה, מוכנים כנראה לשלם את המחיר הגבוה הזה בתמורה לחיים בעיר ישראלית, מודרנית ומטופחת. מעבר לכך, בחברה הערבית-נוצרית מגורים רב-משפחתיים – מגורים משותפים של כמה משפחות קרובות בבית גדול אחד – מקובלים מאוד, מה שמאפשר השקעה משותפת גדולה יותר.

לאנשי העיר יש הסברים משלהם: "בתקופה שאנחנו עושים צבא", אמר לנו צעיר יהודי, "הם חוסכים כסף. ואני לא מדבר על זה שידוע שהם לא משלמים מסים, ואף אחד לא מנסה לאכוף את זה, אז למה שלא יהיה להם להציע יותר ממה שלי יש?" 

גרעין של משפחה אחת

אבל בעיר נצרת יש גם מי שנלחם בשיניים על הצביון היהודי של העיר. אחת מהמשפחות הבולטות בתחום הזה היא משפחת קריספיל. הרב אופיר ואשתו כינרת גדלו והכירו בנצרת עילית, אבל כמו דתיים-לאומיים רבים, לפני שנים רבות הם הרגישו שאת כובד המשקל שלהם הם שמים לפחות באופן זמני ביהודה ושומרון, וכך מצאה את עצמה משפחת קריספיל בעיר חברון, ומאוחר יותר במעלה חבר, מגדלים את עשרת ילדיהם. אחרי תלאות, התלבטויות ואפילו תחנה אחת בעיר כרמיאל, הם הגיעו חזרה הביתה, לנצרת עילית. ומאז הם, על כל ילדי המשפחה, אינם מפסיקים לפעול בכל יוזמה שנראית להם חשובה בעיר.

"היתה לנו תקווה גדולה, שנצליח לגייס משפחות לבוא ולגור כאן", מתוודה כינרת קריספיל, "אבל זה טפח לנו בפנים בכל פעם מחדש. אני יודעת שלהגיע לכאן לא פשוט, בעיקר מבחינת מקומות חינוך לילדים, ואפילו בדברים הלכאורה קטנים, לדוגמה – בכל העיר אין אפילו פיצה אחת כשרה, עיר של קרוב ל-50 אלף תושבים. יש כאן מקווה טהרה פעיל אחד בודד במשך כל השבוע, ואחד שפותחים רק בערבי שבתות. זה הרי לא ייאמן. כולנו יודעים טוב מאוד כמה מהר זה יכול להשתנות, עם עוד כמה משפחות שאכפת להן יגיעו לכאן. העיר הזאת מחכה להן".

בעזרת המדרשה להעמקת הזהות היהודית, שנמצאת תחת חסותם, ובעזרת בנות השירות שעובדות בה, הם יוזמים ומארגנים אירועי חגים שונים, חוגים, פעילות תשובה. ובשנה האחרונה, כחלק מהבמות של יום העצמאות, עמדה לה בגאווה במה חסידית לריקודים נפרדים.

בכל זאת, עיר עם חברה וחינוך מאוד לא פשוטים, אתם לא מרגישים שזה לשלם מחיר שלא כל אחד מסוגל?
כינרת: "אני לא מנסה לייפות. שילמנו מחיר, הוצאנו את הילדים ממשהו קבוע למקום לא פשוט. אין לי ספק שהם עברו משבר, אבל ברוך ה' זה הסתדר".


כמו נושאים רבים נוספים, גם בנושא היחס לערביי ישראל ולשוויון הזכויות-כביכול שאותו דורש בג"ץ ליישם בכל תחום, הפער בינו לבין הרחוב הישראלי מגיע לעיים לידי אבסורד. הניסוחים המפותלים שבהם בוחרים שלא באשמתם אנשי הציבור, רק כדי לא לומר בפירוש את המילה 'ערבי' ושלא ישמע חלילה שהם רוצים לעודד הגעה של יהודים לעיר, מביכים ממש
מדינת כל נוצרייה


כמו לערים רבות בישראל, גם עבור נצרת עילית היתה העלייה הרוסית אחת המקפצות החשובות מבחינת כמות האוכלוסייה שלה. אלא שכידוע, בעלייה הרוסית לא עלו רק יהודים. אומדנים זהירים מדברים על כ-50 אחוזים של גויים, ומתוכם באופן טבעי יש כמובן נוצרים רבים. ובעיר שבה העזיבה של היהודים הולכת וגדלה, הולך הצביון הנוצרי-רוסי ותופס את הריק שנוצר.

יום אחד גילתה משפחת קריספיל, ממש בסלון ביתה, איש מיסיון: "האדם הזה נראה דתי לכל דבר, אשתו אפילו עם כיסוי ראש", מתאר דוד קריספיל, הבן הבכור. "במשך תקופה ארוכה הוא ואשתו היו אוכלים אצלנו בשבתות, וקירבנו אותם כמו שאנחנו משתדלים לעשות עם כל מי שמגיע אלינו".

החשד הראשון שמשהו לא בסדר היה כשחבר חב"דניק אמר להם שלפי מה שהוא יודע, הבחור הזה מקורב למיסיון וכדאי לשים אליו לב. הסיפור התאמת סופית כשהתגלה שכחלק מחלוקת המזון לנזקקים שעליה אחראים בין היתר משפחת קריספיל, התנדב הבחור 'לעזור' לאחת הנשים הנזקקות, שרצתה לברך ברכת הגומל. ידידנו התנדב להסיע אותה לווילה בעיר עפולה, שם היא מצאה את עצמה בפולחן נוצרי שזעזע אותה קשות.

ידיעה נוספת שפורסמה בעיתונות המקומית, שאף אחד מהגורמים בעיר אינו אוהב להתייחס אליה בפירוט – החל מרב העיר וכלה בחברי המועצה – היתה על כך שהתושבים הנוצרים הגישו בקשה להקים כמה כנסיות בעיר. אנחנו לא מצאנו לבקשה הזו תיעוד באף גורם רשמי. "אני לא מכיר פרטים על הסוגיה הזו", אומר הרב הרצל, רב העיר, "אבל אני לא מתפלא. יש למדינה בעיה של איבוד זהות. אם מדינת ישראל היא מדינת כל אזרחיה, צריך לדעת שזה בדיוק מה שהולך לקרות, אבל אם מדינת ישראל הולכת על-פי מה שכתוב ביסוד המדינה, במגילת העצמאות, שזו מדינה יהודית, אז הממשלה צריכה להחליט היכן זה בא לידי ביטוי".

בעקבות הרב שפירא זצ"ל

כל המצב הנורא הזה לא מצליח לשנות לרב אליהו ממן את החזון שלשמו הוא הגיע לעיר. בצוואת הרב שפירא זצ"ל הוא ושני חבריו הגיעו לעיר, במטרה אחת בלבד: ללמוד תורה ולהקים 'כולל' בעיר. "לי ברור שהמקום הזה יפרח רוחנית, וממילא גם לאומית, אם נעשה את מה שצריך".

הרב ממן נולד בעיר גם הוא, ואף כשעזב אותה ללימודיו בישיבת מרכז הרב, ידע שהוא יחזור לעירו במוקדם או במאוחר. הרב ממן (26), אב לארבעה, 'נחת' בעיר לפני כשלוש שנים, בלי לדעת ממה הוא וחבריו יתפרנסו, והיכן ילמדו. ראש העיר, מועמד מטעם 'קדימה', קידם את פניהם בהרבה יותר מברכה, והקצה להם מבנה מרשים להתחיל לפעול בו.

במשימת הכולל הם עדיין לא הצליחו לעמוד, אבל מתיאורים של כמה מתושבי העיר, חבורת האברכים-רבנים הללו מפרפרת בכל העיר. הם עושים חוגי בית, הקימו קבוצה מרשימה של לומדי דף יומי בין מנחה לערבית. אחד הדברים היותר מרשימים שהם מוציאים תחת ידם הוא שיעור לנוער החילוני בעיר, שאליו מגיעים עשרים חבר'ה שלפחות לפי מראם החיצוני קשה היה לדמיין אותם מגיעים לשיעור שכזה. בכל יום רביעי הם מקבלים תזכורת לסלולרי, ובערב מתאספים כולם ללימוד תורה כפשוטו.

"אין שום פלא שהמקום נראה כפי שהוא נראה", אומר הרב ממן. "מדובר במקום יפהפה מבחינת הכלי, אבל לצערי, נצרת עילית היא כיום שממה רוחנית. זה ברור וידוע בכל מקום: אם מרימים מקום תורה, זה עושה את ההבדל". בינתיים את תכנית הכולל הם החליפו בלא פחות מישיבה שתקום בעזרת ה' בשנה הבאה, אשר תיקרא 'תורת אברהם', ע"ש הרב שפירא זצ"ל.

הרב ממן יודע טוב מאוד לפני איזו משימה הוא עומד: "העזיבה היהודית בעיר גדולה מאוד. גבאי בית הכנסת סיפר לי שבשנה האחרונה תשעה זוגות עשו שבת חתן בבית הכנסת שלו, מתוכם רק שני זוגות נשארו בעיר, ושניהן רק לשנה הראשונה. לציבור שלנו יש הזדמנות להקים כאן אימפריה, לעשות כאן דברים מדהימים".

כמו רבים, גם הוא מצביע על מוסדות החינוך כמפתח חשוב להבאת משפחות: "בהתחלה זה אכן לא ישתלם, כי לא יהיו מספיק תלמידים, אבל אחר-כך אני בטוח שזו תהיה קרקע חשובה לזוגות, להיות רגועים לפחות בתחום החינוך. חיפשנו שלוש שנים אברכים, וזו הבעיה המרכזית, שבגללה זוגות מבטלים את ההחלטה להגיע".

אבל את הבעיה המרכזית רואה הרב ממן לאו דווקא בערבים המשתלטים על העיר: "הבעיה הקשה בעיני היא הנוצרים. זו בעיה תרבותית, ולכן מהותית גדולה הרבה יותר. מובן שהכול קשור אחד בשני, ובסוף יש כאן מכה קשה של התבוללות של צעירות יהודיות, בעיקר ממוצא רוסי, שמתחתנות עם ערבים. זה קרה גם עם כמה נערות ממוצע מרוקאי, אבל בעיקר אצל רוסיות. הכול עניין של זהות. כשאין עם מה להזדהות, כשמשמעות היהדות איננה ברורה, למה שהן ישמרו על עצמן בנושא הזה? ולא מדובר באוכלוסייה שהיא 'אנטי', ההיפך. אם רק אומרים ונותנים דוגמה שיש משהו אחר, הכול יראה אחרת". 


הרב שמואל אליהו: "בכמה מחקרים שהתפרסמו לאחרונה, למעלה מ-40 אחוזים מערביי ישראל אינם מרגישים כאן טוב, והתפקיד שלנו הוא למנף את זה ולהשקיע בהגירה. אבל בכל מה שקשור בהגירה, אם תשאל ברחוב הישראלי מה אומרים על פתרון ההגירה, אנשים יאמרו: הלוואי. אבל אם אתה מדבר על כך בגלוי, פתאום אתה מחוץ לדיון הציבורי"
שיחה בקודים


המוקש שהניח בג"ץ בדרכו של כל מי שרק יעז להתקרב לנושא יישוב הערבים בערים היהודיות הוא פשוט ויעיל: גזענות. כמו נושאים רבים נוספים, גם בנושא היחס לערביי ישראל ולשוויון הזכויות-כביכול שאותו דורש בג"ץ ליישם בכל תחום, הפער בינו לבין הרחוב הישראלי מגיע לעיים לידי אבסורד. הניסוחים המפותלים שבהם בוחרים שלא באשמתם אנשי הציבור, רק כדי לא לומר בפירוש את המילה  'ערבי' ושלא ישמע חלילה שהם רוצים לעודד הגעה של יהודים לעיר, מביכים ממש.

דוגמה מובהקת לכך, היתה השיחה עם מקורבי ראש העירייה, מר מנחם אריאב. ראשית, מאז שציינו את הנושא שעליו בכוונתנו לשוחח עם ראש העירייה, לא עזבה אותנו התחושה שמנסים להתחמק מאיתנו, רק כדי לא להעמיד את ראש העירייה בשיחה חזיתית בנושא.

אך עוד לפני הדברים, חשוב לציין שכמעט כל הגורמים שאיתם שוחחנו הרבה יותר ממרוצים מתפקודו של ראש העירייה, ואולי יכולים להעיד על כך יותר מכל 31 שנות כהונתו הרצופה בתפקיד. ראש עיריית נצרת עילית יצא בלא מעט יוזמות כדי לנסות ולעודד הגעת יהודים לעיר, כמו לאחרונה בניית שכונה לאנשי קבע, ניסיונות לקלוט בעירו את מגורשי גוש קטיף ועוד.
שימו לב כיצד נאלץ נציג העירייה 'לברוח כמו מאש' מהמילים הגזעניות כביכול: יהודי, ערבי.

האם יש לראש העיר עניין לשמר את הצביון היהודי של העיר?

"העיר הזו הוקמה על בסיס החזון הציוני של מדינת ישראל. ודאי".

כיום ישנה סכנה דמוגרפית לחזון הזה בנצרת עילית?

"מי שמסתכל בתמונה ברמת המקרו, יראה שזו תופעה שמאפיינת את כל האזור, עיר הסמוכה לכפרים, תושבי הכפרים קונים בתים בעיר. זה משהו טבעי, שאין מה להיות מודאגים ממנו".

אבל המומנטום הדמוגרפי, לפי נתוני הלמ"ס, מראה שזו אכן בעיה? 

"המומנטום הפוליטי של כל מיני גורמים הוא לנסות ליצור תחושה כאילו מטרת ראש העירייה היא שרק ערבים יגיעו לכאן, וזה רחוק מהמציאות. באופן כללי, ראש העיר פועל בכל מיני דרכים כדי להגדיל את האוכלוסייה בעיר, ואכן הקליטה בעיר גרמה להכפלת האוכלוסייה בעיר".

הכוונה להגדלת האוכלוסייה היהודית, נכון?

"אתה צריך להבין שזה לא התחום של ראש עירייה, הנושאים הללו הם להחלטות ממשלה. אנחנו כעובדי ציבור לא יכולים לומר כל דבר... אבל אנחנו לא מסתירים שאנחנו בהחלט חושבים שהגיע הזמן שהמדינה תיתן לנושא הזה פתרונות יצירתיים. לדוגמה, אנחנו מצפים מהממשלה תציע הטבות לאוכלוסייה צעירה שתגיע לעיר".

אוכלוסייה יהודית...

"זה אתה אמרת. הממשלה יכולה להחליט לתת לבוגרי צבא הטבות – הנחות במס הכנסה כמו אלה שזוכים להן תושבי קריית שמונה – קרוב ל-30 אחוז. צריך להציע לזוגות בוגרי צבא קרקעות חינם, ויש עוד המון רעיונות יצירתיים. באותה דרך הפכה יקנעם מעיירה נכשלת לעיר פורחת. הכול עניין של סדר עדיפות לאומי. את זה ראש העיר אינו יכול לעשות. העיר הזו ידועה במראה המטופח שלה, גם מבחינת חינוך – רק לאחרונה זכתה במקום הראשון בציוני הבגרות בחמש יחידות במתמטיקה. יש כאן אחוז אבטלה בין הנמוכים בארץ – 3.3 אחוזים. העיר הזו בתנופה – רק תגיעו. ואתם, הציבור הדתי-לאומי, הרבה יותר מרצויים כאן – בזמן ההתנתקות ראש העיר פנה לרב טל, ראש ישיבת תורת החיים, וניסה לשכנע אותו להגיע לעיר ביחד עם תלמידיו. הוא הבטיח כמובן שיעשה הכול כדי לקלוט אותם כאן בצורה הטובה ביותר. לבסוף הם משיקוליהם החליטו להשתקע ביד בנימין..."

לא מתיפייף


"זו סתם בריחה לחשוב שהערבים זו הבעיה. הם בסך הכול מנסים להיכנס איפה שנותנים להם", אומר הרב הרצל. "לא יהיה בכלל צורך להתעסק עם זה אם רק יבואו לכאן אנשים ויוסיפו אור. כשבאים, הבריחה נעצרת באופן טבעי. אני מאמין ורואה כל הזמן איך הדבר שיודע להילחם בחושך הכי טוב הוא רק מעט אור. אם תהיה כאן קדושה ואור ויהדות, לא תהיה שום בעיה"
אבל יש גם מי שממש לא עושה חשבון, ואומר את הדברים בצורה ברורה, אלא שהוא משלם על כך מחיר לא קטן. בשבוע הקרוב הרב שמואל אליהו, רב העיר צפת, יעמוד בפני בג"ץ בדיוק על הסוגיה הזו. הרב שמואל אליהו פרסם בעבר פסק לתושבי עירו, שלפי ההלכה אין למכור בית לגויים בארץ ישראל. 'התנועה ליהדות מתקדמת בישראל', המזוהה עם תנועות רפורמיות, הגישה נגדו תביעה פלילית בבית המשפט המחוזי בנצרת עילית. בית המשפט זיכה אותו, אבל הם כמובן לא התייאשו והגישו ערעור לבג"ץ.

"העניין פשוט מאוד", אומר הרב שמואל אליהו, "כמעט אף אחד אינו מתווכח על כך שהערבוב בין האוכלוסיות הוא סכנה. רעיון גדר הפרדה נולד בדיוק על רקע זה. אלא שאם פעם חשבו שהאיבה הזו קיימת רק אצל הפלשתינים, ואצל מי שמכונה 'ערביי ארץ ישראל' זה אינו קיים, היום, אחרי עשרות שנים שבהם ראינו בעשרות הזדמנויות שותפות של ערביי ארץ ישראל בפעילות טרור – פעילות של ח"כ עזמי בשארה ועוד המון דוגמאות – אנחנו אמורים ללמוד שהמצב אינו כך.

"אנחנו צריך לומר בפירוש את מה שהם כבר מזמן לא מתביישים בו: הם שייכים ללאום אויב, ובשעת מבחן הם יהיו כמו שכולנו ראינו כבר, בצד השני. הם אינם מסכימים לשירות לאומי בדיוק מהסיבה הזו, כי הם מדגישים שאנחנו לא מאותו לאום. אלא שאנחנו אוהבים לשגות באשליות. אשליות של מלחמת יום כיפורים, מלחמת לבנון, התנתקות, התעצמות החמאס. אנחנו אוהבים לשגות באשליות. כל הנתונים אומרים שככל שהרמה הכלכלית שלהם עולה הם יותר אויבים. אבל אנחנו נמשיך להתעקש שאם רק נוציא אותם מהבוץ הכלכלי ונבנה להם מדינה – הם יעזבו אותנו. אנחנו מאוד רוצים להאמין בזה, אבל המציאות מראה בדיוק הפוך. זה שהם שייכים לעם אויב אינו אומר שבשלב זה צריך להילחם בהם, אבל חייבים להיות מודעים לכך ולדעת שיש לזה משמעויות".

מה הרב מציע לעשות בנושא הזה? 

"ברמה הלאומית, באופן כללי זה מחייב אותנו לחשוב לעומק. אבל הפתרון מונח לפתחנו: בכל המחקרים שהם פרסמו לאחרונה, יוצא שלמעלה מ-40 אחוזים מערביי ארץ ישראל אינם מרגישים כאן טוב, והתפקיד שלנו הוא למנף את זה ולהשקיע בהגירה. אבל בכל מה שקשור בהגירה, תראה דבר מעניין בחברה הישראלית – אם תשאל ברחוב הישראלי מה אומרים על פתרון ההגירה, ותראה תמונה ברורה מאוד. אנשים יאמרו: הלוואי. אבל אם אתה מדבר על כך בגלוי, פתאום אתה מחוץ לדיון הציבורי. עלינו להכניס את הפתרון הזה חזרה לדיון הישראלי.

"כשמדברים על שוויון, מישהו חולם לעשות זאת בשירות צבאי? בבודקים ביטחוניים? הכול צביעות. ברור לכולם שאם נתייחס אליהם בשיווין זכויות הלכה המדינה היהודית, ויש כאלה שזה אכן חלום חייהם. כשבעבר הקימו יישובים עבריים, דיברו על עבודה עברית בגאון, גאלו קרקעות מידי ערבים – מישהו דיבר על גזענות? רק כך אפשר היה להקים מדינה, ורק כך נוכל להמשיך להתקיים. הפתרון האמיתי הוא לעודד את ההגירה שלהם. זהו גם פתרון אמיתי לטרור. כמו שהביאו לכאן 50 אלף טרוריסטים בהסכמי אוסלו באזלת יד, אפשר וצריך, אחרי שהבנו שזו טעות, להחזיר אותם.