בשבע 269: עם או ספר?

'לפני המקום' מספר על מפגש דמויות צבעוניות הקשורות לעולם הספרים, ומעלה שאלות יסוד על תרבותו של עם.

עפרה לקס , י"ט בכסלו תשס"ח

ספר: לפני המקום/ חיים באר, עם עובד – ספרייה לעם, כריכה רכה, 298 עמ'.

מזמן לא נזדמן לידי ספר עשיר כל-כך, מלא במגדנות מכל אשר ספר יכול להציע: כתיבה טובה וקולחת, שיבוצים רבים מן המקורות התלמודיים והמקראיים, עלילה שיודעת להפתיע וגם עומק שמשאיר את הקורא לחשוב. תענוג.

ועכשיו, להתחלה.

באר פותח את ספרו בפנייה של אחד, איל נדל"ן עשיר בשם רפאל זוסמן, שמזמין אותו להיות חבר בצוות היגוי של כנס ללימודי תרבות מתקדמים. רפאל זוסמן, שהוא בן לניצול שואה ובוגר 'נתיב מאיר', מייעד את הלימודים המתקדמים האלה לעצמו בלבד, ושופך כל שנה כסף רב על הכינוסים המדעיים, שאמורים להעשיר אותו בידע ובתרבות.

באר איננו רוצה, אך מתפתה. הוא מגיע לברלין, לווילה שעל גדות אגם הוואנזה – המקום שבו הוחלט על ה'פתרון הסופי' ליהודים 60 ומשהו שנה קודם, ופוגש שלושה טיפוסים צבעוניים מאוד, המשמשים כחברים נוספים בוועדת ההיגוי.

הראשון הוא יהודי, סוחר ספרים עתיקים ששנותיו נושקות ל-80. השני הוא פרופסור יהודי המתגורר בוינה, ואשר בעצם עבר גלגולים רבים ושינה שמות הרבה, ובחורה גרמנייה בשם קתרינה, שחוקרת את שירתה של אלזה לסקר-שילר, המשוררת היהודייה שהתגוררה בגרמניה ועקרה לשווייץ, ולבסוף הגיעה לישראל.

כל אחד מן החבורה הזו מחזיק אצלו ידע רב בנוגע לספרים, ותופס את תפקידו בצורה שונה בחייו. הסוחר, שלמה רופופורט, רדוף בשל הספרים. אהבתו העזה של אביו לספרים היא זו שגרמה לו שלא לעזוב את גרמניה בזמן, ולמעשה הביאה אותו אל מותו בידי הנאצים. הפרופ' ששמו בילקר-בולקר הוא אמנם פרופסור נחשב, אבל מתגלה כאדם אופורטוניסט המשנה את שמו ועורו כתולעת, לפי המקרים המזדמנים לו.

קתרינה הצעירה מתמודדת עם העבר הנאצי של בני עמה, ובכך שהיא עוסקת בשירתה של המשוררת היהודייה, מנסה להציל במשהו את התרבות היהודית שאבדה.

זהו המוטיב העיקרי שסביבו נע 'לפני המקום'. חיים באר, המערבב עד חוסר הבחנה את האמת והבדיון, אורג לאורך כל הדרך את מצוקתו שלו: חוסר יכולת של סופר להשלים את הרומן הבא שלו, שמתברר במהלך העלילה שזה הוא, הקורא מתבונן בספר הזה ממש. באר משתף את הקורא בלבטיו לפני וגם בסוף הכתיבה, ותוהה אם הספר הוא איננו אשכנזי מידי או אנטי פלשתיני (לא לצפות, האמירות לא ממש גורפות).

התורף של הספר הוא מקומם של הספרים בחיי עם ואומה. האם ספרים יוצרים תרבות? האם הם משקפים אותה? האם אפשר לאצור התרחשות ותרבות בתוך ספרים וארכיונים? האם אפשרי שעם ייכחד, אך הספרים והתרבות שיותיר אחריו יקימו אותו לתחייה?

הספר הוא גם ספר שואה, אבל לא במובן המקובל של המילה. באר עוסק בכליה התרבותית שהביאו הגרמנים על יצירותיו של העם היהודי, ולא בכליה הפיזית. ב'לפני המקום' מודגש כי הנאצים לא כילו את התרבות היהודית בדרך אגב, אלא בכוונת מכוון, משום שספרים משקפים קיום, יצירה, חיים. השאלה שאינה עולה במפורש, אבל מציצה בזהירות מדפי הספר, היא: האם הכליה הרוחנית והפיזית הן אסון בקנה מידה דומה?

באר דן בספרו, בצורה רמוזה ומחוכמת, גם בשואה שעלולה להתרגש על מדינת העם היהודי, כלומר על השואה שאולי תבוא. הוא דן בקיום התרבותי-יהודי שאחרי מדינת ישראל. האם ספרייה שתאצור את כל מה שנוצר כאן מה' באייר תש"ח תצליח לשמר את מה שהיה כאן ואיננו עוד? האם די בספרים כדי להקים לתחייה עם?

גיבוריו של באר הם יודעי ספר במובן העמוק של המילה. רופופורט עוסק כל ימיו בהשגת עותקים נדירים ונשכחים של ספרים שנכתבו על-ידי סופרים ותלמידי חכמים בני יהדות אשכנז, ומוכר אותם למרבה במחיר. הפרופסור הווינאי, אף שהוא אדם רדוד, גם הוא בקי בכותבים ובהיסטוריה היהודית. באר עצמו, שאהבתו לספרים היא כמעט תאווה, הוא שותף פעיל בשיחה עם זה וגם עם זה, והתוצאה: חגיגה תרבותית, המושכת את הקורא לקרוא ולהעמיק עוד בכותבים הנזכרים בספר.  

את כל אלה ועוד שוזרת עלילה מעניינת ומפתיעה, שנעה, כאמור, בין האמת לדמיון, שנכתבת גם על רקע מלחמת לבנון השנייה – כזו שיכולה לחיות לבד, גם בלי שאלות העומק. במילה אחת: מומלץ.

ofralax@gmail.com