בשבע 274: על הסכין

ליחידת המשטרה החדשה 'להב 433' שנועדה להילחם בפשע המאורגן מחכה הרבה עבודה, וזה לא יילך בלי החלפת דיסקט ● ועוד בענייני להבים: המאבטח דמיטרי הועמד לדין על שהשתמש בסכין לחיתוך פירות.

יאיר שפירא , כ"ה בטבת תשס"ח

עם פרוץ השנה האזרחית, השיקה משטרת ישראל יחידת ענק חדשה למלחמה במשפחות הפשע המאורגן. הגוף, שימנה כמעט אלף שוטרים, יורכב מצוותים שיועברו אליו מיחידות העילית של המשטרה. מערך החקירות של היחידה יורכב מצוותי חקירה של היחידה הארצית לחקירות הונאה (יאח"ה) ומהיחידה לפשיעה חמורה ובין לאומית (יאחב"ל) הוותיקות והמנוסות, ומהיחידה לפשיעה כלכלית שהוקמה זה לא מכבר. אנשי השטח של היחידה יגיעו מיחידות העילית 'אתגר' ו'הגדעונים', שתיהן יחידות העוסקות בטיפול בפשיעה ובטרור בקו התפר הבעייתי שבין אזורים ערביים ויהודיים בישראל. כדי לנסות ולהשלים את התמונה של אגרוף מחץ, בחרו במשטרה שם אטרקטיבי: להב 433, והעמידו בראשה את הכוכב המשטרתית העולה, תת ניצב יואב סיגלוביץ.

במשטרה תולים ביחידה החדשה תקוות רבות. המלחמה בארגוני הפשיעה השונים הועלתה לראש סדר העדיפויות המשטרתית, לאחר שסומנה כסכנה אסטרטגית לשלטון החוק בישראל. נציין כי בשנה החולפת רשמה משטרת ישראל מספר הצלחות בתחום, כמו הרשעתו של אסי אבוטבול והגשת כתב אישום חמור נגדו ומעצרם של מיכאל מור ואנשיו בנהרייה.

אגב, פרשת מור התבררה כאחת הבעייתיות בתולדות משטרת ישראל, כאשר הותר לפרסום כי שוטרים מהצפון נאלצו להניח מטענים כדי להרתיע את מור ואנשיו מלפגוע בהם ובמשפחותיהם. השוטרים נעצרו (ושוחררו מאוחר יותר בתנאים מגבילים), אך למפכ"ל המשטרה דודי כהן 'נפל האסימון', ותכנית העבודה של המשטרה לשנים הקרובות שונתה ללא הכר.
את אחד היעדים המרכזים שלה, אמיר מולנר, נאלצה המשטרה לשחרר ביום שני, לאחר ששופט סירב להאריך את מעצרו. מולנר נעצר כשברשותו אפוד, פאה וחוטי חשמל. המשטרה טענה כי מדובר בניסיון להכין מטען, וארגנה למולנר הערכת מעצר מתוקשרת; אך השופט הסביר לשוטרים כי כדי להאריך מעצרו של אדם, גם אם הוא מבחירי היעדים המודיעיניים, דרושים יותר מכמה חוטי חשמל. לרנ"צ כהן נשאר לקוות שהיחידה החדשה תשכיל לאסוף ראיות משמעותיות יותר.

בגלל סכין קטנה

עד שמשטרת ישראל תצליח להשים את ידה על משפחות הפשע, היא מעבירה את זמנה באבטחת שלומו של הציבור מפני האזרח דמיטרי. שלוש שנים וחצי הסתווה דמטרי כשומר נאמן בפתחו של בנק, עד שבוקר אחד, לפני מספר חודשים, הגיע אליו זרועה הארוכה של משטרת ישראל.

תחילתה של הפרשה בתלונה שהגיע למוקד המשטרתי משוטר שלא היה בתפקיד, שדיווח כי פנו אליו אנשים והתלוננו כי דמיטרי משחק בסכין. סיור משטרתית מיהר להגיע למקום. השוטרת סויסה והשוטר לוי זיהו את דימטרי מיד: הוא לבש בגדי מאבטח, היה חמוש באקדח של מאבטח, עמד בפתח הבנק ובדק את הנכנסים, ואפילו דיבר בעברית במבטא רוסי כבד. רק סכין לא החזיק דמיטרי.

השוטר לוי לא איבד רגע, ושאל את המאבטח אם שיחק בסכין. דמטרי ענה בחיוב, והוציא מתוך הארונית סכין קטנה לחיתוך פירות. השוטר לוי מיהר להכניס את הסכין לתוך מעטפה מיוחדת, ורשם בדו"ח כי החשוד הודה. שעה קלה התעכבו השוטרים, עד שנשלח מאבטח חדש. אז עצרו את דמיטרי והובילו אותו למשטרה. גם בפני החוקר, השוטר רוזנפלד, הודה דמטרי כי הסכין שלו, והיא משמשת אותו לחיתוך הפירות בזמן העבודה, ולעתים הוא אף משתעשע בה ומקפיץ אותה בין אצבעותיו.

שופט בית משפט השלום בירושלים, יחזקאל ברקלי, שבפניו הונח כתב האישום כנגד המאבטח המסוכן, הגיש לדמיטרי את המוצג המרשיע, וזה הדגים לשופט איך הוא מקפיץ במיומנות נפלאה את הסכין הקטנה.

"רוב מהומה על לא מאומה", קבע השופט, שזיכה את דמיטרי, לא לפני שהעניק לו עצה טובה: "סבורני", כתב השופט, "שטוב יעשה הנאשם אם יתאמן או ישתעשע בסכין במקומות המיועדים לכך או ביחידות, ויימנע מלעשות זאת בפרהסיה".

מרציאנו למען חופש השילוט

מעת לעת אנו פוגשים חברי כנסת הנאבקים למען אינטרסים שונים של הציבור הרחב; אך כבר מזמן לא ראתה הכנסת מסירות נפש כמו זו של חבר הכנסת יורם מרציאנו (עבודה). עמותת 'פעולה ירוקה' הגישה לפני כשנתיים עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בתל אביב כנגד חברת נתיבי איילון, המשרד לאיכות הסביבה וחברות שילוט אחדות, בדרישה להסיר מנתיבי איילון שלטי פרסומת שלטענתה הוצבו בניגוד לחוק הדרכים, חוק המונע בין השאר הצבת שלטי פרסום בדרכים בין-עירוניות, כדי שאלו לא יסבו את תשומת לבם של הנהגים ויגרמו לתאונות.

לפני כשנה הגיעו הצדדים להסכמה, שלפיה תינתן לחברות הפרסום ארכה של שנה תמימה כדי להסיר את השלטים. כן הוסכם כי לאחר מועד זה לא יציבו שלטים נוספים בניגוד לחוק. שלושה שבועות מאוחר יותר העביר ח"כ מרציאנו הצעה לתיקון החוק בקריאה טרומית, ולפיה ישונה החוק כך שחברות השילוט יוכלו להציב שלטי פרסומת באיילון.

ההצעה עברה לוועדת הכלכלה של הכנסת, וזכתה שם להתנגדות נחרצת של הממשלה. החוק של מרציאנו נתקע, השנה הלכה וחלפה לה, והמועד שבו היו צריכות חברות השלטים להסיר אותם מנתיבי איילון הלך וקרב. אך פרלמנטר נחוש כמרציאנו לא אומר נואש.

בעתירה שהגיש הח"כ לבית המשפט העליון הוא תבע לעכב את פסק הדין עד שיושלמו הליכי החקיקה שיתירו להשאיר שם את השלטים. ומה לחבר כנסת ולאינטרס כלכלי של שתיים-שלוש חברות שילוט ושל שתי רשויות מקומיות עשירות? מרציאנו כתב לשופטים כי בחר להילחם בזכות השארת השלטים כדי "למנוע פגיעה אנושה בציבור רחב של מפרסמים רבים ובעובדיהם, בקופה הציבורית של הרשויות המקומיות ובמשק בכללותו". השופטים לא קנו את הסיפור. גם אנחנו לא.

מדינה יהודית?

השבוע דחה בג"ץ עתירה שביקשה לחייב את משרד הפנים להעניק אזרחות לנכד מבת מנישואין ראשונים של אדם הנשוי כעת ליהודייה שעלתה לישראל מרוסיה. שופטי בג"ץ אמנם דחו את העתירה, אך המציאות היום יומית בעתירות כנגד מנהל האוכלוסין זועקת כי מישהו צריך לשנות את חוק השבות, ולא להשאיר את בג"ץ כקו ההגנה האחרון בטפטוף המאיים על מדינת ישראל כמדינה יהודית.