בשבע 271: תלמוד תורה של ציבור

חשיבות ההתאספות הכללית לשיעור תורה בשבת משום כבוד התורה ● דרישת הצבא מישיבות ההסדר להאריך את השירות הצבאי ● ערכו המיוחד של תלמוד תורה בישיבות ברוח הרב קוק.

הרב אליעזר מלמד , ד' בטבת תשס"ח

על חשיבות שיעור התורה של שבת למדנו במסכת גיטין (לח, ב): "אמר רבה: בהני תלת מילי נחתי בעלי בתים מנכסיהון (מחמת שלושת הדברים הללו, בעלי בתים יורדים מנכסיהם): דמפקי עבדייהו לחירותא (שמוציאים עבדיהם לחירות, ועוברים באיסור "לעולם בהם תעבודו"), ודסיירי נכסייהו בשבתא (שמסיירים בנכסיהם בשבת לראות איזה עבודה צריכים לבצע בהם, ועושים בזה את שבתם כיום חול), ודקבעי סעודתייהו בשבתא בעידן בי מדרשא (שקובעים סעודתם בשעה שהחכם דורש לרבים בשבת). דאמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: שתי משפחות היו בירושלים, אחת קבעה סעודתא בשבתא (אחת היתה קובעת את זמן סעודתם בזמן הדרשה) ואחת קבעה סעודתא בערב שבת (והשנייה קבעה סעודה לפני כניסת השבת, וכך נכנסו לשבת כשהם שבעים, ולא יכלו לענג את השבת), ושתיהן נעקרו" (מחמת עוונות אלה אבדו).

וכך נפסק בשולחן ערוך (או"ח רצ, ב) כי "אסור לקבוע סעודה באותה שעה" הקבועה לשיעור.

הרי שצריך לכבד את השבת בסעודות ובשיעורי תורה. והזוכים לענג את השבת בתורה ובסעודה, זוכים לנחול שני עולמות, העולם הזה והעולם הבא. 

חשיבות השיעור

שאלה: מדוע השיעור חשוב כל כך, עד שאסור לקבוע סעודה בשעה שהוא מתקיים?

תשובה: ראשית מפני עצם ערכו של לימוד התורה. ושנית, מפני שהתאספות הרבים לשיעור מבטאת את כבוד התורה, והיחס המכובד לתורה הוא הבסיס ללימודה ושמירתה. וכן אמרו חכמים (ברכות ו, ב): "אגרא דפרקא - ריהטא" (שכר השיעור של שבת - הריצה אליו). שהיו כל העם רצים לשמוע את הדרשה של שבת, ואף שרבים לא הבינו את הדרשה היטב, אמרו חכמים שיש להם שכר גדול על כך שהם רצים לשיעור. וסיפר רבי זירא שבתחילה, כשראה את החכמים רצים בשבת לשמוע את הדרשה, אמר שהחכמים מחללים את השבת, שאסור לרוץ בשבת. ואח"כ כששמע את דברי רבי יהושע בן לוי שאמר: "לעולם ירוץ אדם לדבר הלכה ואפילו בשבת", נהג גם הוא לרוץ לדרשה.

התביעה להארכת השירות של בחורי הישיבות

לאחרונה, נציגי הצבא באו בדרישה לראשי ישיבות ההסדר, להאריך את משך השירות הצבאי של בחורי הישיבה בצבא בששה חודשים.

כדי "להסביר" את כוונתם, רמזו נציגי הצבא לנציגי ראשי הישיבות, שאם הדבר לא יעשה בדרכי נועם, אזי הצבא יכפה את עמדתו ויאריך בכפייה את משך שירותם של  תלמידי הישיבות בצבא. האיום עורר חשש כבד בקרב חלק מראשי הישיבות.

ערך לימוד התורה

לעיתים היו מגיעים לישיבת "מרכז הרב" בחורים אידיאליסטים שהתלבטו בין המשך הלימודים בישיבה לשירות צבאי, ומו"ר הרצי"ה היה אומר להם: אתם חושבים שהלימוד שלכם הוא להנאתכם הפרטית, ובשביל יראת השמיים הפרטית שלכם, אבל אינכם מבינים את גודל התרומה של לומדי התורה לכלל ישראל.

והעניין הוא שלימוד התורה הוא תכליתו של העולם, ובשביל ישראל והתורה העולם נברא. ואם חס ושלום היה לימוד התורה מתבטל מישראל, היה העולם כולו חוזר לתוהו ובוהו, שנאמר (ירמיהו לג, כה): "כה אמר ה': אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי".

ויש מדרגות בלימוד התורה, וככל שהלימוד יותר לשמה, כך ערכו גבוה יותר. ולימוד התורה לשמה במדרגה הגבוהה הוא הלימוד מתוך הכרה בסגולת ישראל ולמען כלל ישראל, וזוהי מגמת הישיבות ההולכות לאורו של מרן הרב קוק זצ"ל. ומתוך כך בחורי ישיבות אלה מתגייסים לצבא, כדי להיות שותפים גם במצווה הכללית הזאת. אלא שצריך לשמור על האיזון העדין, שבין לימוד התורה בישיבה ובין משך השירות הצבאי. שאם השירות יהיה ארוך יותר, כבר לא יוכלו להיות לומדי תורה כפי הנצרך לכלל ישראל.

חסרון הבנתם של ראשי הצבא

הבעיה הגדולה היא, שראשי מערכת הבטחון אינם מבינים את ערך לימוד התורה. ואם ראשי הצבא לא מבינים זאת, יש לעם ישראל בעיה קשה. וזה קשור לכך שראשי הצבא גם לא מבינים כיום את עניינו של הנח"ל. פעם כשהעריכו את ההתיישבות בארץ ישראל, היה מקום כבוד לנח"ל ולחלוצים שהלכו להתיישב, וממילא גם היה כבוד לישיבות ההסדר ולשליחות הלאומית של לימוד התורה המשולב עם שירות צבאי.

אבל כשאין מבינים את ערך לימוד התורה לכלל ישראל, הדבר נתפש כאיזה פטור שקבוצה אינטרסנטית השיגה לחבריה, ואז מנסים להצר את צעדי ישיבות ההסדר.

ובאמת בחורי ישיבות ההסדר אינם משרתים פחות מחיילים אחרים אלא יותר, שגם לימודם בישיבה הוא שרות לאומי מלא. לעומת שלוש שנים של חייל רגיל, בחורי ההסדר משרתים בישיבה ובצבא כחמש שנים.

הופעה בפני רבנים בגילוי ראש

עובדה קטנה שמסמלת את היחס של קציני צה"ל לתורה ולומדיה היא צורת הופעתו של הקצין (אלוף משנה) בפני ראשי הישיבות. בנוסף לאיחור משמעותי והכנה לקויה של המצגת, הקצין הופיע ודיבר בפני הרבנים בגילוי ראש. לפני כן שימש בתפקיד זה תת אלוף ניסים ברדה, שכיבד את מסורת ישראל. הוא היה מגיע לפגישות עם כיפה, והדבר התבטא גם ביחסו הכללי, שיצר תחושת אמון ושיתוף פעולה, למרות התקופה הקשה של הגירוש. אבל זה היה בזכות אופיו האצילי ומסורת אבותיו, לעומת זאת קצין רגיל אינו לומד בצה"ל לכבד את קדשי ישראל. ולכן אינו חושב שראוי לו לכסות את ראשו כשהוא מופיע בפני רבנים.

גזירת הארכת השירות לא תוסיף חיילים

בנוסף לכך, אילו ראשי מערכת הביטחון היו מכירים את הלכי הרוח בקרב הציבור הדתי, המבוגרים והצעירים, היו מבינים שגזירת הארכת השירות לא תוסיף כוח אדם לצה"ל. התוצאה תהיה הפוכה, יותר בחורים מישיבות הסדר יעברו למסלול של ישיבות רגילות, ויחתמו על שחרור מלא מהצבא מכוח "תורתו אומנתו". אח"כ הם יבחרו לעצמם, מתי לשרת, איפה וכמה. אם יתגייסו בגיל עשרים ושתיים, למשל, ישרתו פחות משנה. אם יהיו נשואים עם ילד, ישרתו כחצי שנה.

ישנם מספר ראשי ישיבות הסדר, שכבר הביעו את עמדתם, שאם הצבא יכפה על הבחורים להוסיף חודשי שירות, יעבירו את כל ישיבתם למסלול של ישיבות רגילות.

איומי הרמטכ"ל

לקוראים הוותיקים בוודאי זכורים איומיו של הרמטכ"ל חלוץ, כי כל מי שהשתתף בהתנגדות לגירוש על גג בית הכנסת בכפר דרום לא יגויס לצבא. הייתי בטוח שאלה איומים של שחצנות. כדי להמחיש את הדברים, קבלתי על עצמי (בלי נדר) בטור זה (כ' אב תשס"ה), לתרום עשרת אלפים שקלים לצדקה, אם הצבא יגשים את איומיו. אכן בפועל כמעט כל אלו שהגיעו לשלב הגיוס - גויסו. על חלקם אמנם איימו שלא יגויסו, והיו הורים שדאגו מזה, וחברי כנסת שהתחננו עבורם. אבל בפועל, בין כך ובין כך הצבא היה מגייס אותם. כי הם בחורים טובים והצבא צריך אותם. במידה קרובה של וודאות אני מעריך שאם הצבא יכפה על ישיבות ההסדר להאריך את שירותם של הבחורים, בחשבון הכולל לא יקבל יותר חודשי שירות מבחורי הציבור הדתי.

המצב הכללי של הצבא

אי אפשר שלא לקשר את הסוגיה הזו לייחס הכללי של צה"ל לקדשי ישראל בשנים האחרונות, החל מהעוון של גירוש היהודים מגוש קטיף, שיש בו פגיעה חמורה בזכותו של עם ישראל על הארץ שה' הנחיל לאבותינו ולנו, ויש בו פגיעה אישית באנשים שגורשו, ועוד הוסיפו חטא בכפייתם על החיילים להשתתף בפשע. אמנם כשבעת אלפים חיילים בסדיר מצאו את הדרך להודיע למפקדיהם שיסרבו להשתתף בגירוש ובפועל לא כפו עליהם את השתתפות בחטא. אבל על מי שלא התעקש מראש, כפו להשתתף בחטא. בנוסף לכך הצבא השתתף בהרס התנחלויות נוספות כדוגמת עמונה. וכל זאת בנוסף לשיתוף הבנות עם הבנים ביחידות, דבר שמהווה פגיעה קשה במסורת ישראל ובחיילים הדתיים. במצב הנוכחי, לא רק שאין להיענות לבקשת הצבא אלא להיפך לתבוע את התיקונים הנדרשים, כדי שצה"ל אכן יהיה צבא ישראלי.

מה יהיה

אם הצבא בכל זאת יחליט לכפות את עמדתו, יהיו בחורים רבים שיקבלו את הוראות הצבא בהכנעה. הכל לפי מצוות השלטון. אבל לעומתם יהיו רבים שיעברו למסגרת ישיבות גבוהות. התוצאה תהיה, קיטוב גובר בקרב הציבור הדתי לאומי.

החלק שישרת יותר בצבא התקשרותו לתורה ולמצוות תחלש במשך הזמן, ומתוך כך גם המוטיבציה לשרת בצבא תפחת, שכן חלק נכבד מהמוטיבציה הגבוהה לתרום לעם נבע מהחיבור לבית המדרש. ולעומתם, בקרב אלה שילכו לישיבות גבוהות, תחושת הריחוק מהצבא והאתגרים הלאומיים תתגבר. בסופן של דבר, אף אחד לא ירוויח מזה. חוץ מכמה שמאלנים קיצוניים שישמחו ויעלזו, כשם שהם שמחים תמיד על כל החלשה של היסוד היהודי במדינה.

מה ראוי שיהיה

אולי נתעשת ונזכה להנהגה ראויה, רבנים ואישי ציבור, שתודיע לראשי הצבא באופן נחרץ, לא נסכים לשום שינוי במשך השירות. אם תנסו לכפות, לכל היותר תקבלו חיילים לכלא, אבל לא לשירות. 

עם זאת, אם הצבא ישפר את יחסו לקדשי ישראל, ראוי להקים מסגרת נוספת, בדומה לישיבות ההסדר, לתלמידים שפחות מתאימים באופיים ללימוד שקדני. מסגרת שבה הבחורים ישרתו בצבא כשנתיים וילמדו בישיבה כשנתיים, וכך ימצאו את כשרונם באופן טוב יותר. אבל לרובם הגדול של בחורי ישיבות ההסדר, שראויים להתגדל בתורה, חלקם יהיו רבנים ומורים, וחלקם תלמידי חכמים שעוסקים לפרנסתם במקצועות השונים וממשיכים את אורה של התורה לכל תחומי החיים, להם צריכים להשאיר את המסגרת הנוכחית כדי שיוכלו למצות את כשרונם בלימות תורתנו הקדושה, למען העם והארץ.