בשבע 268: הסברה עם ערך

על מועצת יש"ע לעבור לקו הסברה שמשדר ערכים ולא סכנה ביטחונית.

הרב זאב קרוב , י"ב בכסלו תשס"ח

לאחרונה יוצאת מועצת יש"ע (המתחדשת?) בקמפיין ישן-חדש: קמפיין ביטחוני המזהיר מפני ההשלכות הביטחוניות של המהלכים המדיניים האחרונים. מתקופת הסכמי חורבן ימית ועד ימינו, זהו הקו המוביל את מועצות יש"ע לתקופותיהן השונות: "אל תתנו להם רובים", "לא עושים שלום על הסכין" וכדו'. התוצאות ידועות לכולנו. גם אם היו הצלחות נקודתיות, כמו במשאל מתפקדי הליכוד, בגדול נכשלו המאמצים בכיוון הזה.


30 שנה אנו מנסים לכבות שרפות. אילו לפני 30 שנה היינו מתחילים לדבר ערכים, היום זה היה טבעי ביותר לציבור. חטאנו בכך שעזרנו לציבור לשכוח את הערכים שלנו. אילו היינו 'מטפטפים' לציבור שיש דברים שעם לא מוותר עליהם, כגון אמונתו וארצו, אילו היינו מתמידים בכך כמו שהשמאל התמיד במסר השלום שלו, היינו מצליחים לא פחות מהשמאל
בתקופת הגירוש מחבל עזה קו ההסברה היה שונה. הוא היה שונה, כיוון שלא מועצת יש"ע הובילה את הקמפיין. ההסברה שם עסקה בחורבן משפחות וניתוק מהבית האישי, ופנתה לרגש האנושי. קו ההסברה הזה הצליח לעורר רגשי חיבה וסימפטיה לתושבי חבל עזה, אלא שלרגשות אלה לא היה ולא כלום לשאלת הצורך לסגת מחבל ארץ זה. כמו שנאמר: העם עם הגולן, תחת שלטון סורי.

מרגיז ומתסכל שההסברה הביטחונית הנכונה כל-כך ומוכחת במציאות איננה מזיזה, לא את העם ולא את מובילי המדינה, אך זוהי העובדה! כואב לראות כי הציבור שלנו, שהוא כל-כך חכם ואידיאליסטי, מנותק מהמציאות ואין בו כוח חידוש והתרעננות. 30 שנה, אותן תגובות ואותן סיסמאות. זה לא עוזר אצל מקבלי ההחלטות, וזה לא משנה את ההצבעות בבחירות, אבל אנחנו נמשיך ונפטיר כדאשתקד.

מדוע ההסברה הזו כמעט ולא מזיזה ומועילה? כיוון שהסברה ביטחונית ורגשית אינה עוסקת בבעיה האמיתית. הבעיה היא איננה אי ידיעת הסכנות הביטחוניות של ההסכמים המעוותים הללו. או שיש שמאמינים בערפאת ובאבו מאזן. קיימת בחירה של הציבור להתעלם מהעובדות הברורות כל-כך. הציבור פשוט מעדיף לתלות את יהבו בקסמי שווא וב'רעים' שבגדו בו, כיוון שאין לו משהו אחר להיתלות בו.

הציבור כבר לא יודע מה הוא עושה כאן, ולמה. האג'נדה העכשווית של הציבור היהודי היא הקיום וההישרדות. אג'נדה זו אינה יכולה לתת כוחות ולחזק את הנפש להתמודד עם המציאות וקשייה. הציבור 'איבד' ו'שכח' את האג'נדות הערכיות שלנו, ולכן אנו רואים את קיום מאמר הנביא: "באין חזון יפרע עם".

אז מה צריך להיות הכיוון? לדבר עם העם את מה שבאמת אנו חושבים. לדבר ולהזכיר את הערכים שלנו. וזה בדיוק מה שמועצת יש"ע נמנעה מלעשות. פעמים רבות שמעתי את דוברי הציבור שלנו נשאלים: הרי זה לא מה שאתם חושבים. הרי גם אם לא יהיו בעיות ביטחוניות, תתנגדו לתת שטחים. והתשובות היו מתפתלות בכישרון רב.

הייתי שותף כמה פעמים בניסיונות לשכנע את מועצת יש"ע לשנות את קו ההסברה, וללא הועיל. ההסברים היו חכמים ומלומדים, אך לא מציאותיים ולא אמיתיים. יש שאמרו כי העם אינו יכול לשמוע ערכים, יש שאמרו כי אין דבר כזה הסברה ערכית, ויש שאמרו כי בהתחלה יש לכבות שרפות ואחר-כך יהיה מקום להסברה ערכית.

כידוע , 30 שנה אנו מנסים לכבות שרפות. אילו לפני 30 שנה, ואפילו לפני 10 שנים היינו מתחילים לדבר ערכים, היום זה היה טבעי ביותר לציבור. חטאנו בכך שעזרנו לציבור לשכוח את הערכים שלנו. אילו היינו 'מטפטפים' לציבור שיש דברים שעם לא מוותר עליהם, כגון אמונתו וארצו, אילו היינו מתמידים בכך כמו שהשמאל התמיד במסר השלום שלו, היינו מצליחים לא פחות מהשמאל. הרי כל העם בתוכו מחובר לערכינו, לרוב העם יש גם סימפטיה לערכים האמוניים והלאומיים שלנו. הם רק שכחו מהם, ולא מחברים אותם לחיים.

ההסברה הביטחונית התפוצצה לנו בפנים בעבר, ותתפוצץ בעתיד. חבל על המשאבים הכספיים והאנושיים שאנו משקיעים בהם.

הגיע הזמן לשנות. הגיע הזמן לדבר אמת.