בשבע 270: המאבק הבא

לא פחות מאשר למנוע את החורבן והגירוש - זו צריכה להיות מטרתו היחידה של המאבק הבא, שאותו יש לנהל בעריו ובבתיו של הצד התוקף.

איתי אליצור , כ"ו בכסלו תשס"ח

ככל הנראה, אנו עומדים היום לקראת מאבק כמו שהיה לנו לפני שנתיים. ולכן ברצוני להציע מספר עקרונות לניהול המאבק:

המטרה: המטרה חייבת להיות מוגדרת, והיא אחת ויחידה: למנוע את ההרס, החורבן והגירוש. אם בסוף המאבק היישובים עומדים על כנם - ניצחנו. היישובים חרבו - נכשלנו.

אנו לא באים למחות או להפגין או להביע משהו. אנחנו גם לא באים כדי שנוכל לומר שעשינו כל שביכולתנו. אנחנו לא באים לשחק, אנחנו באים למנוע את החורבן.

אחדות המחנה: המטרה שהגדרנו לעיל היא שתבחין בין שותף לאויב. כל הפועל למען המטרה שהגדרנו לעיל, גם אם דרכיו אינן נראות בעינינו, הוא שותף. כל מי שפועל נגד המטרה הזאת, לצורך העניין הוא אויב. אויבינו מאז ומעולם גברו עלינו כאשר אחד מאיתנו פעל נגד חבריו, בין מתוך אידאולוגיה ובין אם איימו עליו. לא ניתן להם את הכוח הזה.

קווים אדומים: לכל אחד מאיתנו קווים אדומים משלו ודרכי מאבק משלו, אך לכולנו מטרה אחת. נתרכז בה, ולא נעסוק כל היום בהפרעה זה לזה. אם תפריע למי שיותר קיצוני ממך - מי שיותר מתון ממך יפריע לך, ובזה ייגמר מאבקנו. אם הציעו לך להשתתף בפעולה שאתה לא מסכים עמה - סרב בנימוס, ואל תנקוף אצבע כדי למנוע את הפעולה ההיא.

סבלנו הרבה במהלך הדורות מכל מיני יהודים שחשבו שהעיקר הוא שלא יזהו אותם עם הקיצוניים ושיידעו שהם בסדר.

שום תועלת לא צומחת מזה. המחלוקת שתהיה על קביעת הקווים תגזול מאיתנו הרבה אנרגיה ובסוף לא נגיע להסכמה. את הוויכוחים בינינו ננהל בזמן אחר. כעת כולנו שותפים למטרה אחת.

מאידך, חשוב מאוד שלכל אחד שמצטרף למאבק יהיו קווים אדומים מוגדרים ומנוסחים בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים ואינה נזקקת לפרשנויות. איש מלבדו לא אמור לדעת מהם הקוים האדומים שלו, זה לא נושא שמדברים עליו עם הזולת. ודאי וודאי שהצד השני לא צריך לדעת אותם. הוא יעשה במידע הזה שמוש לרעה.

היכן יתנהל המאבק: ככלל לדעתי את המאבק אין לערוך בישובינו ובבתינו, הוא יתנהל בעריו ובבתיו של הצד הרוצה לתקוף אותנו. מי שרוצה לתקוף אותך בביתך, השכם ותקוף אותו בביתו. הצד השני צריך לדעת שהפשע אינו משתלם.

לא נמתין שהצד השני יתקוף. כל אחד יתארגן כבר עכשיו, יחבור לאנשים אחרים ויכין תוכניות פעולה. ברגע שהמהלך יתחיל להתגלגל, התוכניות תצאנה אל הפועל.

אין זה אומר שאין לבצע פעולות הגנה, חזקות ואפקטיביות יותר מאלה שכשלו במאבקים הקודמים, אך לא זה יהיה עיקר המאבק.

ניהול המאבק: אין צורך בארגון אחד ובמטה אחד שינהל את כל הפעולות. קיומו של מטה כזה יקל על המשטרה לסכל את פעולותינו. כל קבוצה תיזום פעולות ותבצע אותן. לשם כך צריך נכונות של כל אדם להצטרף לכל קבוצה ולנקוט יוזמה, ולא לזלזל בשום יוזמה ובשום אדם. גם יוזמה שנראית בלתי אפשרית שווה בדיקה. כל רעיון גדול נראה בהתחלה בלתי מעשי.

אין זה סותר כמובן פעולות בהיקף גדול תחת מטה מאבק מרכזי, אך צריך להיות ברור שהפעילות לא מבוססת רק על המטות האלה.

תום המאבק: גם אם חלילה תצליח הממשלה במזימתה, פעילותנו לא תיפסק. אדרבה, היא תגבר עד אשר המדינה תכבוש בחזרה את השטח ותבנה בחזרה את היישובים, כולל בגוש קטיף.

נגד מי: אנחנו רואים בכל אחד ששייך למערכת הגירוש עבריין, החל מראש הפירמידה ועד אחרון הטוראים. אין לו שום זכות לשמוע בקול מפקדו נגד צו ה'.

לסיכום: אל תחכה שמישהו ינהיג אותך, יוביל אותך, יקבע לך כללים או יורה לך מה לעשות. קח את האחריות ואת היוזמה! המאבק הזה יצמח מלמטה.

המאמר פורסם לראשונה בעלון 'עולם קטן'.