בשבע 273: המעצמה השביעית

שנת השמיטה מהווה כר ליציעה קולנועית, כפי שמוכיח הסרט העלילתי החדש 'גיבורי כח'.

אמציה האיתן , י"ח בטבת תשס"ח

לא מזמן חזר עדו בתשובה. כשקנה את המשק בכפר, לא חשב על כך שבשנה הראשונה כבר תחול שנת השמיטה, ויהיה אסור לעבד את האדמה. החובות שלקח מעיקים עליו, והשכן שלידו עושה כל שביכולתו כדי לגרום לו להשכיר את אדמותיו למחללי שביעית.

נדמה לי שהשם של הסרט ('גיבורי כוח') כבר עונה על השאלה, אם עדו מצליח לעמוד בניסיון. כמובן, הוא לא יכול להצליח ללא עזרה של אנשי הכפר, של הרב החביב ושל השכנים הטובים. מסתבר שהשכן החילוני שותף, יחד עם עוד שניים, בחבורה שהחליטה להרוויח הרבה כסף על חשבון שנת השמיטה. הם מנסים להשיג אדמות כדי לגדל בהן ירקות, למרות האיסור, ולמכור אותן ברווח גדול.

אם הסיפור הזה מזכיר לכם משהו, אתם בחברה טובה. לא מזמן כתבנו פה על הסרט של חגי לובר, 'שמיטה בסכנה'. גם שם ישנם זוג נוכלים המנסה להרוויח על חשבון שנת השמיטה; גם שם הם מנסים לכפות על יהודי תמים לחלל את השמיטה ולעבוד בשבילם, למרות האיסור; ואכן, גם בסיפור ההוא היהודי מצליח לעמוד בניסיון ואינו מתפתה.

האם זו סיבה מספיק טובה שלא לראות את הסרט הזה? להיפך. זו בדיוק התופעה המלמדת אותנו שהגענו אל המקום הנכון בתפקידו של הוידיאו והקולנוע בעולם התורה. הסרטים של הכיף, הצחוק, המתח והדרמה כולם נחמדים, מעבירים את הזמן בנעימים, ואפילו מלמדים ערכים חשובים פה ושם, אבל אם יש משהו שמצדיק את ההשקעה במדיום הזה – הרי זה הסרטים הנוגעים בדברים האמיתיים. אלה שמכניסים את הלכות השמיטה, לא בדלת האחורית אלא בגלוי ובלי להתבייש, ואם יש כמה שעושים זאת – כל המרבה הרי זה משובח.

כמובן, כל אחד והסגנון שלו, ואין מה להשוות בין הסגנון של שני הסרטים. חגי לובר נותן לנו דרמה קומית בסגנון שמשלב בתוכו את הסלפסטיק הקולנועי, ואילו בסרט 'גיבורי כוח' יש לנו דרמה קלאסית, ללא קריצות לסגנונות אחרים.

אנשי 'ניצוצות של קדושה' גייסו קבוצת שחקנים מהשורה הכמעט ראשונה, ואלה ממלאים נאמנה את תפקידם. בולט לטובה השחקן המגלם את דמותו של רב הכפר, דמות שבדרך כלל קשה מאוד להעביר בצורה אמינה.

מבחינה תסריטאית ישנה תופעה אחת שאותי קצת בלבלה: הסרט מתחיל בפתיחת שנת השמיטה (או שמא קצת לפני), ומסתיים זמן רב לאחר השמיטה, כשבשדהו של עדו כבר גדלה לתפארת (מעשה ידי האנימציה) התבואה המסמלת את הברכה של שומרי השביעית.

זו לא בעיה של יוצרי הסרט הזה בלבד, והנושא הזה של זמנים מעסיק רבות את התסריטאים והבמאים. שהרי על כורחך, אתה דוחף בתוך שעה אחת של צפייה חודשים רבים, ואפילו שנים של עלילה. לעתים אתה אף מדלג על פני הדורות, ו'שובר את הראש' במאמץ למצוא דרך להבהיר לצופה היכן הוא נמצא על פני ציר הזמן.

את מעבר הדורות נהוג לציין על-ידי שימוש בצילום כאילו-עתיק, למשל על-ידי עריכה בשחור-לבן או בצבע של פילם מהדורות הקודמים (המכונה ספיה בלע"ז). כדי לעבור יום אפשר פשוט להחליף את בגדי השחקנים, ומעבר לחודש אחר על פני השנה יכול להיעשות על-ידי שימוש בסוג שונה של בגדים (בגדי חורף וקיץ למשל). אך מה יעשה התסריטאי שצריך להעביר מחודש חשוון של שנה אחת לאותו חודש בשנה הבאה? במקרה הזה, אולי הכנסת תאריכים של ממש בגוף הסרט היתה עוזרת לצופה הנבוך.

בסך הכול מדובר בסרט חביב, המעביר היטב את נושא השמיטה, יחד עם ההלכות, המנהגים ואף מסירות הנפש של החקלאי היהודי.