בשבע 270: צעדים משלימים

שחרור המחבלים ואספקת הנשק לפלשתינים משרתים היטב את היעד של אהוד ברק לעודד נטישת מתנחלים כבר עכשיו.

עמנואל שילה , כ"ו בכסלו תשס"ח

יוזמי חוק הפינוי החדש, המבקשים להעניק פיצויים נדיבים במיוחד לתושבי יו"ש שינטשו את בתיהם כבר כעת, יודעים היטב שמתנחלים אוהבי הארץ ובעלי רקע אידיאולוגי ידחו את הצעתם בבוז. הם חזקים באמונתם ולא ינטשו את מפעלם. לא את היישובים והבתים, לא את בתי הכנסת ולא את בתי הקברות. "אם ייתן איש את כל הון ביתו באהבה - בוז יבוזו לו".

רוב תושבי יו"ש גם אוהבים את יישוביהם ואת שכניהם, וכמו חבריהם מגוש קטיף יעדיפו לחיות עם קהילתם כל עוד הדבר אפשרי. לכן ברור שההצעה מכוונת לפתות וללכוד ברשת את האוכלוסייה החלשה יותר, בתקווה שעזיבתה של אותה אוכלוסייה תיצור אווירת התפוררות ועזיבה מרצון. בכך אוחזים אהוד ברק וחבריו בדרכו הנבזית של מי שעליו נאמר "ויזנב בך כל הנחשלים אחריך, ואתה עייף ויגע, ולא ירא אלוקים".

המזימה הזאת לא תצלח. הביקוש לבתים היום ביישובי יו"ש עולה על ההיצע, ויהיה קשה מאוד למנוע את כניסתן של משפחות חדשות לבתיהם של הנוטשים למען פיצויים. אבל כשברק אוחז בתרגילים נבזיים כדי למנוע כל בנייה בהתיישבות ולפתות כמה שיותר מתנחלים לעזוב כבר עכשיו, שלא יתפלא אם מישהו יחשוד שגם שחרור המחבלים, אספקת הנשק לפלשתינים והזנחת הביטחון בדרכים נעשים במטרה ליצור מצב ביטחוני עקוב מדם שיעודד עזיבה.

השיר הצורמני של סמדר

על פי הסטנדרטים שנקבעו בתקשורת ובשיח הציבורי בימי המאבק הכתום, אין דבר חמור יותר מהשוואת מעשי עוול בני-זמננו לפשעי הנאצים יימח-שמם.

גם כאשר מחליטים שיש לנקות אזור מסוים מכל יהודי שגר בו - אסור לדבר על 'יודנריין'. גם אם אלפי יהודים מועלים בכפייה על אוטובוסים ומגורשים מבתיהם על מנת שלא לחזור לעולם - אסור להשוות זאת לגירושים ההמוניים ההם ברכבות. גם אם משפחות גדולות שגורשו מבתים נאים ומרווחים נידונות להידחס במשך שנים במגורונים עלובים - הס מלהזכיר את המילה 'גטו'. גם אם עשרות בתי כנסת נשרפים ביום אחד - אין להיזכר בליל הבדולח.

ולא רק למתבונן מן הצד אסור לערוך השוואות מגונות שכאלה. אפילו הקורבנות הלומי-הצער של כל אותם מעשי עוול, אוי להם אם מתוך תחושתם הקשה שמתייחסים אליהם כאל אזרחים מסוג ב' יעזו לענוד טלאי צהוב, או אפילו רק טלאי כתום. גם אם הם עצמם ניצולי שואה - ומה לעשות, מה שעושים להם כעת מזכיר להם את עברם הנורא - הם לא יינצלו משבט פיו של טומי לפיד. 

כל עוול ילבין כשלג לנוכח הניסיון המקומם להשוות אותו לפשעי הנאצים. מרגע שיעז מישהו לערוך את ההשוואה הנפשעת, הוא יהפוך מקורבן הראוי לאמפתיה לפושע המרכזי בפרשה, הראוי לכל גינוי והוקעה. במקום לדבר על העוול הנורא שנעשה לו, יעברו כל השדרנים, הפרשנים והדוברים לגינוי תקיף, סוחף וממושך של דבריו הנפשעים, שבדיעבד רק מוכיחים כי הוא ראוי לכל רע שיאונה לו.

"האם חונקים פה מישהו חלילה בקרונות המוות לאחר השפלה נוראה?" - התקומם בשעתו יו"ר יד ושם שבח וייס לנוכח מיצג הטלאי הכתום, "האם מעלים פה מישהו על הרמפה של מנגלה? האם מוליכים פה מישהו לתאי הגזים? האם מפזרים פה אפרו של מישהו בנהרות אירופה? איזו מין השוואה היא זו?".

"השימוש בטלאי מחריד אותי ומזעזע אותי", אמר ח"כ הירשזון, שתגובתו פורסמה אז תוך אזכור היותו נשיא 'מצעד החיים'. כזכור, הירשזון עומד כעת בפני משפט, כשבין השאר הוא חשוד בנטילת טובות הנאה מנכסי 'מצעד החיים'.

גם חברי כנסת המזוהים עם הימין לא נמנעו מלצאת פומבית נגד עונדי הטלאי הכתום. היה גם מי שהודיע כי יפסיק מיד את תמיכתו במאבקם של המתנחלים אם לא יחדלו לאלתר משימוש בסמלי השואה.

הפוליטיקאים הדגולים שלנו נחלצו לעמוד בפרץ. למרות מחאותיהם של ארגונים הדוגלים בחופש הביטוי, מבקשות יולי תמיר וקולט אביטל לגזור סנקציות מחמירות על כל מי שיהין לעשות שימוש אקטואלי בסמלי השואה. על פי החוק שלהן, שאושר בוועדת שרים ויזכה לתמיכת הממשלה, מי שיכנה את חברו בתואר 'נאצי' צפוי למאסר עד שבע שנים.

מיותר כמובן לציין שכל זה אמת ויציב ונכון כל עוד עורכי ההשוואה עם הנאצים לא באים מהצד הנכון של נותני הטון וקובעי הטעם. מעשי עוול שנעשים לציבור הדתי או הימני - אסור שיושוו לזוועות הנאצים. אך כאשר עושי העוול, או אלה שרק נראים כעושי עוול, באים מהמחנה הדתי-ימני - מותר בהחלט, ואולי אף נאה ומקובל, להשוות אותם לנאצים. אפשר גם להתבטא כך בפומבי בתחנות רדיו מכובדות בלי שהדברים יעוררו סערה של ממש.

השבוע זו היתה סופרת הילדים סמדר שיר. בתכניתו של רזי ברקאי שעסקה בפרשת הילדות האתיופיות בבית הספר התורני 'למרחב' בפתח תקווה, היא לא נרתעה מלהשוות בין דברי ההסבר להשמדתם של יהודי אירופה שכתב הצורר הגרמני ערב התאבדותו, לבין הצטדקויותיהם של פרנסי החינוך בפתח-תקווה על היחס לבנות האתיופיות.

רזי ברקאי לא ממש הזדעזע מההשוואה, ושאל בטון מינורי: "עד כדי כך?"

חבר הכנסת הרב יצחק לוי, שהוזמן לדיון כשר חינוך לשעבר ובעיקר כנציג הדתיים, ביקש בקולו החרישי מהסופרת הנכבדה שתחזור בה: "ההשוואה שלך היא ממש מזעזעת, יותר מהמעשה של 'למרחב'", הוא אמר, אך לא זכה לתמיכה מרזי ברקאי.

סמדר שיר התעקשה לטעון שהכיתה הנפרדת של הבנות האתיופיות היא גטו, ושהדיבורים על שילוב הדרגתי שלהן עם שאר התלמידות "מזכיר לי את האמצעים ההומניים שהיטלר דיבר עליהם".

ח"כ לוי אמר שגם אותו הדברים שהתפרסמו מקוממים (בהנחה שזה נכון, הוא עוד לא הספיק לבדוק), אבל "אל תשווי להיטלר. הכוונות של היטלר היו אחרות והשנאה שלו היתה אחרת".

בשלב זה הוכיח רזי ברקאי שיש מנחה לתוכנית: "הדברים נאמרו, בוא נתקדם חבר הכנסת לוי".

התנפלות מפוקפקת

אחרי כל המהומה שחולל 'ידיעות אחרונות' בפרשת 'האפליה הגזענית' בפתח-תקוה, החומר העובדתי המוצק הוא שבכיתה ב' בבית הספר התורני-פרטי 'למרחב' יש 4 בנות, עולות חדשות מאתיופיה, שלומדות בכיתה נפרדת ונוסעות הביתה בהסעה מיוחדת להן.

לא חסרות סיבות לפקפק בקונטקסט המרשיע שבו הובאו הדברים, ולהתקומם נגד ההתנפלות של 'ידיעות' על בית הספר. הנה כמה מהן:

1. בניגוד לטענות המשתלחות בדבר אפליית הבנות לרעה בגלל צבע עורן, האמת המסתברת היא הפוכה: אילו היו לבנות-עור הן כלל לא היו מתקבלות ללמוד ב'למרחב' בגלל אי- עמידה בתנאי סף של רמה לימודית ודתית, ובגלל אי-יכולת לשלם שכר לימוד.

2. עדויות נאמנות גורסות שבניגוד לפרסומים, הבנות האתיופיות בהחלט יוצאות לחצר בהפסקות ומשחקות עם שאר התלמידות.

3. בימי שביתה אלו, שבהם כולם מדברים על הכיתות הגדולות בבתי הספר, לימוד בקבוצה קטנה אינו נחשב חסרון, אלא דווקא יתרון שמסייע להתקדם בלימודים ולסגור פערים.

4. למיטב זכרוני, בהיותי בכיתה ב' גם אנחנו למדנו הכול אצל מורה אחת. לא זכור לי שסבלנו מזה.

5. די ברור שלאתיופיות יש הסעה נפרדת לא בגלל הפרדה גזענית, אלא משום שהסעתן ממומנת מכספי העירייה ולא מכספי ההורים. יש להניח שרוב תלמידות 'למרחב' היו שמחות לחזור לביתן במונית זריזה ולא באוטובוס מזדחל.

6. עסקנים אלמונים של 'קדימה' בפתח תקווה ובמגזר האתיופי זכו לחשיפה נאה בעקבות פרסום הפרשה. מעורבותם מחזקת את הרושם של פרשה מנופחת לצרכים פוליטיים.

7. אילו סירבו ב'למרחב' מלכתחילה לקבל את הבנות, כמו שעשו בתי ספר פרטיים אחרים, אף אחד לא היה טורח לגנות אותם. באופן אבסורדי, דווקא מי שנרתמים כדי לסייע לאתיופים מוצאים את עצמם מוקעים.

8. ההתנפלות הבוטה של 'ידיעות' חורגת אפילו משגרת הטון הסנסציוני מוכר-העיתונים של הצהובונים, ומסגירה רצון לנגח את המגזר הדתי.

9. אילו היה מדובר בחומר מרשיע חד-משמעי, 'מעריב' ו'הארץ' לא היו יכולים להתעלם לחלוטין מהחשיפה של 'ידיעות'.

שירים טובים יותר

1. היצירתיות של איש התיאטרון והקולנוע שולי רנד, חוזר בתשובה מהזרם הברסלבי המוכר לכם מהסרט 'האושפיזין', מתפשטת לתחומים חדשים. בימים אלה הוא מתגלה גם ככותב פזמונים, מלחין ומבצע. לקראת צאתו לאור של דיסק בכורה מפרי יצירתו, התקבל במערכת הסינגל החדש 'נקודה טובה', פזמון עמוק ונוגע שרנד מבצע אותו ביחד עם אהוד בנאי.

בנוסף לשיר עצמו, נהניתי גם מהפנייה האישית על עטיפת הדיסק של הסינגל, המיועד לשדרנים: "שדרן יקר וטוב לב! אשמח מאוד אם השיר ידבר אליך ותרצה להשמיע אותו, אבל זה יצער אותי מאוד אם זה יקרה בשבת. שולי."

2. את הדיסק החסידי המשובח 'עשה' של יעקב כ"ץ ועקיבא ומשה מרגליות פותח השיר "כל מה שעשתה", שבו מצטרף לביצוע המעבד (והזמר) יונתן רזאל בדואט עם הסולן הראשי בדיסק, עקיבא מרגליות. כמו בכל השירים שהוא מבצע בדיסק, וכמקובל במיינסטרים של המוסיקה החסידית, מרגליות שר בעיבריס, כלומר בהברה אשכנזית. רזאל לעומתו שר בעברית, כלומר במבטא ישראלי רגיל, כמקובל בז'אנר המתחדש המכונה 'חסידי-אלטרנטיבי' או 'מוסיקה יהודית'.

אהרון רזאל, אחיו של יונתן, הוא מהיוצרים החשובים בזרם החסידי-אלטרנטיבי. בדיסק 'להיות מחובר' שהוציא לאחרונה אפשר למצוא רבים ממאפייני הז'אנר הזה - מילים מהמקורות בצד תמלילים מקוריים עם ביטוי אישי, סגנון מוסיקלי שונה, יסודות ברסלביים, וגם הברה ישראלית. רק את השיר 'יום שבתון', לטעמי מהטובים בדיסק, מבצע רזאל בהברה אשכנזית - אולי בניסיון להציע משהו שיערב גם לאוזן החרדית.

השיר המצוין 'דרך חדשה' מספר על ימי החיפוש של רזאל בעיר צפת, שעיצבו את המשך דרכו. וישנו שם גם השיר המצחיק 'קרמבו', שמשתעשע בשאלה ההלכתית האם בהפרדת הקרם של הקרמבו מהביסקוויט יש בעיה של 'בורר'.

ראויים לציון במיוחד השירים 'שירת הים' ו'איפה ניגנת בקיץ האחרון', שעוסקים בגירוש מגוש קטיף. המפעל ההתיישבותי ביש"ע, גם בחורבנו אך בעיקר בבניינו ובמאבקיו, צריך להיות מלווה ביצירה אמנותית ומוסיקלית שתבטא את רוחם ותחושותיהם של חלוצי בניין הארץ בדורנו. אהרון רזאל, יוצר פורה שמרבה להופיע בהפגנות הכתומות וגם התייצב אישית עם הגיטרה בגוש קטיף עד שגורש משם, הוא בהחלט אחד היוצרים המתאימים למשימה הזאת.