בשבע 272:מצווה גוררת מצווה

גם כשעושים עסקים אפשר לחשוב על ערכים ● סיפור על יוזמה פרטית שהניבה מימון למגוון רחב של מצוות.

עמנואל שילה , י"א בטבת תשס"ח

1.  בשביל מי שאינו מיומן בפתילות ושמנים, הדלקת נרות חנוכה בשמן זית עשויה להתגלות כמשימה כבדה ומתסכלת. לא פעם בימי החנוכה של השנים האחרונות התעוררו בי געגועים אל נרות השעווה הזולים, האמינים והנוחים לשימוש. במיוחד התגברו הרהורי הכפירה שלי כאשר ראיתי כיצד נרות החנוכייה של ילדיי נדלקים ברגע ובוערים בלהבה יפה ומאירה עד טיפת השעווה האחרונה. אז למה אני, עם נרות השמן היקר והמהודר שלי, נאלץ לטרוח בעצבנות בין הברכה לבין קיום המצווה, עד שהאש מואילה לאחוז בפתילה? ולמה גם כשזה נדלק סוף סוף - הלהבה שמתקבלת הרבה פחות גדולה ומרשימה, ועוד נוסף לכל נכבית לעיתים? אז נכון ששמן זית, שבו נעשה הנס, נחשב מהודר יותר. אבל אם האור קטן ומסכן ובכל רגע עליי לחשוש שיכבה - למה זה אנוכי?

את הפתרון, קצת יקר אבל שווה בעיני את המחיר, מצאתי בערכה החד-פעמית הנקראת 'פתילאור'. במחיר של כ-70 שקל אתה קונה אריזה של 44 כוסיות חתומות בכיסוי פלסטיק, שבתוכן השמן והפתילה בילד-אין, רק לפתוח ולהדליק. לא שאני יודע מה בדיוק עושה את ההבדל לעומת שמן ופתילות שאתה קונה ומסדר בעצמך, אבל לאחר עוד שמונה ימי חנוכה שעברו בהצלחה אני יכול לקבוע שמבחן התוצאה ברור, לפחות אצלי בבית. נרות השמן של 'פתילאור' נדלקות מהר כמעט כמו נר שעווה, הלהבה גדולה ויפה ואינה נוטה לכבות, וזמן הבעירה נמשך שעות, בדרך כלל עד טיפת השמן האחרונה.

2.  בחנוכה האחרון למדתי על מצוות נוספות מלבד נר חנוכה שמתקיימות באמצעות 'פתילאור'. למערכת 'בשבע' הגיע פעיל ותיק של 'מטות ערים' מפתח-תקווה שעונה לשם אישי ירד, אבל בעיקר מתייצב אפילו אם לא קוראים לו. ביחד עם אורן שינברג מגבעת שמואל, ובשיתוף פעולה עם ועד יישובי גוש קטיף, הוא הריץ זו השנה השנייה פרויקט נחמד ומצליח שנועד לספק מימון למצוות ציבוריות חשובות.

האנשים הטובים הללו האמינו שכאשר אנשים ניגשים לקיים מצווה, נר חנוכה למשל, הם יהיו מוכנים להוסיף על התשלום אם יידעו שהכסף היוצא מכיסם מוקדש למצוות נוספות, ולא סתם נופל לכיסו של יזם מסחרי. על סמך ההנחה הזאת הם יצאו כבר בשנה שעבר עם ערכת 'פתילאור' באריזה מעוצבת במיוחד, שההכנסות ממכירותיה, במחיר של כ-30 שקלים מעל למחיר השוק, הוקדשו לשיקום עקורי גוש קטיף.

ואכן הציבור לא אכזב. בשנה שעברה, ללא כל השקעה בפרסום, הם מכרו פי שלושה ממה שתכננו מראש. לקראת חנוכה האחרון הם כבר שכללו את השיטה, רתמו כוחות נוספים למבצע השיווק, ייעדו את ההכנסות למגוון רחב יותר של מצוות, וגם הוסיפו את איחוד הכוחות במחנה הכתום כמטרה נוספת של המבצע.

וכך חברו יחד השנה ארגונים דתיים-לאומיים בגוונים שונים - מ'פנים אל פנים' ועד 'קוממיות', מ'מעייני הישועה' ועד 'אורות חסד', ורתמו את פעיליהם למכירת ערכת הפתילאור, כאשר ההכנסות מיועדות להתחלק - חלקם לטובת עקורי גוש קטיף כבשנה שעברה, וחלקם עבור המטרות הייחודיות של כל אחד מהארגונים. המבצע הוכתר בהצלחה, אלפי ערכות נמכרו, וההכנסות הוכפלו בהשוואה לשנה שעברה.

לא בדקתי, אבל ככל הנראה באלפי בתים בכל רחבי הארץ דלקו השנה נרות החנוכה באור כתום.

בעיני מארגני המבצע, גולת הכותרת של הפרויקט היא עצם ההצלחה ליצור שיתוף פעולה בין ארגונים שונים למען מטרה אחת משותפת. "הרגשנו שיש בשלות ורצון לשיתוף פעולה, והאווירה בין הגופים השונים היא אווירה של אחדות וחיבור כוחות", מסכם אישי ירד. "בנוסף, ההיענות של הציבור לפרויקט זה מלמדת אותנו על הרצון להתחבר לפרויקטים שנעשים למען כלל ישראל". בעתיד, הם מקווים, אפשר יהיה ליצור איחוד כוחות גם במבצעים שלא נועדו רק לגייס כסף לארגונים השונים, אלא גם למען פעילות שמוסיפה השפעה ערכית-יהודית על הציבור.

ואני מבקש להוסיף כי את ליבי שובה בעיקר יכולתם של אנשים טובים שאיש לא מינה אותם לכך לקחת יוזמה לידיים ולהרים פרויקט אידיאליסטי ותמים מהסוג הזה. 

3.  מבין ספרי הקודש בספרייתי אהוב עליי במיוחד תנ"ך קורן אחד, בפורמט שהוא גדול בהרבה מספרי התנ"ך הקטנים והנפוצים אך קטן בכמחצית מהתנ"כים הגדולים והכבדים שמהם נהוג לקרוא את ההפטרה בהרבה בתי כנסת. את התנ"ך הזה, מספיק גדול בשביל לקרוא בלי לאמץ את העיניים אך מספיק קטן כדי לטלטל בנוחות, קניתי בגוש קטיף בשבוע של הגירוש. נווה דקלים כבר היתה נצורה ואלפי חיילים בשחור הלכו ברחובותיה, אך במרכז המסחרי של בירת גוש קטיף, בחנות הספרים של משפחת שלווה שכל תושבי הגוש הכירוה היטב, עדיין נמשכה שיגרת החיים וניתן היה לרכוש ספרים.

השבוע יצא עוד דו"ח קשה על שיקומם המקרטע של אחינו מגורשי גוש קטיף וצפון השומרון. בולטת במיוחד בעייתם של בעלי עסקים עצמאיים, אשר קהל הלקוחות שהיה להם בגוש קטיף מפוזר כעת בלמעלה מעשרים מעברות. רבים מהעסקים לא קמו מחדש. לאלה שאזרו אומץ ומשאבים ומבקשים לשקם את מקור פרנסתם - אנחנו יכולים ומצווים לסייע.

כאשר אתם נוסעים בכביש 6 לכיוון קרית גת או בכביש 4 לכיוון אשקלון, אתם חולפים בדרככם על פני שיכוני העקורים ביד בנימין ובניצן. גם בעין צורים, סמוך למרכז שפירא, יש ריכוז גבוה של משפחות עקורים. ביד בנימין, למשל, נפתחה לאחרונה חנות של מוצרי מחשב, חשמל ואלקטרוניקה. בניצן יש, למשל, עסק של מסגור תמונות. ויש כמובן עוד עסקים, שאולי בהזדמנות מישהו יפרסם את הרשימה שלהם באחד העלונים.

במקביל לתביעה הבלתי פוסקת מן הממשלה להשיב את הגזלה ולשקם את החורבן שהמיטה, נשתדל גם אנחנו למלא את חלקנו בצרכנות שיש בה גם נופך של מצווה.