בשבע 267: גאים להציג

'משפחת ג'מילי' הוא פורמט ייחודי ומוצלח המשלב סרט והצגה, עם מסר של אמונה.

אמציה האיתן , ה' בכסלו תשס"ח

יש סרטים שרואים בשביל ללמוד משהו, ויש סרטים שרואים פשוט בשביל הכיף. אם אפשר בהזדמנות זו גם להעביר איזה מסר – זה בטח לא יזיק. אם תשאלו את עופר הלוי בשביל מה הוא הוציא את הסרט 'משפחת ג'מילי', או יותר נכון, למה הוא כתב את ההצגה הזו, התשובה שלו תהיה ודאי: בשביל המסר. ואכן, יש כאן מסר – האמו.נה הפשוטה בעזרת ה' ובהשגחה הפרטית היא המתכון הבטוח ביותר להצלחה. אמת, קשה שלא לקלוט את המסר הזה, אבל מה לעשות שהדבר היותר משמעותי הוא הכיף שבצפייה.

'משפחת ג'מילי' היא בעצם הצגה. ממש הצגה, המשוחקת על במה לפני קהל. צילום וידאו של ההצגה הפך להיות סרט שמופץ בשני חלקים.

התופעה הזו של צילום הצגות והפצתן לקהל הרחב היתה נפוצה הרבה יותר בתחילת פריחתם של הסרטים לקהל התורני, כי מה יותר פשוט מאשר להעמיד מצלמה ולצלם את הבמה? אז נכון, האיכות לא היתה תמיד דבר שאפשר להתפאר בו, אבל "תגידו תודה שיש בכלל סרטים לציבור הדתי".

מאז עבר המסך הקטן טלטלה של ממש, והיום כבר אי אפשר להסתפק בסרט שאינו איכותי. מעבר לכך, יתרונו הגדול של הסרט על פני ההצגה הוא ביכולתו לעבור ממקום אחד לשני, או בשפת הבמה, להחליף תפאורה מסצנה לסצנה, מבלי לסגור את המסך או לכבות את האורות באולם.

הצגה על במה מוגבלת בתפאורה כמעט משותפת לכל הסצנות, במספר 'לוקיישנים' מוגבל וגם בחוסר יכולת השתמש באפקטים עריכתיים שנותן לנו הווידיאו בעריכת המחשב. הבדל נוסף, משמעותי מאוד, הוא היכולת להתקרב בצילום ('קלוז-אפ'), ובכך להדגיש הבעות ולהראות ניואנסים במשחק של הדמויות. הצופים בהצגה, היושבים בקצה האולם, רואים את מה שגזר עליהם מספר המשקפיים שלהם, מבלי יכולת להתקרב לפניו של אחד השחקנים.

אם נבחן את 'משפחת ג'מילי', לאחר כל ההבדלים שמניתי בין הסרט להצגה, נראה שהוא הצליח להרוויח מהיתרונות, מבלי להפסיד בשלב החסרונות. ההצגה אינה משעממת לרגע. למרות התפאורה הקבועה, מצליחים השחקנים להעביר את רגעי ההצגה בכיף ואפילו במתח. השחקנים המוכשרים מחליפים תפקידים במהלך ההצגה מבלי שאנחנו הצופים נצעק (לפחות בלב) "היי, זה לא יכול להיות, הרגע הוא היה השוטר!" הצילום מגשר על המרחק שבין הצופים שיושבים בקצה האולם אל הבמה, ומקרב אלינו, הצופים, את כל הדברים החשובים בסרט, ובעיקר את הבעות הפנים והניואנסים במשחק של הדמויות.

'משפחת ג'מילי' מספרת את סיפורה של משפחה שורשית ישראלית הסובלת מכל תחלואי הדור גם יחד. בן אחד ירד לחו"ל, השני נהיה חילוני, לא עלינו, השלישי השתגע, והרביעי סתם לא מצליח למצוא עבודה. האב, בגילומו המעולה של שמעון סיאני, צריך להתמודד עם כל אלה, ועם המזימה להוציאו מהבית שבו הם גרים. הדרך היחידה שלו לעשות זאת היא דרך האמונה.

מדובר בעצם במחזמר, המשולב בשירים המבוצעים על הבמה, ומנווט בכישרון רב בידיו של מי שכתב את ההצגה וגם משחק בה – עופר הלוי. הצחוק של הקהל נשמע טבעי לחלוטין, ולא מוקלט באולפן, כמו ברוב סדרות הטלוויזיה הקומיות. כרגיל, המשחק של נסים ורטה מוסיף למקצועיות הכללית שעל הבמה, ויחד עם אביתר לזר, יש פה ממש חגיגה של משחק.

בקיצור, סרט שפשוט כיף לראות אותו.