בשבע 270: אור האמונה

עודד מזרחי , כ"ו בכסלו תשס"ח

בשנת תשל"ו שלח הרבי מליובאוויטש עשרה בחורים לסיאטל, כדי לפתוח ישיבה ליד האוניברסיטה. בעיר התגוררו 600 אלף תושבים, מהם כ-15 אלף יהודים. היתה קהילה דתית קטנה בקצה העיר, ומעטים היו רשומים בארגונים יהודיים כלשהם. היה כמעט בלתי אפשרי לאתר יהודים בעיר. 


הפעולה עוררה רעש גדול. הופיעה כותרת בעיתון המקומי: "מאות חסידי חב"ד הביאו את חנוכה לסיאטל!" והתפרסמה תמונה של הבחורים כשהם מחלקים חנוכיות ליד סנטה קלאוס. הפעילות נסקרה גם ברדיו ובטלוויזיה. עד החג הספיקו הבחורים לחלק את רוב החנוכיות
חנוכה התקרב, והבחורים רצו לקיים את 'מבצע חנוכה', שהרבי הכריז עליו שנתיים לפני כן. הם חשבו לשכור משאית, לשים עליה שלטים ורמקולים, ולחלק חנוכיות ודפי הסברה ליהודי העיר. השליח המקומי הסכים לממן את הפעילות, ומיד הוזמנו מניו יורק אלף חנוכיות ודפי הסברה. בחור בעל ידי-זהב בנה חנוכייה חשמלית גדולה וארגן מכשיר הקלטה ורמקולים. הבחורים שכרו משאית קטנה, הרכיבו את החנוכייה על גגה ותלו בצדיה שני שלטים גדולים, שעליהם צוירו סופגניות, לביבות ודמי חנוכה ונכתב באותיות ענקיות: "אם אתה יהודי, תקבל חנוכייה בחינם!"

שבוע לפני חנוכה החלו הבחורים במבצע, בדיוק בתקופת חג המולד. הם נסעו במשאית לקניונים ולמרכזי קניות, ונדהמו ממה שאירע. בכל מקום שנסעו, שמעו צעקות בוקעות בנוסח: "עצרו! אני יהודי!", "רק רגע, אני יהודיה!"

הם עצרו ושוחחו עם כל מי שהזדהה כיהודי. לעתים לא היתה אפשרות לעצור, ואחד הבחורים השליך מהחלון חנוכייה לעבר הצועק. הפעולה עוררה רעש גדול. הופיעה כותרת בעיתון המקומי: "מאות חסידי חב"ד הביאו את חנוכה לסיאטל!" והתפרסמה תמונה של הבחורים כשהם מחלקים חנוכיות ליד סנטה קלאוס. הפעילות נסקרה גם ברדיו ובטלוויזיה. עד החג הספיקו הבחורים לחלק את רוב החנוכיות.

מדי ערב, לאחר שהמבצע הסתיים, חזרו הבחורים לביתם. בליל חנוכה הראשון, בשעה מאוחרת מאוד, נשמעה לפתע דפיקה בדלת. מנדי גלוכובסקי, שישן בקומה העליונה, סמוך למדרגות, התעורר וירד למטה. לאחר שפתח את הדלת ולא ראה אף אחד, חזר בתמיהה למיטתו.

בבוקר, לפני התפילה, נשמעה שוב דפיקה. בפתח ניצב בחור צעיר, בעל שיער בלונדיני ארוך ועגיל באוזן, לובש מכנסי ג'ינס קצרים ותרמיל על גבו. הוא חייך במבוכה ואמר: "שמי אדי, ואני יהודי... אתמול בלילה כשעברתי פה, הבנתי מהשלט שעל המשאית שעכשיו חנוכה. אולי אוכל לקבל מכם חנוכייה?"

מנדי הזמינו להיכנס למטבח. החבר'ה החלו לשוחח עם הבחור ותהו על קנקנו. הוא סיפר: "אני מתגורר בבוסטון. לפני שנתיים סיימתי תיכון ונרשמתי ללימודי פסיכולוגיה, כי חשתי שאגלה שם את סוד החיים. לאחר שנה הייתי מאוד מבולבל, והחלטתי שכדי להחכים באמת, עדיף להסתובב ולטייל, לראות את החיים בשטח וכך להתקרב אל סודם. הפסקתי ללמוד, לקחתי תרמיל ומעט כסף, ומאז אני מסתובב ועובד בעבודות מזדמנות. לפני כמה חודשים הייתי בהרים של ניו מקסיקו, אחר-כך עבדתי בכרמים של קליפורניה, ועכשיו הגעתי לכפר ליד סיאטל, שם אני עובד שבועיים בקטיף תפוחים עם חבר'ה מסקנדינביה".

הוא הצביע על תנוך אוזנו והסביר: "הם שמו לי את העגיל".

מנדי התעניין: "ואיך הגעת אלינו?"

"לאחר שסיימתי את העבודה בקטיף, הגעתי בחצות לילה לתחנה המרכזית של סיאטל וחיפשתי גן ציבורי שאוכל לפרוס בו את שק השינה שלי. ראיתי מפה על הקיר, והלכתי ברגל לכיוון גן קרוב. קצת לפני הפארק, ראיתי את המשאית שלכם ואת השלט שעליה. שמתי לב שהיא חונה ליד ביתכם, שהיה מואר חלקית. ניסיתי לדפוק קצת בדלת, וכשלא עניתם מיד הלכתי לפארק וישנתי שם. בבוקר החלטתי לחזור לפה".

 מנדי שאל: "אתה צריך ללכת עכשיו לאיזה מקום?"

"לא. אף אחד לא מחכה לי".

"אמרת שאתה מסתובב כדי ללמוד מהחיים. אתה יודע מה, בוא תהיה אתנו בחנוכה ותלמד גם אצלנו משהו על החיים..."
אדי נעתר להזמנה. הסתבר שיש לו רישיון נהיגה, והוצע לו להיות הנהג כאשר יצאו למבצעים. הוא נהג במשאית עם הבחורים, שהמשיכו לחלק חנוכיות ליהודים שצצו ברחובות. הוא התפעל מההתעוררות שנגרמה על-ידם.

ימי החנוכה חלפו, ובסיומם פנה מנדי לאדי: "בוא תישאר אצלנו, ותמשיך ללמוד על החיים מתוך ספרי היהדות".
הבחורים חילקו את זמנם והתנדבו ללמוד עמו: אחד לימדו לקרוא עברית, השני קרא עמו סיפורי תורה, השלישי קצת הלכות, וכך נשאר עמם עד פסח. לאחר מכן נסע אדי למוריסטאון, ומאז נותק הקשר עמו.

מנדי חזר לישראל, וברבות הימים הפך לרבה של קהילת חב"ד ברחובות. 25 שנים לאחר אותו חנוכה, הגיע הרב גלוכובסקי לטורונטו והשתתף במסיבת בר מצווה כלשהי. לפתע ניגש אליו חסיד חב"ד מבוגר במקצת, עם שיער בהיר קצוץ וקרא: "שלום עליכם, מנדי!"

הרב הביט בו ולא הכירו. "סליחה, אבל מה שמך?"

"יהודה".
"זה לא עוזר לי..."

"אינך זוכר?! אני אדי שקיבל ממך חנוכייה בסיאטל..."

יצירת קשר לסיפור בעל מסר יהודי שחוויתם  odedmiz@actcom.co.il