בשבע 266: שאלת השבוע

אנשים שהמערכת בחרה , כ"ז בחשון תשס"ח

האם הפרעות בפקיעין נבעו מרגשות קיפוח או שמאחוריהן מסתתרת אג'נדה לאומנית מדאיגה?

איך נולדות פרעות?/ ד"ר מרדכי קידר, המחלקה לערבית ומרכז בגין-סאדאת, אוניברסיטת בר-אילן
 
התפרצויות אלימות היו בעבר במגזר הדרוזי בישראל, למשל: הפוגרום שביצעו דרוזים במאי 2005 בקהילה הנוצרית במע'אר, ובשבוע שעבר בפקיעין שוב על-ידי דרוזים שפגעו בבתי יהודים. הסיבות לאירועים אלו הן רבות, ומשולבות זו בזו:

א. בקרב צעירים דרוזים ששירתו בצה"ל – בדרך-כלל ביחידות קרביות – קיימת תחושת קיפוח קשה, שכן החברה היהודית אינה ששה לקבלם כשווי זכויות, למרות שהם שירתו בצה"ל. רבים במוסדות להשכלה גבוהה, ולכן גם רבים במקומות העבודה, אינם מתייחסים אליהם כפי שהם מתייחסים ליהודים, אפילו כאלה שכלל לא שירתו בצבא. המרירות הדרוזית מוחרפת בכל פעם שנואם ישראלי מדבר בטקסי זיכרון על "ברית הדמים" בין היהודים והדרוזים, אשר מעדיפים "ברית חיים".

ב. הימצאות נשק רב – חוקי ובלתי חוקי – בכפרי הדרוזים, מעניקה להם תחושת עצמה וכוח.

ג. הכפרים הדרוזים סובלים מבעיות פנימיות הנובעות מסכסוכים בין משפחות, ובעיות אלה מקרינות על החיים בכפר, בעיקר במה שנוגע לפיתוח, לבנייה ולתשתיות.

ד. ישנה בעיה קשה של פער בין הדורות בציבור הדרוזי: הזקנים, שפעם היו קובעים כל דבר, איבדו הרבה ממעמדם המסורתי, והצעירים היום אינם נשמעים להם עוד.

ה. הבעיה הידועה של האנטנות של רשתות הסלולר. בעיר הכרמל, שהיא שילוב של הכפרים דלית אלכרמל ועוספיה, היו מקרים רבים של סרטן, והתושבים לא המתינו לבתי משפט אלא השחיתו בגרזנים את האנטנות על הגגות. היום אין בעיר הכרמל קליטה של טלפונים סלולריים, ומי שרוצה לדבר עם תושב המקום מצלצל לטלפון הביתי שלו. קיימת טענה שבפקיעין היה עניין דומה, אלא שהפעם האנטנה היתה בלול תרנגולות של יהודי במושב סמוך, והמחאה נגדה היתה הקש ששבר את הסטטוס קוו.

ו. העדה הדרוזית, שסבלה מדיכוי ורדיפות מצד המוסלמים שראו ועדיין רואים בה עדה של כפירה, רגישה במיוחד לתחום היישוב שלה, ולאוטונומיה שממנה נהנתה לאורך ההיסטוריה. בתי היהודים בתוך פקיעין נתפסים על-ידי חלק קטן מהדרוזים כפלישה לתחום של העדה.

ז. הפלשתיניזציה מתגברת בקרב הדרוזים, ולא מעטים מהם מזדהים עם הפלשתינים – ביש"ע ובתוך הקו הירוק – יותר מאשר הם מזדהים עם המדינה.

כל הסיבות האלה חברו והביאו את הפרעות בפקיעין בשבוע שעבר.

שרשרת אירועים שסופה פוגרום/ אריה אלדד

"אדוני השופט, זה התחיל כך: הוא החזיר לי מכה". השאלה מי או מה התחיל את אירועי פקיעין היא שאלה רבת מרכיבים. אפשר להתחיל למנות מתחושות הקיפוח והאפליה של המגזר הדרוזי, אפשר להתחיל למנות מהיום שבו הושלכו רימוני רסס אל בתי משפחות יהודיות המתגוררות בפקיעין, ואפשר להתחיל למנות מהצבת האנטנה הסלולרית או מהחבלה בה. כל מי שמתבונן באירועי פקיעין יבחר לעצמו את נקודת ההתחלה על-פי תפיסת עולמו.

אבל אי אפשר להתווכח עם כך שבפקיעין, בעקבות כניסת כוח המשטרה, נערך פוגרום פראי בבתי היהודיים המתגוררים בכפר, ובתיהם נשרפו. התמונות מבתי היהודים יכולות להזכיר את מראות ההרס והחורבן של מאורעות תרפ"ט. אי אפשר להתעלם גם מכך שרעולי פנים פעלו נגד כוחות המשטרה והתפרצו באלימות שלא היה לה ולא כלום עם ניסיונה של המשטרה לעצור עבריינים, מקצתם עבריינים על רקע לאומני בכפר.

היה ראוי כנראה שהמשטרה תחקור את המאורעות, ושהדברים יעברו גם לחקירת מח"ש, אבל ניסיון העבר קובע שהמשטרה מורחת חקירות כאלה ומח"ש מטייח את המריחה. וגם במקרה זה אי אפשר יהיה לרדת לחקר האמת כשאנו ניזונים מדיווחי המשטרה, ממסקנותיה ומתיאטרון הבובות שלה, הממוקם אמנם במשרד המשפטים אך כל תפקידו להגן על שוטרים במקום להקיא משורות המשטרה שוטרים אלימים.

גם אם במקרה זה העובדות המוכרות לי מעידות על כך שהשוטרים שפעלו בפקיעין פעלו נוכח סכנת חיים ודאית, והשימוש בנשק חם היה מוצדק, אי אפשר לשלול את העובדה שהזנחה משטרתית מתמשכת גרמה להתעלמות מאירועים לאומניים קודמים בפקיעין, והתבערה האחרונה היתה רק נקודת רתיחה של הסיר הזה.

הממסד פשע בקיפוח הדרוזים/ ד"ר אכרם חסון, ראש מועצת דלית אל כרמל

התשובה היא שבוודאי מדובר בקיפוח מתמשך של הממסד הישראלי בעדה הדרוזית, במשך 60 שנות קיומה של מדינת ישראל. מאז היווסדו, הממסד מתעתע בעדה הדרוזית ולא השכיל להעניק לה שוויון, אף-על-פי שיש 3 החלטות ממשלה להשוות את תנאיהם של הדרוזים אלו של יתר עיירות הפיתוח. בתור ראש עירייה, אני אומר לכם שאם תשוו בין כרמיאל ליישובים הסמוכים – סאגור ורמי, בין מעלות לבין פקיעין, כפר סמיע וחורפיש, תגיעו למסקנה שאכן הממסד פשע בעדה הדרוזית במשך כל השנים.

האפשרות שהעליתם בשאלה, כאילו מדובר באנטי-ישראליות, היא קשקוש גדול. מדובר ביישוב דרוזי, שבו בכל בית ובכל משפחה יש לפחות 2 אנשים המשרתים בזרועות הביטחון. היישוב פקיעין שַכּל מטובי בניו למען מדינת ישראל, ו-178 קטיושות נחתו בו במלחמת לבנון השנייה.

הגיעה הזמן שמדינת ישראל כממסד תתנצל בפני כל הדרוזים על הקיפוח המתמשך ועל האפליה, שהביאה לתסכול העמוק ולאכזבה אצל צעירי העדה.

זאת ועוד, העדה הדרוזית, שאת דמה מתירים בכל העולם הערבי ומאשימים אותה בבגידה על כך שהיא נאמנה לעם ישראל ולמדינת ישראל, אינה זוכה במדינה שבה היא גדלה לשוויון הראוי. העדה הדרוזית שכלה עד היום 350 חיילם וקצינים, ויש לה 1300 נכי צה"ל. אחוז המתגייסים לצה"ל גבוה ב-12 אחוזים יותר מאשר במגזר היהודי במדינה. ומה היא מקבלת בתמורה? יישובים ללא תעשייה, ללא תכנית מתאר, ללא תנאים מינימליים לחיות בכבוד, ואפס השקעה.

נושא האנטנה הוא נושא משני. התסכול העמוק הוא מה שיצר את הבלגאן. מה גם שלא מובן לי מדוע היו צריכים להכניס כוחות גדולים כל-כך לפקיעין – הרי אנחנו הביטחון ואנחנו המשטרה. וכי כך מתייחסים לאחים?

כשישראל חלשה – הדרוזים מתחזקים/ הרב אביב זגלמן, תושב פקיעין

העובדות מוכיחות שזוהי הסלמה לאומנית. כל גורם שמייצג את החברה הישראלית והיה זמין נפגע. זה החל במשטרה, שלא עשתה דבר בתחילה ורק שלחה ניידת לסיור שגרתי בכפר, ונרגמה באבנים – בלי כל קשר לאנטנה סלולרית, המשיך במטיילים, שבזמן האחרון רבים מהם זוכים לאבנים ולאלימות, ונגמר במכות לבעלי הפיגור היהודיים העובדים במפעל בפקיעין, ובשרֵפת מבנה של צימרים בבעלות יהודית.

לדעתי, הסיבה להסלמה היא שעל-פי דת הדרוזים והמנטליות שלהם הם מזדהים עם החזק. הרגשנו בפקיעין את ההדים לאחר חורבן גוש קטיף וניצחון החיזבאללה במלחמת לבנון השנייה. כשמדינת ישראל מגלה חולשה כלפי אויביה, רואים זאת מיד ב'מראה הדרוזית'.

בפקיעין אחוז המתגייסים לצה"ל נמוך יחסית לבית ג'אן וחורפיש, ובוודאי אחוז הקצינים נמוך שם. בפקיעין יש קבוצת קומוניסטים הקשורים למפלגת רקח וחד"ש. המבוגרים, שגדלו על הכרת התודה למדינה שהכירה בהם בתור שותפים – אצלם הנאמנות גבוהה. אבל אצל הצעירים, שגדלו למצב שבו השותפות מובנת מאליה, אין הכרת תודה והם מרגישים אדוני הארץ.

רשתות הטלוויזיה שהנוער נחשף אליהן הם רשתות ערביות, ושם מוצגת נקודת המבט של העולם הערבי. לכן, לא הקיפוח הוא הגורם אלא ניפוח הגאווה הדרוזית – הוא זה שהביא להרמת הראש ולמהומות בפקיעין, ועד לכדי חטיפת שוטרת וכמעט פוגרום בתושבים היהודיים.