בשבע 274: 'על דעת עצמי'

אבי סגל , כ"ה בטבת תשס"ח

בלי ביטחון על הידיים

ועדת המיתוג מחדש של הדם על הידיים דנה השבוע בשאלה כיצד להפוך את רוצחי החמאס לצדיקי הדור. נכון לרגע זה – שלושה מחמשת חברי הפורום תומכים בהגמשת ההגדרה של 'דם על הידיים', הרביעי מתנגד, והחמישית היא ציפי לבני. ומי תומך בהסרת הדם מעל ידי המחבלים? שני ראשי שב"כ לשעבר, אבי דיכטר ועמי אילון, והמשנה לראש הממשלה חיים רמון. 

אפשר להבין את תמיכתו של רמון בשינוי הגדרת הרוצח הפלשתיני. אם 'דם על הידיים' פירושו ידיים מגואלות בדם, במובן המילולי, הרי לפי אותו היגיון רמון אינו עבריין מין. אבל כיצד יכולים ביטחוניסטים כמו דיכטר ואילון לתמוך בהבחנה כזו, לפיה רק הרוצחים בפועל הם בעלי דם על הידיים, ואילו ידיהם של המשלחים והמתכננים נקיות?

שאלה יפה, תודו, והנה התשובה: דיכטר ואילון כלל אינם ביטחוניסטים. ביטחוניסט הוא זה שנלחם במחבלים, הורג אותם או לוכד אותם. ראשי השב"כ דיכטר ואילון אמנם ניהלו את שירות הביטחון ושלחו את אנשיהם לספק לנו ביטחון, אבל להם עצמם לא היה ביטחון על הידיים. אמרו מעתה: למשלחי הרוצחים ולמתכנני הפיגועים אין דם על הידיים, בדיוק כפי שלאילון ודיכטר אין מושג בביטחון.

ראשי תיבות זה הכי, אחי

מפלגת 'הציונות הדתית' של אפי איתם שינתה את שמה לאח"י, קיצור של ארץ, חברה, יהדות. מובן שהמלה 'אחי' מסמלת גם אחווה, ומן הסתם יש כאן גם קריצה לסלנג הצבאי – תזכורת לתקופת הזוהר של ראש המפלגה. אבל באופן רשמי, מדובר בראשי תיבות. ובניגוד למפד"ל, שראשי התיבות העידו על מהותה – מפלגה דתית לאומית - לאח"י אין משמעות של ממש. באותה מידה יכול היה שם המפלגה להיות אב"י (ארץ, ביטחון, יהדות), נכד"י (נבואה, כשרות, דתיים, יהדות) או גיס"י (גאולה, ייעוד, סולידריות, יהדות).

השם 'אחי' הוא הברקה קופירייטרית, אבל השימוש בו כראשי תיבות דורש לא יותר מכישרון בינוני במשחק 'ארץ עיר'. בעצם, יכול אפי איתם לבחור למפלגתו כל שם שהוא, ורק מאוחר יותר להתאים את התיבות לאותיותיו. והנה סקופ: לידיי הגיעה הטבלה שכנראה משמשת את ח"כ איתם, טבלה המסודרת לפי הא"ב ומאפשרת לו לבחור ראשי תיבות שונים ככל שיחפוץ. הנה היא לפניכם, בתוספת ברכת הצלחה למפלגה המתחדשת:

א – אפי, איתם, אהבה, אחווה, אחדות, אורלב הביתה!

ב – ביטחון, בריאות, בתי מדרש, בתי כנסת, בלי אורלב

ג – גאולה, גוש קטיף, גולן, גולני, גבעתי, גם שאול יהלום כבר לא

ד – דרך ארץ, דין תורה, דמוקרטיה, דיקטטורה, דמוקטטורה

ה – התנחלות, התיישבות, התכנסות, התנתקות, התבלבלות

ו – ויכוח עם אורלב, ועוד ויכוח, ועוד, ועוד

ז – זיקה, זיכרון היסטורי, זקן, זבולון (המר, לא השני)

ח – חברה, חינוך, חזון, חוזק, חוסן, חומש, חופש

ט – טוב, טבעי, טהור, טמא, טעיתי, טעות, טועים

י – ישראל, ירושלים, יהודה ושומרון, ירוחם, יורקשייר

כ – כנסת ישראל, כיפה, כיפה גדולה, כיפה ענקית

ל – לימוד, ליכוד, לא יותר משני מנדטים

מ – מושב נוב, מדים, ממלכתיות, מנהיג, משיח

נ – נועם הליכות, נחמדות, נהג אני אתפוס אותך!

ס – סבלנות, סובלנות, סיבולת, סיבולת סועל

ע – עם ישראל, עלייה, עלייה לרגל, עלייה למפטיר

פ – פיקוד, פעולה, פנימיות, פטריוט, פיין

צ – צו קריאה, צבא, צדק, ציון, ציונות

ק – קיטבג, קרבי, קצונה, קונפורמיזם, קריסת הציונות

ר – רמת הגולן, רמת מגשימים, ראש הנקרה, רק לא אזור המרכז

ש – שקט? שלווה? שלום? שטויות

ת – תורה, תרבות, תשתית, תרדו ממני כבר עם האורלב הזה!

חמסה עלינו

א. אולמרט דורש להקפיא התנחלויות, רמון דורש לפנות התנחלויות, ורק מעזה מגיעות חדשות טובות: החמאס והפת"ח ממשיכים לירות זה בזה. אני יודע מי אשם בזה: ההתנחלויות.

ב. בטקס חגיגי, חנכה המשטרה יחידה חדשה בשם "להב 433" לטיפול בפשיעה החמורה. יפה וחשוב, והייתי שמח יותר אם הטקס החגיגי היה נדחה עד אחרי ההישג הראשון.

ג. אשת ראש ממשלת אנגליה לשעבר, שרי בלייר, הגיעה לארץ כדי לנאום בכנס של עמותת 'אור ירוק' לבטיחות בדרכים. די חשוב, לא? רק שעורכי החינמון 'ישראל היום' העדיפו לדווח על הידיעה החשובה באמת: "קתרין, בתו בת ה-19 של טוני בלייר, קפצה לביקור בזק בישראל ביחד עם אמה שרי".

ד. ואותן בנות משפחת בלייר הן גם דמויות משניות בסרט ה-DVD הבריטי 'המלכה', המתאר את מערכת יחסיהם של המלכה אליזבת השנייה וראש הממשלה הטרי טוני בלייר, על רקע פרשת מותה של הנסיכה דיאנה. קצת מצחיק לשמוע את ראש הממשלה ובני משפחת המלוכה מתנהגים כפי שהתסריטאי מדמיין אותם, אבל הסרט חביב למדי.

ה. ולכל הכועסים על היהודים החוגגים במסיבות השנה האזרחית החדשה: לפחות תוכלו להתנחם בכך, שגם אותו סילווסטר מתהפך בקברו שנה אחר שנה.

יודע את מקומי

גרעין חמנייה שנכנס לתוך פי בשעה אחת בצהריים, נמצא בריא ושלם בתוך אחת משיניי בתשע בערב. לא נותרה לי ברירה אלא להזמין תור אצל רופא השיניים ולהתחיל להתפלל בכוונה.

"יש לך שלושה חורים רציניים", דיווח הרופא ונתן לי זריקת הרדמה בשן החותכת. לאחר מכן המתנו יחד כחמש דקות – אני כדי שהזריקה תתחיל להשפיע, והוא כדי למחוק את החיוך מפרצופו. משהתחיל הטיפול האמיתי, התברר כי חמש הדקות לא הספיקו, לשני הדברים.

"תרים את היד אם זה כואב", ביקש ממני הרופא, תוך שאני מנופף לו במהירות ובעצבנות בשתי הידיים. הוא הפעיל את אחד המכשירים השנואים על העולם – אותו מכשיר קידוח חשמלי שגורם גם לשיניים התקינות לרעוד. הדבר הבא שאני זוכר הוא את מילותיו של הרופא: "זה לא כל כך כואב..." שאת המשכם לא יכולתי לשמוע בגלל הצעקות שלי עצמי. לבסוף הפסיק הרופא את זמזום המקדחה. את הגאולה שחשתי בזמן כיבויו של המכשיר האיום הזה יכול רק משיח צדקנו לשחזר.

"אז מה אתה אומר, מתי כבר יעיפו את הממשלה הזאת?" החל לשוחח עמי, כאילו ישבנו יחד במסעדה על קפה ועוגה. זה המקום לציין כי בדעותיו הפוליטיות, רופא השיניים שלי הוא מה שברוך מרזל היה מכנה 'ימין קיצוני והזוי'. המצב הפוליטי הנוכחי גורם לו, מטבע הדברים, עצבנות קלה ביד המחזיקה את המכשירים החדים. לפיכך, השתדלתי להסכים עם כל דעה שיצאה מפיו, ונדמה לי שזה הרגיע אותו. או אולי מה שהרגיע אותו היה הרוק שיצא מפי בכל פעם שהזכיר את אהוד ברק. אינני אשם, אדוני השופט – השיננית שכחה להכניס את שואב הרוק בזמן.

הטיפול הסתיים - שן אחת מתוך השלוש נסתמה סופית בפני גרעיני חמניות. עדיין הייתי מזועזע ממצבן של השיניים האחרות. "אני חייב להפסיק עם הסוכר", סיננתי מתחת לשן המורדמת שלי. הרופא היה כה המום מהרעיון לחסל את פרנסתו, שמיד הבטיח לי הנחה בתשלום בתנאי שאלך לחגוג על שוקו וקרואסון. לפני שנפרדנו, הרצה לי הרופא על מחדלי הממשלה, סכנות הטרור ומה יקרה כאן לאחר שנופצץ בגרעין. הוא לא היה צריך להמחיש לי זאת במילים – ההשפעה של ההרדמה החלה לפוג.