בשבע 269: חילול שבת קיבוצי

בית הדין הארצי לעבודה נחלץ להגן על איסור עבודה בשבת ● אבל בפרקליטות מקבלים את הדעה שחוקי עבודה ומנוחה לא חלים על הקיבוצים ● נתקעתם בחושך בחניון, לא מומלץ לדלג מעל המעקה הסמוך.

יאיר שפירא , י"ט בכסלו תשס"ח

נדנדת המאבק המשפטי בעברייני השבת חולפת בעוז מצד אל צד כבר למעלה מעשר שנים, אך בשבועות האחרונים תהפוכותיה מרשימות במיוחד.

חוק עבודה ומנוחה אוסר על פתיחת עסקים בשבת ועל העסקת עובדים ביום המנוחה. עם זאת, החוק איפשר לממשלה להעניק היתרים מיוחדים לעסקים חיוניים שונים. בשנות החמישים נחשבו כחיוניים עסקים כמו חברת החשמל ובתי חרושת לקרח; לפני 20 שנה ויותר, עם הכרסום במעמדה של השבת, היו אלו מסעדות, תיאטראות ובתי קולנוע, אך ככלל נאכף החוק במרכזי הערים על בתי המסחר; אלא שבשנות התשעים החלה תופעה של הפרת חוק גסה.

מחוץ לערים החלו להיפתח מרכזים מסחריים, תוך עברה על חוק עבודה ומנוחה, ולרוב גם על חוקי התכנון והבנייה. את המגמה הובילו רשתות קמעוניות גדולות, שפתחו במתחמים חנויות ענק, והקיבוצים, שרבים מהמתחמים הוקמו בשטחם. המוני ישראלים נהרו בשבתות למרכזים החדשים - מה ששינה את פני השבת בישראל והכניס את הסוחרים הקטנים במרכזי הערים לבעיה עסקית של ממש.

אל מול הפרת החוק המתרגשת יצאה מדינת ישראל למלחמה, חמושה בארבעה פקחים דרוזים בשלושת רבעי מישרה, ועם מעט מאוד מוטיבציה להתעמת עם אנשי הקיבוצים, בעלי הון גדולים ולובי חילוני חזק בפוליטיקה ובתקשורת.

אך גם אם טחנות הצדק טחנו באי חשק, הרי שקנסות ניתנו, ולפעמים אף הוגשו כתבי אישום. אחד מהם היה כנגד קיבוץ צרעה, אשר לפני כ-10 שנים הפעיל שתי חנויות במתחם הקיבוץ בשבתות. בית הדין האזורי לעבודה זיכה את הקיבוץ, וטען כי החוק לא חל עליו, כי אי אפשר להגדיר את דתו של הקיבוץ, וממילא לקבוע את היום שבו הוא וחבריו אמורים לשבות.
לפני כשנה פרסם בית הדין הארצי לעבודה החלטה, ובה קיבל את ערעור המדינה על פסק הדין והרשיע את הקיבוץ.

ההרכב בראשות נשיא בית הדין סטיב אדלר דחה את התזה המשפטית המוזרה של הערכאה הנמוכה יותר, ואף הרבה לצטט את גדולי הציונות, שהתקוממו כנגד מסחר בשבת. בין השאר ציטטו השופטים את 'המשורר הלאומי', חיים נחמן ביאליק, שכתב לאנשי קיבוץ גבע לאחר חילול שבת רבתי במקום כי "ארץ ישראל בלי שבת לא תיבנה אלא תחרב, וכל עמלכם יהיה לתוהו".

ציטוטים גם מפי ראשי הקיבוצים, כמו ברל כצנלסון ומשה סנה, לא הרשימו את אנשי צרעה, והם ערערו לבית המשפט העליון. לפני כשלושה שבועות החליטה הפרקליטות לקבל את התזה המפולפלת כי החוק אינו חל על קיבוצים, והודיעה לבית המשפט העליון כי לאחר עשר שנות מאבק היא מבטלת את כתב האישום.

כתב אישום נוסף שעבר תהפוכות דומות הוגש כנגד מספר רשתות גדולות המפעילות חנויות בשבת. גם שם זוכו עברייני השבת בבית הדין האזורי לעבודה, בשל הגנה מן הצדק. השופטת אריאלה גילצר-כץ קיבלה את טענת הרשתות כי רשויות החוק עושות איפה ואיפה, וכי האכיפה נגדן היתה סלקטיבית. המדינה, כך עלה במהלך הדיונים, נמנעת מאכיפת החוק על עסקים הפועלים בנתב"ג ובאילת; ולא רק זאת, אלא שרשות שדות התעופה אף פרסמה מכרז לחנויות במתחם הטרמינל החדש ובו דרשה מהמועמדים להתחייב להפעיל את עסקיהם ביום המנוחה.

השופטת ציינה גם כי המדינה אינה אוכפת את החוק באופן שווה על כל המגזרים, ונמנעת מאכיפת החוק על בני המיעוטים ועל ענפים מסוימים: בתי קולנוע, מסעדות, תיאטראות, משחקי כדורגל וטלוויזיה מסחרית. טענתם של אנשי משרד התעשייה והמסחר, כי שיקול מרכזי בתכנית האכיפה היה הרצון לסייע לעסקי מסחר קטנים, שהפעילות המסחרית בשבת ממוטטת אותם, הוגדרה בידי השופטת כשיקול זר ופסול, החורג מתכלית החוק.

השבוע שוב פרסם בית המשפט הארצי לעבודה פסק דין המגן על השבת, וקיבל את ערעור המדינה, שביקשה להרשיע את הרשתות העברייניות. הרכב בראשותו של נשיא בית הדין, השופט סטיב אדלר, קבע כי לנוכח המשאבים המוגבלים שעמדו לרשות יחידת האכיפה, יש הכרח לקבוע סדר עדיפויות ויעדים מועדפים לפעילות האכיפה. מדיניות האכיפה, ההתמקדות במגזר העסקי ובמרכזי קניות גדולים שבהם מועסקים עובדים רבים, אינה חורגת ממתחם הסבירות. עוד קבעו השופטים כי מיקוד פעילות האכיפה בפעילות מסחרית עולה בקנה אחד עם תכלית החוק, שלה שני היבטים: ההיבט הסוציאלי וההיבט של שמירה על צביונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית. בית הדין קרא למדינה להגדיל משמעותית את מצבת כוח האדם של יחידת האכיפה, כדי שתוכל להבטיח שיום המנוחה - יום השבת - יישמר.

קפיצה בחשכה

לפני עשר שנים בדיוק הגיע א' לפגישה עסקית במשרדי חברה השוכנת בבניין משרדים באזור התעשייה של אזור. הפגישה הסתיימה לאחר השעה שבע בערב, שעה חשוכה בתקופה זו של השנה. א' שם פעמיו אל המעלית, ירד אל הלובי, אך שם גילה כי דלת הבניין נעולה. רב תושייה כשאר הישראלים, לא הטריח א' את מארחיו בבעיה, אלא פנה אל דלת פלדה גדולה בשולי הלובי, לחץ על הידית והדלת נפתחה. היא אמנם הובילה למסדרון אפל, אך לא אדם כא' יירתע, גם כשנסגרה הדלת אחריו וחושך ירד על המקום. א' גישש את דרכו במסדרון וצעד בחשכה כ-30 מטר, עד שגילה כי בסופו של המסדרון עומד קיר וחוסם את הדרך. א' לא שם פעמיו בחזרה אל דלת הברזל, ומשם ללובי, אלא בחר לדלג בחושך מעל מעקה בגובה של מטר אחד שניצב מימינו, אל עבר הלא נודע.

א' צנח מגובה של כחמישה מטרים אל רצפת הבטון הקשה של החניון התת-קרקעי של הבניין. את הדרך החוצה עשה א' בסופו של דבר באמבולנס, כשהוא פצוע קשה. שופטת בית המשפט המחוזי בתל אביב, שרה גדות, דחתה את תביעת הפיצויים של א' כנגד הרשות המקומית, כנגד בעל הבניין וכנגד החברה המארחת.

וכך קבעה השופטת גדות, רשמו לפניכם: האדם הסביר מרים טלפון למשרד שממנו זה עתה יצא בבקשה שיפתחו את הדלת. אם בכל זאת נבחרה האופציה לצאת דרך דלת מוזרה ומסדרון אפל, עדיף לנסות ולהדליק את האור. אם בכל זאת הלכתם באפלה ונתקלתם בקיר, טוב תעשו אם תחזרו על עקבותיכם. אך בכל מקרה, אל תקפצו מעל מעקה שאינכם יודעים מה עומד מאחוריו.