בשבע 266: ואף מילה על אנאפוליס

אם חשבתם שתושבי בנימין הולכים לבחור את ראש המועצה שינהל עבורם את המאבק נגד ההתכנסות, אז כנראה טעיתם.

עפרה לקס , כ"ז בחשון תשס"ח

בדיוק יום למחרת ועידת אנאפוליס, שאמורה להתחיל מהלך חדש של חיסול ההתיישבות ביו"ש, יתקיימו הבחירות לראשות המועצה האזורית בנימין. שנתיים ורבע אחרי עקירת גוש קטיף, ובימים שבהם חרב העקירה שוב מונפת מעל המאחזים, ניתן היה לצפות למערכת בחירות אידיאולוגית: עמונה מול עצמונה, התחברות נגד התבצרות, שרשראות מול שלשלאות ודימויים נוספים כיד הדמיון.


מינץ רואה לנגד עיניו שתי מטרות: האחת תעסוקתית-כלכלית לתושבי המועצה, והשנייה תודעתית: "הדגם שלי היא עיר דוד. היום אף אחד לא מפחד להסתובב שם. חבל שבבנימין לא נתנו עד יום את הדעת על תיירות. לא השכלנו להפוך את בנימין לארץ התנ"ך – אבל זו ארץ האבות שלנו, יש לאזור הזה פוטנציאל תיירותי ענק"
למרבה ההפתעה, 40 אלף תושבי בנימין אינם מחפשים ראש מועצה שיארגן להם שקי חול או הפגנות ענק. בחוגי הבית הם שואלים את המועמדים איך הם מתכוונים לפתור את בעיות התאורה והגינון,  איך יפתחו את תרבות הפנאי ביישובים וכיצד הם מתכוונים להתגבר על בעיות במערך ההסעות. מלחמה על הבית או יום פקודה אינם קיימים באג'נדה של התושבים – וזו גם הסיבה שחומרי ההסברה של המועמדים נשארים ברמת פינוי האשפה ואינם מגיעים לפינוי הבית. 

על הכיסא הרחב שמשאיר אחריו פנחס ולרשטיין בתום 28 שנות כהונה מתמודדים שניים. עדי מינץ, לשעבר מנכ"ל מועצת יש"ע, ואבי רואה, סגן ראש המועצה בחמש השנים האחרונות. שניהם בשנות ה-50 לחייהם, מהנדסים בהכשרתם וצפוניים במקור. כל אחד מהם מביא רקורד עשיר של עשייה ותכנית מפורטת לעתיד. אגב, במבט מעמיק ניתן להבחין שהשניים שרטטו, כל אחד בנפרד, מטרות דומות מאוד. הם מדברים על שדרוג המועצה מרמה חובבנית לרמה מקצוענית, ועל מתן מענה לבעיות מקומיות של התושבים. הדרך להשגת היעדים שונה.

ניסיון לצעידה משותפת? היתה מחשבה כזו, ולא הבשילה. בעתיד יהיה שיתוף פעולה? הם אינם פוסלים. בשורות הבאות הם נדרשים בין היתר לסוגיות שעליהן הם לא נשאלו: ראשות המועצה בימים מעוננים, וגם למה לדעתם התושבים לא מתעסקים בזה.

יוצרים סטנדרטים ניהוליים

עדי מינץ, תושב דולב, מחזיק בקורות החיים שלו רקע ניהולי רחב, בין השאר כמנהל פרויקטים בכיר של חברת 'תדיראן'. "עסקתי בפרויקטים בהיקפים של 30-40 מיליון דולר, ניהלתי מאות אנשים בצורה מקצועית", הוא מעיד.

לדידו של מינץ, ידע וניסיון בניהול הם מהכישורים המרכזיים הנדרשים לתפקיד ראש מועצת בנימין, שהנה אחת המועצות הגדולות בארץ: "המועצה קמה בערך לפני 28 שנים, כשהיא חולשת על כ-10 יישובים, 50 משפחות בכל אחד. אז לא היו לה סטנדרטים ניהוליים. היום, למרות שמדובר ב-40 אלף תושבים, פרישה גיאוגרפית גדלה ו-40 יישובים, כולל מאחזים – הסטנדרטים האלה עדיין לא קיימים. חייבים לטפל בדברים בכלים מקצועיים, מה שיביא איכות חיים".

מינץ מדבר על דברים שכל בורגני חווה אותם ביומיום. "לדוגמה, מוקד 106 לא קיים היום. אם מתקלקל פנס תאורה ביישוב כמו אדם, שהוא יישוב ענק, הם צריכים להתחיל לחפש את המזכיר. אני מתכוון לייסד מוקד 106, שיאסוף את התלונה מהתושב וייתן לו מענה מידי על תלונתו.

"צריך לאמץ ראייה ארוכת טווח. צריך לבנות תכניות פיתוח לכל יישוב כמה שנים קדימה, ולראות איך אתה מממש אותן. גם במציאות של הגלים הסוערים שבה אנחנו נמצאים היום, אם אתה לא חותר קדימה – הספינה תטבע. צריך להכניס לתודעת התושבים ואנשי המועצה שחותרים קדימה, לקראת מימוש המטרות. אם לא, נקבל סטגנציה, וזה גרוע".

התכנית של מינץ מדברת על חלוקת מיליון הדונמים שעליהם מתפרשת המועצה לארבע מנהלות אזוריות. ראש המועצה יאציל למנהלות סמכויות, כך שאת חלק מהסוגיות הן ינהלו מול היישובים. מעבר לכך, המנהלות יביאו את דבר המועצה אל השטח, ויעלו את התחושות והדרישות של השטח למעלה, אל המועצה.

אתה מביא איתך ניסיון ניהולי, אבל איך תתמודד עם החיבור לשטח של אבי רואה?

"אבי אמנם מכיר את הנפשות הפועלות, אבל הן מתחלפות, ודבר שני – אני מביא איתי סטנדרטים ניהוליים. אבי לא התעסק בניהול. הוא עבד בתעשייה האווירית וליווה יישובים ב'אמנה', אבל לא ניהל אנשים".

למרות האמור, מינץ מבין היטב שרואה מביא איתו למרוץ היכרות רבה עם האנשים בשטח והתמצאות בבעיותיהם של היישובים. לשם כך הוא הציע בהתחלה לרואה להיות סגנו, ומשזה סירב, הוא פנה לדובי אודסר, ממקימי היישוב עלי: "הוא איש עם המון ניסיון מוניציפלי והיכרות עם המערכות המונציפליות, וזה מחזק את הפן של השטח". לאחר קיום השיחה עם מינץ נודע כי הוא גם מתכוון לצרף אליו את אדמונד חסין, תושב חשמונאים ויו"ר 'הציונות הדתית'.

להחזיר את בנימין לישראל


עדי מינץ: "מצד אחד מדובר בסוג של עייפות. קיבלנו מכה קשה לפני שנתיים. אנשים פחדו אז לבנות ארון קיר, ולא היה מי שירים את הרוח. לא היתה אמירה ציבורית שהולכים קדימה. מעבר לזה, אנשים רוצים להרגיש שהם חיים בצורה נורמלית, וגם זה חלק מהמאבק. אסור להקל בזה ראש. חיים נורמליים הם חלק מהעניין"
מינץ מסביר שהוא הגדיר לעצמו כמטרת על להפוך את בנימין לחלק ממדינת ישראל. בתוך המטרה הזו נמצאים יעדים כמו פיתוח אזורי תעשייה, שיביאו עובדים לאזור, שיפור איכות החיים, שיביא להתפתחות היישובים והמשכיות של הדור הבא ועיסוק מקיף בפיתוח תיירות.

כחבר בעמותת אלע"ד שנים רבות, הוא בהחלט חושב שאפשר להפוך את פנינות הטבע שבבנימין למקומות מתוירים. מינץ רואה לנגד עיניו שתי מטרות: האחת תעסוקתית-כלכלית לתושבי המועצה, והשנייה תודעתית: "הדגם שלי היא עיר דוד. בעבר קראו לה סילוואן, והיום זה מושג שאת כבר לא שומעת. היום אף אחד לא מפחד להסתובב שם. חבל שבבנימין לא נתנו עד יום את הדעת על תיירות. סיירתי עם בנימין נתניהו בתל שילה, מקום שבמשך שס"ט שנה היה מרכז ההוויה הישראלית. האתר מלא בקוצים ואיננו מפותח תיירותית, ואני מתבייש בזה. לא השכלנו להפוך את בנימין לארץ התנ"ך – אבל זו ארץ האבות שלנו, יש לאזור הזה פוטנציאל תיירותי ענק".

מינץ מזכיר את הסיורים שמקיים עוזי לנדאו, ביו"ש אבל מחדד שהוא מתכוון לרמת מודעות אחרת: "הוא לוקח אותם למקומות גבוהים ביהודה ובבנימין ומראה להם את תל אביב ואת גוש דן. אני לא רוצה להראות מכאן את ארץ ישראל, כלומר גוש דן. אני רוצה שאנשים יפנימו שכאן, בבנימין, זו ארץ ישראל".

להקדים רפואה לעקירה

אתה מדבר על פיתוח ובנייה, אבל הממשלה הכניסה את תקציבי יו"ש להקפאה עמוקה. 

"כל השנים היו גזרות, אבל היו גם מבצעי מכפיל מוצלחים, ואת זה אנשים שכחו. חייבים להכין תכניות עבודה ולהתקדם קדימה. במשרדי הממשלה תמיד יש ביילינים שמונעים משנאה, אבל יש גם כאלה שקורצים ונותנים להתקדם הלאה".

בתכניות שאתה מתווה ניכרת המודעות שלך למעמד הלא פשוט שבו נמצאת היום המועצה מבחינת השלטון במדינת ישראל. אבל נראה שאת התושבים הדברים האלה לא כל-כך מעניינים במערכת הבחירות הזאת. איך אתה מסביר את זה?
תשובתו של מינץ לשאלה הזו היא הרמז הראשון והיחיד כמעט בכל מהלך השיחה לכך שמדובר במרוץ פוליטי: "יש מי שחושב שלא יוכל לעמוד בכל נושא המאבק על העקירה, ולכן הוא מסיט את הדיון לפן המוניציפלי".

קשה למועמד לקבוע אג'נדה. בחוגי הבית התושבים הם אלה ששואלים.

"מצד אחד מדובר בסוג של עייפות. קיבלנו מכה קשה לפני שנתיים. אנשים פחדו אז לבנות ארון קיר, ולא היה מי שירים את הרוח. לא היתה אמירה ציבורית שהולכים קדימה.

"מעבר לזה, אנשים רוצים להרגיש שהם חיים בצורה נורמלית, וגם זה חלק מהמאבק. אסור להקל בזה ראש. חיים נורמליים הם חלק מהעניין. כל זה צריך להיות מלווה ברוח גדולה ובהבנה שאנחנו חלק מתהליך שיבת ציון. אלו שתי רגליים שאסור לשכוח אף אחת מהן".

מה אתה מתכוון לעשות ביום פקודה, אם וכאשר הוא יגיע?

"התפקיד המרכזי הוא למנוע הגעה למצב שבו יש תכנית עקירה, ולכן המאבק מתחיל הרבה לפני. אני שותף היום למועצת יש"ע המתחדשת. אני אמנם לא מתכוון להיות ראש או סגן בשנים הקרובות, אבל אני חבר במזכירות המצומצמת. במסגרת הזאת אהיה שותף ואתמוך במועצת יש"ע, אבל לא אוביל. האמירה שלי תהיה משמעותית, כי אני מתכוון לעמוד בראשות המועצה הגדולה ביש"ע".

כמי שהיה בין החייטים המרכזיים של מועצת יש"ע המתחדשת, מקווה מינץ שהמועצה תיתן גב ציבורי רחב למאבק גם בפני הרשויות. לדידו, מדובר בגוף שבו חברים אנשים מכל קצוות הקשת, גוף שמגלה הנהגה והוא נחשב כבעל מעמד גם בפני משרד הביטחון. 

"בנוסף, ובלי קשר למועצת יש"ע, כראש מועצה אוביל את המאבק על יישובי המעוצה שיהיו בהנהגתי", מוסיף מינץ. איך? הוא לא יורד לפרטים, אבל רומז על התנהלות אחרת מזו שהיתה במאבק על גוש קטיף. "בתקופת הגירוש מהגוש ירדתי לגן אור כדי להיות חלק מהמאבק, אבל לא הייתי חלק ממערך קבלת ההחלטות. אני לא מתיימר לומר שאם אני הייתי מקבל את ההחלטות המאבק היה מצליח, אבל יש לי ביקורת, והיא כבר נאמרה מעל כמה במות".

בקו האש הציבורי

אתה ואבי שכרתם אנשי יחסי ציבור לקמפיין הזה שלכם. מדוע התפקיד כל כך נחשק?

"זה לא תפקיד נחשק. אני לא עומד להרוויח יותר ממה שאני מרוויח כסמנכ"ל של חברת היי-טק. אבל  אני מרגיש חובה ציבורית, במיוחד אחרי ההתנתקות, לעמוד בראש המערכת הגדולה ביותר ביש"ע, שיכולה להביא לצמיחה, הרחבה ואיכות חיים. כי מה שיקרה בבנימין יקרה אחר-כך בכל יש"ע ואחר-כך בכל הארץ. זהו מאבק לאומי".

היחצנ"ים של שני הצדדים הם אמילי עמרוסי ויהושע מור-יוסף. שניהם עבדו עם אנשי יש"ע ושניהם היום יחצנ"ים מקצועיים. הכול נשאר במשפחה המורחבת.

מדוע צריך אנשי יחסי ציבור כי לקדם מועמדות בתוך מועצה אזורית?

"ההתמודדות בבחירות דורשת המון עבודה, ולצורך כך צריך שיהיו סביבך אנשים טובים".

מי שיזכה בבחירות עלול למצוא את עצמו בין הפטיש לסדן. פנחס ולרשטיין ובנצי ליברמן עמדו בקו הראשון של המאבק וספגו חצים מכל הכיוונים. אתה לא חושש מזה?

"אין לי ספק שיהיו מצבים כאלה, אבל אני שואל מה האלטרנטיבה. קיימות שתי אפשרויות: להיסגר במגדל השן ההיי-טקי שלי או לקחת אחריות ומנהיגות. אני מכריע לכיוון השני".  

חוזרים לתוך היישוב


אבי רואה: "האוכלוסייה היום היא כבר לא קומץ אנשים אידיאליסטיים. יש אוכלוסייה מגוונת, וזה טוב, וצריך לתת להם את הרגשה שיש להם בית, שטוב כאן ושנותנים להם מענה. מה ששומעים בינתיים זה שאנשים רוצים לברוח. במצב כזה, ביום פקודה אף אחד לא יבוא אחריך להפגנה או למאבק"
אבי רואה, תושב כוכב יעקב, משמש סגן ראש מועצת בנימין לענייני יישובים ב-5 השנים האחרונות. ב-8 השנים שקדמו לכך הוא שימש כרכז יישובי 'אמנה' בבנימין. "במסגרת העבודה הזאת הייתי צמוד לזמביש, והכרתי כל תחום של עשייה שקשור למבנים; החל מתפיסת קרקעות, המשך בתעשייה, בבתים, בעבודה מול יישובים ועוד. זאת גם הסיבה שפנחס ולרשטיין לקח אותי לעבוד איתו".

בשנים האחרונות עבד רואה מול מזכירויות היישובים, ובמסגרת זו ייסד כמה פורומים שעודדו מעורבות של היישובים במועצה. התכנית שאותה הוא מתכוון ליישם, אם וכאשר ייבחר, כוללת האצלת סמכויות רחבה ליישובים, כדי להעצים אותם ולחסוך בעלויות ובביורוקרטיה. הוא מדבר על הבאת המועצה אל השטח, התמקצעות מקסימלית של עובדי המועצה – כולל מינוי מנכ"ל וראשי אגפים, תכנון אסטרטגי מקצועי, נציב תלונות הציבור ועוד.

התכנית שאותה התווה רואה, ולה העניק את השם 'יום המחר', מקיפה מכלול תחומים שאמורים לתת מענה לאיכות החיים של התושבים. דברים רבים תולה רואה ב'רוח המפקד', כלומר כיוון שהוא יתווה, ולפיו המועצה קיימת בשביל האזרח הקטן שבשטח, ולא להיפך. בדבריו של רואה נמצא יותר מרמז לכך שהמועצה לא פעלה נכון תחת הנהגתו של ולרשטיין, אם כי הוא נמנע מהעברת ביקורת מפורשת על הבוס שלו. לפי רואה המועצה תעבור ייעול, והעובדים יצטרכו "להחליף דיסקט".
אתה בא מן השטח, אבל עדי מביא איתו ניסיון ניהולי נרחב.

"מה הקשר בין ניהול פרויקטים לניסיון מוניציפלי?" הוא כמעט מתרעם, "לי יש ניסיון בניהול של גדוד חיילים שלם, אבל אין לזה קשר לראייה מוניציפלית. יש ניסיון ניהולי ויש ניסיון מוניציפלי. בשורה התחתונה, השאלה היא אם אתה חי את הדברים. אתה רואה פח הפוך, זה מפריע לך? אם אתה רואה את הטרמפיאדה בגבעה הצרפתית מפוצצת בחבר'ה צעירים, זה עושה לך משהו? מעבר לזה, ראש מועצה צריך לקבוע מטרות ויעדים. בשביל ניהול יש לו את המנכ"ל".

למינץ היה גם קשר עם מנכ"לים של משרדי ממשלה, כשהיה מנכ"ל מועצת יש"ע. הוא אומר שהוא יכול לגשת למנכ"לי משרדים, ודלתם פתוחה בפניו.

"מבחינת צרכי השטח, מה שחשוב הוא היישובים וסביבתם והיחס לתושב, ולכן גם הגשתי מועמדות. זה מה שאני יודע לעשות. אני איש של עשייה והתיישבות, ולא של גינונים. בנוגע לקשרי חוץ ויחצ"נות – נלמד את הדברים ונשתף גם אחרים בעשייה".

הסבר פניך לתושב

רואה חושב שהדבר הדחוף ביותר לתיקון הוא היחס של המועצה ליישובים. הוא מדבר על הליכה לקראת האזרח גם בפתרונות שהם לא 'לפי הספר'. "אני מדבר על כל התחומים: גינון, זבל, ביטחון, הסעות. המטרה היא שאנשי המועצה יפעלו מתוך מוטיבציה ורצון".

"אפשר לשאול", מקשה רואה על עצמו, "למה כל זה לא נעשה עד עכשיו – הרי הייתי במועצה חמש שנים. אבל לצערי, הגישה של פתיחות ליישובים לא היתה קיימת בראש של המועצה. התפיסה היתה: 'אנחנו המערכת המרכזית ואנחנו מחליטים איפה פועלים יותר או פחות'. במועצה יודעים שדעתי היתה אחרת. סגן הוא מוגבל ביכולותיו, והמערכת מתיישרת לפי הראש ולא לפי הסגן".

מה שרואה כן הצליח לייצר הוא 'פורום מזכירים', שהורכב מוועד מזכירי היישובים ומנציגי המועצה והמתנ"ס. כדי לקרב אותם אל המועצה, להוביל איתם שינויים ולהביא להתמקצעות בהתנהלות היישובים. ביוזמת רואה, יישובים שהציגו מנהל תקין והתייעלות זכו להגדלה תקציבית.

כשרואה מדבר על כך שסגן הוא לא ראש מועצה, הוא מדבר מניסיון, ולכן הוא גם לא משתף פעולה עם מינץ. "זה לא סוד שהוא הציע לי להיות הסגן שלו, אבל את מה שאני רוצה להוביל צריך להתחיל מהראש". אבל מבחינתו, יש סיכוי לשיתוף פעולה: "אני איש של צוותים, ובכוונתי, לכשאבחר, להקים צוות מדיני שבראשותו אעמוד, ויהיו בו חברים בעלי ניסיון בתחום המדיני והתקשורתי. אם עדי ירצה להיות חבר בו, זאת אפשרות".

אתה מדבר על צוות 'מדיני'. מדוע התושבים לא שואלים אתכם איך תתמודדו עם תכניות מדיניות הרות אסון? הם מדחיקים?

"אני לא חושב שהם מדחיקים. אני חושב שזה באמת מה שכואב להם. באחד מחוגי הבית פגשתי אדם שעבר לאחד היישובים מעיר בדרום הארץ. הוא עבר בגלל האידיאלים של יישוב הארץ, וציפה לקהילה חמה ולאמפתיות בפתרון בעיותיו. בסופו של דבר הוא סיפר שנתקל ביישוב ביחס זהה לזה שהיה נתקל בעיר הגדולה, והוא שואל מדוע הוא בא לכאן.

"האוכלוסייה היום היא כבר לא קומץ אנשים אידיאליסטיים. יש אוכלוסייה מגוונת, וזה טוב, וצריך לתת להם את הרגשה שיש להם בית, שטוב כאן ושנותנים להם מענה. מה ששומעים בינתיים זה שאנשים רוצים לברוח. במצב כזה, ביום פקודה אף אחד לא יבוא אחריך להפגנה או למאבק".

אם יגיע יום שבו תצטרך להיאבק על בנימין, איך אתה מתכוון לעשות זאת?

"יוקם צוות להתוויית מדיניות המאבק. הצוות יכלול אנשים שיש להם יכולות בתחום, כולל רבנים, ויהיו למאבק גבולות ברורים". רואה מסרב להסביר מהם 'גבולות ברורים', אבל מדגיש שהצוות יכין את תכנית המאבק עוד לפני שיהיה בה צורך, ושהיא תובא לידיעת הגורמים המבקשים לעקור עוד לפני שתיפול החלטה בכנסת. "שאנשים ידעו שזה הבית שלנו, ושאנחנו מתכוונים להילחם עליו".


רואה מדבר גם על הקמת מכללה ללימודים גבוהים שתמשוך סטודנטים, הקמת צימרים ויחידות נופש למשפחות ביישובים השונים – מה שיחבר את תושבי 'ישראל הקטנה' לבנימין ויביא גם רווחה כלכלית. "כמובן", הוא מוסיף, "כל זה בתנאי שיתוקנו נתיבי התנועה ושתיפתר בעיית המחסומים, כי אין מצב שאנחנו משלימים עם המצב הקיים"
שיתוף פעולה ביום פקודה

אתה מועמד לבחירות בתקופה לא קלה, שבה אתה עלול למצוא את עצמך מטווח מכל הכיוונים על דברים שעשית או לא עשית במאבק.

"תמיד מדברים על איש ציבור, ואני לוקח את זה בחשבון. אני גם מתכוון לדבר בקול ברור וצלול. במאבק על גוש קטיף אנשים הרגישו מרומים, ואני ביניהם. אני תמיד אומר מה שאני חושב, ואנשים יודעים לאן אני מתקדם".

רואה מתכוון שהמאבק ינוהל לא רק על-ידי ראש המועצה, אלא על-ידי אישים שונים בהנהגה 'הפורמלית והבלתי פורמלית' ברחבי המועצה, כדי שלאמירות יהיה משקל ציבורי.

מה היחס שלך ל'מועצת יש"ע המתחדשת' בכל הנוגע למאבק על הבית?

"קודם כל, אם יהיה מאבק על בנימין – בראש ובראשונה זה העסק של בנימין. חוץ מזה, יש עוד עבודה רבה כדי לבסס את המועצה. נציגי היישובים, שזה החלק הקשה ליישום והחשוב ביותר במועצה, עדיין לא השתלבו. למרות האמור, אני אהיה שותף ולא אחרים או אתריס. זה חשוב ונכון שיהיה גוף כזה".

עדי מתכוון לחבר את בנימין ל'ישראל הקטנה' באמצעות פיתוח תיירות ואזורי תעשייה. איך אתה מתכוון לעשות את זה?
"אני קורא לזה 'מרקם החיים'. החיבור יכול להיות באמצעות השירותים השוטפים, וכמובן תיירות ותעשייה".

רואה מדבר גם על הקמת מכללה ללימודים גבוהים שתמשוך סטודנטים, הקמת צימרים ויחידות נופש למשפחות ביישובים השונים – מה שיחבר את תושבי 'ישראל הקטנה' לבנימין ויביא גם רווחה כלכלית. "כמובן", הוא מוסיף, "כל זה בתנאי שיתוקנו נתיבי התנועה ושתיפתר בעיית המחסומים, כי אין מצב שאנחנו משלימים עם המצב הקיים".

איך תבנה במקום שבו כל התקציבים נעצרו?

"אלו עניינים טכניים שאפשר להתגבר עליהם. אנחנו מתגברים על דברים יותר מסובכים. מלחמה על ארץ ישראל יש כל הזמן, אז מה? נאמר שאנחנו מוותרים? אם נאמין שיהיה – אז יהיה".  

לאן אתה מתכוון לפנות אם לא תיבחר?

"בחנוכה מתוכננת חופשה משפחתית עם כל תוצאה שתבוא", הוא מחייך. "אני מאמין שאנחנו מנצחים, אבל אם לא, אני מניח שאקבל הצעות כאלה ואחרות בתחום ההתיישבות, כי בזה אני מאמין. עבדתי במשך 13 שנה בתעשייה האווירית ופרשתי לטובת העשייה בהתיישבות".

מי אנחנו

אבי רואה (53) נולד בעכו וסיים את לימודי התיכון שלו בישיבת בני עקיבא בקריית שמואל. בהמשך הוא שירת בצנחנים ובמילואים הגיע לדרגת רב-סרן והיה למפקד חבל בנימין. בהשכלתו האקדמית רואה הוא מהנדס אווירונאוטיקה בוגר הטכניון, והוא עבד בתחום בתעשייה האווירית. במקביל הוא כיהן כיושב ראש מזכירות היישוב כוכב יעקב שבו הוא מתגורר, ובשנים האחרונות הוא גם ראש מנהלת שכונת תל ציון שליד כוכב יעקב. בתום תקופה בתעשייה האווירית הוא נענה לקריאה של זמביש והפך להיות רכז יישובי 'אמנה' בבנימין.

אשתו הראשונה של רואה ואם ששת ילדיו, אדית, נהרגה לפני כמה שנים בתאונת דרכים. לפני שנתיים הוא נשא לאישה את הדסה, אלמנתו של דרור ויינברג, מח"ט חברון שנהרג בפעילות מבצעית. הדסה הביאה גם היא שישה ילדים מהנישואים הקודמים, ולמשפחה המאוחדת נוסף לפני כמה שבועות בן משותף העונה לשם יהודה.

מה אומרים בבית על ההתמודדות שלך?

"לא יצאתי למשימה בלי לקבל את הסכמת המשפחה. כשפרשתי מהתעשייה האווירית לטובת ההתיישבות, ראינו בזה שליחות, אשתי הקודמת ואני. באותה צורה ראו הדסה ודרור את שירותו של דרור בצבא. וגם כיום, הדסה ואני רואים שליחות בתפקיד הזה, ולא שום דבר אחר. למרות שצריך להשקיע הרבה מאמץ באיחוד שתי המשפחות, אנחנו מוכנים לעבוד יותר קשה, כי השאלה בסוף היא מה אתה נותן".

עדי מינץ (54), נולד בקריית שמואל ולמד בישיבה התיכונית בעיר. לאחר מכן פנה ללימודים בישיבת הר עציון, ב'מרכז הרב', ובמכון הרצוג להוראה. את השכלתו האקדמית רכש באוניברסיטת תל אביב, שם למד הנדסת אלקטרוניקה.

בעיצומה של עבודתו ב'תדיראן מערכות' הוא לקח חל"ת של שנתיים, שבמהלכן כיהן כמנכ"ל מועצת יש"ע, לבקשתו של זמביש. בהמשך היה אחד מהיוזמים והדוחפים של הקמת מועצת יש"ע החדשה. מינץ כיהן כיושב ראש מזכירות דולב, כיושב ראש פורום יישובי מערב בנימין וכחבר במליאת המועצה האזורית מטה בנימין. כיום הוא מכהן כסמנכ"ל חברת היי-טק מובילה בתחום מערכות אבטחה מתקדמות.  

למינץ 8 ילדים ושני נכדים. בת אחת גרה בדולב, בן אחד לומד ב'תורת החיים' שביד בנימין ובת נוספת מתגוררת במעלה הר הזיתים, במתחם של שש משפחות. "את חייבת לבוא ולראות", הוא אומר, נלהב, "הר הבית פרוש בפניהם והמראה מהמם". אנשי ביתו של מינץ, ובמיוחד אשתו, הוא מעיד, לא היו נלהבים כל-כך מההחלטה על ההתמודדות, "אבל היום כבר כולם רתומים לנושא".