בשבע 270: כבוד השופט, כבוד העציר

השופט התקומם נגד כבילת העציר המשפילה, וגילה שהנוהל בשב"ס מורה לסוהרים לפעול בניגוד לחוק ● הקרב המשפטי על שמירת השבת צובר תאוצה ● למה צריך הצעת חוק שתקבע את הלו"ז לטכנאי השירות.

יאיר שפירא , כ"ו בכסלו תשס"ח

לא צריך להיות שופט בכיר בבית המשפט העליון כדי להגן על כבוד האדם מפני הרשויות. השופט יואל עדן מונה רק לפני ארבעה חודשים לבית המשפט השלום באילת, ובראשית החודש כבר קרא את שירות בתי הסוהר לסדר על הפרת חוק חמורה ומתמשכת.

החוק קובע כי כאשר מובל לבית משפט עציר החשוד בעבירות חמורות במיוחד הוא יהיה כבול באזיקים, אלא אם השוטר המלווה סבור כי לא נשקפת ממנו סכנה לציבור או סכנת הימלטות. לגבי כל שאר העצורים חל הכלל ההפוך: החוק קובע כי הם יובלו לבית המשפט כאשר אינם אזוקים, אלא אם יש חשד סביר כי העצור מסוכן.

הן משטרת ישראל, שהיתה אחראית עד לא מכבר לליווי העצירים לבתי המשפט, והן השב"ס, שהאחריות לכך הועברה אליו, מעולם לא מילאו את הוראת החוק, והמשיכו להשפיל עצורים ונאשמים על ידי כבילת רגליהם וידיהם כאשר הובלו לדיון בפני שופט – בין אם מדובר ברוצחים מסוכנים, ובין אם מדובר באזרחים מן השורה המובלים לבית המשפט בפעם הראשונה על עבירות קלות.

כאשר הובל עצור שכזה אל אולמו של השופט עדן, הוא לא הסתפק בהוראה להתיר את העציר מכבליו, אלא ביקש מהשב"ס למסור לבית המשפט את הנוהל המנחה את סוהריו בהובלת העצירים. השופט יואל גילה כי פקודת הקבע בשב"ס מורה לאנשיו לעבור על החוק.

"ככלל", נכתב בפקודה, "עצורים יבואו כבולים בידיים ורגליים לאולמות. לפני תחילת הדיון יוסרו כבלי הידיים". כך, באופן גורף ובניגוד לחוק.

"הובלת אדם לאולם בית המשפט כבול בנחושתיים הנה מעשה אשר יש בו פגיעה בכבודו, ולעתים להשפילו ולבזותו", כתב השופט. "על כורחו מובא עצור למשפט, ועל כורחו מושם באולם במסגרת דיון פתוח ופומבי. במעמד זה נוכחים לעתים קרובי משפחה ומקורבים לעצור. הופעתו כבול יש בה כדי לפגוע בכבודו בפני הקרובים לו, ולדמותו לאדם מסוכן, שכן זאת הפרשנות היחידה היכולה להינתן לכבילה".

השופט קבע כי פקודת השב"ס נוגדת את החוק, וקרא לבדוק כל מקרה לגופו, ולבחון בנסיבותיו אם מתקיים 'חשש סביר' שהעצור יבצע פעולות אסורות. השופט קבע כי במקרה שאנשי השב"ס מחליטים בכל זאת להכניס עצור כבול אל בית המשפט, הם חייבים למסור לשופט הודעה בכתב, המפרטת את נימוקי הכבילה, על מנת לאפשר לבית המשפט את הפעלת הסמכות המוקנית לו לשחרר את העצור מכבליו.

שני מהלכים לשבת אחת

בשבוע שעבר סקרנו כאן באריכות את הקרב המשפטי ההפכפך והמתמשך על אכיפת חוק שעות עבודה ומנוחה על בתי מסחר גדולים בשבת. בשבוע החולף התבשרנו על עוד שני מהלכים משפטיים חשובים: השבוע הגיש חבר הכנסת זבולון אורלב הצעה לתיקון החוק, כך שיחול גם על תאגידים שרוב חבריהם יהודים. התיקון נעשה לאחר שהפרקליטות חזרה בה באחרונה מכתב אישום נגד חברי קיבוץ שהפעילו חנויות בשבת, לאחר שקיבלה את טענת בא כוחם, כי החוק לא יכול לחול על קיבוץ בהיותו תאגיד. הצעתו של אורלב קובעת עוד כי בימי המנוחה לא יעבוד חבר קיבוץ בבית מלאכה, במפעל תעשייה, בבית עסק או בחנות, אלא אם עבודתו נועדה לשרת את צורכי המשק.

מהלך משפטי נוסף, וחשוב לא פחות, נעשה בסוף השבוע שעבר, כאשר כמה בעלי חנויות בתל אביב הגישו באמצעות באי כוחם, עורכי הדין דוד שוב ויובל גרין, עתירה מנהלית כנגד עיריית תל אביב-יפו ומשרד המסחר והתעשייה, בדרישה לאכוף את החוק על כמה רשתות וחנויות הפותחות את שעריהן בשבת.

הרשתות, כך כותבים עורכי הדין בעתירה, "מפעילות חנויות קמעונאיות לממכר מזון ברחבי העיר תל אביב בשבתות ובמועדי ישראל, בניגוד גמור לדין, כמו גם בניגוד לתנאים מפורשים ברישיונות העסק שקיבלו. את מעשיהן אלו הן עושות בריש גלי, תוך שהן מפרסמות בעזות פנים את דבר הפרת החוק בפרסומיהן הרשמיים, ותוך שהן 'ממתגות', מבדילות ומייחדות את עצמן מחנויותיהם של העותרים ומיתר החנויות שומרות החוק באמצעות אותה הפרת חוק".

בעתירה נטען כי החנויות הפתוחות בשבת עושות בבידול זה, המבוסס על הפרת החוק, שימוש על מנת להתחרות בשומרי החוק בצורה בלתי הוגנת. 

החוקים שעושים את ההבדל

לאחרונה שקע חבר הכנסת גלעד ארדן באסקפיזם מבורך. לא עוד מאחזים, אנאפוליס או עזה. אפילו לא הפיקוח על הלחם או עיסוק בפרשיותיו הרבות של ראש הממשלה עומדים בראש סדר יומו של הפרלמנטר הצעיר והנמרץ. ארדן, כך נראה, החליט לסייע לבוחריו לפתור דווקא את בעיותיהם הקטנות, טרדות היום יום שאפילו קונדוליסה רייס לא תוכל להן.

ארדן מונע ממעשנים לחלוק עמנו את תחביבם במקומות ציבוריים, מחייב את תחנות הדלק לפרסם באותיות קידוש לבנה את מחירם של הדלקים, ולא רק את ההנחות עליהם, ומגביל את חברות התעופה מלהרעיש בשעות הלילה.

לאחרונה נרתם הח"כ לסלק מחיינו עוד מפגע קטן ומרגיז: המתנה לטכנאי שירות. הצעת החוק של ארדן, שעברה בקריאה ראשונה בכנסת בשבוע שעבר, תנסה לאכוף על החברות תקנה קיימת, המחייבת אותן להודיע על זמן המתנה שלא יעלה על שעתיים, וכמובן לעמוד בזמן שנקבע. ארדן הציע להטיל קנס של 300 שקלים על איחור של שעה, ו-600 שקלים על איחור של שעתיים, או אי הגעה אל הלקוח.

לא כולם אהבו את הצעת החוק של ארדן. היו שטענו כי מדובר בהצעה פופוליסטית, ובפיקוח יתר של הרשויות על החיים האזרחיים. חשבתי כי אפשר שיש בדבריהם טעם, אך הוא התפוגג בקלות כשמכונת הכביסה התקלקלה השבוע.

קבלן האחריות של חברת אלקטרה הבטיח להגיע ביום שני, בין שמונה בבוקר לשלוש אחר הצהריים. הסכמנו. שהרי מהו יום עבודה שלנו אל מול לו"ז צפוף של טכנאי?

הוא הגיע כמובטח, ברבע לשתיים, בדק את המכונה והצהיר כי לא הביא את החלק המקולקל. הטעות היתה שלנו: אמרנו למוקדנית שהצ'ופצ'יק של הדלת התקלקל. היינו צריכים להגיד, על-פי הטכנאי, הלשונית של הדלת, בעברית טובה המונעת אי הבנות. למרות עילגותנו הוא הבטיח לשוב עם הלשונית ביום חמישי, בין שמונה לשלוש כמובן.

היידה ארדן, היידה.