בשבע 272: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , י"א בטבת תשס"ח

חזק על מתנחלים

גילוי לא נאות: אני קצת מקנא ביאיר לפיד, ולא בגלל שהוא נאה ועשיר ומוכשר ועשיר ופופולארי והרבה יותר עשיר ממני, ממש לא. אני מקנא באיש מפני שיש בו מעט מאוד מודעות עצמית, ואנשים חסרי מודעות עצמית הם לרוב מאושרים. הם מסוגלים להאמין כי המדינה זה הם והם זה המדינה, לחשוב כי כולם חושבים את אשר הם חושבים, להתייחס בפטרונות ובזלזול אל מי שחורג מעט מעמדותיהם הייצוגיות, וכמובן להכחיש מכל וכל קיומו של יחס פטרוני ומזלזל בקרבם.

ולכן, ספק אם לפיד מודע לריח העליונות והשחצנות הנודף ממאמרו 'תחליף יש"ע', שפורסם בשבוע שעבר בידיעות-אחרונות, מאמר הקורא להעביר את מפעל ההתיישבות לגליל. לא אתפלא אם בעיני הכותב, המאמר בכלל גדוש באהדת מתנחלים. כי מה בעצם כתוב בו? שמתיישבי יש"ע הם היחידים המסוגלים להציל את הגליל מהבעיה הדמוגרפית שבו, שהם חשים עלבון כשרואים בהם מטרד, שהם מסרבים להמיר ערכים בכסף, שהם זקוקים לאתגר ציוני אמיתי.

אלא שבעצם קורא "החזק", כפי שמכנה אותו זוגתו במדורה המקומוני, לחזק את היהדות הגלילית על ידי חיסול ההתיישבות ביהודה ושומרון. אולי ההצלחה הגדולה של עקירת גוש קטיף היא שהובילה את לפיד לרעיון המשעשע הזה, ואולי אני לא הבנתי את המאמר, ובעצם מדובר בסאטירה מתוחכמת על הצפונבונים המדושנים שתחביבם הוא לגייס למשימות התיישבות את בני ארצם. כך או כך, לא הרעיון הבסיסי של לפיד הוא המקומם באמת, אלא הניסוח. הנה מספר פנינים מאת האיש שהופקד רק לאחרונה על תוכנית אקטואליה מרכזית בערוץ 2:

על המתיישבים: "מאגר של כרבע מיליון אנשים שיכולים, במחי תנועת קרוואן, להפוך מבעיה לאומית לפתרון". (ובמילים אחרות: בנק הפועלים זה מפעל חיים – 40 שנות התיישבות זה רק להעביר קרוואן מפה לשם וחיסלנו את "הבעיה".)
על אזהרות הימין בקשר לשאיפות הערבים: "הם מאוד אוהבים להגיד 'וגם על יפו', כדי להפחיד את התל אביבים, אבל זה סתם הומור גבעות". (ובמילים אחרות: לא צריך להתייחס אל המתנחלים ברצינות – היי, האנשים האלה ניסו להפחיד אותנו גם באוסלו!) על האידיאולוגיה של המתנחלים: "חוק פינוי-פיצוי קורא להם בעצם להמיר את ערכיהם בכסף... עדיף שנציע להם משהו המתאים יותר למידותיהם: אתגר ציוני אמיתי, פלוס וילה של ארבעה חדרים המשקיפה אל נחל כזיב". (ובמילים אחרות: אני לא קורא להמיר ערכים בכסף, כי בשבילי וילה עם ארבעה חדרים זה לא כסף.)

על תגובת המתנחלים לרעיון הנדידה צפונה: "אם הם יסרבו, לפחות נדע מה חשוב להם באמת". (ובמילים אחרות: מה חשוב להם באמת? אה, כן, חיים תחת איומי טרור, חשש מגירוש, ייבוש ממשלתי ושנאה ברנז'אית יוקדת.)
כל כך הרבה דמגוגיה, פטרונות וקנטרנות בכל כך מעט מילים. האיש מוכשר מאוד, ללא ספק, וגם עשיר. אני לא מקנא, באמת שלא.

הפרויקט של עידן הספר העברי

הוצאת ידיעות ספרים חוגגת את שנת ה-60 למדינה בפרויקט שאפתני הנושא את הכותרת 'עם הספר'. במהלך השנה הקרובה ייצאו בזה אחר זה 24 ספרים בפורמט אחיד, ובהם יצירות יהודיות ועבריות חשובות מכל הדורות, החל בכתבי הקודש היהודיים וכלה בהרצל, ברנר ועגנון. עד עתה יצא לאור הספר הראשון בסדרה – מה אם לא תנ"כנו הוותיק והאהוב, מקום ראשון במצעד ארון הספרים היהודי.

כן, קשה להיפטר מהרגלי ציניות ישנים. תנ"ך בלי טעמי מקרא? מסכת אחת בלבד מהתלמוד הבבלי? ומה עושה הרמח"ל עם ח"נ ביאליק בסדרה אחת? ומה מחבר בין הגדה של פסח ו'אלטנוילנד'? ולמה כל פרויקט לאומי חייב להיות בחסות בנק הפועלים? ואם כבר, אז איך זה שספרי 'מהות החיים' של שרי אריסון לא נכנסו לרשימה? ושאלת השאלות: למה לחפש קופונים בידיעות-אחרונות כדי לקנות סידורי תפילה בזול, כאשר אפשר להשיג אותם בבני-ברק ברבע מחיר ובפונט ברור יותר?

ובכן, תשכחו מכל השאלות ותמחקו את חמיצות הפנים. פרויקט 'עם הספר' הוא חשוב ומבורך, באר מים לציבור גווע. הבה לא ניתמם: רוב הספרים מצויים בארון הספרים הדתי הממוצע, ולכן הסדרה מיועדת יותר לציבור האחר, לאלה המתייחסים לספרי קודש כאל אוצרות תרבות ותו לא. מי שדורש מהציבור הזה להתקרב לשורשיו היהודיים, לא יכול שלא להצדיע לפרויקט הנוכחי. השאלה היחידה שנותרה היא – מאיפה בכלל יהיה לנו מקום בארון הספרים, אם בקושי הצלחנו לדחוס בו את סדרת ספרי הארי פוטר.

חמסה עלינו

א. "מסמך צה"לי קובע, כי אחד מכל ארבעה חיילים במחסומי יש"ע השתתף או נחשף להתעללות בפלשתיני", הכריזו בזעזוע קרייני החדשות ומגישי האקטואליה. למעשה, הנתון הזה כמעט חסר משמעות. חשוב יותר לפרסם כמה חיילים התעללו בפלשתינים בפועל, אבל במקרה כזה אולי לא נבין שהכיבוש משחית. 
   
ב. סתם שאלת תם: כמה מתוך ארבעה חיילים השתתפו או נחשפו להתעללות מפקדים בחייליהם?

ג. מבזק DVD: 'לורנס איש ערב' הוא אפוס ענק וזוכה אוסקר מ-1962, המפאר את אישיותו של הקצין הבריטי שלקח חלק במרד הערבי נגד האימפריה העות'מנית בימי מלחמת העולם הראשונה. היום כבר אין סרטים כאלה, וגם אין כל כך ערבים כאלה, אבל הסרט מרתק, והשיפוץ הטכני שעבר בדרך למסך הקטן עושה לו רק טוב.

ד. הזמרים אהרון רזאל, חיים דוד ושלמה כ"ץ הוציאו יחד את האלבום 'כשושנה', הכולל ניגונים לא ידועים של ר' שלמה קרליבך. כמה מהשירים פשוט יפהפיים, אחרים קצת פחות, ואת מגע יד הזהב של רזאל בעיבודים לא קשה לזהות. מומלץ לשוחרי קרליבך.

ה. ובמסגרת הפינה יש-לי-עור-ברווז: השירים של שולי רנד, הקול של שולי רנד, הכל של שולי רנד. בררר... תענוג.

יודע את מקומי

יש לנו ילד טוב-לב וחכם. ילד של אבא ואמא.

יש לנו ילדה חמודה ורגישה. ילדה של אמא ואבא.

הוא ילד עצמאי שמסוגל להסתדר זמן רב לבד. ילד של אבא. היא אוהבת חברה ומתעניינת תמיד בשלומם של אחרים. ילדה של אמא.

היא ביישנית למדי, ילדה של אבא. הוא מצייר יוצא מן הכלל. ללא ספק ילד של אמא. היא שרה בלי לזייף. ילדה של אמא.

הוא שר בלי מנגינה. ילד של אבא.

היא אוהבת לאכול כמעט הכול. ילדה של אבא. הוא בררן יותר. ילד של אמא. לא, הוא בורר לעצמו בעיקר את הממתקים. ללא ספק ילד של אבא.

הוא מדבר עברית תקנית. ילד של אמא. היא מדברת במילים מסובכות שהיא בכלל לא מבינה. ילדה של אבא. יש לו דמיון מפותח. ילד של אבא. רגע, זה באמת דמיון מפותח או שאני רק מדמיין את זה?

הוא מבקש שדווקא אני אשכיב אותו לישון. איזה חמוד, ילד של אבא. "אבל אני רוצה שמחר אמא תיקח אותי לגן". בכל זאת ילד של אמא. "לא! לא אתה! אמא!" איזה עקשן. כמו אבא.

בלילה היא מתהפכת בלי הפסקה. ילדה של אבא. הוא ישן כמו תינוק, כלומר כמו אמא. בבוקר הם קמים רעננים ומלאי מרץ. אין לי מושג כמו מי.

"בוקר טוב", היא אומרת לו בחביבות. ילדה של אמא. "בוקר טוב לך", הוא עונה לה בחיוך. שניהם מתחבקים מול עיניהם המשתאות של הוריהם. להתמוגג.

של מי הילדים האלה?