בשבע 273: מכתבים

קוראי העיתון , י"ח בטבת תשס"ח

כוונת המשורר (בתגובה ל'שורות המוות', גיליון 272)/ גבריאל אמינוב, אלעד

נהנתי מכתבתה של יפה גולדשטיין על יבגני יבטושנקו – האיש ושירו המפורסם. הכתבה מתארת את הרקע של המשורר ואת האווירה הציבורית בה פעל באור נכון. יבטושנקו כתב שיר חזק, המסוגל לעורר דמעות מגילוי הצדק ההיסטורי המגולם בו, בייחוד כשמודעים לעוול האנטישמי המקיף של עמי מזרח אירופה, אליהם משתייך המשורר.

יבטושנקו הוא גיבור אינטלקטואלי, לא רק בשל פועלו כשהלך בניגוד לקו המשטר בו חי, אלא בעיקר ובייחוד בשל חוזקו הפנימי - למאוס באנטישמיות האופנתית אז כמו תמיד. זהו עוז רוחני לדחות את השנאה הבלתי מובנת ליהודים ולא להיות אנטישמי כברירת מחדל. "לא, אינני יהודי. אך את הפשע בל אשכח... ולכן הנני רוסי אמיתי", כותב המשורר אשר נודע לא רק בזכות שירו המדובר, אלא היה לפואט דגול בבריה"מ בתקופת ההפשרה.

הכתבה מעשירה, אך היה חסר את טקסט השיר עצמו, היות ועליו נסובה.

לדרוש טוב/ אלי לוי, גבעתיים

הגיע הזמן שנכריז על שנה שלמה שתהיה מוקדשת לדרשות על נושא ארץ ישראל לפי המקרא וההלכה. אני פונה בזאת לאותם  מאות ואלפי רבנים, שעומדים לפני קהל ודורשים, בשבתות, בחגים, בשיעורים השבועיים, ומבקש בכל לשון של בקשה: הפנו חלק לפחות מן הדרשה -  אם לא כולה -  לזכותנו על ארץ ישראל לאור ההלכה והמקורות שלנו ביהדות. 
אנשים לא מספיק יודעים! אפילו באי בתי הכנסיות,  לא מספיק "מדקדק להם" נושא ארץ ישראל. אני קורא לרבנים -- אנא קחו על עצמכם משימה חיונית זו.
 
אי אפשר להפריד את הזכויות שלנו על הארץ מן החוקים על הכנסת. לא ייתכן שיהיו חוקים בכנסת שיסתרו את חוקי התורה על זכותנו על ארץ ישראל. מכאן חשיבותן של הדרשות: במקום שידרשו רק, כיצד שורכים נעליים וכיצד נוטלים ידיים,  יש לדבר בעיקר ובאופן בולט על ארץ ישראל לאור המקורות.  
 
דע מה שתשיב/ משה היקינד, כפר ביאליק

צפיתי בתוכנית פופוליטיקה בוויכוח בין מוטי יוגב, מזכ"ל בני עקיבא לשעבר, לנמרוד אלוני, בנה של שולמית אלוני ואיש חינוך. אלוני הכריז: "ביקרתי בבתי הכלא ו-90 אחוז מהאסירים הם חובשי כיפות". יוגב לא הגיב וחבל. הוא היה צריך להשיב: אולי זה נכון, אבל לפני שהם נכנסו לכלא, כמעט כולם היו בלי כיפות.

האסקפיזם חוגג/ משה בודק, חיפה

השבוע פורסם כי הממשלה מחפשת נוסחה לרכך את ההגדרה 'מחבל עם דם על הידיים', על מנת לשחרר חלילה מרצחים פלשתינים.

כל זאת כאשר מאתיים אלף תושבים נתונים לאימי הקסאמים, וכאשר איראן מתקרבת בצעדי ענק ליצירת פצצה גרעינית.
וכיצד מגיב העם? עוסקים בקרחת של נינט, משוטטים בקניונים, רבבות יוצאים לסקי, כאילו מצויים אנו בשוויץ או בסקנדינביה.

בשעתו קיוויתי לתומי כי המונים יצאו לרחובות בדומה למהפכה הכתומה בקייב לפני מספר שנים. אך היה זה חלום תעתועים. עמנו יושב איש תחת גפנו ותחת תאנתו, כאילו אין פרץ ואין יוצאת ואין צווחה ברחובותינו. האומנם 'אשרי העם שככה לו'? 

חנוכייה לנצח (בתגובה ל'מצווה גוררת מצוות', גיליון 272)/ שלמה במברגר, חפץ חיים

בשבוע שעבר כתב עורך בטורו על מערכת נרות חנוכה הנקראת 'פתילאור'. לטובת הצרכן רצוי לפרט שהמערכת אינה חד פעמית. מי שעוד לא זרק אותה, יכול לשמור אותה לשנים הבאות, למלא בשמן ולהחליף את הפתיליות, בעלות נמוכה מאוד.

עברו את הקווים/ ציפי לידר, ירושלים

כל הכבוד לתושב קריית יערים, שתבע את אגד על אי עמידה בלוח הזמנים בקו 185.

דומני כי התקדים שיצר ראוי לשמש מודל גם לנוסעים אחרים.

ראוי לציין כי התקלות מאפיינות לא רק את קווי הפרברים, אלא הן חוזרות חדשים לבקרים  גם בקווים העירוניים.

תביעות אישיות וייצוגיות נגד החברה על איחורים בקווים, המתנה לאוטובוסים מעבר לזמן הסביר (כ-10 דקות), עומס בלתי נסבל בקווים מבוקשים ובמיוחד בשעות מסוימות, כמו גם נסיעה במהירות מופרזת ונהגים בלתי אדיבים – יביאו את החברה להקפדה על זמני נסיעה, לתגבור אוטובוסים ולשיפור וייעול השירות לתועלת ציבור הנוסעים.