בשבע 271: מבצע סבתא פרק 7

בפרק הקודם: הילדים מגלים שהפתק של סבתא הוא כרוז של האצ"ל, וסבתא מודה שהיא אכן היתה באצ"ל.

אסתי רמתי , ד' בטבת תשס"ח

"תגידי ענבל, מה זה בכלל האצ"ל?" שאלה אותי שירי למחרת. "אתמול את ורוביק כל-כך התלהבתם, לא היה לא נעים להגיד שאני לא יודעת על מה אתם מדברים..."

"טוב שאת שואלת עכשיו", השבתי. "עוד לא למדתם בהיסטוריה על המחתרות? האצ"ל זה ראשי תיבות של 'ארגון צבאי לאומי'. לפני קום המדינה היו כל מיני קבוצות של יהודים שהגנו על היישוב היהודי, ולגדול שבהם קראו 'ההגנה'. באיזשהו שלב פרשו ממנו אנשים שהקימו את האצ"ל. בהתחלה הם נלחמו בערבים שעשו פרעות ביהודים, ואחר-כך הם נלחמו בבריטים, בגלל שהם לא הסכימו לעזוב את הארץ וסירבו לתת ליהודים שברחו מהשואה להיכנס לארץ ישראל. הם פוצצו מסילות רכבת ופרצו לכלא עכו, וכל מיני דברים כאלה".

"קשה לי לתאר את סבתא שושנה נלחמת במישהו", אמרה שירי.

"גם לי", חייכתי. המחשבה על סבתא אוחזת ברובה באמת היתה מצחיקה. הרבה יותר התאים לה להחזיק כף עץ כדי לערבב איתו עיסה של עוגיות...

היינו שוב בדרך לחנות של דוד יגאל. אתמול צלצלנו אליו כשסבתא יצאה מהבית, וסיפרנו לו על התגלית שלנו. הוא מאוד התפעל, ואמר שאנחנו ממש בלשים, ואיך הוא לא חשב על זה שסבתא היתה באצ"ל? הוא הזמין אותנו שנבוא אליו ונמשיך לחשוב יחד מה אפשר לעשות. לרוביק היה חוג ג'ודו, אז רק שירי ואני הלכנו.

"שלום, דוד יגאל!" אמרנו כשנכנסנו לחנות.

"שלום בנות!" הוא ענה, "מה נשמע? רוביק עסוק? טוב, לא משנה. היום לא יהיו קונים, כי יום שלישי. רוצות לשמוע איך התקדמתי?"

הנהנו בראשנו.

"טוב, אז קודם כל דיברתי עם סבתא, והיא אכן לא מוכנה לספר שום דבר. היא רק אמרה שמדובר בעניין של פיקוח נפש, ושביקשו שתשמור את הנושא בסוד. אז שאלתי אם האנשים לא מציקים לה, והיא אמרה שלא, ואז אמרתי לה שתבקש מהם רשות לשתף אותנו. אנחנו דואגים לה, ואולי נוכל לעזור במשהו? היא אמרה שהיא תנסה לדבר איתם".

"מצוין", אמרתי. "הלוואי שהם יסכימו! ומה לגבי זה שסבתא היתה באצ"ל? אתה יודע משהו?"

"כן", השיב הדוד, "היא היתה בתפקיד משרדי – אחראית על ארכיון המסמכים, והיא גם קישרה בין אנשים ותיאמה פעולות שונות שהם עשו. שם היא הכירה את סבא מנחם".

"מה, גם הוא היה באצ"ל?!" שאלה שירי.

"בהחלט, הוא היה פעיל רציני, הוא אפילו נעצר כמה פעמים! סבתא עזבה די מהר, כי ההורים שלה פחדו שתשתייך למחתרת".

"אז מה נעשה עכשיו?" שאלתי.

"חשבתי לפתוח את הארון הישן שבמחסן של החנות", אמר הדוד. "יש שם כל מיני מסמכים ישנים של סבא ז"ל וסבתא. אני אתן לכל אחת מכן קופסה, ותתחילו לנבור. מי יודע, אולי נמצא משהו מעניין..."

נכנסנו למחסן, שהיה צמוד לחנות. הדוד נגש לקצה האולם הגדול, ופתח ארון מתכת חום וישן. "קחי", הוא אמר, והושיט לי קופסת קרטון שהוא שלף מאחד המדפים. "והנה אחד גם לשירי". התיישבנו ליד שולחן, והתחלנו לעיין במסמכים.

"הנה מעטפה גדולה ושמנה", אמרה שירי, והוציאה מתוכה כמה דפים. "לא, זה לא קשור. זה רק דברי תורה של סבא.

היי, זה בדיוק מה שאני לומדת בבית ספר!" והיא קראה בעיון את אחד הפירושים. "דוד יגאל, מה זה 'סליק פרשת ויחי'?"
"זה ביטוי בארמית–" התחיל לומר הדוד, אך קטעו אותו צפירות של מכונית שנשמעו מבחוץ. הצפירות הלכו והתחזקו, ודוד יגאל הביט בנו בתמיהה. "אני הולך לראות מה קורה שם", הוא אמר, ויצא מהמחסן.