בשבע 267: מרימים את מסך הברזל

תערוכות חדשה מגוללת את קורות המאבק האמיץ על לאומיות ויהדות שניהלו היהודים תחת השלטון הקומוניסטי בבריה"מ.

מרים הופמן , ה' בכסלו תשס"ח

תערוכה: יהודי המאבק – התנועה היהודית הלאומית בברית המועצות.

"...במשפחתנו חוגגים את יציאת מצרים פעמיים בשנה: פעם אחת בסדר פסח ובפעם השנייה ביום שחרורי מן הכלא. בעוד שבסדר פסח, כל היהודים שואפים להרגיש כאילו הם עצמם יצאו ממצרים, הרי עבור רבים מיהודי ברית המועצות, היציאה מעבדות לחירות אינה מצריכה שום דמיון" (נתן שרנסקי, מתוך דברי ההקדמה לקטלוג התערוכה 'יהודי המאבק').

בבית התפוצות נפתחה החודש התערוכה 'יהודי המאבק', כחלק מציון 40 שנה למלחמת ששת הימים. לנס הגדול והניצחון המזהיר של 67' היתה השפעה גדולה על תפיסת הזהות העצמית של יהודים ברחבי העולם, וברוסיה הסובייטית היתה לכך השפעה מהדהדת והיסטורית.

התערוכה החדשה מתעדת את תולדות המאבק של התנועה היהודית הלאומית בברית המועצות, את השנים בהם נוצר המושג 'סירובניקים' – אותם אנשים שהגישו בקשות הגירה ונתקלו בסירוב מוחלט מצד השלטונות, שרדפו כל דבר המריח מיהדות ומציונות.

רחל שנוולד, אוצרת התערוכה, רואה בה הזדמנות לעשיית צדק היסטורי עם העולים מארצות חבר העמים, שלגביהם קיימת סטיגמה, שלא עלו לארץ מטעמי ציונות אלא בשל סיבות כלכליות גרידא. שנוולד מציגה בתערוכה מסכת מרשימה של מוצגים היסטוריים: מכתבים, תמונות וסרטים אשר מתעדים את התפתחות הזהות היהודית בברית המועצות לכל אורך המאה ה-20, הכרה בזהות שהביאה, ברגע שנפרצו חומות הברזל, מיליון איש דווקא לישראל.

ישנם כמה סירובניקים מפורסמים, שהפכו בשנות ה-70 לאייקונים של המאבק: אידה נודל, נתן שרנסקי ויוסף מנדלביץ' הם חלק מהשמות והפנים שהתנוססו על הפוסטרים בחזית המאבק. אבל היו עוד רבים רבים אחרים, שאת שמותיהם איננו מכירים, וסיפורם מוצג בתערוכה זו.

את רוב החומר שמוצג בתערוכה נידבו הסירובניקים עצמם, שרובם הגיעו לארץ עם נפילת הקומוניזם. אחד הדברים המרגשים הוא לראות לצד כל פריט ציון, באדיבות מי ניתן ולצדו מקום מגוריו בישראל. בכלל, זו תערוכה מרגשת מאוד, המדגישה את מסירות הנפש של יהודים שעבור רבים מהם היהדות היתה במשך שנים רבות רק זיהוי רשמי בתעודת הזהות – כי השלטונות אמנם מנעו חופש פולחן והיווצרות תרבות יהודית, ובכל זאת הקפידו לסמן את היהודים.

אפשר לראות במה שעבר על יהדות ברית המועצות מקרה קלאסי של החלום להשתלבות ולשוויון והתנפצותו על רקע אנטישמי. יהודים רבים, שהיו שותפים לאידיאולוגיה הסוציאליסטית, חטפו פעם אחר פעם סטירות לחי מצלצלות שהראו להם שבכל מקום 'עשיו שונא ליעקב'.

לאחר הקמת מדינת ישראל התחיל גל של התעוררות בקרב יהודי ברית המועצות, וסטלין ניסה לדכא את רגשי האחווה הלאומית על-ידי הוצאות להורג והגליה. למרות זאת היתה לישראל נציגות רשמית במוסקבה עד ל-67', דבר שחיזק את הקשר ליהודי ברית המועצות. לאחר ששת הימים הפעילות ירדה למחתרת, ובתערוכה זו ניתן לראות מכתבים אישיים וכתבי יד שהוברחו בדרך לא דרך. ישנם אף כמה סרטים נדירים, המתעדים מפגשים חברתיים שערכו קבוצות שונות בהיחבא על מנת לחגוג את חגי ישראל וללמוד עברית.

התערוכה פורשת כמה נושאים: סקירה היסטורית של חיי היהודים בברית המועצות, היחס למדינת ישראל, המאבק לעלייה ותופעת הסירובניקים, והתגובה בעולם – קמפיין 'שלח את עמי' שסחף את יהודי כל העולם למאבק לשחרור יהודי ברית המועצות והיווה מפגן סולידאריות מרשים כלפי אומות העולם.

לי אישית היה חסר מבט על הפעילות הענפה והאמיצה בתחום לימודי היהדות וקיום המצוות. חבל שבין קיר המוקדש לתערוכת אמנות שהתקיימה בדירה קטנה בלנינגרד לבין הקלטות של שירי 'הבה נגילה' לא מצאו לנכון לפתח מעט את נושא שליחי חב"ד, ורבנים נוספים שמסרו נפשם על הנחת תפילין וקריאת התורה.

בתערוכה מוצג חומר מרשים בהיקפו המאורגן, באופן שאינו מכביד ומעייף, ללא צורך בפעלולים ופירוטכניקה המאפיינים לעתים קרובות מדי תערוכות העוסקות בנושאים 'כבדים'.

זו תערוכה המציגה אירועים היסטוריים שעוד לא חלפו 20 שנה מאז הסתיימו וכבר נדמה שנשכחו, והביקור בה מומלץ לכל מי שרוצה לראות עוד חוליה בשלשלת היהודית של גלות וגאולה.

* התערוכה מתקיימת בבית התפוצות (קמפוס אוניברסיטת תל אביב ,רחוב קלאוזנר רמת אביב), ותינעל במאי 2008, אייר תשס"ח.