בשבע 272:הם מפחדים

בגישתם של ראשי 'למרחב' אין אולי גזענות, אבל יש הסתגרות פחדנית וחוסר אכפתיות כלפי מי שקצת שונה.

שמואל שטח , י"א בטבת תשס"ח

בשבוע שעבר התפרסם כאן מכתב תגובה של הרב גרנביץ', מנהל בית הספר 'למרחב'. איני מכיר מקרוב את בית הספר, ואיני יכול להעיד אם אכן היה כאן סקופ עיתונאי או שמא לינץ' תקשורתי. עם זאת, מכתב התגובה לא הרגיע אותי אלא להיפך, דווקא התגובה היא שמדגישה עד כמה הבעיה חריפה. אנסה לצטט כמה מן הדברים שכתב הרב גרנביץ' ולהראות באמצעותם שפרשת התלמידות האתיופיות אינה אלא סימפטום לתופעה חמורה מאוד.


דווקא ההיחשפות לאוכלוסיות אחרות, כשהיא באה בתוך מסגרת חינוכית ובמידה רגילה, עשויה להועיל לרמתם הדתית של התלמידים. אז מדוע אינכם מקבלים תלמידים קצת שונים? ממה נפשך: אם אתם חזקים, הואילו נא לא לפחד, ולקבל אחרים במספרים גדולים. אם אתם חוששים שתלמידיכם יושפעו לרעה, אמרו להורים כי אתם חלשים, שאינכם מסוגלים להתמודד
בתגובה נכתב כי "עיריית פתח תקווה, יחד עם הראשון לציון, פנו אלינו בבקשה לקבל תלמידות... ישבנו על המדוכה והחלטנו להיענות לאתגר". זו בדיוק הצרה. הרב הראשי בכבודו ובעצמו היה צריך לבוא ולשכנע שניתן לחשוב גם על אחרים. אתם, המתיימרים להיות אנשי חינוך, לא הייתם מקבלים את התלמידות אלמלא הלחץ שהופעל עליכם.

זכורני, כתלמיד בישיבה התיכונית שבה למדתי, כיצד שלושה שבועות בלבד לאחר מבצע שלמה, כבר למדו 30 תלמידים אתיופיים בישיבה, וזכיתי לישון עם אחד מהם באותו חדר. אז המצב היה הפוך לחלוטין. הרב נריה זצ"ל ורבנים אחרים עמדו בפרץ מול גורמים שהתנגדו לשילוב בתוך החדרים. ולא זאת בלבד, גם עולים מחבר העמים שבאו מבתים אפיקורסיים למהדרין מצאו עצמם מקבלים יחס בלתי רגיל, והיו עשרות כאלו במקביל.

זכורני כיצד הרב נריה, שהיה אז בן 80, היה משוחח ומתלוצץ ברוסית יחד עם אותם נערים. מחנכינו אז, למרות היותנו בשיא גיל ההתבגרות, לא חששו מ'קלקול' או מ'ירידה'. אני בטוח שגם הם ידעו שהנוזל השקוף שחלק מן העולים היה שותה בלילות לא היו מים מינרליים.

נכון, רק חלק מן העולים הצליח להשיג את הפער הלימודי ולהצטרף לכיתות הרגילות. שאלת הכיתות הנפרדות היא דילמה חינוכית קשה, שלא נראה שב'ידיעות אחרונות' ירדו לעומקה. בכל מקרה, ההבדל בין אותה ישיבה לבין 'למרחב' הוא ביוזמה וברצון. הישיבה יצאה מגדרה למען עם ישראל. אצלכם ב'למרחב', אחרים יצאו מגדרם כדי לשכנע אתכם.

עוד נכתב בתגובה כי: "ככל הידוע לנו, אנו בית הספר היחיד בארץ במעמד 'מוסד פטור' שהסכים ברצון לקלוט בנות אלו". בית הספר אף הדגיש שהוא זה שמימן את לימודיהן. באמת תודה שהועלתם בטוב לבכם! אין זה אלא עלה תאנה, הבא לכסות על עוולות הפרטת החינוך, שאתם הייתם ממוביליה. העובדה שציינתם הופכת אתכם לראש, אך לראש בין השועלים. אם מישהו מוצא עצמו צדיק לבדו בין אחרים, ייתכן מאוד שהוא בסדום.

מנהל בית הספר כותב כדבר לגיטימי כי "בית הספר 'למרחב' הנו מוסד פטור, שבוחר את תלמידיו על-פי הרקע התורני של המשפחה... מתקבלים יוצאי כל העדות, ובלבד שרקע הבית הנו תורני במלוא מובן המילה".

אין זה משנה כלל עד כמה התלמיד מעולה ומידותיו מצוינות. הוא ייבחן לפי סממנים חיצוניים של אבותיו. כשנבחנתי לישיבה התיכונית שבה למדתי, איני זוכר שהרב צוקרמן שליט"א שאל אותי אם אמי מכסה את ראשה. ליתר דיוק, העובדה שגם אבי אינו מכסה את ראשו לא הפריעה לי להתקבל.

לגופו של עניין, גם מבחינה חינוכית טהורה, דווקא ההיחשפות לאוכלוסיות אחרות, כשהיא באה בתוך מסגרת חינוכית ובמידה רגילה, עשויה להועיל לרמתם הדתית של התלמידים, והראיות לכך הן רבות. אז מדוע אינכם מקבלים תלמידים קצת שונים? ממה נפשך: אם אתם חזקים, הואילו נא לא לפחד, ולקבל אחרים במספרים גדולים. אם אתם חוששים שתלמידיכם יושפעו לרעה, אמרו להורים כי אתם חלשים. אמרו להם שאינכם מסוגלים להתמודד. שאתם פוחדים.

בטוחני שאין כאן גזענות של 'שחור' מול 'לבן', אך יש כאן בעיה שהיא אף יותר חמורה. ההסתגרות וחוסר האכפתיות כלפי כל מי שאינו כמותכם, סופם שיחלחלו לתלמידיכם ולציבור הדתי בעתיד.

לבסוף, זה המקום להבדיל מקום פרטי זה ודומיו מבתי הספר הממלכתיים הדתיים, העוסקים יום ביומו באמונה, במסירות ובהצלחה בחינוך ילדי ישראל. הרוצה לחנך את בניו באופן אמיתי ואיתן – מן הראוי שיקפיד על שליחת בניו למקום שאינו חושש מאתגרים, אלא רואה בהם חלק מעולמו הרוחני ומתפקידו בעולם הזה.

שמואל שטח, מורה, משמש כמנכ"ל נאמני תורה ועבודה neemaney@toravoda.org.il