בשבע 271: מכתבים

קוראי העיתון , ד' בטבת תשס"ח

כשאנחנו נהיה הרוב (בתגובה ל'חזק חזק ומתחזק', גיליון 270)/ אריה כיטוב, ירושלים

קראתי בעניין את הכתבה והתלהבתי מכך שהדתיים מתרבים ועומדים בעוד כמה עשרות שנים להיות הרוב.

רציתי להעיר על כך:

לפני מספר חודשים, בעת פתיחת שנת הלימודים שמעתי ברדיו שעד כיתה ג' יש כבר השנה רוב לדתיים (הכוונה לדתיים וחרדים), ומכיתה ד' ואילך הרוב עדיין חילוני.

זאת אומרת שאכן בתוך כמה עשרות שנים הרוב הדתי הקיים כבר כעת בגילאים הקטנים יהיה לרוב הציבור במדינה.
התפתחות מעניינת אני צופה גם ביחס החרדים והחילונים למדינה: כשהדתיים יהיו הרוב והם אלו שישלטו במדינה. או אז לא תהיה לחרדים סיבה להתנגד למדינה הציונית, כי  היא כבר תהיה דתית.

ומצד שני, יש לצפות להקמת 'נטורי קרטא' חילונים, שלא יכירו במדינה כיוון שהיא דתית.

חרדת נטישה (בתגובה ל'יושבת בחזית', גיליון 270)/ זכריה בן ציון, מרכז שפירא

שמחתי מאוד לקרוא את הכתבה על יעל גולדשטיין. אני חושב שחשוב שהעיתון יקדיש מקום לכתבות מסוג זה, המספרות על חיי היום יום של הנכים, על ההתמודדויות שלהם וגם על הגבורה שלהם.

עם זאת, רציתי להעיר על תופעה שהופיעה בכתבה. יעל נזרקה מביתה ונאלצה לגדול אצל משפחה מאמצת.

התופעה הזו, של הורים שנוטשים את ילדיהם בשל נכות כזו או אחרת, קורה לא מעט (אם כי, יש לציין שיש לא מעט הורים שתומכים בילדיהם הנכים ולא נוטשים אותם).

אני חושב שמדובר בתופעה פסולה. עם כל ההבנה לאכזבה של ההורים מכך שילדם הוא נכה, וההבנה לקשיים הכרוכים בגידול ילד נכה, אין לקבל התנהגות כזאת. כל זאת עוד לפני שמתייחסים לנזקים הנפשיים שהיא יכולה לגרום לילד.

יעל זכתה אחרי שננטשה לבית חם ולמשפחה תומכת. אני כמובן שמח בשבילה. אינני רוצה לחשוב מה היה עולה בגורלה, אילו לא היתה מוצאת בית חם ונאלצת להתמודד לבדה גם עם הנכות שלה ואולי גם עם סביבה עוינת.

הסדר חרדי – למה לא בעצם/ יצחק פורת, גבעתיים

נשגב מבינתי להבין את חישובי מנהיגי הציבור החרדי - לפחות חלקם - על העדר יוזמתם להקים מעין ישיבות הסדר עבור הנוער החרדי, ולו גם כדי למנוע את הלעז ואת הטחת העלבונות בשל אי גיוסם לצה"ל.

אני בהחלט מבין את חשיבות לימוד התורה, וחושב שיש לציבור החרדי רוב מכריע בשימור היהדות, אך מה היה נגרע מ"חרדיותם" אם חלקם ישרתו כמו שאר בוגרי ישיבות ההסדר ואפילו לתקופת זמן מוגבלת?

צה"ל כידוע אינו משופע בכוח אדם, כך שעם גיוס חלק מאותם בחורים, בטוחני כי הצבא יחוזק לא רק כמותית אלא גם איכותו תשתפר משמעותית.

מולדת או בילאדי?/ פנינה אריאל. פרדס-חנה

נדהמתי למצוא בבתי הספר ממ"ד, ואפילו תורניים, חומר בעייתי, העשוי להיות גובל בכפירה.

נאמנים אנו בכתוב "הן עם לבדד ישכון" – ואיך ייתכן שילמדו שיעורי מולדת בחוברת 'לחיות ביחד בישראל'?

יש בחוברת שטיפת מוח המשפיעה במסווה חינוכי לפלורליזם מעוות. דוגמאות: אין בינינו לערבים הבדל בזכויות על הארץ; אין תיאור של המלחמות עם הערבים. רק הבריטים הם "הרעים"; אין כל אזכור לזכותנו על הארץ. גם לא זכות אבות; יש הזדהות עם הילד הערבי והמסורת שלו, כמו בהוראה "פתח את הקוראן".

האם משרד החינוך כופה תכני למידה על החינוך הדתי והתורני? 

בכל מקרה, המורה בכיתה בהחלט יכולה לשלוט, ולכוון את הנלמד בהתאם לאמת.

ללמוד ממויאל/ שרה לוי, באר שבע

עולם הפוך: ראש עיריית שדרות, אלי מויאל, התפטר בגלל מכת הקסאמים שלא הוא אחראי להם ואין ביכולתו או בסמכותו למונעם. ואילו ראש הממשלה שאחראי על כישלונות כה רבים – מהמלחמה בלבנון ועד משבר החינוך, שאת כולם היה יכול למנוע, ממשיך בתפקידו כאילו כלום לא קרה.

בשבוע שעבר נשמט בטעות סופה של הכתבה 'חשמונאים בזמן הזה'. ניתן לקרוא את הכתבה המלאה באתר האינטרנט www.inn.co.il בקישור ל'בשבע'