בשבע 268: על קו העימות

הרב נחום רבינוביץ' קורא למרי אזרחי נחוש ● ב'קוממיות' חושבים על עריקה המונית מצה"ל ● ח"כ בני אלון מפעיל לחצים בקונגרס האמריקני.

חגית רוטנברג , י"ב בכסלו תשס"ח

"מה הלקחים שלי מהכישלון במאבק על גוש קטיף?" אומר הרב קובי בורנשטיין, שהיה ממובילי המאבק בגוש כחבר בוועד מתיישבי גוש קטיף, "זה שפעלנו מהרגע להרגע למרות שהכתובת היתה על הקיר כמעט שנתיים. זה הכשל המרכזי שלנו", הוא קובע בקול מהול בכאב שלאחר מעשה. "אנחנו, כציבור כל כך חזק, לא הגענו מוכנים לדבר שהיה ידוע זמן רב מראש.


שרה אליאש, סגנית יו"ר מועצת יש"ע: "אחרי מה שקרה בגוש קטיף, אם יקרה דבר כזה שוב, יהיו יותר אנשים בציבור שלנו שלא יקבלו את מרות המדינה, כולל בנושא הצבא. זה לא איום, זו מציאות. הניכור, התסכול, הכעס ואי התמימות גדלו בציבור הזה מאוד. האנשים הללו מהווים חלק ניכר מהנושאים בעולה של המדינה מכל הבחינות. אם יפגעו בהם כל כך בענק, זה יגבה מחיר שאי אפשר לשאתו מבחינה ציבורית"
גם זה שאני משיב רק עכשיו לכתבה בנוגע לשאלה כיצד להיערך למה שיקרה אחרי אנאפוליס, זה משהו שהיה צריך לקרות לפני שנתיים. הרי הוועידה הזו היתה רק שאלה של זמן עד שהיא תתקיים".

המשפטים האלו, דווקא כשהם נשמעים מפי אדם למוד ניסיון מר במאבק על הצלת ההתיישבות, נותנים משנה תוקף לצורך לברר כבר עכשיו לאן נושבת הרוח בקרב מנהיגי ציבור אוהבי א"י לקראת המערכה הגורלית על עתיד מפעל ההתיישבות ביו"ש. בעוד ימים ספורים ייצא ראש הממשלה לוועידת אנאפוליס תוך כוונה לחזור משם עם צרור גזירות שלעומתן יחווירו מעלליו של קודמו בתפקיד. הדרך מהצהרות מדיניות בכינוסים מפוארים ועד לבתי כנסת שרופים כבר איננה כה ארוכה, מה שמחייב קימוט מצח מיידי וגיבוש אסטרטגיות וטקטיקות שיעצרו את הבולדוזרים בטרם יתרוממו על שערי היישובים.

אין לחץ אמריקני   

ח"כ בני אלון, יו"ר סיעת 'האיחוד הלאומי', נחת השבוע בישראל אחרי סדרת מפגשים אינטנסיביים עם חברי סנאט בארה"ב, רפובליקנים ודמוקרטים, במטרה להסביר להם את הסכנות הטמונות בתכניות שיידונו באנאפוליס. "מנהיגי שני הזרמים עובדים על הצעת חוק שקוראת לא לקיים את ועידת אנאפוליס עד שלא יבוטלו סעיפים אנטי-ישראליים בחוקת הפתח', ושאבו מאזן ידרוש מהארגונים תחתיו הכרה בישראל. מהשיחות שלי איתם ברור שהאמריקנים לא יזמו ולא ביקשו את התכנית המדינית של אולמרט. הוא לא יכול להסתתר מאחורי תירוץ של לחץ אמריקני. להם פשוט לא נעים לצאת נגדו", מספר אלון "לכן חשיפתם לסכנות שבהסכם וההכרה שהוא לא בא מדרישה שלהם, יכולים למזער את הנזק באנאפוליס".

אבל הנמכת הציפיות מאנאפוליס לא מעודדת את אלון. באופן שבו הוא מנתח את מהלכיו של אולמרט, זה אפילו מסוכן יותר. לדבריו, אולמרט אמור לחזור מאנאפוליס עם שלוש התחייבויות מעשיות ומיידיות: ביטול המחסומים ביו"ש, שחרור אסירים (שכבר החל להתבצע), והתחייבות נוספת, שראש השב"כ התריע על חומרת הסכנה הנשקפת ממנה, לפיה יוגדרו שטחים נוספים ביו"ש כאזורים שלצה"ל לא תהיה גישה אליהם כלל, בניגוד למצב הקיים בהם כיום. התחייבויות אלו לא פוטרות את אלו שעלולות להצטרף אליהן במהלך השנה שנותרה עד סיום כהונתו של הנשיא בוש.

"אולמרט עובד כפוליטיקאי מתוחכם", מסביר אלון "באמצעות הטייה ורמייה הוא מנמיך ציפיות מהוועידה, כך שאף אחד לא באמת יודע מה הוא הולך להחליט שם. קל לו לרמות אותנו וכך להשאיר את ש"ס וליברמן בממשלה. הציבור מתפתה להיאבק על הדברים הגדולים כמו ירושלים, ואולמרט יוכל לחזור מהוועידה ולומר: 'סתם הפחדתם את הציבור, לא דיברנו על ירושלים', ובצורה כזו להחליש את האפקט הציבורי. לכן צריך להתמקד בצורה אינטליגנטית ולא להפוך לכאלה שקוראים 'זאב, זאב'". 

הדגל שמוביל כרגע את פעילותו של אלון הוא הסברה תוך התמקדות בחשיפת אינפורמציה. השבוע העלה באינטרנט קמפיין בעברית ובאנגלית תחת הכותרת 'סכנה, מיחזור', המפרט את כשלונות ההסכמים המדיניים הקודמים שנעשו. את עיקר העשייה הוא מבקש למקד לאחר שייוודעו התוצאות באנאפוליס. "עד עכשיו אולמרט מצליח להטעות את כולם, לעשות מסע הרדמה לתקשורת. אחרי הוועידה תהיה כבר סכנה מובהקת, ואז נתחיל לברר ולפרסם אינפורמציה מדויקת לציבור ולח"כים: מה הלו"ז, מה בדיוק אומר ההסכם. כאשר יהיו דברים ברורים ניתן יהיה על בסיסם להוביל התנגדות רחוב עם אנרגיות משמעותיות".

אלון מדבר גם על פעילות במערכת הפוליטית הישראלית. לדבריו, קיימת 'בטן רכה' גם במפלגות הקואליציה 'קדימה' ו'העבודה', בהן ח"כים מסוימים מסתייגים מחלוקת ירושלים ומוועידת אנאפוליס. "אולמרט מנטרל אותם בצורה מתוחכמת, על ידי מינויים וכד'. אנחנו מנסים באמצעות קמפיינים ציבוריים, ליצור אווירה שתלחיץ את הפוליטיקאים לכיוון השני. תראי איך ליברמן נלחץ מהקמפיין נגדו ברוסית, שמופנה לדעת הקהל בציבור שלו. ש"ס יילחצו ממה שהציבור שלהם יחשוב. גם פוליטיקאי מ'קדימה' שיראה שהציבור שלו מתייחס בחשדנות לאנאפוליס, זה ילחיץ אותו", מסביר אלון את חשיבות הקמפיינים. "כדי להצליח לשנות באמת בפוליטיקה לא מספיקות שיחות במסדרונות הכנסת", הוא מסכם "צריך לתת לח"כים הרגשה שדעת הקהל כלפיהם תינזק אם יתמכו בוועידה".


הרב נחום רבינוביץ': "אין לי ספק שאם באים הכלים ומספיק אנשים שוכבים על הכביש – לא יעברו עליהם. יש לארגן זאת בצורה טובה מאוד, זה נקרא מרי אזרחי. הדבר הזה מקובל בכל מדינות העולם המתוקנות, רק לא אצלנו. צריך להסביר לציבור שלנו שזה מקובל , ואין לי ספק שיש ציבור גדול שמוכן גם לממש זאת"
אחדות היא כוח

מוטי שומרון כבר שבע אכזבות משיחות מסדרון עם פוליטיקאים ופקידי ממסד. שומרון, מהאישים הבולטים בקהילת מגורשי נווה דקלים שבעין צורים, ממשיך עדיין לנהל משא ומתן מייגע מול מוסדות המדינה על מנת לזכות במה שהובטח להם.

אבל גם הוא מאמין שאת התובנות שנחלו חלק מהפוליטיקאים בעקבות הגירוש, יש למנף לטובת המאבק הבא: "בנושא הח"כים יש לטפל מבעוד מועד, ולשבת עליהם אחד אחד. יש לא מעט ח"כים ושרים שמודים בפניי בפירוש שההתנתקות היתה טעות. צריך לראות איך קו החשיבה הזה יגרום להם לא לעשות זאת שוב. לשבת עם כל מי שהודה בטעות, כמו פואד, ולגרום להם לא להרים את האצבע בעד הגירוש הבא".

אחד היעדים העיקריים לדעתו של שומרון, שיביאו לניצחון בסיבוב הנוכחי, הוא יצירת הנהגה אחידה שתשמיע קול נחוש ובלתי מתפשר: "אסור לחזור למה שקרה בפעם הקודמת, שרבנים מדברים בקולות שונים. צריך לאחד את השורות, והנהגה שתאמר בקול נחוש שלא מוותרים על א"י. לא ייתכן שרבנים ידברו בכמה קולות באופן שחייל דתי ימצא לגיטימציה להשתתף בגירוש. זה כישלון מוחלט של החינוך שלנו. אם יהיו רבנים שיסבירו שוב למה מותר לחייל דתי למלא פקודה מטורפת כזו, ניכשל שוב", קובע שומרון, ומוסיף: "די לנו בכשלונות שכבר היו".

גם הרב קובי בורנשטיין, שמכהן כיום כחבר במליאת יש"ע המתחדשת, סבור שרק אחדות המחנה הכתום היא המפתח להצלחה, ללא תלות בשאלת הקו שתוביל אותה הנהגה: "כל חיבור כוחות יאפשר פעילות אפקטיבית יותר ממה שיעשה חלק קטן מהציבור. עצם הישיבה סביב שולחן משותף ושילוב ידיים, גם ללא טשטוש ההבדלים, היא סוד ההצלחה לכל פעולה שתיבחר". הרב בורנשטיין סבור שכל תוצאה עימה תסתיים ועידת אנאפוליס, צריכה להושיב את מנהיגי הציבור לתכנון תכנית אסטרטגית ארוכת טווח בהתאם לצרכים, שכן גזירת העקירה תגיע אם לא כעת, בשלב מאוחר יותר. "זה שהגענו לגירוש ללא תכנית מגירה – זה הלקח הכי גדול שלי".

אבל יש גם כאלה שלא מחפשים אחדות במחנה, ולדעתם המאמץ צריך להתרכז דווקא בגיבוש קבוצה עיקשת ובלתי מתפשרת בקו המאבק שלה, על מנת להביא לניצחון. בימים אלו מופצת עצומה שמטרתה לאסוף חתימות של אותם אלו שיהיו מוכנים להיאבק למען א"י במסירות נפש ובכל מחיר אישי שיצטרכו לשלם. בין השאר קובע גילוי הדעת כי ממשלה שמוותרת על חלקים מא"י ומגלה את תושביהם מבתיהם מאבדת את הלגיטימיות שלה. הנגזרת מכך היא כי "מוטלת על כל אדם חובת אי ציות והתנגדות לכל החלטה, פקודה וחוק המובילים לביצוע אותם פשעים נגד האנושות. העם היהודי לא יכיר בהחלטות אלו ויעשה הכל כדי לסכלן".

בין העומדים מאחורי גיבוש העצומה נמצא אליקים העצני, מוותיקי גוש אמונים ולשעבר איש מועצת יש"ע. "העצומה הזו היא אבן בוחן האם בכלל יש לנו מסה קריטית שניתן לצאת איתה למאבק אמיתי, מסה שמקבלת את הנחות היסוד הללו", מסביר העצני. "העצומה הזו היא למעשה גט כריתות מממשלה שתבצע מעשה כזה. זה נקרא מרי אזרחי". לדבריו, החותמים על העצומה צריכים לקבל על עצמם את אופציות העמידה בפני שופטים וישיבה במעצר כחלק מהמאבק, ולא כסיטואציה שיש למצוא ממנה דרכי מילוט. "צריך ללמוד מבנות ה-14 שלנו, שמסרבות לשתף פעולה ומוכנות לשבת במעצר", הוא קורא. "צריך להפוך את בתי המשפט לזירות מאבק, למלא אותם באנשים שיגידו שהם אינם מכירים בממשלה הבוגדנית".

את האתגר המעשי צריך לחפש עכשיו, סבור העצני, ולא כשיעמדו שלוש אוגדות מול בתי היישובים. הכתובת לדעתו היא המאחזים: "יבורכו החלוצים שהקימו עמדה קדמית קילומטר מהבית שלי כדי להתחיל את המערכה שם", משתבח העצני באנשי המאחזים. "צריך להתייחס למאבק על המאחזים כאילו זה המאבק על הבית, דהיינו עמונה בחזקת אלף. צריכים להיות אלפים שיתגייסו להגיע בקריאת sms. אני לא קורא למלחמת אחים, לא לרצוח ולא לפצוע, אבל בהחלט מותר על פי החוק להתגונן. צריך להוציא אותם משיווי המשקל", הוא קובע, ומוכיח: "עובדה שמאז עמונה לא היה שום פינוי מאחז. גם בחומש, כבר ארבעה חודשים הצבא בעצם נותן להם להישאר. הם צריכים לדעת שאנחנו לא מחפשים את הסימפטיה שלהם. שרק יתרחקו, שיעזבו אותנו ולא ייגעו בנו, כי אם הם ייגעו – זה יכאב".

לייצר מאזן אימה


"זו עדיין לא החלטה מעשית", מדגישים ב'קוממיות' "אבל קיימת אפשרות שבמקום לדבר על סירוב פקודה נקודתי של חייל בסיטואציה מסוימת, נחליט שביום בו יתברר שהצבא מיועד להיות הכוח המגרש, נעודד עזיבה המונית של חיילים את הצבא מאותו יום. המונים יעזבו את הצבא לכתחילה ויגרמו לעסק פשוט לקרוס"
אחת הדרכים הנדרשות למאבק, עליה שמו דגש רוב המרואיינים לכתבה זו, היא חובת אי הציות לפקודת הגירוש והטמעתה בקרב מספר גדול ככל שניתן של חיילים. בתנועת 'קוממיות' העלו השבוע רעיון שמוביל את מהלך סירוב הפקודה צעד אחד קדימה. אולם בטרם יחשפו את הרעיון, מבקשים מוסה כהן ונתנאל יוסיפון, אנשי 'קוממיות', להסביר את הרציונל שעומד מאחורי המעשים: "נקודת המוצא שלנו היא שכל מהלך גירוש אינו לגיטימי גם אם נמצא לו רוב דמוקרטי, וככזה חובה עלינו לעשות הכל כדי לשרש אותו. ככל שמבינים את גודל הסכנה והחורבן שבמהלך כזה, מבינים שאי אפשר להגיב תגובה פשוטה בדרכים הרגילות.

צריך להגיב בהתאם לחומרת הסיכון, לייצר מאזן אימה", אומר כהן, ורומז: "מי שבגירוש הקודם לא הצליח ליצור שום מאזן אימה, אין ערך למילים שלו בשלב הזה". השניים מביעים תקווה שציבור גדול יתעשת, יבין את גודל הסכנה וייקח אחריות, על מנת שאפשר יהיה ליזום מהלכים גדולים ומשמעותיים. על מנת להמחיש מהי דרך מאבק שעושה צעד קדימה ממה שנראה עד כה, מעלים כהן ויוסיפון את רעיון העזיבה ההמונית של צה"ל בתאריך מכריע שייקבע מראש, עוד בטרם יוצאת גזירת הגירוש לפועל: "זו עדיין לא החלטה מעשית", הם מדגישים "אבל קיימת אפשרות שבמקום לדבר על סירוב פקודה נקודתי של חייל בסיטואציה מסוימת, נחליט שביום בו יתברר שהצבא מיועד להיות הכוח המגרש, נעודד עזיבה המונית של חיילים את הצבא מאותו יום. המונים יעזבו את הצבא לכתחילה ויגרמו לעסק פשוט לקרוס".

נקודה נוספת באשר לתרחיש עתידי של המאבק, היא היתכנות למעשים קיצוניים מצד יחידים, שעל נותני הפקודות לקחת בחשבון: "אנחנו הולכים להילחם על א"י במסירות גדולה, ואיננו עוסקים בגבולות של אסור ומותר. אנחנו כמובן לא מסיתים לשום מעשה של אלימות, אך צריך לדעת שהחברה מורכבת מהרבה אנשים ותמיד מישהו יכול לעשות מעשה שלא ייעשה.

האחריות על כך תהיה על מובילי המהלכים ההרסניים", אומר כהן. להערכתו, אם מגורשי גוש קטיף לא קיבלו את שהובטח להם שנתיים וחצי אחרי, לא מן הנמנע הוא שלמאה ועשרים אלף מגורשים לא יובטחו פיצויים כלל. "האנשים האלה יילחמו על החיים שלהם כמו שאדם נלחם על החיים שלו. מי שזומם לגזול מאנשים את כל מה שגדלו עליו והשקיעו בו, צריך לדעת שהמציאות עלולה להציב בפניו גם מעשים חמורים שיינקטו כחלק מהמערכה", מזהיר כהן, ומדגיש: "זו לא הדרכה שלנו ואיננו קוראים למעשים כאלו, אבל צריך לדעת שלא מן הנמנע שזה יקרה".  
      
גם שרה אליאש, סגנית יו"ר מועצת יש"ע, חוששת מאוד מתגובות קשות בקרב ציבור המתיישבים למכה נוספת שתנחית עליהם המדינה, בטרם התאוששו מהקודמת. היא מצטטת את יו"ר מועצת יש"ע, דני דיין, שאמר לאולמרט כי גירוש של 120 אלף איש יוביל לצונאמי בחברה הישראלית.

אם מדובר על קרע רק במובן החברתי בין המתיישבים לאזרחי ישראל הקטנה, הרי לא ראינו קרע כה עמוק שנוצר בגירוש הקודם. מה האיום האמיתי שעומד לדעתך על הפרק בהקשר הזה?

"אחרי מה שקרה בגוש קטיף, אם יקרה דבר כזה שוב, יהיו יותר אנשים בציבור שלנו שלא יקבלו את מרות המדינה, כולל בנושא הצבא. זה לא איום, זו מציאות. הניכור, התסכול, הכעס ואי התמימות גדלו בציבור הזה מאוד". אליאש מסבירה כיצד התסכול הגובר של הציבור הכתום כתוצאה מגירוש נוסף, ימיט אסון על גורל המדינה כולה: "האנשים הללו מהווים חלק ניכר מהנושאים בעולה של המדינה מכל הבחינות. אם יפגעו בהם כל כך בענק, זה יגבה מחיר שאי אפשר לשאתו מבחינה ציבורית". 
  
לשאלת דרכים מעשיות למניעת הגירוש הבא, מתארת אליאש פעילות פוליטית שנעשתה בין השאר על ידי ראשי מועצת יש"ע, שלדבריה גרמה לכך שש"ס וליברמן לחצו שנושאי הליבה לא יעלו באנאפוליס. היא גם מצדדת ביציאה להפגנות, לא משום שהן בהכרח עוזרות, אלא בעיקר מפני שהשתיקה השוררת ברחובות ומאפשרת למהלכים קרדינליים לעבור בשקט, היא אפשרות גרועה פי כמה.

תחום נוסף שאליאש דוגלת בו הוא הסברה. בהקשר זה היא מעלה רעיון מעניין, לפיו יש ליזום ימי עיון אליהם יוזמנו מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל, שיצטרכו להתמודד עם עובדות ודו"חות שיוגשו בפניהם, המוכיחים את השגיאות, הכשלונות והעוולות שנגרמו במסגרת הגירוש הקודם ובהסכמים המדיניים שנחתמו לפניו. "הייתי מזמינה למשל את אנשי המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיש להם השפעה רבה על סדר היום, ומעמתת אותם עם הדו"ח המשפטי שחיבר ד"ר בועז סנג'רו, הטוען כי להתנתקות היו השלכות קשות על הדמוקרטיה הישראלית". אליאש מתכוונת להוציא דפי עמדה מכל יום עיון כזה ולחלקו בקרב הח"כים. "צריך גם להעצים את מכוני המחקר שלנו, כמו המכון לאסטרטגיה ציונית, לקיים שם כנסים ולהוציא ניירות עמדה". מלבד הסברה כלפי חוץ, סבורה אליאש שיש להתחיל גם בהסברה פנים מגזרית, בעיקר בתוך היישובים, ולפני הכל לתת לתושבים מידע מדויק ככל שניתן על אשר עתיד להתרחש.

במהלך השיחה מודה אליאש כי כאשר יתנהל מאבק נגד גזירת הגירוש, היא מודעת לכך שחלק מהציבור אותו אמורה מועצת יש"ע לייצג, לא יישמע להוראותיה, "ואני מעריכה שהציבור הזה הולך וגדל מבחינה מספרית". מי ששייכת לאותו ציבור ומצהירה על כך בתוקף, היא נדיה מטר, יו"ר 'נשים בירוק', ששותפה גם למהלכי הקמת היישובים החדשים של תנועת 'נאמני א"י'. הכעס בדבריה על מועצת יש"ע לא קהה בכהוא זה בשנתיים וחצי שחלפו מאז כישלון אותה הנהגה: "הפעם לא נישמע למנהיגים שמחוברים לשלטון", מצהירה מטר "צריך להגיד מעכשיו שלא נישמע להם. רק מי שיצהיר כי הוא תומך בסירוב פקודה ומרי אזרחי ראוי להנהיג אותנו. אנחנו נבנה יישובים על אפה וחמתה של הממשלה, ולא נפחד ללכת נגדה". מטר טוענת כי בשלב זה חשוב לעבוד במישור ההצהרתי, ולהבהיר את תוקף העמידה הצפויה. "צריך להתנגד בכל הרבדים", היא קובעת, ומדגימה עד היכן מגיעים הדברים לדעתה: "בנות שיוצאות עם חיילים צריכות להודיע להם: 'אני לא יוצאת עם חייל שיציית לפקודה כזו, ולא אכפת לי אם הרבנים שלך יאמרו שאתה חייב לעשות את זה'". 
 
אגב, גם אליאש צופה התגברות של תופעת הסרבנות: "זו סוגייה שעדיין תישאר במחלוקת, אבל באחוזים אחרים מבעבר. אם החיילים סירבו להשתתף במעגל השני בפינוי בחברון, נקל לשער מה יקרה עכשיו".

לא לדבר על פיצויים


ח"כ בני אלון, יו"ר סיעת האיחוד הלאומי: "אולמרט עובד כפוליטיקאי מתוחכם. באמצעות הטייה ורמייה הוא מנמיך ציפיות מהוועידה, כך שאף אחד לא באמת יודע מה הוא הולך להחליט שם. קל לו לרמות אותנו וכך להשאיר את ש"ס וליברמן בממשלה. הציבור מתפתה להיאבק על הדברים הגדולים כמו ירושלים, ואולמרט יוכל לחזור מהוועידה ולומר: 'סתם הפחדתם את הציבור, לא דיברנו על ירושלים', ובצורה כזו להחליש את האפקט הציבורי. לכן צריך להתמקד בצורה אינטליגנטית ולא להפוך לכאלה שקוראים 'זאב, זאב'"
גיבוי הלכתי בנושא ניתן כמובן לקבל מרבנים ממשיכי דרכו של הרב אברהם שפירא זצ"ל, שהתווה את הדרך לרבים בעניין זה. "ודאי שאם חס ושלום תינתן פקודה להגלות יהודים מביתם, צריך לסרב לה, זה דבר פשוט", פוסק הרב נחום אליעזר רבינוביץ', ראש ישיבת ההסדר במעלה אדומים. "ברור גם שצריך לנסות כבר עכשיו להפיץ על ידי הסברה מתמדת מהן החובות ומהן ההזדמנויות העומדות בפנינו בעניין זה. השירות בצבא הוא חיוני כדי לשמור על קיומנו, אך מאידך גיסא צריך להשריש את המודעות שהצבא נועד להגן על עם ישראל ולא להגלותו. צריך להדגיש את הנקודה הזו, שהדבר יהיה ברור".

ביחס לגבולות המאבק קובע הרב כי כמובן שאין היתר לכל מעשה של אלימות, אולם מאידך: "חשוב שנהיה נחושים ולא ניתן לעקור אותנו ממקומותינו. חייבים לעמוד על זכותנו בארץ בכל דרך בלתי אלימה. זה הבית שלנו ובית לא עוזבים, לא בשכנוע ולא בשום דרך אחרת".

האם מותרת פגיעה ברכוש כחלק מהמאבק?

"אין לי ספק שאם באים הכלים ומספיק אנשים שוכבים על הכביש – לא יעברו עליהם. יש לארגן זאת בצורה טובה מאוד, זה נקרא מרי אזרחי. הדבר הזה מקובל בכל מדינות העולם המתוקנות, רק לא אצלנו. צריך להסביר לציבור שלנו שזה מקובל , ואין לי ספק שיש ציבור גדול שמוכן גם לממש זאת". הרב רבינוביץ' סבור שחשוב להעלות את הדברים כבר בשלב זה: "ראוי שנחזור על הדברים כדי שהציבור שלנו יבין שזה מה חשוב לעשות, וגם כדי שמי שרוצים להתנכל לנו יבינו שאנחנו נחושים".

מוטי שומרון מציע מצידו אופציה אחת מני רבות לקיום מרי אזרחי פשוט: "כל יהודי, בכל מקום בארץ, שחושב שהמהלך הזה הוא אסון, יקום ביום אחד שייקבע מראש לכולם, ולא יגיע לעבודה. זו השבתה כללית של המשק. אנחנו כבר בפיגור של זמן", מזהיר שומרון "צריך לעשות מעשה לפני שהממשלה תסנדל את עצמה בהחלטות".

נקודה נוספת, ששומרון כאמור מכיר מקרוב, היא היחס לנושא הפיצויים: "אני מצפה שאנשים יעמדו כחומה בצורה, שאף אחד לא יתפתה לדבר על פיצוי ושלא יפחדו מאיומים. הממשלה רק חיפשה אצלנו בקיעים בנושא הזה, כדי לסדוק את העמידה של הציבור. אם נוכיח נחישות מוחלטת ללא סדק – בע"ה ננצח".