בשבע 273: מבצע סבתא – פרק 9

אסתי רמתי , י"ח בטבת תשס"ח

בפרק הקודם: עידו, ששייך לארגון ביטחון סודי, מביא את הילדים, את סבתא ואת דוד יגאל למסתור, והוא וסבתא מתחילים לספר את סיפורם. הם מחפשים מסמך של האצ"ל שקשור למחסן נשק סודי.

עידו שתק והסתכל עלינו.

"מישהו מפוקפק מצא סליק?" שאל רוביק. "מה זאת אומרת?"

"כשאני אומר מישהו מפוקפק, אני מתכוון למישהו שקשור לארגון מחבלים", אמר עידו. העיניים הכחולות שלו (שגילינו את קיומן כשהוא הוריד את משקפי השמש) היו רציניות מאוד. "טוב, אני אסביר לכם את כל העניין. אתם בטח מתארים לעצמכם שיש סוכנים שלנו בכל מיני כפרים ערביים... לפני שבועיים, אל אחד הסוכנים הגיע מידע מדאיג מאוד. מקור המידע היה קצת מעורפל, אבל הוא הצליח להעביר לנו את הנתונים הבאים: פועל מאחד הכפרים היה מועסק בעבודות שיפוץ בישראל, ותוך כדי עבודתו הוא גילה סליק ענק מתחת למוסד ציבורי. לא הצלחנו לגלות על איזה בניין מדובר ומי הפועל, אבל הוא שייך לאחד מארגוני המחבלים, והוא סיפר להם על הסליק".

"סליחה שאני מתערב", אמר הדוד יגאל, "אבל גם אם מחבלים עלו על איזה סליק – מה הם כבר יכולים לעשות עם ערמת נשק מיושן? בטח רוב הנשק כבר חלוד ומקולקל, ויש להם לצערנו מספיק תחמושת חדישה..."

"גם אנחנו חשבנו ככה בהתחלה", השיב עידו. "העניין הוא שמדובר בסליק גדול מאוד. אם הוא היה מכיל רק רובים – זה לא היה נורא כל-כך, אבל מדובר בכמויות מסוכנות של חומר נפץ: רימונים, דינמיט ועוד. חלקו אולי כבר התיישן, אבל סביר להניח שחלק עדיין מסוכן. כעת הגיעה אלינו התרעה על כוונה לבצע פיגוע גדול נגד מוסד ציבורי כלשהו, וזה אמור להתרחש בעוד שבוע וחצי, לרגל אחד החגים שלהם. מהצלבת מידע שערכנו, ככל הנראה הפיגוע יהיה נגד המוסד שמתחתיו ישנו הסליק, וחלק מתכנית הפעולה שלהם היא להניח מטענים בסליק, מתוך הנחה שחומר הנפץ שנמצא שם יהרוס את הבניין על כל יושביו..."

ישבתי והקשבתי מבוהלת. לא לגמרי הבנתי את כל המונחים של עידו – למשל, מה זה הצלבת מידע? אבל את העיקרון הבנתי. איזה פחד! מחבלים עומדים לפוצץ סליק שנמצא במקום לא ידוע, וזה יכול להרוג המון אנשים! האמת היא שאף פעם לא חשבתי על זה שיש סוכנים שמנסים לגלות את התכניות של המחבלים. אני בדרך כלל עסוקה במשחקים ובחברות ובלימודים שלי, והדברים האלה לא קשורים אלי בכלל. אבל עכשיו, בגלל סבתא, אני מגלה שקורים בעולם כל מיני דברים שלא הייתי מעלה על דעתי...

כעת שירי פתחה את הפה: "אולי זה בכלל לא סליק של האצ"ל? אולי זה של מחתרת אחרת?" והיא הסתכלה עלי, כדי להראות לי שהיא זוכרת את השיעור שלימדתי אותה.

"בדקנו כבר את הארכיונים של כל המחתרות, והגענו למסקנה שזה יכול להיות רק של האצ"ל", ענה עידו בסבלנות. "שאר הסליקים פורקו, אך לגבי הסליקים של האצ"ל חסר לנו מידע. ככה הגענו אל סבתא שלכם, שהיתה אחראית על המסמכים. חשבנו שאולי היא תוכל למצוא את רשימת הסליקים, כדי שנוכל לבדוק איזה עדיין לא נמצא. זה בעצם המסמך שאנחנו מחפשים".

סבתא נאנחה. "ולא מוצאים..." הוא אמרה. "אחרי המלחמה מסמכים התפזרו לכל מיני מקומות. השארתי בבוידעם כמה קופסאות עם ניירות, אבל עד כמה שראיתי – רשימת הסליקים לא שם. האמת היא שלא הבנתי את תוכן המסמכים, רק ארגנתי אותם. הכול היה סודי, כל אחד ידע רק חלק, כדי שאם מישהו ייתפס – הבריטים לא יוכלו לשאוב ממנו מידע שיהרוס את כל הארגון... מי שבאמת הבין בזה היה סבא".