בשבע 266: אוהדי בית"ר צודקים

את אירועי הזיכרון לרבין, שהפכו למוקד שיטנה והסתה, יש לצמצם לתאריך העברי הקבוע בחוק בלבד.

עמנואל שילה , כ"ז בחשון תשס"ח

 


1.  הם הוכיחו טעם רע במיוחד כאשר פצחו בשריקות בוז - כי בעת דקת הדומיה לזכר רבין צריך היה לנשוך שפתיים ולשתוק.

הם עברו כל גבול בשירי התהילה שלהם ליגאל עמיר - אבל בכך אין כל חדש. השירים הנתעבים האלה, כמו הרבה שירים מבחילים אחרים בגנות השופטים או הקבוצה היריבה, שגורים כבר זמן רב בפיהם של אוהדי האלופה. גם לאוהדי קבוצות אחרות יש שירי ביבים משלהם.

אבל בדבר אחד הם צודקים לגמרי, וצודק פטרונם ארקדי גאידמק: לא היה מקום לאותה דקת דומיה לזכר רבין בפתחו של משחק כדורגל, שלרוע המזל נפל דווקא ברביעי בנובמבר. והגיע הזמן כבר לומר את זה, כי נמאס, פשוט נמאס. כי השנה הם פשוט עברו כל גבול ואי אפשר לשתוק יותר.

2.  רק לפני שבועיים כתבתי כאן שמוטב לזנוח את יום השנה העברי ולקבוע את יום הזיכרון לרבין ברביעי לנובמבר - התאריך הלועזי, שאותו מעדיפים לציין מקורבי הנרצח. אני חוזר בי. ראש הממשלה יצחק רבין היה אדם שנוי במחלוקת קשה, שהוביל מדיניות מקוממת ואסונית אשר המיטה אסון על רבבות בני אדם. כוונתו אולי היתה טובה, אבל מעשיו היו נוראים.

את כל זה צריך לשים בצד ליום אחד, ולהתאחד כולנו בזעזוע המשותף כנגד הניסיון להכריע באמצעות רצח מחלוקות פוליטיות, קשות ככל שתהיינה.

אבל רק יום אחד בשנה. לא יומיים, ובוודאי שלא שבועיים שבין התאריך העברי לתאריך הלועזי. והיום האחד הזה יהיה יום השנה העברי, כי זה מה שנקבע בחוקי מדינת ישראל, ומשום שאסור להשאיר את קביעת אופיו של היום בידי מי שצערם, זעמם ותאוות הנקם שלהם מעבירים אותם על דעתם, ואפילו לא את קביעת התאריך. לטעמי לפחות, החל משנה הבאה הרביעי בנובמבר הוא עניינם הפרטי של מי שמוצאים לנכון לציין אותו. כל ניסיון לכפות על הציבור את היום הזה, או להשתמש לצרכו במשאבי המדינה וסמליה, ראוי שייתקל במחאה - גם אם לא קולנית וצורמנית כמו זו של אותם אוהדים חסרי נימוס.

3.  אילו השכילו מארגני עצרות הזיכרון למיניהם לתת להן אופי נכון, מתקן ומאחד, כזה שבאמת ימנע את הרצח הבא, אולי היה אפשר להסכים למתכונת של ימי אבל רבים. אבל הם אפילו לא מנסים. הם מנצלים את האיפוק שגזרו על עצמם כל מי שלא חושבים כמותם, ומשתמשים בבמות ממלכתיות ובתקציבים של כולנו כדי להסית, לפלג ולהשניא. כבר שבועיים שהם לא מפסיקים לעשות הון פוליטי לדעותיהם במסע תעמולה שקרי ודורסני, שמשלב יסודות סטליניסטיים ומקארתיסטיים.

הם משכנעים את עצמם שהדרך למניעת הרצח הבא עוברת דרך השפלת המחנה היריב ודיכוי חופש הביטוי שלו, ועומדים נדהמים כאשר רשויות המשפט וגורמים בעלי מחויבות אמיתית לדמוקרטיה וזכויות אדם לא ממהרים להתיישר לפי התכתיב שלהם. הם לא מבינים איך בתי המשפט לא ממהרים להכניס לכלא את כל "המפגינים, מדביקי הסטיקרים ומחזיקי השלטים", שאל כולם הופנתה אצבע מאשימה בעצרת של שוחרי הדמוקרטיה והשלום.

4.  הם יודעים היטב שמלבד חגי עמיר, כל פושע אחר שהורשע באותן עבירות כבר היה מזמן מחוץ לכלא. הם יודעים היטב שמכל הרוצחים הנתעבים ביותר, רק יגאל עמיר מוחזק כבר 12 שנה בבידוד שעלול להוציא אדם מדעתו, מתוך גישה נקמנית שהשב"ס מוכיח ביחסו אליו לאורך כל הדרך, וללא הצדקה עניינית. אבל את עדת נוקמי דם רבין זה לא מספק.

בבית משפט השדה של השיח הסמולני, יגאל עמיר כבר היה אמור מזמן להיות מחוסל, ולא משנה מה אומר החוק. הוא צריך להגיד תודה שהוא חי. לא ברור למה נותנים לו לאכול ולשתות. אז שיתנו לו להינשא, להוליד, למול את בנו?!

השתגעתם?! גם לברגותי ולסמיר קונטר נותנים? מה אתם משווים בכלל! וכשהמציאות המשפטית טופחת על פניהם שוב ושוב, במקום להבין סוף סוף את טעותם וצביעותם, הם פתאום מדברים על בתי המשפט כמו שרגילים לדבר אנשי הימין, למודי האכזבות החוזרות ונשנות מהחלטותיהם של עוטי הגלימות השחורות.

רק אתמול יצא יובל רבין הצעיר מגדר מה שאביו כינה "נפולת של נמושות" וכבר הוא כאן, מטיף בשער, נואם בכיכר בשידור חי בכל הערוצים, ובנוכחות נשיא המדינה מטיל רפש בפרקליטות, ביועץ המשפטי ובבג"ץ - הפרות הממלכתיות הקדושות שמחנהו הפוליטי חייב להן את מרבית הצלחותיו. וכל כלי התקשורת מפרסמים את דבריו בהבלטה רבה, כמתנבא מפי הגבורה.

5.  גם התקשורת איבדה לחלוטין את שפיותה בעקבות הולדת היורש לבית עמיר.

הפובליציסט הבכיר של 'הארץ', יואל מרקוס, טען ברצינות שיגאל ולריסה סידרו בכוונה את תאריך הברית של בנם: "בימים אלה, כשניתן לקבוע לא רק את היום אלא את שעת הלידה, אין ספק שעמיר ואשתו קבעו את המועד מראש".

נחום ברנע הביא ראיות מוצקות שניתן היה להעביר את הברית מהתאריך הלועזי הטעון למועד אחר: "כפי שיודעת כל אם עבריה, הכניסה לבריתו של אברהם אבינו לא חייבת להיערך ביום השמיני", פסק הרב הידוע, שלדעתו העיתוי של היום השמיני הוא "בגדר המלצה בלבד".

גם הרך הנולד והחף-מפשע הוא יעד לגיטימי לתשפוכת שנאה בלתי מרוסנת. "ילד עם אות קין" היתה הכותרת במעריב ביום הלידה, ואילו דעתו השפויה של יו"ר המועצה לשלום הילד כי "לא על גב הילד צריך לנהל מלחמות, התינוק הזה לא עשה לאיש רע" נדחקה לעמוד פנימי.

הכותרת הראשית של 'ידיעות' ביום שישי האחרון כאילו נוסחה במטה שארגן את הפגנת השמאל במוצ"ש: "מחר בכיכר רבין – ברית נגד הרוצח". לידיעה בעמוד הפנימי ניתנה ככותרת קריאת הקרב "ניפגש בכיכר".

ההיסחפות הזאת מזמינה כמובן תגובות מקוממות כמו זו של אוהדי בית"ר, שאחריהן ניתן לצאת בסיבוב הזדעזעות נוסף. הגדיל לעשות מדור הספורט של 'ידיעות', שוב 'ידיעות', שפרסם בהבלטה את תמונותיהם של כל הפוליטיקאים הידועים כאוהדי בית"ר, בתביעה נחרצת שלא יסתפקו בגינוי אלא יודיעו כאן ועכשיו על ניתוק כל קשר עם הקבוצה.

6.  לא נסלח לסמולנים על שגרמו לנו לצאת להגנתו של יגאל עמיר, האיש שגרם נזק רב כל כך לציבור הדתי, לעם ישראל ולארץ ישראל. מה הם היו עושים בלעדיו, ואיך היו ממלאים את הכיכר אלמלא לידת בנו?