בשבע 267: מבצע סבתא - פרק 3

אסתי רמתי , ה' בכסלו תשס"ח

בשבוע שעבר: רוביק מספר לשירי וענבל שראה איך סבתא נחטפת למכונית שחורה, ומזמין את המשטרה. בזמן שהם חוקרים את הילדים, קול נשמע בפרוזדור.

"סבתא! את בסדר!" שירי ואני רצנו לעבר הדמות הכפופה מעט שנכנסה אל הסלון וחיבקנו אותה. "סבתא, לא נעלמת? נורא דאגנו לך!".

סבתא חייכה אלינו את החיוך הטוב שלה. "אני בסדר גמור, כמו שאתן רואות. אבל אולי תיתנו לשוטרים הנחמדים האלה לספר לי מה הם עושים כאן?".

ובינתיים, רוביק עמד בצד, מסמיק כולו. הוא הביט בסבתא במבוכה, וכשראה את שני השוטרים נועצים בו מבטים חמורי סבר, הסמיק עוד יותר. "ילד, אתה המצאת את כל הסיפור? אתה לא יודע כמה זה חמור, לבזבז את הזמן היקר של כוחות הביטחון?" שאל הנמוך.

רוביק התחיל לגמגם. "אבל... אבל אני באמת ראיתי....".

"סליחה, אפשר לדעת מה קורה?" התערבה סבתא שושנה בשיחה. "מדוע אתם נמצאים כאן? ומדוע אתם כועסים על הנכד המתוק שלי?".

"סליחה, גבירתי, אבל הנכד המתוק שלך דיווח לנו שנחטפת, לא פחות ולא יותר!" אמר השוטר הגבוה. "הוא סיפר לנו איזה סיפור מגוחך – משהו על זה שהוא ראה שמכניסים אותך לתוך מכונית ב אמ-ו שחורה שנוסעים בה אנשים עם חליפות ומשקפי שמש... ואנחנו הרי רואים שאת כאן, בריאה ושלמה. אז כנראה שהוא חשב שלעבוד על המשטרה זאת בדיחה טובה. בושה וחרפה!"

סבתא הביטה ברוביק במין מבט מוזר, פתחה את הפה כדי לומר משהו, אבל סגרה אותו מחדש. ואז היא הזדקפה והניחה יד על כתפו של רוביק: "או, לא. אני בטוחה שרוביק לא היה עושה דבר כזה!" היא אמרה בהחלטיות. "כנראה שהוא פשוט קצת התבלבל – אולי הוא ראה זקנה אחרת שנכנסת למכונית שחורה, או משהו בדומה לזה... אתם יודעים, עם כל הטלוויזיה והסרטים שיש בימינו, הדמיון של הילדים נהיה קצת מפותח מדי... אבל אני בטוחה שרוביק שלי לא היה מעלה על דעתו לצחוק על שוטרי משטרת ישראל! לא ולא! בכל אופן, הכל בסדר ואני כבר בבית. לא נחטפתי, רק התעכבתי קצת, כי נזכרתי שאני צריכה לקנות תרופה חשובה. ואני מאוד מאוד מודה לכם על הטיפול המהיר והיעיל! אפשר להציע לכם עוגה וכוס קפה, אולי?"

שני השוטרים הביטו זה בזה, משכו בכתפיהם, ואז חייכו חיוך קטן ונכנסו עם סבתא אל המטבח.

ברגע שהמבוגרים יצאו מהחדר, שירי פנתה לרוביק והתחילה להטיף לו מוסר בלחישה נזעמת. "אז כן עבדת עלינו!" היא סננה בין שיניה. "איך אתה לא מתבייש לעשות דבר כזה ולפדח אותנו ככה? זה ממש מוגזם!"

רוביק נראה ממש אומלל. "תראי, אני יודע שזה לא נראה טוב, אבל אם היה מותר להישבע הייתי נשבע שראיתי את סבתא נכנסת לאוטו שחור עם טיפוסים מפוקפקים! מה, את חושבת שאני לא יודע מה אני רואה? למה שאני אעשה בלגאן כזה, ועוד אזמין שוטרים ואהרוס את היום הולדת של סבתא? אה?!"

שירי עמדה לענות לו, אבל אז אני התערבתי בשיחה.

"הוא לא משקר, שירי", אמרתי בשקט.

"אוף, ענבל, את תמיד בצד שלו!" כעסה עלי שירי. "מאיפה בדיוק את יודעת שהוא מדבר אמת, אה?"

"את זוכרת שהסתכלתי דרך החלון כשהשוטרים שאלו את השאלות שלהם?" עניתי לה בשאלה.

"את חושבת ששמתי לב מה את עושה? הייתי עסוקה מדי בלדאוג לסבתא!" היא אמרה.

"טוב, לא משנה. תצטרכי פשוט להאמין לי. בכל אופן, ממש לפני שסבתא הגיעה, ראיתי פתאום מכונית שחורה וגדולה עוצרת ליד הכניסה לבית.  ולא רק זה – הדלת שלה נפתחה, ואיש עם חליפה שחורה ומשקפי שמש עזר לסבתא לצאת ממנו...".