חדשות ערוץ 7

פופולארי: תג בכותרות
גליונות בשבע עוד גליונות

בשבע

גליון 267ראשיהפצה

המנכ"ל מחפש משמעות - בגליון השבוע

מוטי שקלאר אומר שהוא בא לרשות השידור כדי לעשות טלוויזיה איכותית ומעניינת, שלא רודפת אחרי רייטינג אלא אחרי הרובד המשמעותי של החיים.
15/11/07, 14:18
חגית רוטנברג ועמנואל שילה

בסיום הראיון מבקש מוטי שקלאר לפנות אל צופי הטלוויזיה מהמגזר הדתי. הוא מציג את לוח השידורים שמעמידה רשות השידור סביב לוח השנה העברי, הכולל מוסיקה ישראלית בחגים, תכניות של חשבון נפש בעשרת ימי תשובה, עיסוק בתרבות לקראת חנוכה, ועוד.


"המטרה שלי היא ליצור כאן מקום מאוזן, שידור מקיף שיכיל את הזוויות השונות, לא רק ימין או רק שמאל. אם למשל יש ויכוח בשדה המשפטי בין אסכולת בייניש לאסכולת פרידמן, אעמוד על כך שיהיה ביטוי לכל אסכולה. גם לגבי ימין ושמאל צריך גישה מאוזנת. אין מישהו צודק יותר, נאור יותר או חשוב יותר. בכל סוגיה יש להביא את שני הצדדים"
וכאן מגיעה הפנייה שלו אל צרכני התקשורת חובשי הכיפה: "תמיהה גדולה יש לי על כל אלה בציבור הדתי שאוהבים לקטר על המימד הצהוב של הטלוויזיה הישראלית, אבל אני לא רואה אותם בפילוחי הצפייה של תכניות שמותאמות להם. הבאנו למשל תכנית טבע מצליחה מה-bbc שאין בה בעיות של צניעות או הטייה פוליטית. עשינו ספיישלים של שנתיים להתנתקות ושנה למלחמה בצפון. שידרנו שעשועון ריאליטי 'הצופן' שעוסק בהיסטוריה הישראלית. בכל התכניות האלו לא ראיתי את הצופים הדתיים באחוזי הרייטינג.

"נראה שבסופו של דבר, לציבור הדתי נוח יותר לבקר מאשר להיות שותף. נוח לו לגבש את הזהות שלו על ידי מתיחת ביקורת על הקיים. זה מעלה שאלה לגבי הרגלי הצפייה של הציבור הזה.

"בעיה דומה קיימת גם ביחס לעיתונות הסקטוריאלית. הציבור מוכן לקבל רק משהו שהוא מאה אחוז שלו, ואם לא - הוא מבקר את זה. הוא לא מוכן לקבל משהו שיש בו מורכבות. השאלה היא האם הציבור שלנו מורכב ודואלי או שהפך לסקטוריאלי מדי, ושום דבר לא יכול לרצות אותו במאה אחוז". 

אפשר למצוא בדברים הללו של מנכ"ל רשות השידור הד למצוקת הרייטינג של הערוץ הראשון. אפשר לראות בהם תשובה לגילויי אכזבה שהוא אולי קולט מבני המגזר הדתי שציפו ממנו לערוך שינויים מהירים ודרמטיים.

שנה וארבעה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, שקלאר עסוק בהתמודדות עם קשיים ארגוניים ותקציביים קשים, שמגבילים את חופש התמרון שלו ואת היכולת להתפנות להטבעת חותם על אופיו של השידור הציבורי. רשות השידור, כמו המבנה הישן והציורי של בית החולים 'שערי צדק' ברחוב יפו בירושלים שבו שוכנים כעת משרדיה, בנויה על יסודות עתיקים, שלא לומר מיושנים. אך שלא כמו המבנה העתיק אשר שופץ לתפארת, בכל הנוגע לארגון השוכן בתוכו - העזובה וההזנחה עדיין שולטות והשיפוץ הגדול עוד לפנינו.

למרות הכול, שקלאר מדווח כי הצליח כבר לסמן וי על כמה מטרות שהציב לעצמו בתחום התוכן ובתחום איושן של כמה עמדות חשובות. יש גורסים כי מה שלא עשית במאה הימים הראשונים כבר לא תעשה לעולם, אבל שקלאר מדבר באופטימיות על השינויים הצפויים בהמשך הקדנציה שלו.    

לתת ביטוי לדופק הקולקטיבי

אלו יעדים הצבת לעצמך עם כניסתך לתפקיד מנכ"ל הרשות?

"להעמיד ערוץ אלטרנטיבי לכל מה שקיים היום במערכת השידורים", מכתיר שקלאר את היעד הכולל, ועובר לניתוח עומק: "בעיניי, המשבר שבו נמצאת החברה הישראלית כיום מכיל בתוכו המון רבדים. אחד מהם הוא הטשטוש בין החלק המשמעותי של החיים לבין חיים הטריוויאליים. הטשטוש הזה בא לידי ביטוי בתפישת השידור - האם לטלוויזיה יש יכולת לנגוע ברבדים המשמעותיים יותר של החיים, או שהיא עוסקת רק בתכנים הרדודים".

שקלאר מפליג למישורים פילוסופיים וקושר את עניין חיפוש המשמעות בטלוויזיה לתפישת המבנה המעגלי של הזמן: "תפישת הזמן היהודית היא מעגלית, וככזו אתה חי בעולם שכל הזמן צריך להתחדש. לתת משמעות לדבר שחוזר על עצמו. בעולם הנוכחי שלטת התפישה הליניארית - כל הזמן לנוע קדימה, לחפש עוד ריגוש ועוד ריגוש כדי למלא בו את הזמן.

"גם הטלוויזיה תפסה לעצמה את מודל הריגוש. אני חושב שצריך לבנות טלוויזיה שתעסוק בעולם החידוש. זה יכול לבוא לידי ביטוי באמצעות שפה טלוויזיונית מתאימה, שתעסוק בתכנים שמגלים את השכבה הרב-מימדית של החיים. היא יכולה להיות בנויה גם קצת מ'ניקוי ראש', כי גם החיים מכילים מרכיב בידורי כלשהו, אבל היא צריכה להיות בנויה גם על המרכיב החברתי והרוחני. הטלוויזיה צריכה ליצוק את התכנים המתאימים בתוך הז'אנרים הקיימים. ליצור דרמה, תעודה ובידור שמשקפים את הכיוון הזה של חיפוש המשמעות של החיים".

כשצריך להתמודד עם הנושאים הבוערים של תקציב ויחסי עבודה המוטלים על מנכ"ל רשות השידור, אפשר לתמרן ולהגשים יעדים כאלה?

שקלאר סבור שהמושג 'קושי' קטן מלשקף את המצב הנתון שאליו הוצנח. הוא מציין כי בשלוש השנים האחרונות צנח תקציב השידור הציבורי, הזורם מכיסם של משלמי האגרה ללא תמיכה ממשלתית, בארבעים אחוזים.

"אין תקציב. יש הרגלי עבודה שנגזרו מהסכמים בלתי אפשריים שנהגו פה בשלושים השנים האחרונות. אין ציוד, אין חלקי חילוף לציוד. זו תוצאה של הזנחה, ואני אומר זאת בכל מקום.

"יש משהו בחברה הישראלית שגרם לאובדן הציבוריות", מפרש שקלאר את הידרדרותו של השידור הציבורי בישראל. "הפרט הפך לחזות הכול ואין ערך לדבר שמשקף ציבוריות, קולקטיב, למקום שנותן ביטוי לדופק הקולקטיבי. הציבוריות נעלמת מהחברה הישראלית, ולכן יש בעיות של חברה ורווחה. בצבא רואים את התמצית של זה: ההשתמטות, חיילים שלא רוצים ללכת לקצונה. בעידן של הפרטה לא סופרים את הערוץ הציבורי, ואנחנו נפלנו בתוך המגמה הבעייתית הזו".

בשידור הציבורי, רייטינג הוא יעד מרכזי?

"רייטינג הוא מכשיר", מדייק שקלאר, "אני הרי לא יכול לשדר רק לעצמי". הוא מצביע על ההבדל המהותי לתפישתו בין רשות השידור לבין הערוצים המסחריים: "ערוץ 2 לא נכנס לדיון על לוח השידורים בלי מנהל שיווק. מטרתו היא מיקסום הרווחים על ידי יצירת רייטינג גבוה. לי יש יעד לייצר תכניות משמעותיות. בערוץ 2 למשל יציעו מנהלי שיווק להוסיף מרכיב בעלילה בתחום של בינו לבינה כדי למשוך את הצעירים. אני לעומת זאת אנסה להכניס בסדרה מרכיב שיעסוק במתחים בחברה הישראלית וכדומה. אייצר תכניות גם כשאדע מלכתחילה שלא יהיה להן רייטינג גבוה".

שקלאר מצהיר שאינו מוכן למכור את עצמו עבור רייטינג, ומפרט תמהיל שיצר בלוח השידורים של הערוץ הראשון, הכולל תחקיר, סרט תעודה ותכנית טבע אחת לשבוע, למרות ש"אני יודע שאין להן סיכוי לרייטינג שמעל 8-10 אחוזים". שקלאר סבור שהערוץ הממלכתי הוא מקום שנותן סיכוי ליצור תכניות איכות שמוגשות לצופה בצורה מעניינת. זו גם, לדבריו, הסיבה שבגללה נטש את כיסאו בערוץ השני לטובת רשות השידור. "כאן אוכל לבנות לוח שידורים שינסה לפנות לקהל רחב, אבל לא בכל מחיר. יש תכניות שחשוב שישודרו, כי ערכן הוא בעצם שידורן, גם אם הן פונות לקהל מצומצם יותר".

קולקטיב רב-תרבותי


"לפני שיצא המכרז לערוץ השני, בדקנו מה קורה בתכניות המשמעותיות של חדשות, אקטואליה ותכניות אירוח - התכניות שקובעות למעשה את סדר היום. מצאנו ש-70 אחוז מהמרואיינים הם אשכנזים, חילונים ותל אביבים. כשרואים את התוצאות על הגרף זה זועק לשמים. וכשהם כבר מופיעים בתכניות - זה בהקשר של קונפליקטים בלבד, בדרך כלל על רקע שלילי"
כשהיית בערוץ השני דיברת הרבה על רב-תרבותיות, ואילו כעת אתה מדבר על הקולקטיב. גישת הרב תרבותיות שנותנת ייצוג לכל המגזרים לא נראית לך נכונה יותר?

"התפישה שלי ביחס לרב תרבותיות לא תואמת את ההיבט הקלאסי של רב תרבותיות, לפיה מפצלים את החברה לאטומים שאין מגע ביניהם. לתפישתי, אין סיכוי לדמוקרטיה בלי שהקבוצות בחברה הישראלית ירגישו שקולן נשמע בשיח הישראלי.

החברה מגלגלת עיניים לשמיים, וכדי להשקיט את המצפון אומרת: הנה, יש ערוץ ערבי, ערוץ מורשת, ערוץ רוסי. אבל למעשה הקבוצות השונות, שמהוות למעשה את רוב החברה הישראלית, לא מוצאות את ביטוין על המסך. אדם שלא ימצא את ביטויו על המסך ירגיש מנוכר לקולקטיב, יהיה אדיש, פחות מעורב, וכך אין סיכוי לדמוקרטיה. כך נעלמת הסולידאריות והאלימות גואה". שקלאר מפנה למאמר 'הקהילה' של הרב סולובייצ'יק, ומסביר שגם התורה מתייחסת למתח הקיים בין פרט לקהילה - "לא להתמקד בעצמך, אך מאידך לא להשתעבד לקולקטיב".

בעניין זה ממחיש שקלאר לאילו ממדים הגיע הניכור התקשורתי לקבוצות המיעוט: "לפני שיצא המכרז לערוץ השני, בדקנו מה קורה בתכניות המשמעותיות של חדשות, אקטואליה ותכניות אירוח - התכניות שקובעות למעשה את סדר היום. מצאנו ש-70 אחוז מהמרואיינים הם אשכנזים, חילונים, תל אביבים. כשרואים את התוצאות על הגרף, שבעים אחוז לעומת שברירי אחוזים של משתתפים חרדים, רוסים וכדומה - זה זועק לשמים. כשהם כבר מופיעים בתכניות זה בהקשר של קונפליקטים בלבד, בדרך כלל על רקע שלילי. לא יעשו למשל תכנית רווחה, וישאלו אנשים מירוחם או מעפרה איך הם מטפלים בבעיות רווחה".

למרות הדברים הללו, שקלאר דוחה את תיאוריות הקונספירציה על המאפיה השמאלנית בתקשורת הרווחות במגזרים המושתקים, וסבור כי המצב הייצוגי העגום של המגזרים השונים נובע מתהליך אנושי טבעי: "כל עוד העוסקים בתקשורת שייכים למילייה מסוים - הם מנסים לשכפל את עצמם. זה לא נובע מרצון להשתלט, טבעי שאדם רוצה לשכפל את עצמו. זה כמו היחידות המובחרות בצבא, שהתחילו מקיבוצניקים, והם שלטו ביחידות הללו שנים ארוכות כי חבר הביא חבר, עד שהוגדרו קריטריונים מקצועיים לקליטה ביחידות המובחרות והמצב השתנה לחלוטין".

בתקופת כהונתו בערוץ השני העניק שקלאר ניקוד במכרזים על הבאת קבוצות מהפריפריה. "זה הצליח באופן חלקי. ראינו סדרות כמו 'מרחק נגיעה' ו'עשרת הדיברות'. זה קשה, אך להערכתי, יש פה תהליך שמתחיל שינוי".

מנהל חדש שרוצה לחולל שינוי זקוק לאנשים שיהיו שותפים לרעיון וחדורי מוטיבציה להגשים את אותן מטרות. מצאת פה אנשים ששותפים לתפישה שלך ולמטרות שלך?

שקלאר משיב בחיוב, אך מסרב לנקוב בשמות. "חלק גדול מהעוסקים פה בתוכן, מבינים שהסיכוי של שידור ציבורי מול המתחרים הוא בהיותו אחר. הערוץ הציבורי צריך למצוא את האפיק שלו, לעסוק בשאלות משמעותיות כמו מהי ישראליות ויהדות, איך אנחנו חיים פה ביחד.

"צריך להפנים גם את השינוי שחל בפורמטים: אי אפשר להגיד לנו 'תשדרו את אותם פורמטים ותכניות שהיו פה בעשרים השנה האחרונות'", הוא רומז ללחצים שמופעלים עליו מצד גורמים ותיקים יותר ברשות. "יש פה אנשים שבהחלט אומרים: 'נכון, בוא נשנה'. החדשות שלנו, למשל, לא יכולות להציג עימותים בשחור לבן. צריך להראות את הגוונים, המורכבות. מי שרוצה משמעות, שותף איתי לדרך הזו. להגיד לך שזה כולם? לא. אבל אני מאמין בתהליך. השינוי לא יתחולל ביום אחד".

למרות תואר המנכ"ל בשני המקומות, תפקידך כאן אינו דומה לתפקיד שמילאת ברשות השנייה.

"ממש לא. בערוץ 2 מנכ"ל הרשות הוא רגולטור שעומד על עקרונות השידור, ותפקידו לוודא שעומדים בעקרונות הללו. אתה מחייב את הזכייניות באיקס שעות דרמה או תעודה ובודק שאכן הם עומדים בזה, אך אין לך יכולת לפקח על התוכן. הם יכולים לעשות את סידרת הדרמה הנמוכה ביותר שיש. פה אתה עורך את השידורים, הגדרת תפקידי היא עורך ראשי של שידורי הרדיו הטלוויזיה".

אתה מזכיר הרבה את הטלוויזיה וממעט לדבר על הרדיו. יש לזה סיבה?

"הטלוויזיה נמצאת במצוקה גדולה יותר מאשר הרדיו. אני עושה שם דברים יש מאין, אין לי תקציב לפתח כלום. בתוך המצוקה התקציבית אנחנו מנסים לייצר לוח שידורים שעונה על התפישה שאני רוצה לעצב. הרדיו הוא הרבה יותר זול".
שקלאר מדגים את ההבדל באמצעות ההיערכות ללוח השידורים לקראת ציון 60 שנה למדינת ישראל. הוא מספר על פרויקט תכניות זמר עברי שישודר ברשת ג', ובמקביל תשודר תכנית תואמת בטלוויזיה, שעלותה תהיה פי 20 או 30 מזו שברדיו. "יש תכנית של אברהם בן-מלך ברדיו, מעין 'עמוד האש'. אם אני עושה כזה דבר בטלוויזיה, אני פושט את הרגל".

אתה רואה צורך בשינויים מבניים ביחסי העבודה ברשות השידור? צריכה להיות יד חופשית יותר לפטר ולקבל אנשים לעבודה ברשות, כמו בחברות בשוק החופשי?

"צריך יותר גמישות. היום להעביר מישהו ממקום למקום זה צעד שכרוך בקשיים עצומים, וצריך לעבור דרך בית דין לעבודה. ההסכמים כובלים את ידינו, שכר גבוה זורם למקום שלא צריך. כל מבנה רשות השידור נוצר בשביל התכנים, לכן צריך לאמץ את הגמישות הקיימת במקומות אחרים.

"בתקציב הקיים איננו יכולים להחזיק אלפיים עובדים. על פי הרפורמה המתוכננת נצטרך להגיע ל-1,200 עובדים, רובם בהסכמי שכר כוללים, כך שאדם יידע מה משכורתו ואיזה גובה פנסיה הוא יקבל".

פרק נוסף ברפורמה הוא הוצאת חלק משמעותי מההפקות החוצה: "במקום שמישהו מבפנים יחליט על מה מכינים סרט דוקומנטרי, אני מוציא מכרז על נושא מסוים שעליו אני רוצה סרט. זה גם ייצר יותר פלורליזם. למעט חדשות ואקטואליה, כל ההפקות של רשות השידור ייצאו החוצה".

לא נציג המגזר


"העיסוק בתרבות יהודית לא קשור דווקא להיותי שומר מצוות. אני אתן ביטוי לתרבות היהודית לאו דווקא מהזווית הסקטוריאלית. למשל, בכל תכנית שמשודרת ביום שישי יש קישור לפרשת השבוע. אני מודה שהתחום קרוב לליבי, אבל אני לא חייב שדווקא רב ישדר את פרשת השבוע, זה יכול להיות גם דב אלבוים. לא אכתיב את משנתי בשאלה איך לטפל בפרשת השבוע"
המגזר הדתי מבקש לראות בכהונתך כמנכ"ל הרשות הזדמנות לשילוב אנשי תקשורת דתיים במערכת הקיימת. זה קורה?


שקלאר אומר כי אמנם פעל לכך שיהיה ייצוג למגזר הדתי, "אך באותה מידה אני נאבק על ייצוגן של קבוצות נוספות.

כשאתה בתפקיד ציבורי - וזה נכון גם לתקופה שלי בערוץ 2 - צריך לאמץ הסתכלות כוללת שמשקללת את האינטרסים של כל הערכים הקיימים, ומתוכם מחליטים. עם זאת", הוא מסייג "אדם איננו מחשב. כל אחד בא לתפקידו עם משנה סדורה.

חלק מתפישת עולמי הוא להחזיר את השיח היהודי למפת התקשורת. זו התרבות שלנו. אבל אעשה זאת בצורה משוקללת, אכניס גם אתיופים, רוסים וערבים.

"בתפקיד ציבורי אי אפשר לראות רק את הזווית האישית שלך בעניין, אחרת אתה עושה עוול לתפקיד", הוא מסביר את עצמו. "מחר יבוא מנהל קיבוצניק ויביא רק קיבוצניקים לתפקיד. אתה מקדם דברים שקרובים לליבך - אבל לא רק. יש תחומים שלדעתי חוצים סקטורים, כמו העיסוק בתרבות יהודית. זה לא קשור דווקא להיותי שומר מצוות. אני אתן ביטוי לתרבות היהודית לאו דווקא מהזווית הסקטוריאלית. למשל, ביום שישי אתן ביטוי לכך שזה ערב שבת על ידי עיסוק בפרשת השבוע בתכניות. בכל תכנית שמשודרת ביום שישי - היומן ב'קול ישראל', תכניתו של ירון אנוש, דב אלבוים בטלוויזיה - יש קישור לפרשת השבוע. כל מנכ"ל שנמצא פה צריך לתת לזה ביטוי. אני מודה שהתחום קרוב לליבי, אבל אני לא חייב שדווקא רב ישדר את פרשת השבוע, זה יכול להיות גם דב אלבוים. לא אכתיב את משנתי בשאלה איך לטפל בפרשת השבוע".

איך אתה חי עם העובדה שאתה מנהל יום שידורים בשבת?

"כמו כל בעל תפקיד ציבורי. אם אתה רוצה להיות שותף בעשייה ציבורית, יש מרכיב של שבת בעניין, אני שלם עם זה לגמרי", הוא מצהיר.

החלטות מהסוג הזה אתה מקבל בהתייעצות עם רב?

"לא", הוא משיב, ואומר אף יותר מכך: "בזמנו קבענו בערוץ 2 שפעם בשבוע עוסקים ביהדות, וזה ישודר ביום שישי.

ביקשתי בכוונה שזה ישודר אחרי ארבע, כדי שתהיה לזה יותר צפייה. מנכ"ל קשת דאז אמר לי: 'טעית, בשעון חורף זה נכנס לשבת'. אמרתי: 'על דעת כן אמרתי את זה'. לא רציתי שזה יהיה מיועד דווקא לדתיים, אלא שגם חילונים יעסקו בזה. בחברה הישראלית העיסוק ביהדות ישר לובש לבוש דתי. גם אם הציבור הדתי מפסיד את התוכנית, יש משמעות לכך שהתוכנית תשודר לציבור החילוני".

לתת ביטוי לכל הדעות

בימין מדברים כבר שנים על כך שקיימת הטייה שמאלה במפה התקשורתית. גם אנשי תקשורת כמו שלי יחימוביץ' הודו בכך. יש לך מטרה לשנות את זה?

"המטרה שלי, וזה חופף לעמדותיי האישיות, היא ליצור כאן מקום מאוזן. שידור מקיף שיכיל את הזוויות השונות, לא רק ימין או רק שמאל. אם למשל יש ויכוח בשדה המשפטי בין אסכולת בייניש לאסכולת פרידמן, אעמוד על כך שיהיה ביטוי לכל אסכולה. גם לגבי ימין ושמאל צריך גישה מאוזנת. אין מישהו צודק יותר, נאור יותר או חשוב יותר. בכל סוגיה יש להביא את שני הצדדים".

שקלאר מבטיח כי השקפה זו תבוא לידי ביטוי במהדורת 'מבט' המחודשת, שתעלה עם פרישתו הקרובה של המגיש הוותיק חיים יבין. "'מבט' יקבל מגישים אחרים ואופי אחר. לכל סוגיה לא תהיה פרשנות מסוג אחד בלבד. יהיו שני פרשנים וכל אחד ייצג אסכולה אחרת. הם לא יהיו דווקא באותה שעת שידור, אבל במכלול מי שישמע רדיו וטלוויזיה ישמע כמה תפישות".
  
שקלאר לוקח כדוגמה את הסוגיה הבוערת של שביתת המורים: "בנושא החינוך, יש מי שטוען שהבעיה היא באי חינוך לערכים, אחרים טוענים שהבעיה היא בחינוך האוניברסלי, ודעה נוספת תטען לאי חינוך להישגיות. אנחנו ניקח סוגיה מסוימת ונטפל בה לאורך השבוע תוך הצגת מכלול העמדות. מהלך תיקון כזה מצידנו הוא הכרחי, אחרת לא נהיה רלוונטיים. אם ערוץ 1 או רשת ב' לא ישדרו את המיקס הזה, לא יצפו בהם. אנשים לא רוצים לראות את המובן מאליו - זה משעמם. אם נציג רק צבע אחד, זה לא יעניין".

אז אפשר לצפות שיהיה איזון לפרשן המשפטי משה נגבי, למשל?

"כן. נגבי הוא פרשן מצוין, אך יש לו השקפה מסוימת, ונכון להביא לצידו פרשנים נוספים שיביאו זוויות אחרות. כבר היום יושב שם גם בן-דרור ימיני, שנותן איזונים".

אגב גלישה לפרסונות, מתבקש שקלאר לחשוף את עמדתו בעניין האירועים שהובילו להתפטרות השדרן גבי גזית מרשת ב'.

שקלאר מסרב להתייחס באופן פומבי לנושא, אך מוכן להציג עמדה כללית לגבי שילוב מועמדים מזן אחר להגשת תכניות האקטואליה: "הייתי שמח אם אנשים כמו אורי אורבך, ג'קי לוי או קובי אריאלי ישתלבו אצלנו בתכניות".

שקלאר מבקש גם להוכיח את החשיבה שהוא מקדיש למגזר אליו הוא משתייך, ומבטיח תכניות בהתאם: "על מנת שקבוצות שונות ימצאו את מקומן ברדיו, אנחנו מתכוונים להעלות לייט נייט לצעירים שיעסוק פעם בשבוע בנושאים שמעסיקים את המגזר הדתי או המגזר החילוני שמחפש רוחניות, תוך שילוב של מוסיקה, הומור ועוד. פעם בשבוע היא תעסוק גם בתכנים שיעניינו את הציבור המזרחי. התכנית בהליכי גיבוש, ואנחנו מקווים להעלות אותה גם בטלוויזיה. אני רוצה תכניות שיעסקו בשיח הישראלי-יהודי. זה זורם היום, חוצה מפלגות וסקטורים. הצימאון לנגוע ברוחניות קיים, יוצרים רבים מתחברים ועובדים עם טקסטים יהודיים". הוא מביא כדוגמה את אהוד ואביתר בנאי, שלמה גרוניך, ברי סחרוף, ארקדי דוכין ועוד. "התקשורת צריכה להיות ערה לחיפוש הקיים היום אחרי משמעות וערכים. זה צריך להיות מטבע עובר לסוחר במובן העמוק של העניין. זה התחום שיצליח בטווח הארוך, ואני אומר את זה בלי למצמץ, ולא מההיבט הדתי".

העיסוק הרווח היום ביהדות כתרבות ולא כאמונה, יש לו חשיבות בעיניך?

"מאוד. בעיניי עבודת ה' היא לא עבודה דתית", הוא קובע חד משמעית. "העבודה הדתית היא כלי, ביטוי לעבודה פנימית שאדם עושה עם עצמו. לא כל אחד נזקק לעבודה הדתית הקונקרטית. עצם העיסוק בנושא היהודי הוא עבודת ה'. להבין שהחיים מקבלים את ערכם מתוך עיסוק במשמעות - זה עבודת ה'. אם אני יוצר דרמה, או דב אלבוים כותב ספר, או עובדיה חממה כותב שיר שגורם לאדם לחשוב מחשבות יהודיות וישראליות, זו עבודת ה'. יש רובד של עולם הלכתי, שהוא חלק מהפסיפס בו עובדים את ה'. שמעתי פעם מהרב צוקרמן שלא במקרה יש שורש משותף לאמונה ולאמנות. היכולת לקחת עולם מופשט ביותר ולתת לו ביטוי בחיים, יכולת האדם להבחין בצלם אלוקים שבו ולבטא זאת בכך שיחיה חיים שיש להם משמעות - זו אמונה. האם אני יכול להיכנס לנפשו של אדם ולקבוע באיזו דרך הוא יחיה את המתח הזה? אני נגד הגישה שרק אם אתה בונה את הדברים דרך המשעול ההלכתי הצר, אז אתה נקרא מאמין".

מתנגד לשמיים פתוחים

כמי שיושב כבר שנים בגופים שזכו לקבל ממדינת ישראל רישיון לשדר רדיו וטלוויזיה, מה דעתך על הטענה שיש לאפשר שוק חופשי בתחום התקשורת המשודרת, כמו בעיתונות המודפסת ובאינטרנט?

שקלאר מתנגד: "אחת הסיבות שהחברה הישראלית נמצאת במקום בו היא נמצאת, היא הליברליזציה בשוק התקשורת. בזמנו הובלתי מאבק על כך שערוץ 2 וערוץ 10 לא יפעלו מכוח רישיונות אלא מכוח זיכיונות. ועם כל הבעייתיות, אני חושב שהם טובים יותר מערוצים מסחריים אחרים. מתן השליטה לכוחות השוק תגרום לזילות של התכנים.

"כל המגמה הזאת של הפרטה בכל תחום היא אחד הדברים שדרדרו אותנו. לא נמנע מאף גורם להרים טלוויזיה על ידי כבלים ולווין. היו ניסיונות כמו ערוץ מורשת וערוץ תכלת, אך לא הצליחו להרים אותם. היום כל אחד יכול להוציא עיתון. בעוד שנתיים, עם פתיחת השידורים הדיגיטליים, כל אחד יוכל גם לשדר ברדיו. אנחנו נשלם על זה מחיר. הרווח העיקרי הוא שלסקטורים השונים יהיו יותר אפשרויות, אבל גם היום בעידן האינטרנט יש אפשרויות. לדעתי, באותה נקודת זמן של לפני 3-4 שנים, נכון היה לצאת למכרזים ולא לרישיונות".

זו גישה מאוד לא ליברלית. המדינה מלאימה תחום מסוים, ואין לך יכולת לעסוק בו באופן חופשי.

"זה כמו שתגיד נגד רגולציה שאתה לא יכול לשדר מה שאתה רוצה. בתחום הזה יש מקום לשלטון להטיל מגבלות, כי בלי זה לא תהיה נשמה יתרה לחברה. כמו שלא יתנו להפריט עד הסוף בתי ספר, אוניברסיטאות או תיאטרון, גם במכשיר הזה, שמפיץ תרבות יותר מכולם, מותר לשלטון לומר שהוא יוצר בלמים, כי אם השוק החופשי ישלוט בו, הוא לא ייתן מענה לצורך. במדינה שלנו, שכל כך תלויה בפרסום, אי אפשר לייצר שוק חופשי כי המחיר התרבותי יהיה גבוה מדי".

זמננו תם. אל שולחן הישיבות בלשכתו המרווחת של שקלאר עומדים להגיע כמה מהאנשים שמייצרים את מה שפעם נקראו שידורי הטלוויזיה הישראלית, והיום מסתפקים בתואר 'הערוץ הראשון' - שם קצת יותר צנוע אם כי לא חף מיומרה. המנכ"ל שקלאר יישב עם עובדיו כאחד מהם, על כיסא פשוט. כורסת המנהלים שבראש שולחן הישיבות תישאר מיותמת. שקלאר אומר שהוא לא יושב עליה אף פעם.

לפני פרידה, שקלאר לא שוכח את הפנייה אל הציבור הדתי שבה נפתחה כתבה זו. האם הדברים שקראתם כאן שכנעו אתכם להיענות לה? אתם תחליטו.