בשבע 271: להרוג את השד הדמוגרפי

מלבד נסיגות, מדינת ישראל לא עושה דבר כדי לשנות את המאזן הדמוגרפי לטובת העם היהודי.

עמנואל שילה , ד' בטבת תשס"ח

1. האיום הדמוגרפי היה ועודנו הנימוק המשכנע ביותר בפיהם של שוחרי הנסיגות לדורותיהם.

מה שאנשי השמאל טוענים בקיצור הוא שישראל, כמדינה דמוקרטית, לא יכולה לשלוט לאורך זמן באוכלוסייה גדולה חסרת זכויות פוליטיות. לדבריהם, אם ישראל תמשיך להחזיק בשטחי יהודה ושומרון, היא תאלץ להעניק אזרחות ישראלית לערבים החיים שם. במקרה כזה, כתוצאה מהליכים דמוגרפיים של ריבוי טבעי גבוה יותר באוכלוסיה הערבית, ייווצר כאן תוך זמן קצר רוב ערבי ממערב לירדן. בשלב הבא יתורגם הרוב הדמוגרפי לרוב ערבי במערכת הפוליטית, וישראל תחדל מלהיות מדינה יהודית. ומכיוון שהחזקת יו"ש ללא הענקת אזרחות לתושבים הערבים אינה באה בחשבון, הרי שעלינו לבחור בין מדינה עם רוב יהודי מוצק ללא יו"ש לבין מדינה דו-לאומית על כל עבר הירדן המערבי. וההכרעה ברורה: מוטב מדינה יהודית על טריטוריה מצומצמת ממדינה שבה רוב ערבי על טריטוריה נרחבת.

עד כמה משפיע הטיעון הדמוגרפי אפשר ללמוד מכך שאהוד אולמרט השתמש דווקא בו כדי לתרץ את המהפך האידיאולוגי שהביא אותו לתמיכה בתכנית ההתנתקות של אריאל שרון.

2. עם הקלף השמאלני החזק מכולם צריך להתמודד ואפשר להתמודד. יש הרבה תשובות לטיעון הדמוגרפי, והנה כמה מהן:

הטענה השורשית ביותר והצודקת ביותר היא שבהגדרה 'יהודית ודמוקרטית' שבה מאופיינת מדינת ישראל אין שוויון בין יהדות לדמוקרטיה. בימים הטובים ביותר בהיסטוריה של עם ישראל לא שרר משטר דמוקרטי, לפחות לא במובן המקובל כיום. היהדות היא נשמת אפינו ותכלית קיומנו, ואילו הדמוקרטיה היא שיטת ממשל שבתקופתנו היא הנכונה והמתאימה ביותר, או כהגדרתו המפורסמת של צ'רצ'יל - הכי פחות גרועה. אי אפשר מצד אחד לטעון בשם הצורך לשמור על מדינה יהודית ומצד שני לרמוס את ערכי היהדות. לכן, במידה שיש סתירה בין הערך היהודי של ירושת הארץ לבין הערך הדמוקרטי של הענקת זכויות פוליטיות לכל אדם במקום מגוריו - הערך היהודי גובר.

טענה אחרת חזקה וצודקת היא שאין לפתור בעיה מוסרית אחת על ידי יצירת בעיה אחרת, חמורה יותר. נטישת יהודה ושומרון אולי תועיל בתחום הדמוגרפי, אבל תוביל למצוקה ביטחונית קיומית כתוצאה מדחיקת ישראל לגבולות שאינם בני הגנה, ותמיט אסון על אזרחי ישראל שיחיו בטווח מרגמה מגבולה של מדינת טרור, כמו שלומדים על בשרם כעת יושבי שדרות והנגב המערבי.

אפשר לטעון בצדק כי אם שלטון על אוכלוסיה חסרת זכויות פוליטיות הוא לא מוסרי ולא דמוקרטי, קל וחומר שיש לפסול מבחינה מוסרית ודמוקרטית את עקירתם של מאות או עשרות אלפי תושבים יהודים מיישובים שבהם כבר מגדלים דור שלישי.

אפשר לטעון גם שהנסיגה מעזה הסירה חלק משמעותי מהאיום הדמוגרפי, וכעת גם אם תינתן אזרחות ישראלית לתושבי יהודה ושומרון הערביים, עדיין יישמר הרוב יהודי. 
 
אפשר לחשוב על מסלולים שיעניקו זכויות פוליטיות לערביי יהודה ושומרון מבלי שתינתן להם אזרחות ישראלית. לכך מתכוונים מי שמציעים להעניק להם אזרחות ירדנית, כמו בני אלון בתכנית 'היוזמה הישראלית'. לכך התכוון בשעתו מנחם בגין בתוכנית האוטונומיה שלו.

אפשר להצביע על סתירות במשנתם הדמוגרפית של השמאלנים ולהוקיע את צביעותם. למשל, להקשות מדוע אנשים חילונים ליברלים ונאורים שוללים מדינה דו-לאומית? האם שאיפתם לחיות דווקא בקרב בני מוצא אתני יהודי איננה, במושגים שלהם, גזענות? ומדוע גם ברמת הגולן, שם בעיה דמוגרפית לא קיימת כלל, הם דוגלים בנסיגה עד לסנטימטר האחרון?

3. דרך חדשה חשובה ונחוצה להתמודדות עם הטיעון הדמוגרפי נפתחה בשנים האחרונות על ידי יורם אטינגר, האיש שהחליט לשים קץ למונופול השמאלני על הצגת הנתונים והתחזיות הדמוגרפיות. אטינגר הקים קבוצת מחקר בינלאומית שהציגה נתונים הרבה יותר אופטימיים מאלה שהורגלנו לשמוע. הממצאים של אטינגר וחבריו זרעו מבוכה בקרב נביאי הזעם הדמוגרפי ובקרב חסידי הטיעון הדמוגרפי באקדמיה, בתקשורת ובפוליטיקה.

יורם אטינגר ופועלו הם היוצא מן הכלל שמלמד על הכלל, המחשה ברורה של הנזק העצום שנגרם לישראל ולאידיאולוגיה הלאומית כתוצאה מכך שהמחקר האקדמי בתחומים של תרבות, חברה ומדיניות נתון כמעט באופן מלא בידיים שמאלניות. אכן, הקמת מכוני מחקר וקבוצות מחקר בעלי גישה לאומית צריכה להיות אחת המטרות החשובות והדחופות בעיני כל מי שערכי העם היהודי יקרים לו.

4.  ואחרי הכול, את המאזן הדמוגרפי אפשר וצריך לשנות. באמצעות עלייה, באמצעות עידוד הגירה למדינות ערב, ובעיקר - באמצעות עידוד הילודה היהודית.

אנשי השמאל, אלה שמרבים לנופף בבעיה הדמוגרפית, עושים מעט מאוד כדי לפתור אותה. בעוד בחוגים דתיים יש למשפחה ממוצעת ארבעה וחמישה ילדים ויותר, אצל השמאלנים לא רוצים להשקיע ביותר מילד או שניים.

למדינת ישראל אין בכלל מגמה מוצהרת של עידוד ילודה. הענקת קצבאות ילדים מוסברת בנימוקים סוציאליים ולא דמוגרפיים. גם זכויות סוציאליות המוענקות לנשים עקב הריון ולידה מוסברות רק בנימוקים של שוויון מגדרי. למעשה, אין שום גוף רשמי בישראל שעוסק בתכנון דמוגרפי ובהתוויית מדיניות שתוביל לשיפור המאזן הדמוגרפי. ואם יוקם גוף ממשלתי שכזה, סביר להניח שבג"ץ ימצא דופי גזעני בקיומו ויצווה לסגור אותו.

5.  את הוואקום הזה צריכים למלא גופים וולונטריים של העם היהודי, שיעסקו במחקר ובתכנון דמוגרפי ובעידוד הילודה היהודית. יש ליצור כלים קהילתיים, חברתיים, לוגיסטיים וכלכליים שיעודדו ויסייעו לנישואין בגיל שאינו מבוגר, ויתמכו באישה ההרה והיולדת ובמשפחה ברוכת הילדים (דוגמה קטנה: להעניק הנחות בארנונה על בסיס צפיפות דיור). ביום ד' השבוע הגיש ח"כ צבי הנדל הצעת-חוק להקלות במס הכנסה למשפחות ברוכות ילדים. למרבה הצער נדחתה הצעתו בקולות חברי הקואליציה, ביניהם חברי ש"ס.

יש לעמוד בפרץ מול רוחות מודרניות החודרות אל מחננו אשר משפיעות בכיוונים של מיעוט ילודה ושוללות את המניע הלאומי בהקמת משפחה גדולה. הנשים הצדקניות שבזכותן נגאלו אבותינו ממצרים התאמצו לפרות ולרבות מתוך מניע לאומי-גאולתי מובהק. גם חלוצי בניין הארץ בעמק יזרעאל לא התביישו לשיר את מילותיו של פנחס לנדר (בביצוע הגבעתרון): "מלאו אסמנו בר ויקבינו יין, בתינו הומים מתינוקות - מה עוד תבקשי מאיתנו מכורה?".

התשובה הטובה ביותר לבעיה הדמוגרפית לא תהיה טיעון כזה או אחר אלא שינוי המומנטום ושינוי המציאות בשטח. היא לא תינתן במאמרים פובליציסטיים אלא במחלקות היולדות בבתי החולים. ואם באותה הזדמנות יגדל מאוד כוחו היחסי של הציבור הדתי במדינה, מה טוב.