בשבע 272:השגחה פרטית

בעידן נשיאותה של בייניש, בג"ץ עוקב בזכוכית מגדלת אחרי פעולות הממשלה ● המלצת השופטים ליוצרים דתיים שלא מעוניינים בשידור יצירותיהם בשבת.

יאיר שפירא , י"א בטבת תשס"ח

מה בין עידן נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרן ברק, ובין עידן נשיאותה של השופטת דורית בייניש?
נראה כי בית המשפט העליון איבד מכוחו לכפות על הממשלה והכנסת מהלכים דרמטיים, ולבטל חוקים והחלטות ממשלתיות – לא מעט בשל הרטוריקה הממשלתית המאיימת בשינוי חוקי של מעמד בג"ץ במקרה שכזה. לעומת זאת, הפך בית המשפט העליון לוועדת היגוי עליונה של פעולות הממשלה, ברזולוציה שלא היתה מביישת סמנכ"ל נמרץ במשרד ממשלתי.

בהחלטה שהתקבלה בבג"ץ השבוע עוקבים השופטים אחר פעולות הממשלה בנוגע להכנה לרעידת אדמה אפשרית. הם סוקרים ההתקדמות של הוועדות הממשלתיות השונות העוסקות בנושא, ומציינים בסיפוק כי לטיפול בית המשפט העליון בסוגיה יש חלק בהאצת ההכנות לאסון המתקרב. השופטים גם מזכירים לעותרים, קבוצת מהנדסים המתריעה בשער כבר זמן רב, כי אם שוב יראו כי הממשלה איננה מטפלת בעניין בקצב הראוי, פתוחה בפניהם הדלת לשוב לבית המשפט, ושם ישובו ויפקחו מקרוב מאוד על קצב העבודה של הגורמים השונים.

הדוגמה המאלפת למצבו המידרדר של בג"ץ היא בעתירה המתוקשרת של מיגון שדרות. לא רבים יודעים, אך השופטים עוסקים בעיקר בקצב המיגון של כמה עשרות בתים צמודי קרקע בעיר. בהחלטת הביניים שהתקבלה השבוע, כותבים השופטים כי: "המדינה בתשובתה מתייחסת לרובד המשפטי של העתירה, ובד בבד גם להיבט המעשי-תכליתי הקשור בה". תשובת המדינה ברובד התכליתי זוכה לפירוט רב בפסק הדין, וממנה אנו למדים כי המדינה מעדכנת את השופטים בכל ישיבה המתקיימת בנושא, ובכל טיוטת נייר שנכתבת. את התייחסות המדינה לנושא ברובד המשפטי מעדיפים השופטים להשמיט מההחלטה. ההתייחסות היא, כמובן, שלבג"ץ אין כל סמכות להתערב בשיקולי הדעת וסדרי העדיפות של הממשלה במקרים מעין אלו.

עורך דין לכל לקוח

למעלה מ-800 עורכי דין הוסמכו השבוע, וראש לשכת עורכי הדין, יורי גיא-רון, חישב ומצא שבעוד כשלוש שנים יהיו בישראל למעלה מ-50 אלף עורכי דין – עורך דין לכל 150 איש. כ-2 אחוזים מכלל המועסקים במשק, שיא עולמי מובהק.
בכנס חזר בו גיא-רון, שנחשב במשך שנים כקולו של המצפון המשפטי, מהקו שבו נקט שנים רבות, כאשר קרא לכוחות השוק לנווט את הביקוש למקצוע ואת מספר העוסקים בו. גיא-רון יודע שהגבלה מלאכותית של מספר עורכי הדין תפגע בראש ובראשונה בשכבות החלשות ובשכירי המעמד הבינוני, שבעידנים של גילדה מקצועית מצומצמת של עורכי דין אינם יכולים לשכור שירותים משפטיים נרחבים, כמו למשל הגנה משפטית, מבלי שהדבר יביא אותם אל ספו של אסון כלכלי.

ייתכן כי ריבוי עורכי הדין בישראל הוא בין הגורמים העיקריים של ריבוי ההליכים המשפטיים במדינה. אך הגדלת שוק עורכי הדין, עם פתיחת המכללות הפרטיות ללימודי משפטים, הביאה גם ליצירת שתי רמות של שירותים משפטיים: שירות פרימיום, שעלותו לעתים מאות דולרים לשעה, ושירות עממי יותר, הן במחיר והן לפעמים ברמה, המתאים יותר ללקוחות ממעמד הביניים.  גם איכותם הממוצעת של עורכי הדין ירדה, אך ככלל הציבור מעדיף שירות משפטי בינוני על פני שירות מעולה שמשאיר אותו בבעיה כלכלית אף גדולה מזו שהוא היה נתון בה לכתחילה.

גיא-רון ריאלי, ויודע שאי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור, לסגור את המכללות שנפתחו ולמנוע מהציבור השכלה משפטית. כעת הוא מתמקד בניסיון להחמיר את תנאי קבלת הרישיון לעריכת דין, לאלו שכבר סיימו את לימודיהם האקדמיים – הצעה שהעלו דווקא אלו שהתמודדו מולו לראשות הלשכה זה לא מכבר, אך מסתבר שאינטרסים שרואים מכאן לא רואים משם.

צולם ביום חול

בראשית השבוע התבשרנו כי לאחר פנייה של ח"כ זבולון אורלב, ובהתערבותו של מנכ"ל רשות השידור מרדכי שקלאר, הורה מנהל רשת ג', אמנון שילוני, לעורכי המוזיקה בתחנה שלא להשמיע בשבתות את שיריו של האמן שומר המצוות שולי רנד.  בשבת שעברה הושמע בתחנה שירו של רנד, 'נקודה טובה', אף שעל עטיפת תקליט השדרים הדפיס רנד את הבקשה: "שדרן יקר וטוב לב, אשמח מאד אם השיר ידבר אליך ותרצה להשמיע אותו, אבל זה יצער אותי מאד אם זה יקרה בשבת".

נזכיר כי לפני כשש שנים, כמה צעירים דתיים ממצפה כרמים עתרו לבג"ץ נגד הרשות השנייה, שביקשה להקרין בשבת סרט תעודה שהם לקחו בו חלק. השופטת בדימוס דליה דורנר ביקשה לקבל את העתירה, לאחר שקיבלה את דעתו של הרב שלמה אבינר וקבעה כי מדובר בפגיעה בחופש הדת של העותרים. "שידור הסרט בשבת פוגע בעותרים לא בגלל פעולה של אחרים, ולא בשם ערבות הדדית מטפורית הקושרת את כלל ישראל", כתבה דורנר בדעת המיעוט. "העותרים נפגעים ישירות, כיוון שהם עצמם מופיעים בטלוויזיה בשבת. בכך הופכים הם גופם לשותפים לחילול שבת, ועוברים בעת השידור, בניגוד לרצונם, על מצוות דתם".

נשיא בית המשפט העליון דאז, השופט אהרן ברק, ומשנהו השופט בדימוס שלמה לוין, לא קיבלו את דעתה של דורנר, ואפשרו לרשות השנייה לשדר את הסרט בשבת. השופטים טענו כי חופש הדת של אנשי מצפה כרמים נשמר, שכן הם גופם אינם מחללים את השבת, וכי "הפגיעה ברגשות הדת של העותרים אינה מזעזעת את אמות הספים של הסובלנות ההדדית במדינה".

אך גם ברק ולוין קבעו כי ניתן להקדים תרופה למכה, ולמנוע חוקית שידור בשבת של יצירה שבה משתתף אדם שומר מצוות. "אדם שיש לו קושי מיוחד להשלים עם הפגיעה ברגשות הדת יכול למנוע מעצמו את הפגיעה. המקרה הנידון הוא מקרה כזה: אדם דתי שמוכן להתראיין לטלוויזיה, אך אינו מוכן שהראיון ישודר ביום השבת, יכול להתנות את הראיון בתנאי שישודר רק ביום חול".

עמוד הקלון הלאומי

את הביקורת התקשורתית על שידור לכידת פושעים שיזמו אנשי חדשות ערוץ 10 אשאיר למבקרי התקשורת. אך גם המשטרה יוצאת מהפרשה חפוית ראש. ראשית, לא ברור מדוע זקוקה משטרת ישראל לתחקירני ערוץ 10 כדי לטמון פח לפושעים. מדוע היא אינה יכולה לעשות כן, ללא מצלמות ועל בסיס קבוע יותר, בלי רייטינג, אבל עם תוצאות של ממש. עוד פחות ברור מדוע המשטרה משתפת פעולה עם השפלה עד עפר של אזרחים, יהיו חשודים במה שיהיו, ועוצרת אותם לעיני מצלמות הטלוויזיה.

מעניין מי הראשון מבין החשודים המושפל בפומבי, בין אם בהפקה הזאת ובין אם בהפקות תקשורת אחרות של משטרת ישראל, שימצא כוח לתבוע אחת ולתמיד את שופכי דמו בלא משפט, ולשים לדבר סוף.